החיים שלי, חברים, נעים בין הרצון העז והממומש לאכול תדיר ולטעום הכל לבין לשמור על משקל סביר, כשההגדרה לסביר גמישה ותלויה בעונה ובמצב הרוח.
עוד מתכונים בערוץ האוכל:
כבר למדתי על בשרי שבחו"ל אתה נותן דרור ליצרייך האפלים ביותר. אחרת איך נסביר את העובדה שאני חוזר תמיד עם עודף כזה או אחר באזור המותניים? גם הפעילות הגופנית לא פתרה את הבעיה, כמו שהבנתי כבר לפני שנים, כשהבטתי בגאווה על מד הקלוריות של אחד המכשירים לאחר שעה של דם, יזע ודמעות. הייתי בטוח שמחדר הכושר אצא רק בעזרת שח"ל עד שראיתי שמספר הקלוריות ששרפתי אפילו לא מגיע לרמה של חטיף מרס אחד (הידוע ביכולתו המופלאה לשיפור מצב הרוח אחרי אימון קשה!).
למען האמת, עודף משקל קל לא מטריד אותי. כל שנדרש כדי להיפטר ממנו הוא חזרה לשגרה, אלא שלאחרונה קשה לי מאוד לחזור לאותה שגרה ברוכה, בין אירוח של חברים ומשפחה לבין פתיחה של מסעדה חדשה וביקור חוזר במסעדה אהובה וישנה. קשה, קשה.
השבוע ממש ניסיתי לקזז: אכלתי רק לחם קל, סלט וקוטג', הקפדתי על אימונים בחדר הכושר ובמשך שלושה ימים שלמים לא התקרבתי אפילו למרס אחד ולא נגעתי בשום בורקס מכל סוג שהוא. ואז לקראת סוף השבוע מצאתי את עצמי אוכל ארוחה הונגרית במקום תל אביבי שנקרא "טשרניחובסקי 6", ברחוב טשרניחובסקי 5.
הידיעה על הארוחה הגיעה דרך הודעה ברשת החברתית. השף דודי שיק, כך נמסר, מבשל בבית הקפה הזה אוכל הונגרי מפעם לפעם, וביום חמישי הקרוב - כך נכתב - הוא עומד לעשות זאת שוב. מאחר ואני יודע כי מר שיק מבין אוכל הונגרי מה הוא, מיד אמרתי לגברת: "אוכלים הונגרי". "למה?", היא שאלה. "כי זה אוכל אמיתי", עניתי. "ומה עם הקיזוז?", היא הקשתה ושאלה. "נקזז כל היום ורק נטעם בערב", עניתי בהחלטיות.
מייד התייצבה כל החבורה הקרובה שלנו ויחד הגענו למקום שהיה חביב למדי, שהרי אצלינו לא מפקירים חבר שיאכל לבד ועזרה הדדית היא שם המשחק. אני ניסיתי, בחיי שניסיתי ואפילו הגעתי שבע. אבל הקיזוז החזיק מעמד רק עד שהגיע התפריט והזמנתי בירה שחורה מעולה (באותה נשימה גם שמתי לב לעובדה המרגשת שלאט לאט הפכנו לאימפריה של ייצור בירה) ואיתה שתיתי עוד שוט של וודקה שגרם לי להרגיש דק יותר.
למנה הראשונה הזמנתי כבד עוף טחון דק שמזכיר פטה ומוקף בשכבות שמאלץ ומוגש עם צנוניות, פלחי פלפל חריף ולחם וכמובן עוד שוט של וודקה ובירה נוספת, שחיזקו אצלי את החשק לבלוע את כל המנות שבתפריט.
אחרי המנות הראשונות הגיע עוד סיבוב של שתייה, שגם הוא גרם לי להרגיש דק יותר (ייתכן שעליתי פה על משהו!). משם עברנו לעיקריות שהיו טעימות והזכירו נשכחות: גולאש קלאסי בלי חכמות ועם תוספת בצקניות וראקוט קרומפלי, תבשיל שכבות של תפוחי אדמה, שמנת, צ'ובאי (סוג של קבנוס הונגרי חריף), ביצים קשות לצד סלט מלפפונים, שעזר לנו להתגבר על החריפות.
גם מנה של פילה מוסר עם סופריטו תפוחי אדמה ושמיר, מהתפריט הרגיל והלא הונגרי שהגברת אכלה, היה טוב. את הארוחה סיימנו עם פלצ'ינטות, בלינצ'ס במילוי ריבת משמשים ואגוזים קלויים שהיה פשוט ועם זאת כל כך טעים; גומבוצים, כופתאות גבינה מבושלות ומטוגנות בפירורי לחם וחמאה ופאי שוקולד מעולה.
הארוחה הזו העלתה בי שלוש מסקנות עיקריות, שתיים בשבילכם ואחת בשבילי: 1. טשרניחובסקי 5 הוא מקום שווה, במיוחד כשמתקיימים בו ערביים הונגריים כמו זה שהיינו בו. 2. אוכל הונגרי הוא המלווה כי טוב לאלכוהול שאני מכיר (וחקרתי את הנושא לא מעט). 3. והמסקנה האחרונה, שכפי שציינתי היא יותר בשבילי מאשר בשבילכם - מהיום אני מקזז בערבון מוגבל בלבד!
תבשיל השכבות הזה אמנם אינו מנה דלת קלוריות, אבל היא פשוטה, קלה ומתאימה ביותר לארוחת הבראנץ' סופשבוע החורפית הראשונה שלכם.
אגב, אני אכלתי גירסה כזו בהונגריה ובפנים היו שפע של נקניקים שונים (דרך מעולה לניצול שאריות הנקניק). שומרי הכשרות שבינכם מוזמנים להשמיט את הנקניקים מהמתכון.
ועוד משהו: למנה לא חריפה - ניתן להשתמש בנקניקי קבנוס רגילים.
המרכיבים:
1 ק"ג תפוחי אדמה
מעט שמן (לא שמן זית)
1/2 כוס פירורי לחם
6 ביצים קשות, פרוסות
3 נקניקי קבנוס מסוג צ'ובאי, פרוסים לטבעות של 1 ס"מ
4 גבעולי בצל ירוק, קצוצים
מלח - לפי הטעם
פלפל שחור - לפי הטעם
פפריקה מתוקה או חריפה - לפי הטעם
1 חבילה (100 גרם) חמאה קטנה
2 מיכלי שמנת חמוצה 9%
אופן ההכנה: