אברי גלעד: "אין סיבה שהאברים שלי ירקבו באדמה"
"יש תור ארוך של אנשים שצריכים אברים, ייתכן ואני אהיה תורם פוטנציאלי, ואין שום סיבה בעולם שהאברים שלי ירקבו באדמה כשמישהו אחר יכול להשתמש בהם ולהציל את חייו", אומר אברי גלעד שחתם על כרטיס אָדי עוד כשהיה בן 16. "לא מצילים חיים בגלל תפיסות עקומות, וזה מכעיס עד מוות"
החתימה
בפעם הראשונה חתמתי כשהייתי בן 16. כרטיס אָדי יצא אז ובאו אלינו לבית הספר, הסבירו לנו במה מדובר וחתמתי. חידשתי את חתימתי לפני כמה שנים.
ההתלבטויות
ברגע בו אני חותם אני בעצם מכיר שייתכן שלא אמות בשיבה טובה. הרי זה עיקר הפחד. השנייה הזאת, בה אני מבין שייתכן שגם אני חשוף לטעויות, מחלות וכל מיני דברים כאלה, היא לא נעימה במיוחד, אבל זה חלק מהחיים. אי אפשר להתחבא מהחיים ובגלל זה לעשות את הדברים הלא נכונים. אין מה לעשות. עוברים את השנייה הזאת, אנחנו אנשים מבוגרים.
הגורם
אני לא חושב שאנשים ברי דעת צריכים שיגרו להם כל הזמן את בלוטות הרגש כדי שיעשו את הדבר הנכון. ההבנה היא מאוד פשוטה: יש תור ארוך של אנשים שצריכים אברים, ייתכן ואני אהיה תורם פוטנציאלי, ואין שום סיבה בעולם שהאברים שלי ירקבו באדמה כשמישהו אחר יכול להשתמש בהם ולהציל את חייו. זה נורא פשוט.
פגשתי בחולה
בעבודתי אני פוגש הרבה אנשים, כולל אלה הממתינים להשתלות וקרוביהם של אלה שהמתינו להשתלות ולא זכו, ויש לי את הזכות לפגוש גם אנשים אצילים שתרמו את אברי יקיריהם. מפגשים אלה רק מדגישים אצלי את הפלפול המוחלט של אי תרומה: ההתפלפלות באמונות תפלות, בדעות קדומות, בפחדים עתיקים ובכל מיני דברים שקל להיאחז בהם. עם הסברה נכונה אפשר פשוט להיפטר מאמונות אלה, כמו מגרגיר אבק על הכתף. זה שלא מצילים חיים בגלל תפיסות עקומות הוא, במקרה הטוב, מכעיס עד מוות.
אני עושה
כשצריך, אני עושה ונרתם וכבר יותר מפעם אחת הנחתי אירועים של המרכז הלאומי להשתלות. אני גם מגיע למקומות ועושה מה שצריך, זה נושא מאוד חשוב בעיני.
חותמים עכשיו:
פרויקט תורמים לחיים:
כולנו שווים
קודם כל ולפני הכל - כמות הערבים שתורמים את אבריהם ליהודים היא נכבדה וניכרת וכבר יצא לי לראיין לא פעם ולא פעמיים משפחות ערביות שתרמו בלי קשר למי זה ילך. מי שרוצה, דרך תרומת האברים, לבטא את הגזענות שלו אז שישמור את האברים שלו לעצמו ואפשר בהחלט להסתדר בלעדיו. אדם הוא אדם בעיניי, ובתרומתי אין שום מגבלות גזע, מין, צבע, דעה פוליטית ולא שום דבר אחר. כל הדברים האלה הם קצף חולף ואין שום קשר למהות של האדם. לתחושתי, האנשים שאומרים 'אבל לא לערבים', לא רוצים לתרום בכלל.
התרומה והדת
במקום שבו דת או אמונה דתית לא מאפשרות חיים אלא גורמות למוות, ברור שזאת אמונה שהשתבשה. זה המבחן היחיד. מי שצריכים לתקן זאת הם האנשים שיודעים לטפל באמונות שהשתבשו ולהגיד את המילים הנכונות, לי אין את המילים הנכונות. אנשים שלוקחים את הדת, כלומר את האמונה, את הטוב האינסופי, כדי לעשות רע אינסופי, משבשים את המקור והמטרה ואין לי כלים להתמודד עם זה.
מילה לספקנים
דמיינו את עצמכם יושבים בבית ליד הטלפון ומחכים לתרומת אברים. דמיינו את עצמכם מביטים במראה ורואים איך עור פניכם מצהיב, את תפקודכם הולך ויורד, כשאתם יודעים שמישהו יכול לתת לכם אברים אבל הוא מתפנק על כל מיני דמיונות. חישבו על המילים שהייתם אומרים לו.
רוצים לראות מי עוד חתם על כרטיס אדי ומפציר גם בכם להציל חיים? לחצו כאן
לפנייה לכתב/ת 
