אוכל רחוב תפש את מקומן של המסעדות שנסגרות כמעט על בסיס יומי (אחרונות ברשימה שהודיעו על סגירתן היו "ביירן" והמסעדה של השף שאול בן אדרת "מיסטר אנד מיסס לי"), והמסעדנים פתחו במאבק מתוקשר על חוק הטיפים ועל גביית הפקדון על עובדים זרים.
2. שפים ישראלים מצליחים בחו"ל
בזמן שבארץ שפים סגרו מסעדות, אלה שניסו את מזלם בחו"ל דווקא זכו לשבחים והצלחה. אייל שני, מאיר אדוני וכמובן אסף גרניט והקבוצה שלו, עושים חייל בעולם, וגורמים לנו גאווה ישראלית.
בעראייס, שמקורו במטבח הערבי, התאהבנו הודות לאחד מושלם באמת שהשף יהונתן בורוביץ' מכין בשלוש השנים האחרונות ב-M25.
היום, לא תמצאו תפריט של מסעדה, בר או מזללת רחוב ללא המנה הזו וב"אנגוס" אפילו הקדישו למנה תפריט נפרד בו מוצעות כמה גרסאות שונות שלה.
את כריך הקרואסון הראשון הגישו לנו לפני 17 שנים במקום קטן בשם "לה גאטרי" בקינג ג׳ורג׳. היום קרואסונים מושחתים נמצאים בכל מקום: יש כאלה עם בשר מעושן ויש עם סלמון גבינות וביצה עלומה. אחרונים שהצטרפו לחגיגה הם קרואסון עם בייקון וחזה עוף וקרואסון עם איולי לימון כבוש ושקדי עגל המוגשים בבראנץ׳ החדש של "הוטל דה ויל".
אחד הטרנדים שעשו ב-2018 את הקאמבק הכי טעים הוא הטרנד הצרפתי. אלא מה, אם בשנות ה-90 המסעדות שהציעו מטבח צרפתי עשו זאת מתוך הערצת מטבח העלית, היום אנו חווים עידן של צרפתיות מודרנית.
זה אומר שגם המנות הקלאסיות ביותר מקבלות טוויסט מקומי ומושפעות מכל הטוב שיש באזור הים התיכון. ראינו את המגמה הזו בתפריט הטעימות החדש של "מלגו ומלבר", במסעדות עם תפריט צרפתי שנפתחו השנה כמו "כרמן", ו"קפה נורדוי".
שתי מנות שעשו קאמבק רציני השנה והולכת ככל הנראה להציף אותנו ב-2019 הן קראק פאי וברד פודינג.
את הראשון ראינו בין השאר ב"פומו" האיטלקית ברמת החייל, ב"כפרה" הבאר שבעית וב"נינה ביאנקה" החדשה שנפתחה בצומת ביל"ו. את השניה פגשנו במאפיה החדשה "דרימרי" וב"בושוויק", ב"יפו תל אביב" וב"חוות צוק".
חוץ מזה למנות פילה הדג הקלאסיות ולדג שלם על הגריל שאנחנו רגילים לראות מאז ומתמיד, התווספו מנות דגים בעלות שמות עממיים יותר כמו קבב דגים, שווארמה דגים וקציצות דגים שפעם היו אוכלים רק בבית.
מגמה נוספת שראינו היא בחירה בשעות פעילות מצומצמות, לפעמים אף מצומצמות עד כדי אתגר וסגירת מסעדות בשישי בערב ובשבת מתוך שאיפה לאפשר לעובדים ולבעלים של המקום, חיים. ראינו את זה גם ב"קוצ׳ינה תמר" וגם ב"איגרא רמא" החדשה שפתחו הבעלים של "מונאר".
השנה הייתה גם מגמה של מסעדות שף וברים חדשים שנפתחו דווקא בבתי המלון ("דון קמיליו", "בושוויק", "קפה נורדוי", "קפה פופולר", "Mediterranee" וגם מסעדה במלון דריסקו ביפו, שעוברת בימים אלה מתיחת פנים ושינוי קונספטואלי).
השנה גם זכינו למבול של פיצריות (״מוצ׳ה״, ״pizzot״, ״פיצה אלטליו״, ״פיצה לילה״, ״פיצה ארציאליי״, ״הגברת הזקנה״ וזו רשימה חלקית בלבד של מה שנפתח רק בתל אביב), ולגל טרטוריות ששטף את כל הארץ (״טרטוריה״, ״Aspetta״ בתל אביב, ״נונע בית הפיצה״ בטבעון, Papiano בטירת הכרמל ועוד).
ב-2018 קרו דברים חדשים גם ביסודות, כלומר במטבח: השימוש בפחם הפך להרבה יותר פופולארי, והטעמים שמעניק הפחם מחזירים אותנו לשורש העניין ולשיטות בישול עתיקות.
הפחם והמנגל נמצאים היום כמעט בכל מסעדת שף שמכבדת את עצמה.
היה כאן גם חומר גלם חדש שהסתער עלינו לטובה וצבע את החיים שלנו בירוק - המאצ׳ה. אפשר לפגוש אותו במשקאות, בגלידה, במאפים וברטבים
.
בעולם, שנת 2018 היא ללא ספק השנה של האוכל הישראלי והים תיכוני. לא ברור אם זה קשור למסעדות שפתחו השפים שלנו מעבר לים (אייל שני, מאיר אדוני ואסף גרניט) או שמא מישהו התעורר והבין כמה טעים פה.
דבר נוסף שהסעיר את העולם הוא אבוקדו - כן הירק הזה שנמצא אצלנו בסל המוצרים הבסיסי של החורף הופיע בשלל גרסאות לא שגרתיות ואפילו בצורה המטוגנת. וכן, גם אצלנו נולדה מסעדה המגישה חומר גלם אחד בכל המנות (כן, גם בקינוחים) - מסעדת אבוקדו.
פירות וירקות עונתיים, מצרכים מקומיים ותבלינים חריפים הדליקו ב-2018 את דמיונם של הפודיז בעולם לא פחות מאשר האוכל הבריא וה-Budha Bowls.
שינויים בהרגלי האכילה הולידו בנוסף לארוחות הבוקר, הצהריים, הערב והבראנץ' ארוחה חדשה עם שם מדליק - הברינר. אם עדיין לא שמעתם על זה אז מדובר על שילוב בין בראנץ' לדינר ובפועל הכוונה היא לארוחה המוגשת בשעות הערב אך מורכבת ממנות עשירות של בראנץ'׳.