הפסיון של אל פצ'ינו

אחרי חוסר הנוחות שליווה את יציאת סרטו של מל גיבסון, "הפסיון של ישו", צפוי עתה סרט חדש להטריד שוב את מנוחת העם היהודי, ולהעלות מחדש את השאלה מתי סוף סוף ייגמל העולם מהצגת היהודים כנוכלים ורודפי בצע כחלק מהמבנה הגנטי שלהם.

גם הפעם מדובר בהפקה הוליוודית מרשימה, "הסוחר מוונציה", בכיכובו של זוכה האוסקר אל פצ'ינו, אחד השחקנים הגדולים בתולדות הקולנוע. פצ'ינו אוהב את המחזות של שייקספיר, וזו לא הפעם הראשונה שהוא משתלב בהפקת אחד ממחזותיו. אך הפעם נכנס השחקן לנעליים של אחת הדמויות היותר מעוררות תיעוב בתיאטרון ומגלם את שיילוק, מלווה בריבית קצוצה שפעל בוונציה של המאה ה-16.

גילם את השטן

פצ'ינו – שבדרך-כלל מזוהה עם תפקידי הסנדק, שוטר מוסרי או גנגסטר – משחק את הדמות היהודית המפורסמת ביותר בתרבות האנגלית. למרות שמדובר ביהודי חמדן, אפשר להניח כי לצופים יהיה קשה לתעב דמות אותה מגלם פצ'ינו – שעורר סימפטיה אפילו כשגילם את השטן ב"פרקליטו של השטן" לצידו של קיאנו ריבס.

סיפור המעשה מתרחש, כאמור, בוונציה של המאה ה-16, בה נאסר על יהודים לגור מחוץ לגטו או לעסוק בתחום אחר מפיננסים. מי שיצא מהגטו נאלץ לחבוש כובע אדום כדי שניתן יהיה לזהותו כיהודי, ובדרך-כלל גם היה זוכה למטר של קללות ויריקות מהמקומיים. היחס אל היהודים היה כאל תת-אדם.

ולמרות זאת, נוצרי בשם אנטוניו, אותו מגלם ג'רמי איירונס, ערב להלוואה משיילוק אותה קיבל חברו הטוב באסאניו, שהתאהב ביורשת יפהפייה. שיילוק מלווה את המזומנים, אבל מאלץ את אנטוניו שמתעב יהודים, להסכים לוותר על ליטרה מבשרו, במידה והלווה לא יעמוד בתנאי החזר ההלוואה. למרות אזהרות באסאניו, אנטוניו מסכים לתנאי.

שיילוק עצמו חוטף את המכה של חייו כשבתו האהובה ג'סיקה בורחת מהגטו עם לורנצו, גם נוצרי וגם חברו הטוב של אנטוניו. כתוצאה מכך שיילוק נחרץ עוד יותר בדעתו לגבות את ליטרת הבשר מאנטוניו, שבינתיים מתקשה להחזיר את החוב אחרי שנראה שאיבד את ספינותיו בסערה בים.

שיילוק תובע את אנטוניו כשהדוכס של ונציה משמש שופט. הוא לא מוכן לפשרות ואפילו לא להחזר כפול שמציע לו באסאניו, שבינתיים התעשר מקשריו עם היורשת. העלילה מסתבכת כשלשיילוק מתברר ששכח להכניס סעיף לחוזה שמאפשר לו לגרום לדימום אצל אנטוניו, ולכן לא יוכל לקרוע ממנו את ליטרת הבשר.

הסוף, כמובן, טראגי מבחינתו של הסוחר מוונציה והוא נענש לא רק באובדן רכושו, אלא בהרבה מעבר לזה. כל השאר כמובן מסיימים את תפקידם באושר, כולל אנטוניו שספינותיו שבות לפתע שלמות ועמוסות סחורות.

"נבל יהודי מאוד"

ג'ונתן פרידלנד, אחד מכותבי המאמרים הנחשבים בבריטניה ויהודי בעצמו, פרסם ביום חמישי מאמר נוקב על הסרט החדש של פצ'ינו, תחת הכותרת "נבל יהודי מאוד".

פרידלנד מבקש לשים קץ אחת ולתמיד לצדקנות שמלווה את יצירתו של שייקספיר, וקובע ש"הסוחר מוונציה" הוא מחזה אנטישמי. פצ'ינו, אגב, סבור שאין קשר בין יהדותו של שיילוק לטירופו להגן על כבודו שנרמס. פרידלנד, לעומתו, תוקף בזעם את היסודות האנטישמיים במחזה, שמועצמים לדעתו בעיבוד לקולנוע. "ברור שהבמאי מייקל רדפורד לא רצה לעשות סרט אנטישמי", כותב פרידלנד, "אבל יש לו שתי בעיות: הראשונה היא המחזה והשנייה היא המדיום בו בחר.

"למרות שגם במחזה מתואר חוסר הסובלנות כלפי היהודים בוונציה, אי אפשר לברוח מזה ששיילוק נבל. רשעותו לא נובעת משיגעון אישי אלא מעצם יהדותו. כשבתו בורחת ממנו עם נוצרי, מה שמטריד אותו זה הכסף שגנבה ממנו ולא אובדן הבת".

בבסיס המחזה, כותב פרידלנד, מצויים אותם יסודות מוכרים של כל עלילות הדם שטפלו על היהודים לאורך ההיסטוריה, כשגם במקרה הזה יהודי תובע נתח מבשרו של נוצרי. המדיום הקולנועי, כותב פרידלנד, רק מעצים את הדברים. "איך אפשר שלא להזדהות עם אנטוניו, המגולם על-ידי ג'רמי איירונס, כשהוא חושף את חזהו בפוזה של ישו לעומת הסכין הארוכה והמשוננת ששולף פצ'ינו?"

קולנוע הוא מדיום רגשי, מסביר פרידלנד, שניתן למניפולציה באמצעות תאורה, צליל ומלים. בתו של שיילוק, למשל, יוצאת מחושך לאור כשהיא בורחת ממנו עם הנוצרי, מאווירת דיכאון לאווירה מלאת חיים.

הגרוע מכל בעיבוד קולנועי, לדברי פרידלנד, הוא המעבר מהתיאטרון. בתיאטרון הצופה מבין שהוא חוזה בדרמה אמנותית-היסטורית שנכתבה לפני כמה מאות שנים, אבל בקולנוע הסיפור קורם לפתע בשר והופך למציאות יומיומית.

כעת מעניין לראות איך יקבל הקהל את הסרט בקופות. "הפסיון של ישו" הכניס יותר מ-400 מיליון דולר ברחבי העולם. ייתכן שההתנגדות מצד הקהילות היהודיות להקרנתו אפילו הגבירה את קצב מכירת הכרטיסים, מאחר וייחסה לו ערך מוסף שהניע יותר ויותר סקרנים לצפות בו.