טוקבקים כדורבנות - המיטב של 2008
השנה החולפת בערוץ יחסים בורכה בשלל כתבות, שאליהן הצטרפו רבבות טוקבקים, מעניינים יותר ומעניינים פחות, ששום כתבה אינה שלמה בלעדיהם. להלן מבחר תגובות שהצחיקו, השכילו והכעיסו. אז אולי מהטוקבקיסטים תבוא הישועה?
זיו ריינשטיין
פורסם: 31.12.08, 08:38
הטוקבקיסטים הנאמנים של ynet יחסים הם חלק בלתי נפרד מהערוץ, ושום כתבה אינה שלמה בלעדיהם. סופה של שנת 2008 כמעט כבר כאן, ועל כן חיפשנו בעשרות הכתבות שפורסמו בערוץ השנה וליקטנו את הטוקבקים (תגוביות) הצבעוניים, המעניינים ואלו שאולי גרמו גם לכם להניח אצבעות על המקלדת ולהביע את דעתכם קבל עם ועדה.
דייטים זה כמו לחטט באף - אתה לא יודע מה ייצא לך מזה
הסבלנות השתלמה בסוף. סוף סוף הבנתי את תרומתו של הערוץ הזה למערכות יחסים. אתה קורא כאן חלק מהטורים והתגובות.רואה את המתלהמים והתגובות שהן פאר היצירה של הלוגיקה האנושית - אם עיצבנתי אותך אז זה מראה שאני צודקת/ איך רואים שאתה ממורמר/ כולן זונות! קורא את התיאוריות המופרכות, ואת הטורים העמוקים בנוסח "דייטים זה כמו לחטט באף - אתה אף פעם לא יודע מה יצא לך מזה" . מתרשם ממגיבים קבועים שמשנים את דעתם מיום ליום, קולט את השקרים הקטנים של אנשים לגבי ההשכלה, העקרונות ומערכות היחסים שלהם, ואז אתה מבין פתאום, אם לא הבנת את זה קודם - איזה אוצר יש לך בבית!!
תודה ערוץ יחסים
-אין שמות, רק מספרים (11.11.08)
(תגובה 22 לטור "ואם לא נקרא לזה "דייט", לא נתנשק בסוף?" מאת גולדי הארט)
אהבת המולדת האמיתית
היורדות הישראליות הן נפולת של נמושות . אין להט, אין עומק, אין יחס לסביבה, אין שיטוטים אוהבים במשעולים ובנקיקים שכה אהבנו, ורק נחל אכזב דולף בסוף אל הואדי שנותר ללא פה ומענה. בקיצור: אהבת המולדת האמיתית עדיין מפעמת רק בקרב העליה.
-מלח הארץ, תל-אביב (20.10.08)
(תגובה 7 לטור "אני שונא להיות מקוטלג בתור "הידיד הסטרייט" מאת יונתן מורד)
איך לאכול קישואים בזוג, ולא דרך הפה
כולי רועדת... גם מכעס!!!!
טוקבקים 2008 talkback סיכום שנה
למה אני צריכה לצאת מהמקלחת, כשאני עירומה וריחנית, להתיישב לי על יד המחשב, לחוש בישבני את האריג הנעים והקריר של הכסא מתחכך בישבני החמים, ואז לקבל שוק כשאני מגלה את הטור הזה ?
למה? כבר הכנתי לי צלחת ענקית של גרנולה, עם יוגורט, וכבדי עוף, וכל שרציתי היה לקרוא עוד כתבה נעימה על החיים המרתקים של רווקי ורווקות תל אביב.
אני חייבת לומר לכם שמרוב כעס נשפך עלי היוגורט ואני מרגישה את הקרירות שלו נוזלת לי על החזה ובין הרגליים. (נעים...)
מקומה של האישה הזו הינו בבית משוגעים ולא בין בני אנושי כמונו. (שניה אחת אני חייבת להתנקות ...)
אני חייבת לומר לכם שברגעים אלו אני מגלה את נפלאות היוגורט... אני חייבת לסיים עכשיו יש לי פשוט משהו לעשות...
שלכם באהבה - אלינוריגבי, אשת דת ומומחית למסאג' טאנטרי בעזרת יוגורט וגראנולה.
-אלינוריגבי, איים אבודים (06.04.08)
(תגובה 6 לסיפור "איך הפכתי להיות קשוח" מאת אלינוריגבי)
8,760 ימים לסמן 14,000 בחורות
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה - הבחור יליד 44, התפגר בגיל 43, כלומר בשנת 87. התחיל את הקריירה שלו ב63, כלומר 24 שנות פעילות. בהנחה שהיה בתול ככומר ביום תחילת עבודתו, הרי שהיו לו 8760 ימים לסמן 14000 בחורות, כלומר 0.6 בחורה ליום, כלומר 3 נשים בכל חמישה ימים, במשך 24 שנים. חי לא רע, הילד (זה ילד זה? חוזליטו החמור!).בימים א,ג, ה היו לו שעות קבלה, ימים ב, ד- מנוחה. בסופ"ש- היה מתנדב בספרייה העירונית, ומשחק ברידג' עם חברים.
