אייבי נתן השראה לימין

עד כמה שזה נשמע "הפוך על הפוך", דווקא אייבי נתן היה סמל לאנשי ימין רבים. ערוץ 7 קם, בין היתר, בזכות אייבי נתן שסלל את הדרך ואמר שאי אפשר לסתום פיות לחלום ולחזון. הימין הישראלי צועד בדרכו - אך בכיוון אחר - ואולי בעוד כמה שנים גם הם יקבלו את אותה הערכה ואהבה המורעפת עתה עליו

עבור כל אחד שהיה וחי בארץ בשנות ה-60, 70 ו-80 היה אייבי נתן דמות נוכחת, מאתגרת, פועלת ומתסיסה. זה לא משנה עם הסכמת עם דעותיו או לא, אם הערכת את אישיותו או לא - אייבי נתן קם ועשה מעשה. לא אחד ולא שניים: טס למצרים, נפגש עם ערפאת, הקים את אוניית קול השלום, אסף אוכל לילדים מביאפרה ועוד כל מיני פעילויות והתעסקויות ציבוריות ותקשורתיות.

 

הוא הולך לעולמו מוקף בהרבה מילות הערכה והספדים מפי מנהיגים, פוליטיקאים ומובילי דעת קהל. כולם מדברים על אישיותו, חזונו, פעילותו ושאר הדברים הטובים שלפי דעתם עשה ופעל. אייבי הלך לעולמו בגיל 81 מוקף בהערכה רבה.

 

אייבי נתן היה "אתרוג" של החברה הישראלית במשך שנים רבות. בוהמיין, שרמנטי, מחובר, מתוקשר, בלתי צפוי. הברנז'ה העיתונאית והפוליטית אהבה אותו. נכון שכולם ידעו שאייבי והחוק זה לא בדיוק דברים קשורים זה לזה - אבל "על כל פשעים תכסה אהבה", עד שכנראה אייבי הגזים - ונשלח לכלא.

 

כשאני חושב לעצמי בשעות הללו של אחרי מותו על מה בעצם משאיר לנו אייבי נתן - אני מסמן לעצמי כמה דברים. כנראה שכדי להיות מהפכן אמיתי, להיות איש חזון ולקדם מהלכים משמעותיים - אתה צריך להיות מוכן לעבור על החוק, להסתכן ואף לשלם את המחיר על אמונתך. החוק נועד לכלל הציבור. החוק הוא שמרן, יש לו עניין לשמור על הסדר והאירגון - וטוב שכך. אלא שמהפכות חייבות לפרוץ גבולות, להתריס, לטלטל - להרוס מסגרות מקובעות - אחרת אינן מהפכות. מהפכן לא יכול להיות טיפוס מרובע ושומר חוק קונבנציונאלי. מהפכן חייב להיות מחוץ, מעל, להציב רף ולאתגר את המציאות.

 

איש חזון של כ-ו-ל-ם

מהבחינה הזו, עד כמה שזה נשמע "הפוך על הפוך", דווקא אייבי נתן כמותג, היה סמל לאנשי ימין רבים. לעניות דעתי, ערוץ 7 קם בין היתר בזכות אייבי נתן. הוא שסלל את הדרך ונתן את הרעיון ואמר את האמירה - שאי אפשר לסתום פיות לחלום ולחזון. ואם אי-אפשר מהיבשה, נעשה זאת מהים. אם זורקים מהדלת - ניכנס מהחלון.

 

אולי אפילו חברי המחתרת היהודית בזמנו קיבלו השראה כלשהי מאייבי נתן. נכונות לעבור על החוק, נכונות לשלם מחיר. נכון - הם ניסו לפגוע ברוצחים, והוא נפגש עם הרוצחים - כל אחד פעל מהכיוון ומהאמונה שלו - אבל הצד השווה הוא הנכונות לעבור על החוק, ולשבת בכלא על ערכיך ואמונתך. לא שחלילה אני בא להצדיק את מעשיהם. ההיפך. טענתי היא שתמיד כשמישהו עושה מעשה קיצוני מצד אחד, גם אם זה מתוך אמונה שלמה - באופן אוטומטי הוא סולל דרך קיצונית לצד השני. חוק קיצוניים שלובים.

