הוא עקשן? כך תשכנעי אותו לוותר

עינת מודאגת. היא ובן זוגה לפני נישואים, אבל בדרך היא גילתה כמה עקשן ונוקשה הוא יכול להיות. איך חיים עם בן זוג נוקשה? מהי פשרנות: גמישות או וותרנות? בתיה ברק וורבין מנסה לעשות סדר

עינת עומדת להינשא בקרוב למיכאל. תוך כדי ההכנות המתישות לחתונה היא נתקלה שוב ושוב בסרוב העיקש של בן זוגה להתפשר על דברים. הוא התלבט קשות בבחירת גן האירועים, התווכח עם חברת הקייטרינג והחליף פעמיים צלמים ודיג'אים. גם המעבר לדירה המשותפת היה מלווה בויכוחים על כל פריט שאחד מהצדדים הכניס הביתה. מיכאל דרש שעינת תברור בקפדנות את חפציה, ותערוך מיון נרחב כדי לא להציף את הדירה במטלטלים מיותרים. הוא עצמו התעקש להביא את כל תכולת הדירה שלו ללא סינון בטענה שהחפצים שלו מדודים וכולם בעלי ערך משמעותי עבורו.

 

"אתה חייב ללמוד להתפשר", היא הטיפה לו ללא הועיל. עצם השמעת המילה פשרה קוממה אותו, גרמה לו לאי שקט והגבירה את ההתנגדות שלו: "הרי גם הבחירה שלך בי, היא פשרה". היא ניסתה להתלוצץ איתו, אבל הוא עמד במריו, לא מוכן לוותר. המחלוקות בתקופת טרום החתונה הדאיגו את עינת, הנוקשות של מיכאל מטרידה אותה והיא צופה קשיים בחייהם המשותפים בעתיד.

 

לנוקשות תפקיד חשוב בהתפתחות

 

נוקשות היא אכן תכונה מאד לא רצויה בזוגיות כמו בקשרים בין אישיים בכלל. עם זאת,יש לזכור שלנוקשות יש פונקציה הגנתית ולעיתים קרובות מסתתרת מאחוריה פגיעות, חרדה ותחושת אי וודאות. ילדים שקבלו חינוך נוקשה מפנימים לעיתים את הקו הקשוח של ההורים ומסיקים שרק ע"י נוקשות וקשיחות אפשר להשיג דברים בחיים. כל סטיה מכללי ההתנהגות הנוקשים מטילה בהם חרדה, כל ויתור מתפרש כאיום וכאובדן הסדר הטוב.

 

לנוקשות יש תפקיד חשוב בהתפתחות הרגשית של הילד. כשילד אומר "לא" בפעם הראשונה לאמא שלו הוא מקבל תחושה של קיום בצורה ניפרדת מאימו. במידה והתהליך הזה לא מתקיים הוא "נעלם" בתוך רצונותיה ולא קיים בזכות עצמו. נוקשות בשלבי התפתחות מסוימים היא רצויה ומעידה על הכוחות הקיימים בילד. יש ילדים "טובים" וממושמעים, שאין בהם שמץ של נוקשות, מפני שהם פשוט לא יודעים מה הם רוצים ולכן הם עסוקים בלרצות את המבוגרים כדי שיאהבו אותם.

 

הנוקשות של הילד כשלב התפתחותי היא נורמטיבית אבל כמובן שלא כדאי להשאר שם. רצוי מאד שהילד יפתח גם גמישות. ככל שההורים יותר נוקשים הם הופכים את הילד ליותר נוקשה בהגנה על הזכויות והצרכים שלו. כשההורים יותר גמישים, מבינים ומקבלים את הילד, הוא מרשה לעצמו להיות גמיש יותר ולא זקוק להגן על עצמו ע"י נוקשות.

 

רווח והפסד בזוגיות

 

את כל הסיפור הזה על התפתחות של נוקשות וגמישות אני מביאה כאן כדי להבין איך אנחנו עוצבנו ע"י הורינו ואיך כהורים אנו מעצבים את הנוקשות/גמישות של ילדינו. גמישות מחשבתית ורגשית ויכולת להסתגל לשינויים בחיים ,מועילים מאד לקיומה של זוגיות מוצלחת. נוקשות אצל זוגות מתקיימת לעיתים לצורך הגנה, בגלל פחד לאבד שליטה או את המקום בזוגיות. בן הזוג הנוקשה סבור שהתגובה מקנה לו עמדה של כוח. אנשים לומדים להיות נוקשים על בסיס של רווח והפסד.

