מרוב חוקים ופסיכולוגיה בגרוש הרגנו את האהבה
מרוב דוקטורים ליחסים איבדנו את הדבר הבסיסי והיפה ביותר שב"תקשורת הדדית"- הפשטות הטבעית בין גבר לאשה. זוג יוצא לדייט, הם מחייכים, הם יוצאים, הוא שרמנטי והיא חיננית, הוא סמכותי והיא שנונה, ואם שניהם בעניין - הם שוכבים
בוקר אחד, לפני כשנה וחצי ולמשך כחצי שעה, הייתי קארי גרנט. בערב שלפני אותו בוקר גורלי ראיתי את הסרט "נערתו ששת" (1940) בפקולטה לקולנוע. קארי גרנט, בתפקיד עורך עיתון קשוח וגבר שבגברים, פוגש את ברוס, בעלה לעתיד של אשתו לשעבר. לבוש חולצה מרושלת וחיוך אירוני, הוא מחווה בידו על המטריה של ברוס ומצחקק: "יורד גשם בחוץ?". ברוס, איש ביטוח נעים הליכות, משיב בקול שקול ומונוטוני: "ובכן, השמיים היו קודרים במקצת הבוקר...".
בוקר למחרת הסתכלתי מהחלון, והשמיים היו "קודרים במקצת". לפתע וללא אזהרה, השראה של אלוהי הגבריות היכתה כברק בעבדכם הנאמן, ובמחווה קארי-גרנטית טהורה השלכתי את המטריה על שמיכת הפוך הפרחונית והתפרצתי מהבניין כמו הענק הירוק.
שלושה דברים למדתי באותו יום:
1. מבול לעולם יתחיל בעשר הדקות בהן אין למצוא מחסה.
2. בשנות ה-40 לא היו לאפטופים.
3. אני לא, ולעולם לא אהיה, קארי גרנט, כי אני יודע יותר מדי.
בפקולטה לפסיכולוגיה למדתי על תיאוריית משולש האהבה של סטרנברג, על חמשת מרכיבי האינטימיות ועל השפעת הפסיכולוגיה האבולוציונית על בחירת בן/בת הזוג. בקולנוע למדתי על אלפי השנים בהן גופה של האשה המסכנה עבר פרגמנטאציה על ידי מבטו של הגבר הרשע, השולט והשוביניסט, ובמשך שלוש שנים חיפשתי סמלים פאליים ושוביניסטיים בכל סרט שיכולתי להעלות בדעתי, כולל אי.טי (האצבע! האצבע!) וגברת פלפלת (למה היא אשה קטנה? למה?!).
אני מוקף בכרכים של 700 עמודים על "הדדיות בתקשורת הדדית המבוססת על אמון הדדי", ובכלל, למה לחפש רחוק? כמעט לא עובר יום בערוץ יחסים ללא כתבה על עשרת הדברים שאסור לך להתפשר עליהם בגבר, 20 המאפיינים ההכרחיים לזיווג יעיל, 30 הטיפוסים שחייבים להימנע מהם, ו-765 דרכים לענות על השאלה "מאמי, השמלה הזאת גורמת לי להראות שמנה?".
הפגישה הראשונה הופכת למשחק פתטי
אני מפוצץ עד הצוואר בתיאוריות ובניתוחים בגרוש, כל כך רווי בפסיכולוגיה בנאלית, עד שכשאני יוצא לדייט, איני רואה לפניי בחורה בשר ודם, אלא אוסף התניות וחוקים סותרים, תיאוריות מפלצתיות ודוקטורים לתקשורת זוגית שלוחשים לי באוזן שעלי לתת לבת זוגתי העתידית "לבטא את הייחודיות שלה", לבנות את הקשר העתידי שלנו על אבני הבוחן של "כבוד הדדי" תוך "נתינת מרחב אישי", וכל זאת לפני הקינוח (אלוהים אדירים, מי משלם?).פגישה ראשונה הופכת למשחק פתטי של הגיגים פסיכולוגיים, דייט ראשון הופך לראיון עבודה ובדיקת התאמות, ואפילו לא אתחיל לדבר על מספר השעות / ימים / שבועות / שנים שצריך לחכות לפני שמתקשרים אחרי דייט ראשון / נשיקה ראשונה / סקס ראשון / תינוק.
ומעל כל הבולשיט, מעל כל הטיפשות והבנאליות, מתנוססת לה התיאוריה המרגיזה והסתומה מכולם: "פשוט תהיה עצמך". הראשונה שתגיד את המשפט הזה תשלח אותי הישר אל תוך התקף זעם גברי חסר גבולות ותקבל ממני לא פחות מ-20 סמיילים כועסים במסנג'ר.
החוקים הרגו את הרומנטיקה
מרוב דוקטורים ליחסים, חוקים וקלישאות, איבדנו את הדבר הבסיסי והיפה ביותר שב"תקשורת הדדית" - הפשטות הטבעית בין גבר לאשה. זוג יוצא לדייט, הם מחייכים, הם יוצאים, הוא שרמנטי והיא חיננית, הוא סמכותי והיא שנונה, ואם שניהם בעניין - הם שוכבים.
בלי שאלות כמו "למה דווקא הגבר פוגש את האשה?!", "הוא שרמנטי והיא חיננית?! חתיכת שוביניסט-אימפוטנט-הומופוב-לטנטי שכמוך", ו"מי בכלל שוכב בערב הראשון? הרי זה הופך אותו לערס-זיין-נצלן והופך אותה לשרמוטה בלי כבוד עצמי!".
כי החוקים הרגו את הרומנטיקה, כי עשרת הכללים למציאת גבר הם בעצם עשרת הכללים לקטילת הפשטות היפה כל כך, הפשטות הילדותית שהתרפקנו עליה כשהיינו ילדים, כשכל מה שהיה חשוב זה שלנעמה יש נמשים מסביב לאף והיא מסתירה את פיה בכף ידה כשהיא צוחקת.
ככל שאנחנו מתבגרים אנחנו מסבכים את ענייני הלב, אנחנו לומדים עוד ועוד - מטעויות, מספרים, מאוניברסיטאות ומגזינים, הפסיכולוגים ומאתרי אינטרנט, וגם אני הייתי ואשאר רכיכה מתפלספת בתוך ים של קליפות גברים ונשים עטויות קליפה גברית, משוללי אופי, רצון או מחשבה חופשית.
גם אני ארמוס את הטבע האנושי כדי להיות גבר נאור ורגיש, וניסיונותיי להפוך לקארי גרנט אינם אלא היאחזות ילדותית בגבריות שהלכה מן העולם, גבריות של פעם - לפני שגברים השמידו את שיער החזה, לפני שנשים קראו את דוקטור פיל, לפני שוויון מינים סינתטי ותיאוריות נבובות על תקשורת הדדית, כשגברים היו גברים, נשים היו נשים, ולא ייצרו תכשירי קוסמטיקה לגברים.
החוכמה עשתה אותנו שטחיים, הידע הפך קשר רומנטי למערכת דיפלומטית, תיאוריות מטרוסקסואליות הרגו את הגבריות, פמיניזם ניאו-מודרני הרג את הנשיות, ופסיכולוגיה בגרוש הרגה את האהבה.
אבל זאת סתם עוד תיאוריה בגרוש.
ככל שאנחנו מתבגרים אנחנו מסבכים את ענייני הלב
צילום: index open
מומלצים
