רשימת ההישגים של משרד התקשורת בשנים האחרונות תחת שרביטו של אטיאס, היא ארוכה. הוא נתן אמון רב בדרג המקצועי שעובד תחתיו והצליח לתקן הרבה עוולות צרכניות קטנות. עוולות מהסוג שאנחנו, הצרכנים הקטנים, לא נותנים עליהן את הדעת בשל עלותן הזעומה - אך לחברות התקשורת פרוטה לפרוטה מצטרפת למאה, לאלפייה, למיליונים ולשורת רווח טובה יותר להציג למשקיעים.
מה אטיאס תיקן לטובת הצרכן? לא מעט: אי חיוב בעת הגעה אקראית לתא קולי (רק אם השארתם הודעה), חיוב הודעה ללקוחות הנמצאים במבצע כי הוא תם, חיוב קבלת הודעה על ניתוק בפקס או בדואר אלקטרוני (הישג גדול), אספקת מודיעין טלפוני אחוד לכל החברות, ושירות זהה באינטרנט – בחינם (רק בגלל משרד התקשורת התעוררו בבזק וחידשו
את אתר שירות 144 שהיה מודמם תקופה ארוכה). הישג נוסף הוא ה-”ADSL העירום", ללא קו טלפון - אך בזק, שדי ‘צפצפה’ עליו בהציעה מחיר זהה לו ול"קו קל" – לא ננזפה ולא נענשה.
גולת הכותרת של העשייה של אטיאס היא ניידות המספרים. לאחר שחברות התקשורת גררו רגליהן ביישומה, הוציא שר התקשורת לפועל, את אחת הרפורמות הגדולות בשוק התקשורת בשנים האחרונות – שינוי מדיניות, המקטין חסמים בשוק ומאפשר לנו, הצרכנים הקטנים לנדוד בין רשתות תקשורת מתחרות מבלי שניאלץ להחליף את המספר. לפי נתוני המשרד עשרות אלפי צרכנים כבר ניצלו את האפשרות הזו, שהשר הצעיר מש”ס קידם והביא לכלל מעשה.
הישג בולט נוסף הוא ביטול התניית שירות בשירות, ובעברית: הנחה על טלפון תמורת התחייבות ארוכה, וביטול חבילות הגלישה בדור השלישי (כאשר מהגזירה האחרונה הצליחו חברות הסלולר לחמוק).
עוד החלו בהוצאת מכרזים לתשתית תקשורת רביעית, תשתית מבוססת Wi-Max, טכנולוגיית תקשורת אלחוטית בפריסה רחבה ובעלות הקמה נמוכה יחסית (עם פרסום שורות אלה הודיע משרד התקשורת על צאת המכרז לדרך).
אך גם מה שנראה כעשיה מלאת תנופה, ארך זמן רב, אולי זמן רב מדי. בדו"ח מבקר המדינה לשנת 2008 העביר מבקר המדינה השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס ביקורת על התנהלות המשרד ומהירות היישום של ניידות המספרים. חברות התקשורת התמהמהו ביישום התוכנית, משכו אותה כשנה מעבר למותר – ואילו השר, כך כתב המבקר, נמנע מלהטיל עליהן קנסות כבדים על אי יישום הרפורמה.
עוד טען המבקר, כי משרד התקשורת התמהמה שלא לצורך עם קביעת המדיניות לגבי Wi-Max וכי כשל מלאכוף את מרותו על חברת פרטנר (מפעילת אורנג'), שפלשה אז לתחומי תדרים לא לה.
נכון, אטיאס הוא שר צרכני, אך בדרכו ללחום את לוחמת הצדק של הצרכן הקטן, הוא גם שכח קצת את המפה הגדולה, ואת תפקידו כמי שאמור לשרטט אותה לשנים הבאות עבורנו, הישראלים. השר שכח את תפקידו כקובע מדיניות ברמה האסטרטגית.
על אף שמינה, גיבה וקיבל את מסקנותיה של וועדת גרונאו, הוועדה שנבחרה כדי להתוות מדיניות לשוק התקשורת בשנים הקרובות, לקח לשר כמה חודשים טובים "ללמוד את הדו"ח", ועד שהודיע על אימוצן הרשמי של המסקנות. חלק מהמלצות הוועדה, כמו כניסת ספקי תוכן חדשים על רשתות בזק והכבלים - לא יושם עד היום.
הנוסח הנוכחי של החוק, מקנה את הסמכויות בידיו של שר התקשורת לקבוע את אופני הסינון. ועל אף שאנשי משרדו עצמם קבעו כי מסנן מרכזי אינו בר יישום – אטיאס ממשיך להתעקש. איזה אתרים יסוננו? את זאת תקבע "מועצה ציבורית", שנחשו מי ימנה את חבריה.
ברם, חטאיו הגדולים הם הניסיון לקבוע לגולשים איזה תכנים לצרוך תחת האצטלה של "הגנת נפש הילדים והנוער", ואי קביעת מדיניות אסטרטגית לשק התקשורת.
אריאל אטיאס, בסך הכל, היה שר תקשורת מוצלח, ולמד את תפקידו במהירות. אם תזדמן לידיו קדנציה שניה, הוא יכול עדיין לכפר על חטאיו ולהפוך לשר התקשורת הטוב, החכם והקשוב ביותר שידעה המדינה. הפוטנציאל שם.