דו"ח גולדסטון מפרט: ירי זרחן ו"נוהל שכן" בעזה

שני פרקים מרכזיים בדו"ח גולדסטון לחקר מבצע "עופרת יצוקה" נוגעים לאמצעי הלחימה ולנהלים שהפעיל צה"ל ברצועת עזה. ועדת גולדסטון מתרכזת בשימוש בזרחן לבן, פצצות פלאשט, פצצות צפופות מתכת (DIME) והדיווחים הפלסטינים על שימוש באורניום מדולל.

זרחן לבן

ועדת האו"ם קובעת בדו"ח כי שימוש בזרחן לבן נעשה בתחילת המבצע ועד ה-7 בינואר. הוועדה מציינת כי לא מדובר באמצעי המוגדר כלא חוקי בחוק הבינלאומי, אולם היא מעלה תהיות ביחס לשימוש החוזר שעשתה בו ישראל. ישראל טענה כי לא רק שמדובר בנשק חוקי - נעשה בו גם שימוש בעבר במקומות אחרים בעולם במידה רבה של הצלחה.

השימוש בזרחן הלבן נעשה בשתי צורות: 1. באמצעות פגזים שנורים מהקרקע או מהים. ישראל טוענת כי שימוש מסוג זה נעשה רק לעבר אזורים לא המוניים ולמטרות סימון ואזהרה בלבד. 2. באמצעות "טילי עשן" המכילים טריזי לבד הטבולים בזרחן. לדברי הוועדה, טילי העשן מתפוצצים מעל מטרה מסוימת ואז נופלים כ-160 טריזי זרחן בפיזור. הזרחן הלבן הוא כימיקל פירופורי, שנדלק בעת שהוא בא במגע עם אוויר ויוצר עשן. הטריזים האלה יכולים להישאר פעילים גם במשך 21-24 אחרי שהוטלו.

ירי הזרחן במתחם אונר"א (צילום ארכיון: AFP) 

בין המקרים בהם הוטל, לטענת הוועדה, זרחן לבן במהלך הלחימה בעזה: ההפצצה במתחם אונר"א, המתקפה על בתי החולים אל-קודס ואל-וופא בעיר עזה, המתקפה על בית משפחת אבו-חלימה בעיירה אל-עטטרה ובעיירה חוזא. לפחות במקרה אחד (משפחת אבו-חלימה) מדובר היה בפגזי זרחן ולא בטריזים.

הנחשפים לפצצות הזרחן עלולים לסבול מכוויות בלתי הפיכות ועל-פי דיווחי פלסטינים לוועדה כמה אזרחים אף מתו מהן. רופאים בבית החולים שיפא בעזה ציינו כי מעולם לא נתקלו בכוויות מסוג זה ולכן לא ידעו כיצד לטפל בהן. לדעת הוועדה, צה"ל מהג בפזיזות כשהשתמש בזרחן לבן באזורים בנויים ובסמוך למוסדות רפואיים.

פלאשט, DIME ואורניום מדולל

פלאשט הן פגזים המכילים חצי מתכת המתפזרים לכיוון המטרה. מדובר בחצים קטנים מאוד באורך של כארבעה סנטימטרים שגורמים נזק סביבתי ואינם מבחינים בין מטרות. גם בהתייחס לנשק הזה מציינת הוועדה כי למרות שאינו אסור בחוק הבינלאומי, הוא אינו מתאים לשימוש באזורים עירוניים.

DIME הוא שם כולל לפצצות המכילות סגסוגת של חומרי נפץ קטנים, בדרך כלל אבקות של מתכות כבדות (ברוב המקרים טונגסטן). מדובר בפצצות שמתפרקות לאלפי חתיכות קטנות כשהן באות במגע עם המטרה וגורמות לפציעות קשות. יצויין כי חלקיקי הטונגסטן נחשבים גם לחומר החשוד כמסרטן והם כל-כך קטנים שקשה מאוד להוציאם מהגוף.

פינוי פצועים בבית להיא (צילום ארכיון: AFP) 

בנוגע לאורניום המדולל מציינת הוועדה כי קיבלה דו"חות הנוגעים לשימוש בחומר זה, וכי למרות שלא ניתן לשלול את השימוש באורניום מדולל - על בסיס המידע שהתקבל הוחלט שלא לחקור סוגייה זו.

שימוש בפלסטינים כמגן אנושי

הוועדה מצאה כי בשני אזורים בצפון רצועת עזה השתמשו חיילי צה"ל באזרחים פלסטינים כמגנים אנושיים במהלך סריקות מבית לבית. לטענת הוועדה, הפלסטינים נדרשו להיכנס לבית לפני החיילים ולפחות במקרה אחד - במקומם. הוועדה בדקה ארבעה מקרים שאירעו בשכונות עבד רבו ואל-סלאם שבמזרח ג'בליה, ושני מקרים בשכונת אל-איסרא שממערב לבית להיא.

צה"ל הכחיש את השימוש במגנים אנושיים במקרה שאירע בשכונת עבד רבו ומסר כי "החיילים הונחו שלא לעשות שימוש באוכלוסיה אזרחית במסגרת הלחימה לכל מטרה שהיא ובטח שלא כמגנים אנושיים". אך הוועדה מביאה בדו"ח את עדויות חיילים לארגון "שוברים שתיקה" שסיפרו על "נוהל ג'וני" במסגרתו כן נעשה שימוש באזרחים. מדובר בנוהל דומה ל"נוהל שכן" שנאסר ב-2002 בבג"ץ.

הוועדה מציינת כי השימוש במגנים אנושיים אסור על-פי אמנת ז'נבה וכי צה"ל הפר סעיף זה במהלך מבצע "עופרת יצוקה". הוועדה מזכירה כי גם נוהל "התרעה מוקדמת" עומד בספק לדין הבינלאומי וקוראת לצה"ל להפסיק את השימוש בו.