 

הרווח של נוקשות זו תחושת ביטחון, אין הפתעות והדברים צפויים מראש. ההפסד הוא שכאשר מתעוררת בעיה הדורשת פתרון, אדם שאינו מגיב בצורה מסתגלת לשינויים שמתחוללים סביבו אלא מתנגש עם השינויים ומבקש לכפות גישה נוקשה על המצב, מחריף את הבעיה ולא מביא לפיתרונה. בני אדם פעמים רבות ניצמדים לגישה נוקשה ולא מתפשרת מפני שהם חוששים מהידרדרות להתגמשות יתר ומאיבוד עמוד השדרה. גמישות הסתגלותית אינה בשום פנים פריצה של כל הגבולות, היא יציבות שמשתנה. לאדם גמיש יש מיסגרת יותר אלסטית אבל הוא בהחלט יכול להיות עיקבי. יש כמובן גם אנשים שמוכנים לעשות כל דבר כדי שיאהבו אותם והם אכן לוקים בגמישות יתר.

 

פשרה היא מילה שנודף ממנה ניחוח של קשישות. אנשים צעירים מתעבים אותה בדרך כלל. היא מתקשרת אסוציאטיבית עם כניעה, ויתור, חוסר שאפתנות ולוזריות. אני מציעה להחליף אותה במילה: גמישות. אדם גמיש ניתפס כזריז, קופצני, קליל וממזרי.

 

לסמנטיקה ולבחירת המילים הנכונות יש השפעה כבירה. הצעתי לעינת להפסיק באופן מיידי הווכחנות הבלתי נלאית שלה,ולהרפות מהדרישה להתפשר. אדם נוקשה אוחז בנוקשות שלו כבעוגן הצלה או מעקה ביטחון ולכן זה יהייה מאד לא חכם ולא יעיל לתבוע ממנו להרפות בבת אחת ממה שמעניק לו תחושת ביטחון.

 

כתחליף הצעתי לה להדגיש את הצד החיובי של תכונותיו: הוא באמת ובתמים רוצה שהחתונה תהייה אירוע בלתי נשכח ונפלא ולכן הוא מקפיד על כל פרט. בד בבד המלצתי לה לפקוח עיניים ואוזניים ולא להחמיץ את הרגע הנכסף בו הוא חושף ניצן של גמישות ולעודד אותו על הגמישות שהוא גילה.

 

לפעמים כשאנחנו שבויים בקונספצייה מסויימת לגבי תכונה כלשהי של בני הזוג שלנו, אנחנו מפספסים את תחילתו של השינוי ובמקום לעודד אנחנו מדכאים ולא מאפשרים לניצן לפרוח. בני זוג רבים מחזקים את החולשות של הפרטנרים שלהם במקום לסייע להם להתגבר, לצמוח ולהתפתח.

 

במקרים קשים של התנגדות עיקשת ניתן להשתמש באסטרטגיה פרדוקסלית. ללכת "הפוך על הפוך". לעודד את בן הזוג להגביר את קשיחותו ולדרבן אותו לנקוט בצעדים נוקשים יותר ויותר, עד אשר המצב יגיע לקיצוניות כזו שהנוקשות תראה לו חסרת היגיון. כאשר האדם עצמו מגיע למסקנה שהמחיר של הנוקשות עולה על התועלת זו נקודת התחלה מעולה לצמיחתה של גמישות מבורכת.

 

הכותבת היא מאמנת זוגיות אישית ומנחת קבוצות ויחידים בנושאי זוגיות ונישואין. לאתר של בתיה ברק-ורבין לחצו כאן

  

לטורים הקודמים בסדרה:

• רוצים להיות הורים טובים? קודם כל תשקיעו בזוגיות

• "נמאס לי שאמא שלך מתערבת בכל דבר"
• מתווכחים כל הזמן? זה מהפחד לאבד שליטה
• האם כדאי לסלוח על בגידה רומנטית?
• איך מנהלים שיחת "יחסינו לאן"
• תיזמו, תתאמצו, אל תוותרו על סקס בגלל שאתם עייפים
• רוצים להיות מאושרים? אל תתווכחו עם המציאות
• הוא כועס, היא נעלבית. איך יוצאים מזה?