לא רוצה לספר לו את האמת

"מאז שבגן של הפעוט עדכנו אותו בפרטי פרשת רצח רבין, אנחנו קצת הולכים על האצבעות עם מידע אקטואלי עצוב. כי למרות שכולנו אנוסים לחיות במציאות היומיומית האקטואלית והקשה, לעתים מזוויעה, אני עדיין רוצה לסנן לו אותה, אני רוצה שהדאגה העיקרית שלו תהיה לגורל המו"מ על הממתקים שהוא מנהל". ריקי כהן בזווית קצת אחרת ל"שקר של הורים"

ריקי כהן פורסם: 06.01.06, 10:21

בבוקר שאחרי הלילה הדרמטי של שרון, הטלוויזיה דלקה שלא כהרגלה. "הופּ!" לא היה בתפריט, והפעוט למד שהייתי מולה כל הלילה. ההורים שלו ניסו לקיים שגרת בוקר נורמלית ולהיענות לצרכיו המיידיים, למרות ההלם והדאגה. בעיקר חששו שהילד ישאל אותם על מה מדברים האנשים עם העניבות, ומה קרה לראש הממשלה.

 

למזלנו הוא לא שאל, על אף שהחלפנו בינינו כמה וכמה משפטים בנושא. אבא שלו ניסה להסביר לאמא שהוא לא מבין מה כולם מתפלאים, איש זקן, שמן מאוד ולא בריא במיוחד עבר אירוע צפוי. אמא שלו ענתה שאיך הוא לא מבין את הסמליות של האירוע הזה, וגם דאגה מה יקרה לבורסה. הפעוט המשיך לשחק עם הספיידרמן שלו, וניסה לגרום לו להתגבר על נכותו המכנית ולטפס על קירות. אבל הוא נפל.

 

איפה הוא? מתחת לאבנים?

 

מאז שהגננת והגנן של הפעוט עדכנו אותו בפרטי פרשת רצח רבין, אנחנו קצת הולכים על האצבעות עם מידע אקטואלי עצוב. בחודש הבא ימלאו לו 4 שנים, ונוהל משרד החינוך להעברת אינפורמציה, שעבורנו היא הגיונית בשגרת החיים המוטרפים פה, נראה לי לא אחראי וצריך לעבור בחינה מחודשת לטעמי. לא אחראי להלביש מידע כזה על ילדים, שבשבילם טרגדיה זה כשאמא לא מסכימה לתת עוד סוכריות.

 

נכון שחשיפת שקרים וצביעות בעולם ההורות היא הג'וב שבשבילו אני כאן, אבל כשבן ה-4 לא מפסיק לשאול אותי אם יגאל עמיר יכול לצאת מבית הכלא ולבוא אלינו, ומה יקרה אם הוא עצמו ישתמש באלימות פיזית כמו שיגאל עמיר, אז ייקחו אותו לבית כלא, לדעתי, זה קצת גדול על כתפיו הזעירות.

 

בימים שאחרי יום רצח רבין, בן ה-4 התעקש לראות באינטרנט את יגאל עמיר בבית הכלא, כדי להיות בטוח שהוא באמת שם. בנוסף ביקש לדעת אם אפשר לראות איך יצחק רבין נפל. האפקט התעצם כשלא מזמן גם נאלצתי לקחת אותו למקום בו נרצח למרגלות העירייה, אחרי שאבא שלו הזכיר שזה המקום, בעודנו נוסעים לאכול גלידה איטלקית באבן גבירול. הכל כדי להרגיע אותו.

 

עמדנו שם ליד מונומנט האבנים השחורות, שתחתן בוקע אור מסתורי. הוא היה בטוח שרבין שוכב שם תחת האבנים, ודרש לראות אותו.

 

הקרום שעוטף את המציאות

 

הריטואלים הגותיים האלו גרוטסקיים במיוחד כשהם משולבים במציאות שבה אנחנו עדיין מנסים למנוע מהנשכנות של המציאות לחדור לעולם שלו. 'בדרך לג'מבורי, בוא רגע נעצור בקבר ראש הממשלה, טוב מתוקי?' כי למרות שכולנו אנוסים לחיות במציאות היומיומית, האקטואלית והקשה, לעתים מזוויעה, אני עדיין רוצה לסנן לו אותה, אני רוצה שהדאגה העיקרית שלו תהיה לגורל המו"מ על הממתקים שהוא מנהל.

 

יש מודולריות מובנית ברורה ומפחידה מאוד בפיתוח המודעות הקיומית שלו, של הילד שלי. בהתחלה הוא מבין שיש אנשים שמתים, והם לא יכולים לקום יותר, אף פעם. אחר כך הוא פתאום ישאל אם גם אמא יכולה למות והתשובה תסעיר אותו מאוד (חברה טובה ענתה לבת שלה: "אני אמות רק כשאת תהיי נורא נורא גדולה וממש לא תצטרכי אותי"). ובסוף, הרגע הקשה מכל להתמודדות, רגע בו התשובות יהיו המתפתלות ביותר, המרככות והקצת שקריות היא לענות לו על אפשרות שגם לו זה יקרה. תסלחו לי, אני אפילו לא מסוגלת לכתוב את המילים המפורשות.

 

ההתפתחות הזו תקרע לאט לאט את הקרום התמים והעוטף של העולם שלו, שבו אין סוף, ואבא ואמא יכולים לתקן כל דבר שנשבר. גיל 4 אינו גיל שבו כל זה חייב להיתלש בבת אחת. תנו לי עוד כמה חודשים לעכל את זה בעצמי כדי להיות מוכנה להסיר אותו בשבילו.

 

 

לטורים הקודמים בסדרה: