אסא כשר: לפעמים הזהירות של צה"ל מוגזמת
בראיון לעלון המופץ בבתי-הכנסת אמר המומחה לאתיקה כי הימנעות מפגיעה באזרחים בשטחי הרשות עלולה להביא למותם של חפים מפשע בישראל. חלק מהטענות על שימוש בכוח מופרז הן "מצוצות מהאצבע", כהגדרתו. בשיחה עם ynet הסביר: "גם מינון נמוך מדי של תרופה עלול להיות אסון"
"לפעמים אנו טועים גם בכיוון ההפוך וצריך להביא גם את זה בחשבון", אמר כשר בראיון, "לדוגמה, היה מקרה אחד בעזה ששבעה מראשי הזרוע הצבאית של החמאס היו באיזושהי דירה באיזה בית, ואנחנו ידענו איפה הם. יכולנו להרוס את כל הבית על יושביו ואז הם היו נהרגים, אבל גם השכנים היו נהרגים. שלחנו טיל יותר קל, שלא הרס את הבית אלא נכנס דרך החלון של הדירה, ומה שקרה זה שאנשים ניערו את הסיד מעליהם, ויצאו. עכשיו אני שואל, כמה אנשים בישראל נהרגו בגלל שבעה אלה אחר כך? חסכנו את חיי השכנים של השבעה האלה וייתכן כי אפשרנו לעשרות אנשים פה להיהרג. מבחינתי, ייתכן וזו טעות בכיוון הפוך. אפשר לטעות בשני הכיוונים".
בשיחה עם ynet בעקבות ההתבטאות הסביר כשר את דבריו ואמר כי "כשאתה משתמש בכוח, זה יכול להיות יותר מדי ויכול להיות פחות מדי. הרופא יכול לתת לחולה תרופה במינון גבוה מדי ואז יכול לקרות אסון, והוא יכול לתת לו תרופה במינון נמוך מדי וגם אז יקרה אסון. כך שיש לתת תרופה במינון המדויק. המינון המדויק הוא לפגוע בטרוריסט שאי אפשר לתפוס אותו, עם מינימום נפגעים חפים מפשע".
כשר גם הוסיף וקבל כנגד טענות ארגוני הסיוע הבינלאומיים על שימוש מופרז בכוח בקרב חיילי צה"ל: "אני לא מכיר ארגון בינלאומי אחד שיכול להגיד שהיו לו את כל הנתונים שעמדו בפני מקבלי ההחלטות שהורו על פעולה מסויימת. צריך להיות לך מודיעין מאוד מורכב, מגוון ואמין, מה שאני מניח שאין לאף ארגון בינלאומי. ולכן, כשהם מדברים על שימוש מופרז בכוח, לפעמים ההצהרות האלו מצוצות מהאצבע. הם לא ממש במצב שבו הם יכולים להעריך את הסכנה, את הדרכים השונות לפעול נגדה, ולדעת מהו הנזק המינימלי ומהו הנזק שמעל המינימלי".
"כתישת כפרים מהאוויר - לא מוסרית"
בהמשך הראיון לעלון, נשאל פרופ' כשר על הקריאות לבצע שינוי בגישת הלחימה של צה"ל, ולהרוס עד היסוד כפרים במתקפה מהאוויר, בטרם יכנסו אליהם כוחות צה"ל. לדברי כשר מדובר מפעולה שאינה מעשית, ואינה מוסרית. "נניח שיש לפניך 5,000 בתים. אתה מבין מה זה להרוס 5000 בתים? תחשוב שאתה צריך להרוס עיר בהיקף של חולון. אתה חושב שאחרי שתהרוס, אנשי גרילה לא יוכלו להסתתר בין ההריסות ולהמשיך לשגר את הקטיושות?".
"שנית, זה לא מעשי באופן מוסרי", הוסיף כשר. "אנחנו צריכים לשכנע שעשינו את המקסימום להגן על אזרחי ישראל, ואז זה אפשר לעשות רק כשאנחנו מראים שסילקנו את הטרוריסטים מצד אחד, ומצד שני פגענו כמה שפחות באלו שלא בעסק.
"רצינו להגיע אל אנשי חיזבאללה, לתפוס אותם ולהרוג אותם. אחרת, לא משנה כמה היינו הורסים את הבתים, המחסנים היו ממשיכים להיות מלאים, והמחבלים היו מגיעים לאן שצריך וממשיכים לפעול נגדנו. למיטב הבנתי, לא שלחנו חיילים פנימה רק כדי לחסוך בחיי אזרחים לבנונים".
"היחסים בין התקשורת והפוליטיקאים הם קטסטרופה"
פרופ' כשר מתח גם בדבריו ביקורת חריפה על התנהלות אמצעי התקשורת בישראל, וטען כי היא הפכה לכלי בידי פוליטיקאים: "בישראל נעשתה פוליטיקה כזו, שבה הפוליטיקאים משתמשים בתקשורת. הם צריכים אותה למטרות הפוליטיות והאלקטוראליות שלהם. נוצרה סימביוזה של פוליטיקה ותקשורת שקשה מאד לרסן אותה".
בנוסף, טען כשר כי שיקולי העיתונאים הם כעת שיקולים עסקיים, שפוגעים באיכות הסיקור התקשורתי: "התקשורת ברוב המקרים היא חלק מעסק. זכות האזרח לדעת, חופש הביטוי והפרשנויות השונות יתממשו בעיתון רק כשזה מסתדר עם השיקולים העסקיים. ישנו הספורט הזה, הספורט העיתונאי: מי מביא יותר מהר, יותר צהוב, יותר מעניין, יותר מדובר, יותר משפיע".
כדוגמא, הביא פרופ' כשר את האופן בו סיקרה התקשורת את תכנית ההתנתקות ואמר כי "התיאור של העמדות הכתומות היה מוטה מאד לכיוון הקיצוני. כלומר כל מי שאמר 'אני אתאבד', 'אני אשרוף עצמי', 'יהיו יריות' – אותו ראינו. מי שאמר 'אני עושה הפגנה שקטה', 'תיקחו אותי, תעלו אותי' לא שמענו ממנו עד הרגע האחרון. זה לא כי העיתונאים הם חסידי הכתום הקיצוני, אלא כי זה קיצוני, צבעוני, צהוב, סנסציוני, מושך תשומת לב".
לפנייה לכתב/ת 
