מה באמת קורה בחבל הכורדים

נשיא כורדיסטן העיראקית השתלט על התקשורת ומציג לעולם דמוקרטיה פרו-מערבית, אבל מאחורי המסך הדיכוי גובר, ועלול לסכן את עתיד האוטונומיה

בימים האחרונים של חודש ינואר פשטו כוחות הביטחון הכורדיים שנית על מטה רשת התקשורת NRT בעיר דהוק שבחבל הכורדי בצפון עיראק. גם הפעם הם החרימו ציוד וחומר מצולם, עצרו עיתונאים וצלמים, אסרו להיכנס למבנה והשביתו את שידורי התחנה.

 

עוד סיפורים מהעולם בעמוד הפייסבוק של דסק החוץ

 

אין זו הפעם הראשונה שרשויות החבל הכורדי סוגרות ערוצי תקשורת, ובמיוחד של רשת התקשורת NRT. רשת זו, המשדרת בכמה שפות ומחזיקה אתר אינטרנט אמין, נותרה חריג כמעט בודד בנוף התקשורתי של החבל, וכלי התקשורת המשמעותי האחרון בחבל השומר על קו אופוזיציוני ומעז לקרוא תיגר על ההגמוניה של המפלגות הישנות והמסואבות. זאת בשעה שכל אמצעי התקשורת האחרים, לרבות ערוצים המזוהים עם האופוזיציה, נסגרו או הפכו לשופרות תקשורתיים של הרשויות.

 

החבל הכורדי, הרואה בעצמו "וילה בג'ונגל" הערבי במזרח התיכון, מתהדר בחוק תקשורת משנת 2008 הקובע כי "לעיתונאים תהיה זכות מלאה להשיג כל מידע בעל חשיבות לאזרחים או לאינטרס הציבורי". אלא שמועד חקיקתו של החוק המרשים הזה היה פחות או יותר גם יריית הפתיחה של מסע רדיפה, לעתים שקט ולעתים גלוי, מצד הרשויות הכורדיות נגד התקשורת בכלל ונגד זו האופוזיציונית בפרט.

תמיכת ישראל בכורדים: "אצבע בעין של ארדואן"

 

בעשור האחרון מתריעים רבים מן הארגונים הבינלאומיים להגנה על עיתונאים ועל חופש העיתונות שמצב התקשורת החופשית בכורדיסטן העיראקית בכי רע, וגרוע אף מזה שבעיראק עצמה – השוואה לא מחמיאה מלכתחילה. בעשור האחרון בלבד נרצחו בחבל הכורדי שישה עיתונאים, עשרות נפצעו ועשרות אחרים נרדפו על ידי כוחות הביטחון של החבל. עשרות פעמים סגרו הרשויות את משרדיהן של רשתות תקשורת שונות, ולא אחת הועברה בכפייה הבעלות על גופי תקשורת למשטרו של נשיא המחוז האוטונומי הכורדי, מסעוד ברזאני. כיום כמעט כל הזירה התקשורתית – להוציא רשת NRT ועוד כמה אתרי אינטרנט קטנים יותר ומשפיעים פחות – היא ידידותית עד מאוד לרשויות החבל, ובייחוד למשפחת ברזאני.

האתגר שהעמידה רשת NRT בפני רשויות החבל היה לא רק בקו האופוזיציוני שנקטה אלא בזהות בעליה, שאסוואר עבד אל-וואחד, אוליגרך עשיר ומקושר שהפך לאופוזיציונר נלהב לקראת משאל העם השנוי במחלוקת על עצמאות הכורדים שנערך בספטמבר 2017. עבד אל-וואחד ראה במשאל חלק מקמפיין של משפחות השלטון לנסות ולשמר את שלטונן ובעיקר לקנות עוד זמן לכהונתו של הנשיא ברזאני, שהשלים ערב המשאל ארבע שנים בתפקיד מכורח צווי חירום של הפרלמנט שהאריכו את כהונתו החוקית בת שמונה השנים.

 

עוד ניתוחים מרתקים על המזה"ת מבית "הפורום לחשיבה אזורית" תוכלו לקרוא כאן 

מהמאמרים הקודמים בסדרה: בן סלמאן, רוצח המונים, בוליווד גילתה את האיסלאם – ומעצבנת את כולם

 

הכסף שנשאר

העובדה שהצלחתו של המשאל הייתה לניצחון פירוס של החבל הכורדי והובילה לפלישה של עיראק לאזורי התפר עם החבל, לאובדן השליטה בעיר הנפט כרכוכ ולקרע פוליטי חריף בתוך החבל, הייתה מבחינתו של עבד אל-וואחד רק הוכחה לצדקת טענותיו. בתגובה הוא הקים את מפלגת "הדור החדש" והפך לאופוזיציה הכמעט-יחידה בחבל הקוראת למהפכה שלטונית רחבה בהובלת הדור הצעיר, ששבע מפוליטיקה ישנה.

ההשתלטות על שוק התקשורת והעלמת התקשורת החופשית הן שלב נוסף בהשתלטות של הרשויות הכורדיות ושל משפחת ברזאני בפרט על החבל הכורדי כולו – ראשית על מוסדות המדינה וגופי הביטחון (לרבות הפשמרגה), לאחר מכן על חלק ניכר מענפי הכלכלה ובייחוד משק הנפט, ולאחרונה על שוק התקשורת. לצד הניסיון להעלים כל זכר למחשבה ששינוי שלטוני בחבל הוא אפשרי, ההשתלטות על שוק התקשורת מאפשרת לרשויות לחסום את הצוהר היחיד לזרימת מידע מהחבל אל העולם החיצון. עתה הן יכולות להשתמש באין מפריע בכלי תקשורת מגויסים כדוגמת Rudaw ו-K24 המפיצים תעמולה ומראית עין של דמוקרטיה יציבה ופרו-מערבית, חילוניוּת, מתינות וביטחון.

 

כלפי חוץ, במערב, התעמולה יעילה, אולם בתוך החבל המצב כבר שונה מאוד. מצבה של כורדיסטן העיראקית אמנם טוב מזה של עיראק עצמה ושל חבלים כורדיים במדינות הלאום השכנות, ותושביה נהנים משיירי הרווחה הכלכלית של העשור הקודם, אולם פערי העושר וההכנסה הולכים ומתרחבים. האזרח הכורדי סובל ממצוקה גוברת, משכורות משולמות באופן בלתי סדיר, והפוליטיקה התדרדרה בחזרה למצבה העגום מלפני שלושים שנה. כל אלה ידועים היטב לעם היושב בכורדיסטן ומורגשים היטב בזירה הפנימית.

 

באמצעות צמצום העיתונות החופשית והשתקת קולות אופוזיציוניים מרחיבות רשויות החבל הכורדי בעיראק את הסדקים בין השלטון לבין העם ומגבירות את התסיסה הציבורית ואת קצב התפרצותן של הפגנות אלימות. סדקים אלה עלולים להפוך במהרה לשבר של ממש. אם כישלון משאל העם הסיג את החבל עשורים לאחור, הרי ששבר כזה עלול כבר לסכן את כל הישגיו של החבל ואת עצם קיומו ממש.

 

עידן בריר הוא עמית מחקר בפורום לחשיבה אזורית.