-יודע לספור ולגמור (27.02.08)
(תגובה 41 לטור "הגודל לא קובע, אלא אם כן זה 36 ס"מ" מאת שרית פרקול)
סקס אחר?
שמתם לב שאחרי זין בא חטא?א,ב,ג,ד,ה,ו,ז,ח,ט...
-יניב, ת"א (27.02.08)
הצלחת, גבר!
זיינת לי את השכל בלי לגעת.
-יויו, (06.05.08)
(תגובות 3 ו-9 למאמר "התרגיל: ללטף ולענג בלי לגעת באיברי המין" מאת עידן מיליצ'ר)
הבדלים משמעותיים
ההבדל בין זיון לחירבון:
כשגומרים לחרבן....אין חובה לחבק את האסלה!
-(21.11.08) JOE
(תגובה 79 לטור "את חושבת לעצמך: ואם הוא ישמע את הבלופ?" מאת לי-יה אשכנזי)
מכבסת מילים
את שכחת דבר מאוד מאוד חשוב: אסור להאמין למילה שיוצאת מפה של מוסכניק!
אם הוא אמר שאף אחד לא ירצה אותך - סימן שיש לך עוד המון זמן והרבה ירצו.
אם הוא אמר שלא תוכלי ללדת - יהיו לך המון ילדים.
והכי חשוב: אם הוא אומר שיש בעיה בראש מנוע, ושהוא מתחמם כי הצינור הראשי שמוביל שמן צינון למאוורר המשני מלא בקורוזיה - הוא סתם מנסה לדפוק לך מחיר!!!!
שיהיה לך סוף שבוע שמיש...
-שלומפי, (11.09.08)
(תגובה 6 לטור "במודעה אפשר לכתוב: שמורה במצב טוב" מאת הרווקה האחרונה)
עדיפה שתיקה תוך כדי תנועה
אמור מעט ועשה הרבה. עוד טיפ - צא מנקודת הנחה שכל דבר שתאמר רק יהרוס לה את הרגע ויחשוף איזו בחירה גרועה אתה.
בסטוץ, כמו בפנטומימה - עדיפה שתיקה תוך כדי תנועה.
-סטוציונרית, (30.07.08)
(תגובה 1 לטור "המדריך הלא שלם לסטוציונר המתחיל" מאת גולדי הארט)
על נשים ומכוניות
כנסו: כל מדינה מייצרת מכוניות עם האופי של הנשים באותה מדינה:
אמריקאיות - גדולות יעילות אמינות מרשימות
גרמניות - איכותיות יעילות יפות
יפניות - אמינות זריזות משרתות, גיישות
צרפתיות - יפות נוחות, לא אמינות
איטלקיות - יפות,חמות אש: פרארי, למבורגיני
והישראליות: סוסיתות....
-ולתפארת מדינת ישראל (07.11.08)
(תגובה 27 לטור "מתוקה מתוקה, אבל מי נתן לה רישיון נהיגה?" מאת חוץ פן)
בעל לסבית, בן הומו ובת שהיא בולסת שיקמים
גם אני רציתי זוגיות אמיתית.
גם בעלי הודיע לי יום אחד שהוא לסבית. הייתי בשוק. ראיתי את העצב בעיניו ואת ההקלה שסיפר לי על כך. חיבקתי אותו מיד והכנתי לו את הפירה גויאבות שהוא כל כך אוהב. התחבקנו שוב ושוב. לפתע צלצל הטלפון. היה זה בננו איגור. "אני הומו אמא" בכה איגור, ואני חשתי את המצוקה הגדולה בקולו. "בוא הביתה איגור" אמרתי.
טוקבקים 2008 talkback סיכום שנה
"בוא הביתה
אני כבר לא אומר
אף מילה
לא אהיה רעה"
"אני לא יכול אמא... אני באמצע מילואים. ואני מגרז למ"פ שלי את הקנה" ענה לי איגור בבישנות. "בוא הביתה", התעקשתי, "בוא נפתח קופסא גבינה לבנה.. אתה יודע... הגבינה עם הבית.."
איגור הגיע אחרי יומיים. ישבתי איתו ועם אבא שלו וסיפרנו לו שאבא לסבית.
בכינו שלושתנו... ואז צלצל הטלפון. היתה זו הבת הגדולה שלנו מזל. "אמא..." אמרה מזל, "אני לא מסוגלת יותר לחיות בשקר..."
כבר לא ידעתי מה עוד יכול ליפול עלי. שאלתי אותה מה קרה והיא סיפרה לי שהיא בולסת שיקמים. כבר יותר מחמש שנים !!!
לזה בכלל לא הייתי מוכנה. עוד הייתי מסוגלת להתמודד עם בעל לסבית ובן הומו אבל בת שהיא בולסת שיקמים? עד כאן !
לא יקום ולא יהיה. אצלנו בבית לא יהיו בולסי שיקמים. אמרתי לה להגיע מיד הביתה ושהכל יהיה בסדר. שיתפתי את בעלי ואת איגור בעניין והם אמרו שזה קו אדום עבורם.