 

אולי גם ראשי ההתנחלויות, המאחזים והגבעות לקחו חלק מהתנהלותם מרוחו של אייבי נתן. את הראיה לרחוק - לפי השקפתם, את הנכונות לקבל ולספוג ביקרות ועלבונות - ולא להירתע, ואולי עוד ערכים ותובנות.

 

המשמעות של כל זה היא שייתכן שבעוד כמה שנים - את אותה הערכה ואהבה המורעפת עתה מכל עבר על אייבי נתן - שהיה בזמנו בעצם איש חזון אבל גם עובר על חוק - את כל אלו יקבלו אנשי ערוץ 7, המתנחלים ועוד כל מיני כאלה שהאמינו שהם הולכים בדרכו, ובסך הכל מבקשים לעצמם את אותה הערכה ולגיטימציה ציבורית שקיבל הוא בחייו.

 

אני חושב לעצמי, הנה, השבוע תתחיל בעזרת השם ובשעה טובה שנת הלימודים. מה יגידו המחנכים בתיכונים ובבתי הספר לתלמידיהם על אייבי נתן? שהיה אדם גדול ודגול או שהיה עבריין? שהיה איש חזון או פוליטיקאי קטן? שהיה מהפכן אחראי או אנרכיסט חסר מעצורים? שקידם שלום או שקידם והכשיר מרצחים? מה המורשת שהוא משאיר אחריו - מורשת של אמונה בצדקת הדרך, אבל תוך כדי שמירה על המסגרות - או מורשת של ניפוץ מסגרות וחוקים וכללים - כדי לממש את חזונך וחלומותיך?

 

אין ספק שאייבי נתן היה דמות משמעותית לחברה הישראלית במשך כשלושה עשורים ואולי יותר, ולא משנה אם היית איתו או נגדו. הייתה לו אמירה ונוכחות, השפעה ויכולת התססה.

 

בדרכו, אך בדרכם

אלא שצריכים לדעת עתה כל אוהביו ומספידיו, כל אלו שאומרים עליו עתה את כל המילים החמות, האוהבות והמעריצות, כל אלו שמדברים עליו עתה כאיש גדול, שהקדים את זמנו וכו' וכו', על כולם לדעת שכל הדברים הטובים והגדולים שנאמרים עליו עתה - מחזקים מעצימים וממריצים דווקא את אנשי המחנה השני. הרבה אנשי ימין אומרים לעצמם עתה - הנה, אתם רואים - סוף הכבוד לבוא. הנה, בסוף כולם מעריכים אנשי אמת וחזון, הנה - עכשיו כולם מעריכים את העבריין שהיה מוכן לשבת בכלא על אמונתו. האהבה והכבוד הגדול המורעפים עתה מפי נשיאים, ראשי ממשלה, שרים ושאר נכבדים על אייבי נתן, כל אלו מחזקים בדיוק את כל אלו שלקחו את מורשתו של אייבי - אבל לכיוון השני.

 

אני אף פעם לא הבנתי מה ההבדל בין האונייה של אייבי נתן לבין האונייה של ערוץ 7. למה זו הייתה "מאותרגת" וזו נידונה לסגירה. לא הבנתי למה עברייני מצפון מהשמאל הם אנשי מצפון, ועברייני מצפון מהימין הם מסיתים וסכנה לדמוקרטיה.

 

פטירתו של אייבי נתן חותמת תקופה במובן מסוים. חלק מחלומותיו התגשמו. יש שלום עם מצרים, ויש שלום עם ירדן. אולם מצד שני, מרבית חלומותיו התנפצו בקול תרועה גדולה - המזרח התיכון עדיין שוקק ושורץ מחבלים, טרור, דם, ושנאה. אין דבר יותר מגוחך במזרח התיכון מאשר הלוגו של אייבי נתן - No more war.

 

רק ימים יגידו מה אכן הייתה השפעתו של אייבי נתן על קורות ימי ישראל ועל מאורעות תקופתנו. באותה מידה רק ימים יגידו עד כמה, ב"הפוך על הפוך", דווקא אייבי נתן סלל דרך גדולה לימין הישראלי לצעוד בדרכו - אבל בדרכם.