מאבקי שליטה בזוגיות: איך מזהים וכיצד מתמודדים

אנשים רבים מודים בצורך העז שלהם בשליטה לא רק בחייהם שלהם אלא גם בחיי אנשים סביבם וביקום בכלל. גידי נוהג לחקור את אשתו ריקי והילדים על כל צעד וצעד שהם עושים. כל אחד מהם בטוח שהשני קונטרול פריק ומטורף. מה עושים כדי לצאת מזה?

כולנו חוששים ממצבי אי ודאות, מהעדר מודעות למצב האמיתי, מאיבוד שליטה, מחוסר אונים, מנפילה, מקריסה, מהידרדרות. כולנו זקוקים לתחושת שליטה במתרחש בחיינו. עוצמת הצורך בשליטה משתנה מאדם לאדם אבל הרצון קיים ומוכר לכל אחד ואחת מאיתנו.

 

אנשים לא מעטים מודים בצורך העז שלהם בשליטה לא רק בחייהם שלהם אלא גם בחיי אנשים סביבם וביקום בכלל. לרוב הם מתייחסים לתכונתם זו בסלחנות בטענה שבעצם היא מעידה על מעורבות,דאגה ואכפתיות. כדי להרגיע את פחדיהם הם חייבים לדעת מה עושה כל אחד מבני המשפחה בכל רגע נתון. תחושת השליטה אמורה לפוג חרדות אבל מכיוון שמדובר באשליית שליטה ולא בשליטה אמיתית, המאמצים לספק את הצורך התובעני הזה שואבים אנרגיות אין סופיות ששוחקות את האדם ואת מערכות היחסים שלו גם יחד.

 

גידי נוהג לחקור את אשתו ריקי והילדים על כל צעד וצעד שהם עושים. מספר פעמים ביום הוא ניתקף צורך בלתי נישלט לדעת איך בני ביתו מרגישים? מה הם עושים? עם מי הם מדברים? איך אנשים מתייחסים אליהם? ואיפה כל זה קורה? הוא לא נח עד אשר הוא מסיים את סבב הטלפונים המלא.

 

גידי לא מבין למה ההתנהגות שלו מעיקה ומעוררת זעם הרי הוא מאפשר לכולם חופש מוחלט, הוא לא כופה עליהם דבר, הוא רק דורש דיווח מפורט. הילדים הבוגרים מתקוממים על הפלישה לפרטיות ואילו אשתו למרות שהיא מבינה שמתחת לחקירות היומיומיות מסתתרת חרדה, מגיבה בלגלוג ובקוצר רוח.

 

גידי נירגע מעצם הידיעה על המתרחש בחיי האנשים הקרובים לו, הוא לא מבקש שישנו את דרכם. מכיוון שהצורך בשליטה אינו פוסח על אף אחד מאיתנו גם לריקי אשתו צורך מוגבר בשליטה אשר מתבטא דווקא ברצון לקבוע שהדברים יתבצעו על פי דרכה. השניים אינם חדלים למתוח בקורת ולהורות זה לזו כיצד להתנהג כשכל אחד מהם בטוח שהשני היסטרי, קונטרול-פריק ומחורפן על כל הראש.

 

מה עושים? ראשית, מבינים שלכולנו פחדים שיש להרגיע אותם בדרך זו או אחרת. כבני זוג אנחנו אומנם לא אמורים לספק שירותי הרגעה איש לרעותו אבל אמפתיה אף פעם לא הזיקה לאיש. כשההתנהגות היא מוגזמת ומציקה כדאי להציב גבולות ולומר בפשטות ללא לעג ובלי להתקיף שעם כל ההבנה והאהדה, הדרישות מאד מפריעות. כשאנחנו בצד החרד עלינו לחפש ולמצוא דרכים להירגע ולהתעודד בכוחות עצמנו ואם אנחנו ממש מוכרחים להציק אז לפחות להתנצל, לדבר בלשון בקשה ולא דרישה ולא לשכוח להודות על העזרה.

 

כדאי לזכור: כל ניסיון לשלוט בחיים סביבנו באמצעות אחרים נעשה כדי להרגיע את החרדה שלנו גם אם ניטען שאנו שוחרי טובתו של הזולת.

