נשים ישראליות – בעיקר על הדבש

מי מאיתנו לא הושפל, סונן, הושלך, טורטר, הוטרף ונרמס על ידי אשה? וכשזה קורה, אתה מחפש משהו או מישהו לחבוט בו. המושג הערטילאי "האשה הישראלית" מאפשר לנו לעשות זאת מבלי להסתכן בעונש מאסר

מה לא כתבו כאן בערוץ יחסים, ברשימות ובטוקבקים, על הנשים הישראליות? שהן מתנשאות, שיש להן דרישות בלתי הגיוניות, שהן שטחיות, תובעניות, עושות את המוות, גזעניות, פוסטמות, פוזאיסטיות, גסות, חסרות נימוס, זנותיות, שרלילות – בעצם קשה לי לחשוב על תכונה שלילית אחת שלא יוחסה להן.

 

כמובן, חוות הדעת השליליות האלו אינן מצוצות לגמרי מהאצבע, פרי דמיונו המרושע של הגבר הישראלי. לאיזה גבר לא יצא להיתקל לפחות פעם אחת בעלמה מצודדת, שאולי אפילו שלחה לעברו מבט מחויך, וכשניגש אליה הסתכלה עליו במבט של "איך אתה בכלל יכול לחשוב שאחת כמוני תצא עם אחד כמוך, אידיוט?!" שלא לדבר על אותה סיטואציה עם כוניפה.

 

מי מאיתנו, הגברים, לא נתקל בנשים הפוסלות גברים לפי רשימת תכונות מדוקדקת הנמצאת בכיס מכנסי הג'ינס ההדוקים שלהן?

 

מי מאיתנו לא הושפל, סונן, הושלך, טורטר, הוטרף ונרמס בידי החברות באותו מגזר מעורר מחלוקת ולא אחת תרעומת "נשים ישראליות"?

 

וכשזה קורה, זה די מעצבן, ואז אתה מחפש משהו או מישהו לחבוט בו. המושג הערטילאי "האשה הישראלית", מאפשר לנו לעשות זאת מבלי לשבת בכלא.

 

אבל לפני כמה ימים קרה לי דבר משונה. קראתי את אחת הרשימות שהתפרסמו כאן בערוץ. אחת מאותן רשימות – בפירוש לא היחידה - המציגות את בנות ישראל במלוא כיעורן. הטוקבקיסטים חגגו, כפי שקורה בתגובה לכל רשימה הנכתבת בידי גבר שמסיבה כזו או אחרת הולך לו קשה עם נשים. למעשה, את רשימת התכונות המופיעה בפיסקה הראשונה למעלה הוצאתי ברובה משם. אבל באופן בלתי מוסבר, במקום לחוש הזדהות ולהנהן בהסכמה, עלה בראשי קול אחר, קול נשי רך ששאל "האומנם?" וגם: "הכצעקתה?".

 

בדרך כלל כשמתרחש עליהום (אולי צריך לומר: עליהון) מסוג זה, מציעים הקוטלים אלטרנטיבות: התיירות שאינן משחקות משחקים, המערב-אירופיות התרבותיות, הדרום-אמריקניות הלוהטות, המזרח-אירופיות היפהפיות והצייתניות, ואחרות מכל קצווי תבל. לצד אלו ממליצים חלקם על אלטרנטיבה פנים-ישראלית: העולות מרוסיה, שכה יודעות לפנק גבר. בעיני רבים הן עדיין אינן נחשבות ישראליות – לרע בדרך כלל, אבל בהקשר ספציפי זה, לטוב.

 

רוב הנשים שהכרתי בחיי היו ישראליות. לצערי, אין לי ממש בסיס נרחב להשוואה: ניסיוני הבינלאומי כולל סופשבוע בחברתה של אוקראינית יפה וערב חד פעמי בחברתה של פורטוגלית חושנית. לכן קחו בחשבון את קרתנותי בקוראכם את דבריי הבאים.

 

רבות מהבנות הישראליות שהכרתי היו נפלאות: נעימות, אינטליגנטיות, יפות, מעמיקות, פתוחות, מעניינות, סקסיות. וגם אם לא היו מושלמות, דבר לא חסר בהן.

 

הכרתי לא מעט בנות שלא שיחקו משחקים, גם כאלו שנפלו שוב ושוב קורבן למשחקיהם של גברים. הכרתי רבות שהיו מאוד תרבותיות. אני לא יודע אם הן היו ברמה של האירופיות, אבל בשבילי הן היו מספיק תרבותיות. אחרי הכל, גם אני לא ממש גדלתי באחוזה אנגלית ולא למדתי בסורבון.

 

הכרתי בנות שידעו להעניק ולפנק כפי שאני לא ידעתי מעולם. היו ביניהן עולות מרוסיה, אבל רובן היו ילידות הארץ בשלל גווני עור ותווי פנים.

