ועדת טירקל לבחינת אירועי המשט לעזה נולדה כתוצאה מאילוץ. אם ממשלת ישראל לא היתה מחליטה על כינונה, היתה ממשלתה האיסלאמיסטית של טורקיה גוררת אותנו באין מפריע לנתיב ועדות חקירה, גינויים - ואולי אף סנקציות - בזירה הבינלאומית. אבל הממשלה הנוכחית, למודת ניסיון מפרשת דו"ח גולדסטון אחרי "עופרת יצוקה", החליטה בחכמה להקדים תרופה למכה הדיפלומטית.
מסקנות ועדת טירקל - סיקור נרחב ב-ynet:
הממשלה ניצלה את הכלל הקובע כי מדינה ריבונית עם מערכת משפטית מתפקדת ומקצועית יכולה לייתר או לפחות להחליש דרישות לחקירה או חקירות בינלאומיות, אם היא מקיימת בעצמה חקירה רצינית על פי אמות מידה משפטיות של הפרת חוקי מלחמה או החוק הבינלאומי על-ידי אזרחיה או חייליה. לכן, כבר מרגע פרסום כתב המינוי של הוועדה, זכתה ישראל בכמה נקודות זכות במערכה הדיפלומטית.
החלטה ברוכה נוספת של הממשלה היתה לצרף לצוות הוועדה שני משקיפים זרים מקצועיים ובעלי מוניטין עולמי בתחום משפט המלחמה והדין הבינלאומי ההומניטרי. צירופם של משקיפים אלה לעבודת ועדת טירקל העניקה מראש יתרון של אמינות בינלאומית למסקנות הוועדה, וזיכתה את ישראל בנקודות יקרות ערך מבחינה דיפלומטית ומשפטית.

ועדת טירקל. "אמינות בינלאומית" (צילום: גיל יוחנן)
האישור הפומבי והרשמי שנתנו למסקנות הוועדה שני מומחים זרים נוספים - גרמני ובריטי שליוו בצורה שוטפת את החקירה - מעניק למסקנות אלה תוקף משנה ששום גורם בינלאומי, כולל ממשלת טורקיה, לא יוכל להתעלם ממנו. טירקל גם דאג להדוף מראש את הביקורת שנמתחה בתקשורת הישראלית והבינלאומית על המנדט וסמכויות הוועדה, אחרי שהעמיד אולטימטום בעניין עדויות לוחמי השייטת.
ממשלת ישראל ואזרחיה לא יכלו לקוות לתוצאה טובה מזו. טירקל וחבריו לוועדה פירקו לגורמים את כל סעיפי ההאשמות שהטיחו ממשלת טורקיה וגורמים בינלאומיים אחרים, בחנו וחקרו אותן לעומק וקבעו חד-משמעית:
שתי קביעות אלה שומטות את הקרקע המשפטית והאנושית מתחת הטענה הטורקית ושל קואליציית הארגונים הבינלאומיים שיזמו את המשט, כאילו היו הצדקה משפטית בינלאומית וכורח הומניטארי לניסיון מארגני המשט לפרוץ בכוח את הסגר הימי על הרצועה. ועדת טירקל קבעה נחרצות כי לא היה - ואין גם עכשיו - רעב או מצוקת תרופות ברצועה שהצדיקו מעשה אלים כזה.
קביעה נוספת - חשובה לא פחות - היא שלישראל היתה זכות להשתמש בכוח צבאי כדי לעצור את המשט וכי מרגע שמארגני המשט וקברניטי הספינות הוזהרו בפירוש בקשר, היה מותר לעצור אותם באמצעות שימוש בכוח גם במים בינלאומיים. קביעה זו, המסתמכת על אמנת סן רמו, היא אולי המרכיב החשוב ביותר במסקנות המשפטיות של הוועדה הנוגעות לעצם עצירת המשט.
הקביעה הזו חשובה אל מול מרבית הטענות שהועלו בזירה הדיפלומטית הבינלאומית, למשל על-ידי הגוף האנטי ישראלי המתקרא המועצה לזכויות האדם של האו"ם. המועצה, הפועלת במסגרת מוסדות האו"ם בז'נבה, קבעה כי לישראל לא הייתה זכות לעצור בכוח את המשט במים בינלאומיים ולכן ביצעה פשע מלחמה כשעצרה את המשט.

לוחמי השייטת נהגו באיפוק מרשים. מאווי מרמרה (צילום: רויטרס)
בפרק שעסק בעצירת משתתפי המשט, קבעה הוועדה כי לוחמי השייטת נהגו באיפוק מרשים לנוכח האלימות שהופעלה נגדם. ספק אם בשעת קרב כמו זה שהתנהל על סיפון המרמרה יכולים לוחמים להבחין בדקויות כמו אלה שמצאה הוועדה לנכון לבחון על פיהן את פעולותיהם. אבל גם ממבחן מחמיר זה - של הפרדה בין אזרחים לתוקפים אלימים - הוציאה הוועדה את הלוחמים נקיים.
מסקנות הוועדה והגיבוי שקיבלו ממומחים בינלאומיים יונחו עכשיו לפני מזכ"ל האו"ם, באן קי-מון, והוועדה שמינה לחקירת המשט. לפני מזכ"ל האו"ם יונח גם דו"ח מקביל טורקי, שהוכן בחיפזון רב וספק אם הוא מצטיין באובייקטיביות ובמקצועיות חסרת פניות המאפיינת את דו"ח ועדת טירקל. בכל מקרה המסקנות יתנו משנה תוקף לעמדותיו של המשפטן יוסף צ'חנובר, המייצג את ישראל בוועדת האו"ם.
מסקנות אלה גם יסייעו לממשל אובמה ולנציגי החברות הקבועות במועצת הביטחון להדוף את דרישות טורקיה להחלטה של מועצת הביטחון שתאלץ את ישראל להתנצל ולשלם פיצויים למשפחות 9 ההרוגים בהתכתשויות עם לוחמי השייטת. חבל רק שמדינת ישראל מיהרה להציע לממשלת טורקיה לפני כחודש להגיע לפשרה בעניין הדרישה להתנצלות והפיצויים.
עצם היוזמה הישראלית, שנתקלה בעמדה טורקית עיקשת ולא מתפשרת, מחלישה במקצת את תקפותן של המסקנות החד-משמעיות שהציגה ועדת טירקל. הוועדה תתייחס לתהליכי קבלת ההחלטות בדרג המדיני והצבאי רק בחלק השני של הדו"ח. כבר עתה ניתן ללמוד כי הוועדה מצאה ליקויים חמורים בהכנה המודיעינית למבצע וגם בהתייחסות הלא מחמירה מספיק של הדרגים הבכירים, המדיניים והצבאיים.
ומה אתם חושבים? בואו להגיב בעמוד שלנו בפייסבוק