חתונה אדומה

יש מי שעורכים אותה תחת כיפת השמיים, יש מי שמסתפקים בחתימה על מסמכים במשרדי העירייה, ויש מי שנאלץ לסחוב את כלתו ואת כסותה כל הדרך עד לבית הוריו ולהעביר את ליל הכלולות עטוף במצעים אדומים. רחל בית אריה השתתפה בחתונה סינית מסורתית

ראש השנה הסיני עומד בפתח, ובאופן מסורתי זו עונת החתונות. בחברה חקלאית, לוח האירועים מתנהל לפי זמני הזריעה והקציר. בחורף החיטה צומחת לאט בשדה, ועד שתבשיל, העבודה מועטת ולכולם יש הרבה זמן פנוי. משפחות משפצות את הבית, בונות בתים חדשים, יוצאות לבקר קרובי משפחה, וחוגגות בחתונות.

 

אנג'י היא אמנם ילידת ליג'יאנג, ממשפחה עירונית למהדרין, אבל מסורת היא מסורת, והחתונה שלה נקבעה ליום ראשון בבוקר, שבועיים לפני ראש השנה.

 

מסיבת רווקות, נוסח סיצ'ואן

 

כמה שבועות לפני כן, אנג'י הזמינה מספר חברות קרובות לארוחת ערב של בנות בלבד, לציון פרידתה מחיי הרווקות. הלכנו למסעדת חו-גואו, "הוט-פוט"

 בנוסח צ'ונגצ'ינג. צ'ונגצ'ינג היא עיר נמל גדולה על נהר היאנגצה, בעבר חלק ממחוז סיצ'ואן. אם סיצ'ואן מפורסמת בחריפות המטבח שלה, אז וצ'ונגצ'ינג היא בירת פלפלי הצ'ילי של סין, וכבר כשנכנסנו לאולם האוכל הגדול, העיניים שלי התחילו לדמוע מההבל החריף.

 

המסעדה מקושטת בקליגרפיות מתוך שירים עתיקים ותמונות נוף מצוירות בדיו שחורה. האולם הענק מלא מפה לפה בסועדים, החוגגים סביב שולחנות עגולים שבמרכזם כירת גז ועליה הסיר החם. מלצרים ממהרים למלא את הסירים במים רותחים מתוך קומקומים בעלי פיות ארוכות, ולהוסיף למרק המתבשל לנגד עיניך, ירקות שורש, נתחי בשר, עלי כרוב, תפוחי אדמה, ועוד מכל טוב מחוז יוננאן. באחד השולחנות מישהו פוצח בשיר ובאחר מתנהלת שיחה בדציבלים מחרישי אוזניים. לא תמצאו כאן זוגות מסתודדים, אורות עמומים, או מוזיקה רומנטית.

 

סין לא מאמינה באינטימיות. ארוחות משותפות הן אירוע רועש ומלא חיים, עם הרבה אלכוהול. מילת המפתח היא "רה-נאו": חם, רועש, צפוף, דביק ובעיקר שמייח.

 

והטעם? תודה ששאלתם. כל ניסיון שלי לטעום הירקות הטריים שהתבשלו אך קלות במים רוויי צ'ילי, הסתיים בסימנים נואשים למלצרית שתביא עוד כוס מים. אפילו אנג'י ואחווי, סיצ'ואניות מבטן, סיימו את הארוחה בפנים סמוקות ולשון צורבת.

 

טקס כלולות, הגרסה האדומה

 

שבועיים אחר כך, נפגשנו כולנו בבוקר בשער העיר העתיקה, והפלגנו בשיירת אופנועים לעבר בית הוריה של אנג'י להתחיל בטקס הנישואין. הכלה המאושרת הגיעה היישר מסלון האיפור, ובעוד גברי המשפחה מתכבדים בתה וסיגריות בחצר, עלינו אנחנו, הנשים, לחדר השינה. בניצוחה של האחיינית מאי-מאי, אנג'י לבשה שמלה אדומה ארוכה, סידרה את השיער והוסיפה עוד קצת צללית אדומה מעל העיניים, למזל וברכה.

 

בתרבות הסינית האדום מסמל שמחה ומזל, ולא במפתיע, הצבע שולט בטקסי נישואים. כשאנג'י היתה כמעט מוכנה, נשמעו פתאום קולות תופים וצעקות מהחצר. החתן יאנג-גאנג הגיע לקחת את כלתו, מלווה שיירה של חברים טובים. דלת החדר נטרקה והבנות עמדו הכן. כנשמעה הנקישה בדלת, מאי-מאי פרצה בצעקה: "חונג-באו" (מעטפה אדומה). מוהר ונדוניה הם נוהג נפוץ בקרב רוב התרבויות, אבל נדמה לי שרק אצל הסינים, המיקוח מתנהל תוך כדי הטקס.