 

היו ביניהן בנות כפר ובנות עיר, תל-אביביות ואחרות

הכרתי בנות לוהטות: כשאני מנסה לאפיין אותן לפי אזור מגורים, מוצא או כל פרמטר אחר – אני לא ממש מצליח. היו ביניהן בנות כפר ובנות עיר, תל-אביביות ואחרות. ולפחות לפי ניסיוני, גם בין הפולניות (שלנו) יש בנות המעמידות בסכנת כוויה את הגבר שעימן. מודה, לא יצא לי להיות עם ברזילאית אמיתית, למשל, ככה שאני לא יכול להשוות. אבל הלהט של לא מעט ישראליות שהכרתי היה בהחלט מספיק עבורי.

 

ובעניין יופיין של הישראליות – תראו, אני חייב להודות: אין בי יותר מדי רגשות פטריוטיים. אני לא חושב שהארץ שלנו הכי יפה, שהצבא שלנו הכי טוב ושהמהנדסים שלנו הכי חכמים. אני גם לא חושב שהישראליות הכי יפות בעולם. כשהייתי בסין ראיתי יפהפיות מדהימות, וזה נכון שבפראג אתה מסתובב סתם ברחוב וחושב שנקלעת לתצוגת אופנה של דוגמניות-על. אבל גם כאן יש יופי נשי בשפע. כמעט בכל הזדמנות שיוצא לי להסתובב ברחוב או לשבת ולהסתכל בעוברות ושבות – ו-90 אחוז מהמבטים שלי מוקדשים לנשים - אני נפעם מהיופי הנשי שיש כאן.

 

המון סוגי יופי שנוצרו משילובי מוצאים שונים ומשונים

אולי אין פה בלונדיניות כמו באירופה (אם כי העלייה מרוסיה מילאה במעט את החסר הזה) ואין פה שחומות עור כמו בברזיל (אם כי העלייה מאתיופיה מילאה במעט את החסר הזה), אבל יש פה המון סוגי יופי שנוצרו משילובי מוצאים שונים ומשונים. ובכל מקרה, איזו זכות יש לנו, הגברים, להתלונן? הרי גם רוב הגברים כאן לא ממש דוגמנים.

 

לא אתחסד: העיניים שלי לא יוכלו לשבוע מראות את היופי הנשי המדהים שמציע העולם הרחב. אבל גם כאן יש יופי נשי לענג בו את העיניים מבלי שישבעו. לפעמים אני מרגיש, שיותר מדי. זה די מעייף לסובב כל הזמן את הראש.

 

נכון, יש לא מעט נשים ישראליות הראויות לכינויי הגנאי שהוזכרו למעלה, אבל זהו עוול להפנות את הכינויים האלה כלפי כולן, וזה ממש לא הוגן לייחס זאת לאיזה דפקט מגדרי. למרבה הצער, יש גם לא מעט גברים ישראליים הראויים לאותם כינויי גנאי. לא ניתן להפריד את הגזענות של נשים מהגזענות הכללית בחברה שלנו. הגסוּת והשטחיוּת בפירוש אינן נחלתן הבלעדית של נשים. האין זה מגוחך לצפות שבמדינה שבה יש כל כך הרבה צעקות, דחיפות, פוזה, חוצפה, אלימות – יהיו הנשים גבירות ענוגות הפורטות על פסנתר וקוראות את כתבי שפינוזה?

 

כמו בהרבה תחומים אחרים, גם מבחינת נשים, המגוון שמציעה ארצנו הקטנטונת הוא עצום: שלל גוונים ותווי פנים, שונות גדולה של תכונות אופי. בתחומי אזור גיאוגרפי קטנטן ניתן למצוא נשים שכל ניסיון לתאר אותן ברשימת תכונות כוללנית הוא לא יותר מפתטי, ובוודאי לא הוגן. ברדיוס של קילומטר, לפעמים אפילו באותו פאב, ניתן למצוא שרלילות לצד חסודות, פרחות לצד אלגנטיות, שטחיות לצד מעמיקות, פוזאיסטיות לצד אמיתיות, גזעניות לצד סובלניות. ניתן למצוא גם את גווני הביניים. זה מרתק – וזה גם מבלבל.

 

האמת, חברים: לרוב הגברים הישראלים יש ניסיון קטן מאוד עם נשים שאינן ישראליות. אולי בגלל זה קל לנו להטיל רפש ב"אשה הישראלית" ולפנטז על נשים אקזוטיות מארצות רחוקות.

 

האם כל האנגליות הן אותו דבר? לא יודע. אני מנחש שלא. והברזילאיות? השוודיות? הצרפתיות? כנראה שלא. כל התיירות תרבותיות ומזדיינות בקלות? אין לי מושג. אבל כשאיזו ישראלית מעצבנת אותנו זו בטח בעיה לאומית-מגדרית. הרי מזרק השנאה העצמית תמיד מוכן אצלנו בערכת ההישרדות.

 

אבל נדמה לי, שכשמנסים להסתכל על הדברים טיפה יותר באוביקטיביות ומוותרים לרגע על הניסיון להוכיח שוב שנדפקנו לא רק עם קיץ בלתי נסבל ועם שכנים לא סימפטיים אלא גם עם נשים איומות, ניתן לראות שלמרות החוויות הבלתי נעימות והמרגיזות שאני חושב שהיו לכל אחד מאיתנו עם בנות ישראליות – זה בפירוש רק חלק מהתמונה. וצריך להודות: גם נשים נפלאות יש כאן בשפע.