כל תקופת גיל ההתבגרות סבלה שיר בלומברג, בת 24 מפתח תקווה, בשל עודף משקל משמעותי: "היה לי קשה מאוד חברתית", היא מספרת בראיון ל-ynet, "כי הביטחון העצמי שלי היה נמוך בצורה מטורפת. ההתנהגות שלי הייתה מופנמת וסגורה, והיה לי קשה לרכוש חברים חדשים כי התביישתי בעצמי".
רזו בענק - עוד סיפורי דיאטה מעוררי השראה:
בלומברג סבלה תמיד מעודף משקל - "יש לנו במשפחה גנטיקה של אנשים עם עודף משקל" - ובגיל ההתבגרות היא הגיעה למשקל שיא של 120 קילו. לצבא סירבו לגייס אותה במשקל הזה, ובמשך שנה וחצי היא נאלצה לעבור בין ועדות שדחו את גיוסה שוב ושוב, במטרה שבינתיים תנסה לרזות.
"כבר בצו הראשון הודיעו לי שאני שוקלת יותר מדי", היא מספרת, "ודחו לי את הגיוס כדי שאוכל לרזות. אבל קשה בגיל 16 לשנות את דפוסי החשיבה ולהתמיד בדיאטה.
"בפעם השלישית שבה הגעתי לוועדה אמרו שאקבל פטור מהגיוס, ושאוכל להגיע לצה"ל כמתנדבת. רציתי מאוד לשרת בצבא, והרגשתי שונה וחריגה בעובדה שרצו לתת לי פטור. המחשבה שלא אתגייס בגלל המשקל הייתה נורא קשה וגרמה לי להרגיש עוד יותר שמנה".
בלומברג החליטה לראות את היתרונות שבהתנדבות, ולהתגייס באופן הזה. "הגעתי לתפקיד של צלמת בחיל האוויר", היא אומרת, "ועדיין סבלתי שם חברתית. התקשיתי להתחבר לאנשים ולסביבה החדשה בגלל המשקל הגבוה וחוסר הביטחון העצמי".
בלומברג ביקשה העברה לתפקיד הכולל עבודה עם כלבים - והפכה לכלבנית בחיל האוויר. "עברתי לתפקיד מאוד פיזי", היא מספרת. "שירתי בבסיס סגור, הייתי רחוקה מהשק"ם והתביישתי לאכול ליד אנשים, וזה תרם לשליטה בכמויות המזון שאכלתי. פתאום ראיתי התחלה של ירידה במשקל, פתאום זה התחיל מעצמו והיה קל להיסחף לתוך זה.
"הירידה הקטנה במשקל גרמה לי להבין שאני חייבת לנצל את המצב. אכלתי הרבה סלטים ומרקים, והוספתי לזה אימונים בחדר כושר בבסיס כמה פעמים בשבוע. לאט לאט מידות המדים הלכו וקטנו, ואני התחלתי להצטמצם".
בפעם הראשונה הצליחה בלומברג לרוץ במשך דקה רצופה בחדר הכושר, וזה היה מבחינתה הישג גדול במיוחד. ביום השחרור מהצבא היא שקלה 69 קילו, שהם 51 קילו פחות ממשקל השיא שבו נמצאה בתחילת השירות.
-איך הגיבו אנשים סביבך לשינוי?
"אנשים שיבחו אותי, תמכו ועודדו כל הזמן. אמא שלי תמיד התגאתה בי ובמראה החדש שלי. ככל שהמשקל יורד הביטחון העצמי עולה, ובזכות זה גם הכרתי את בן הזוג שלי, ביום השחרור מצה"ל ממש, ומאז אנחנו יחד כבר שנתיים וחצי בקשר לטווח ארוך.
"הוא אומר שהיינו יכולים להכיר גם במצבי הקודם, אבל אני מאמינה שזה בזכות הביטחון שקצת עלה לעומת מה שהייתי. אני מאמינה שללא הירידה במשקל הייתי היום ללא בן זוג".
-את זוקפת את ההצלחה גם לזכות הצבא?
"מבחינתי כל הירידה במשקל היא בזכות הצבא. לא הייתי מצליחה בשום מסגרת אחרת, והאופי שלי השתנה מאוד בזמן השירות".
לחיים האזרחיים נכנסה בלומברג בתזונה בריאה ומוקפדת, וכיום היא שומרת על משקל יציב של כ-75 קילו. שלב השמירה אינו קל לה, והיא מקדישה לו מאמצים רבים. "אני נלחמת מדי יום לא לעלות חזרה במשקל", היא מספרת, "אבל גם לא לצום וליהנות מדי פעם.
"ברגע שירדתי במשקל הקושי האמיתי הוא לשמור, וקשה יותר לא להעלות חזרה את המשקל מאשר לעשות את הדרך בירידה".
כחלק מההחלטה לשמור על ההישג, בלומברג היא כיום סטודנטית במחלקת מדעי התזונה באריאל, שם היא מצליחה לשמור על איזון ללא פיקוח דיאטנית - ונהנית מהחיים החדשים שלה.
"רק עכשיו התחלתי להתעניין פתאום בבגדים, כי עד עכשיו מספיק היה שהבגד יעלה עליי. פתאום כיף לקנות בגדים בחנויות רגילות ולהתעניין בבגדים שנראים טוב אליי. עצם העובדה שאני יכולה לסנן בגדים ולבחור - זה מאוד משמעותי עבורי".
החלום הגדול שנותר לה עוד בשלב זה הוא למצוא דרך לממן ניתוח להסרת עודפי עור שהיא סוחבת על גופה לאחר הירידה המשמעותית במשקל.
"יש לי עודפי עור בולטים וגדולים", אומרת בלומברג. "הם גורמים לי להיראות עדיין בעודף משקל, ובלעדיהם הייתי נראית ממוצעת. אני מרגישה שמנה בגללם. מבחינה כלכלית זה לא מתאפשר כרגע, אבל בעתיד אהיה חייבת לעשות ניתוח, כי המצב לא משתנה ולא משתפר".