 

בזוגיות - צורך מוגבר בשליטה מייצר נוקשות, ניסיונות כפיה על האחר במטרה לשנות אותו ולהפכו לדומה לנו או לדמות אידיאלית פרי הפנטזיה שלנו. הצורך לשנות את האחר הולך יחד עם הסירוב לשנות את עצמנו. האחר אמור לשנות את דעותיו, התנהגותו, חשיבתו, רגשותיו, פרשנותו לגבי המתרחש, כל זאת כמובן לטובת היחסים כדי שנהייה "בראש אחד" . אנחנו לא רוצים להשתנות לא בגלל שאנחנו נגד שינויים, אלא מפני שאנחנו מאמינים שמי שאוהב אותנו אמור לקבל אותנו כפי שאנחנו.על כך אמר טולסטוי : "כולם רוצים לשנות את העולם, אבל איש אינו רוצה לשנות את עצמו".

 

מירי היא מהירת מחשבה ומהירת עשייה, הכול מתקתק אצלה, היא לא מספיקה להגות רעיון והוא כבר בוצע. בעלה אלי מתנהל בקצב איטי יותר, הוא זקוק לזמן קליטה, ספיגה, עיכול, עיבוד ותגובה. כל אחד מהם משוכנע שהקצב שלו הוא הקצב הנכון, החכם והמועיל. אלי יודע להצביע על טעויות של מירי כתוצאה מהתקתוק המהיר ומירי בטוחה שאיטיות התפיסה של אלי גורמת להם נזקים.

 

שניהם מבקשים שהעניינים יתנהלו על פי דרכם ומתייחסים בחוסר כבוד שלא לומר בזלזול לסגנון ההתנהלות של האחר. לדוגמה: כשמירי החליטה שהגיע הזמן לרפד מחדש את הספות בסלון, היא חישבה במהירות את העלויות, המגישה לבעלה את המספרים מוכנה ומזומנה להרים טלפון לרפד ולהתחיל במלאכה למחרת בבקר. אלי התחיל לשאול שאלות, לברר בירורים, לעשות סקר שווקים. מירי ניסתה להאיץ, לדחוף, לזרז ללא הועיל עד אשר נושא הריפוד התגלגל למריבה מנופחת, להאשמות הדדיות, להתרחקות ולתחושה קשה שהבדלי הטמפרמנט אינם מאפשרים חיים משותפים ושאולי אין מנוס אלא להיפרד. עד כדי כך.

 

צריך להודות שקצבים שונים יכולים להוציא מן הדעת , אבל אם יש דעת לא מומלץ לצאת ממנה. אם בני הזוג מסכימים שמדובר בסגנונות שונים ותו לא ושאין סגנון אחד עדיף או נכון יותר ממשנהו , ניתן למצוא דרך ביניים ולהגיע להסכמים. ניתן להסכים לדוגמה שבנושאים מסוימים מירי תחליט ותבצע ובאחרים אלי יהיה אחראי או לסכם על תקופת זמן מכסימלית שמקובלת על השניים לביצוע משימה מסוימת. אם בני הזוג מוכנים לוותר על שליטה טוטלית האפשרויות לפתרון הקונפליקטים המתעוררים ביניהם כתוצאה מהפערים בקצב הן מרובות.

 

בהקשר זה כדאי לזכור אמרה מחוכמת טאו צה צ'ינג: "לשלוט בזולת זה כוח, לשלוט בעצמנו זו עוצמה אמיתית".

 

הכותבת היא מאמנת זוגיות אישית ומנחת קבוצות ויחידים בנושאי זוגיות ונישואין. לאתר של בתיה ברק-ורבין לחצו כאן

 

לטורים הקודמים בסדרה:

• רוצים להיות הורים טובים? קודם כל תשקיעו בזוגיות

• "נמאס לי שאמא שלך מתערבת בכל דבר"

• מתווכחים כל הזמן? זה מהפחד לאבד שליטה
האם כדאי לסלוח על בגידה רומנטית?
איך מנהלים שיחת "יחסינו לאן"
• תיזמו, תתאמצו, אל תוותרו על סקס בגלל שאתם עייפים
• רוצים להיות מאושרים? אל תתווכחו עם המציאות
• הוא כועס, היא נעלבית. איך יוצאים מזה?
• הוא עקשן? כך תשכנעי אותו לוותר
• אבא בצפון, המשפחה בזדרום. זוגיות במלחמה