שתף קטע נבחר

"אייבי-בייבי, הלב נחמץ"

לצד היותו לוחם שלום, הותיר אחריו אייבי נתן, שהלך לעולמו, מסורת תרבותית מפוארת ובראשה תחנת "קול השלום", ששידרה מלב הים. מקורביו של נתן מספידים

שני פנים היו לאייבי נתן שהלך הלילה (ד') לעולמו. האחד, לוחם שלום שלא ויתר על חלומו במשך כל ימיו. השני, איש תרבות ומוזיקה. את שניהם הוא שילב בתחנת הרדיו "קול השלום", אותה הקים ב-1967, ובאמצעותה הביא לישראל צלילים ואופי שידור רדיו שונה מכל מה שהיה מוכר בישראל עד אז.

 

"אם לעזוב את הפעילות ההומניטארית ולהתמקד בפן התרבותי של אייבי, אפשר

לומר שבתקופת 'קול השלום' הוא הציג משהו חשוב ביותר, שלא היה קיים בישראל באותן שנים: את האפשרות להאזין למוזיקה ואת התרבות של פשוט להקשיב לשירים ללא הרבה דיבורים". כך ספד לו הנרי אלקסלסי, מי שליווה במשך שנים רבות את פועלו של נתן, הן בתחום העבודה על ספינת "קול השלום" והן בתחום הפעילויות החברתיות והציבוריות בהן לקח חלק.

 

"למעשה מדובר במי שייסד את מהפכת השידורים בישראל. בגלל שהוא הגיע עם 'קול השלום', לא היו חסרים מי שפחדו מבריחה של מאזינים מרשתות אחרות אליו. התוצאה של העניין היתה למעשה ההקמה של רשת ג' הלועזית".

 

מה נשאר היום מהשידור של אייבי?

 

"מי שגדל על 'קול השלום' ועל השירים, יודע מהי מוזיקה איכותית, ומה הם שדרנים איכותיים שעבדו מתוך שליחות ונשמה. הכל התחיל משם, אחר כך הגיעו התחנות הגדולות כמו שאנחנו מכירים אותן כיום. עד היום ניתן לזהות את הסימנים של אייבי בכל תחנות הרדיו הפופולאריות. כמובן שבראשן רדיוס 100FM שמשמיעה את השירים של 'קול השלום', אבל לדעתי אפשר לזהות את מה שהוא עשה אז בכל תחנה המשדרת מוזיקה כיום".


אייבי נתן ויפה ירקוני ביום הולדתו ה-80 (צילום: עופר עמרם)

 

ב-2001 הדליק אלקסלסי משואה בטקס יום העצמאות ה-53 למדינה בהר הרצל, זכות שניתנה לו בשל פעילותו ההומניטארית וההתנדבותית. "לא ויתרתי והתעקשתי להזכיר בנאום את אייבי נתן, מי שלמעשה בזכותו ובהשראתו פעלתי למען הקהילה".

 

לשמר את התדר, לשמר את האדם

עם חתימת הסכמי אוסלו, בשנת 1993, הוטבעה ספינת השידורים של "קול השלום". ארבע שנים היה התדר המזוהה עם התחנה, 100fm, מיותם, עד לעלייתה לאוויר של תחנת השידור "רדיוס" על אותו התדר. "זה עלה לי בדם", סיפר דוד בן-בסט, מנכ"ל התחנה. לדבריו, משרד התקשורת לא שש לאשר ל"רדיוס" את השימוש בתדר, ורק לאחר מספר שנים של ניסיונות חוזרים ונשנים, הוא קיבל את הזיכיון להפעיל בו את תחנתו.

 

"למרות ההיכרות שלי עם אייבי נתן, שנמשכה 35 שנים והכבוד הרב שאני רוחש לאיש, לא היה קל לקבל את התדר, ורק באדיבותו של מר אלקסלסי הצלחנו בכך". עם קבלת התדר, החליט צוות הקמת התחנה להנציח את פועלו של נתן ומזה 12 שנים משודרות שם תוכניות תחת השמות "Twilight Time" ו"Voice Of Peace", המשחזרות את שידורי "קול השלום" בשירים שהיו אופייניים לתחנה בימיו של אייבי נתן ובשדרנים, שכולם דוברי אנגלית.

"החלטנו לעשות תוכנית יומית במשך שבעה ימים בשבוע" מספר בן-בסט. "גייסנו את כל מי שיכולנו, כולל השדרנים המקוריים של 'קול השלום' וכולל אפילו שדרן אחד שמשדר עד היום מסקוטלנד. כל מי שפנינו אליו נענה לאתגר באהבה רבה ויחד עם אנשי המוזיקה שלנו, יצרנו פורמט שמשחזר את 'קול השלום' כפי שהיה, אפילו עם הג'ינגלים המקוריים".