 

מעטפה אדומה אחת ובתוכה סכום סמלי, הושלכה דרך החלון, והבנות כולן נשענו בכח על הדלת בעוד הבנים דוחפים מבחוץ ותובעים להיכנס. הכלה התבוננה במהומה בחיוך, שוכחת לכמה דקות את רצינות האירוע, כשהסצנה התחילה להזכיר יותר ויותר את מלחמות הבנים על הבנות של כתה ג'. עוד כמה

 מעטפות אדומות הושלכו דרך החלון (ומצאו את דרכן לכיסים בשמלה החגיגית של מאי-מאי, ששיפרה באותו יום את מאזן דמי הכיס שלה), והבנות המשיכו לחסום את הפתח בעקשנות, עד שהשושבין הראשי, חברו הטוב של החתן, השתחל בעד החלון, דחף את לול התרנגולות הצידה, ופתח את הדלת ליאנג-גאנג, שניגש אל כלתו בפנים סמוקות, מצויד בזר פרחים. כמחווה לתרבות המערב בגרסתה ההוליוודית, החתן הוכרח לכרוע ברך לפני שהורשה להמשיך במשימה ולקחת את אנג'י הביתה.

 

אמרתי "לקחת" והתכוונתי לכך מילולית. החתן מעמיס את הכלה, כולל שמלה, שובל ועקבים בגובה חמישה עשר סנטימטר, על גבו, וצועד לעבר בית הוריו, כשמאחוריו החברים מבעירים שרשראות של נפצים ומבריחים את הרוחות הרעות בקולות נפץ עזים. לפני שיצאנו לדרך, נשאר רגע אחד רציני, כשאנג'י נפרדה בדמעות מההורים ומבית ילדותה, ויצאה להתחיל את חייה החדשים.

 

עתיד מתוק, המתכון הסיני

 

בבית משפחת החתן שוב חולקו מעטפות אדומות לכל דורש ממשפחת הכלה, תה יקר נמזג, ממתקים הוגשו, והזוג המאושר עלה לקומה השנייה, אל חדר הכלולות, זה כנראה ה"ייחוד" חשבתי לעצמי. הנה הגיע הרגע האינטימי.

 

מסתבר שטעיתי. הסינים, כזכור, לא מאמינים באינטימיות. מקץ דקה נקראתי לעלות לחדר, לבחון את מיטה החדשה המכוסה מצעים אדומים ואת תמונות החתונה על הקירות. הרמנו כוסית לחיי הזוג ויצאנו שוב למסעדה שבה תיערך סעודת הכלולות.

 

אנג'י ויאנג גאנג קידמו את האורחים בפתח, נושאים מגשים עם סיגריות (איך לא) וסוכריות לעתיד מתוק, וכולנו התיישבנו לסעודה נפלאה של ברווז בייג'ינג, דג ברוטב סמיך ושלל ירקות. רוב טקסי הנישואין בסין כיום לא כוללים טקס דתי, אלא רק חתימה על מסמכים במשרדי העירייה, אחרי שהתקבל אישור ממנהלי יחידות העבודה של שני בני הזוג.

 

אחרי ששבענו והותרנו, האורחים התפזרו לביתם ואני נפרדתי בנשיקה מאנג'י, שסיפרה לי שהיא חוששת מהלילה שיבוא. לפי המנהג, החברים מכינים עוד כמה הפתעות לערב, אחרי שהמשפחה הקרובה מתכנסת לעוד ארוחה. אולי יחמקו כמה מהחברים לחדר של הזוג ויתחבאו מתחת למיטה, אולי ישירו סרנדות אהבה מתחת לחלון. אנג'י נראתה מבוישת, אבל מסורת היא מסורת.

 

למחרת בבוקר, פגשתי את יאנג-גאנג בדרך למשרד שלו. אתה עובד היום? שאלתי. כן, ענה. נשארו עוד כמה דברים שהוא צריך לטפל בהם, אבל מחר הוא ואנג'י עוזבים את העיר לירח דבש בדרום המחוז, בלי משפחה ובלי חברים. סוף סוף, קצת אינטימיות. מזל טוב.

 

תודה לאנג'י, יאנג-גאנג ומשפחת דנג על ששיתפו אותי בשמחתם ואישרו לי לשתף בה גם אתכם

 

• הטורים הקודמים: מקום תחת ההימלאיה, סינים מכל הבחינות, דרקון לבן, דרקון שחור, המקום שאני אוהבת, חג קטן היה פה, סיפורים מאלפיים שנות שחיתות.