כשמזל הגיעה חיכינו לה במסדרון. איך שנכנסה תפסנו אותה וכיסינו לה את הפה ע"מ שלא תצעק. כדור אחד ברקה עשה את העבודה. בישלנו אותה ועוד באותו הערב אכלנו את רובה. את השאריות אכל הכלב שלנו שהוא כלב דלמטי עם ביצה אחת. אבל זה כבר סיפור אחר.
-אלינוריגבי, איים אבודים (02.02.08)
(תגובה 20 לטור "אני רוצה זוגיות אמיתית, בלי מסיכות ונצנצים" מאת דורית דוד)
זהירות, לא לבלוע
מחמאות הן כמו בושם - מותר להתבשם מהן קלות
אבל אסור לבלוע אותן.
- טני4קה, (14.06.08)
(תגובה 41 לטור "יפה לך התסרוקת החדשה, עכשיו תתפשטי" מאת האמת העירומה)
מועדון קרב, גירסת הסייבר
האם מהטוקבקיסטים תבוא הישועה?
כבר כמה חודשים שאני קורא את הכתבות המעולות במדור הזה. כל סיפור בצבע, כל פאנץ' לפנים, כל קלוז'ר בולדוז'ר, באמת כתיבה ברמה גבוהה (ברוב המקרים). ואז אני יורד לקרוא מה אומר העם. והעם, מה לעשות, מגיב כמו עם: יורד על הכותב/ת (המוכשר/ת, ב- 99% מהמקרים), ציני בחריפות שטבסקו עם חתיכות חלפיניו נראה לידו כמו דבש עם 2 כפיות סוכר, עם כמויות הומור שחור שבדיחות שואה נראות לידם כמו בדיחות קרש, ובעיקר - "מפרגנות" בטירוף. אני בכלל לא מדבר על הפרגונים ההדדיים שיש ב"מדור הטקבוק" שנותנים הרגשה של "מועדון קרב - גירסת הסייבר". מה שכן, נחמד לקרוא את החבר'ה הקבועים שמפלרטטים אחד עם השני פה ובעיקר כיף לקרוא את האופטימיות מרוב הכתבות שקראתי במדור הזה, שמזכירות גם לאדם אדיש על גבול קומה (לא מודה באשמה עד שהדבר לא יוכח מעבר לכל ספק סביר) איך זה מרגיש להרגיש, שוב. לעניין הכתבה הזאת: הייתי בזה, כל כך הרבה פעמים, מכיר את הדיאלוגים בעל פה, יודע איך זה מתחיל ובעיקר מתי נגמר, אבל עדיין לא מצליח להבין מה קורה בתוך הדבר הזה שנקרא "המוח הנשי". קראתי כמה מ"חכמות הדור" שהצליחו לבלבל טוב עם חסר חוט שידרה, וטוב עם יס מן, וטוב עם כל קללה אפשרית. חשבתן פעם שטוב הוא פשוט טוב? אני לא רוצה לדבר עלי ועל הניסיון שלי, כי אני לא הנושא כאן, אבל זה ממש צורם לקרוא. תמיד כשאני נקלע לויכוח כזה, או דיון כזה, אני מזכיר את אותה סצינה מפורסמת מהסרט "היץ'" (ותחסכו ממני את הירידות על הסרט הזה. כן, אני חושב שזה אחלה סרט) בספיד דייט, כשוויל סמית' קם וצועק לכולם "this is exactly why falling in love is so damn hard" ובעברית כתב את זה, לא פחות טוב, מישהו מוכשר, גם במדור הזה, לפני כמה ימים.
מאחל לכולכם אהבה.
-צ'יקן מק'נאגט, (17.11.08)
(תגובה 55 לטור "האם בכלל יכול להיות דבר כזה, "טוב מדי"?" מאת ורד בן)
ולסיכום, טוקבק שכנראה מבטא את הכל:
לדעתי זה השילוב בין העומק והרגש של צבי יוליס, הכתיבה הקולחת של אוריה החיתי, הראש המוטרף של אלינוריגבי ועוד הפתעות שצצות כאן כמעט מידי יום שהופכות את המדור הזה לשווה ביקור יומיומי. גם התגובות מוסיפות עניין, לרוב. כשלא מכלילים בהן יותר מדי. בקיצור, חן חן לכולם. חג שמח.
-אני, (21.12.08)
(תגובה 7 לסיפור "בזכותו האירה השכנה את כל חדרי ביתה" מאת צבי יוליס)
וממש לסיום, טוקבק אחד מאיתנו אליכם, הקוראים והמגיבים הנאמנים: תודה. המשיכו להשתתף, לטקבק ולקחת חלק במדור גם בשנה הקרובה. מבטיחים לקרוא את כולם, גם את אלו שלא נפרסם... :-).
שתהיה לכולנו שנה בריאה, שקטה ועם המון יחסים של אהבה!
שלכם,
ערוץ יחסים