 

מה אתה זוכר מהאיש שמעבר לרדיו?

 

"יש סיפור אחד שכמעט מעולם לא סופר: כשאייבי נתן חצה את תעלת סואץ בדרכו למצרים, הוא פנה אליי וביקש ממני שאהיה איתו בקשר רדיו. הוא חשש שיטביעו אותו, וכאשר עוברים בתעלה, כל המשדרים חייבים להיות כבויים. סיפקתי לו משדר רדיו של חובבים, שהיה לי בשל היותי חובב רדיו, והיינו בקשר פתוח. הוא דיווח לי במהלך כל המעבר שלו בתעלת סואץ מה קורה ושמרנו על הקשר כדי שחס וחלילה אם יקרה לו משהו, נדע בזמן אמת מה קורה. באותו זמן איש לא היה איתו בקשר ואף אחד לא ידע מה עלה בגורלו".

 

איך תנציחו אותו מעתה בשידורים?

 

"כבר הערב נקיים משדר מיוחד עם נקודות, אירועים וקטעים מקוריים מהתקופה שהוא שידר. כמו כן, במשך הלילה נשדר שיחות עם מאזינים שהכירו אותו. החל משש בבוקר נקיים יום שידורים מיוחד, עם ציטוטים מהדברים שהוא הטיף להם במהלך השנים. בשעה חמש בערב יתקבצו כל שדרני 'קול השלום' ב'רדיוס' ויעבירו שידור חי לזכרו. אלה הדברים הדלים שאנו יכולים לעשות להנצחת האיש ופועלו".

 

הלל אברומוביץ', עורך תוכניות "קול השלום" ב"רדיוס" בימינו, סיפר: "גדלתי

על התחנה של אייבי וכל הרוח שלה. בכל התוכניות שהתחלנו לחדש, לא האמנו שזה יגיע למה שזה הגיע, אבל אנחנו פשוט משמרים את כל מה שאייבי לחם למענו בזמן שהתחנה היתה פעילה.

 

"אנחנו מאמינים שגם בעידן הזה, הציני, עדיין יש מקום לכל המסרים האלה. זה רלוונטי גם לימים אלה. בכל אופן, עדיין, צריכה להיות תקווה".

 

סוף עידן ברדיו

"הלב שלי נחמץ", אמר שדרן הרדיו עופר נחשון, ששידר בעברו בקול השלום, "אמנם כבר עשר שנים שאייבי במצבו, אבל הוא היה מודע עד הרגע האחרון וזה הכי נורא. הוא כל הזמן ידע.

 

"אני מחר בבוקר הולך לעורך דין לחתום שלא יחברו אותי למכשירים כמו שעשו לו. הייתי בטוח שהוא מת כבר לפני כמה שנים, כי כמה אפשר להמשיך במצב הזה? אבל מסתבר שהוא המשיך. לא הייתי אני אילמלא הוא. זה סוף עידן".


אייבי נתן ביום הטבעת ספינת קול השלום, 1.10.93 (צילום: דני סלומון)

 

נחשון נזכר ברגעים מ-1989, אז עבד בתחנה של נתן. "בתקופת טרום הפלאפונים, אייבי היה הראשון שהיה לו פלאפון לאונייה והוא לא היה משמש בו. היה לו מכשיר קשר אל-חוטי והיה רמקול מעל הראש שלנו. בכל פעם שרצה לפנות אלינו ולומר משהו הוא היה לוקח את המכשיר.

 

למשל, הוא דרש שאנחנו נדבר עשר שניות בין שיר לשיר, לא יותר ואם היית מדבר 12 שניות הוא היה צועק במכשיר קשר: "האלו פיס האלו פיס, למה אתה מדבר יותר מעשר שניות?" הוא היה מתזמן אותנו. הוא אף פעם לא ידע השם שלי, הוא תמיד אמר: 'תביאו את הבחור שמדבר גם עברית'.

 

"הוא תמיד היה מודל, וממנו יצאו כל השדרנים שהגיעו לאירופה ולארצות הברית, כי אחרי שהיה לך תעודות שעבדת אצל אייבי-בייבי, כך קראנו לו, אז אתה מוסמך".

 

ארונו של אייבי נתן יוצב ביום שישי באולם "צוותא" בתל-אביב. 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
נתן. הלב נחמץ
צילום: גלעד קוולרציק
לאתר ההטבות
מומלצים