הילדים והמתבגרים הללו נתפסים כמופרעים, חסרי אחריות, לא בוגרים או מפונקים. ההורים מתרצים זאת ב"הוא בן יחיד", "אנחנו מוותרים יותר מדי" או שהוא "מפונק ורגיש". אחרים יאמרו שהילד "שמע את זה בכיתה" או ש"המורים סתם מגזימים". אבל האמת היא שהתסמינים שיתוארו בכתבה זו עלולים להיות ביטוי של הפרעת קשב חבויה, הדורשת אבחון.
צפו: מה שאתם צריכים לדעת על הפרעות קשב וריכוז
קיראו עוד:
מחקר: עלייה במקרי הפרעות קשב וריכוז במבוגרים בעשור האחרון
לא רק בילדים: איך לזהות הפרעות קשב וריכוז בגיל מבוגר?
מה קורה במוח של ילדים עם הפרעות קשב?
"האנשים שאינם מאובחנים פשוט מפוספסים", מסבירה פרופ' איריס מנור, מומחית לפסיכיאטריה של הילד ומנהלת תחום הפרעות קשב בכללית שירותי בריאות, "אומרים להם מצד אחד שהם גאונים עם איי.קיו גבוה, אבל מצד שני הם לא מצליחים להשיג ציון של מעל 80. כשההורים מגיעים לאסיפת הורים, נאמר להם שהילד 'עושה יותר מדי דברים, שיעשה פחות', בעוד שהבעיה בכלל עמוקה יותר, הפרעת קשב".
"הפרעות קשב הן למעשה התחום היחיד שבו מקצצים לנו את הידיים והרגליים", אומרת פרופ' מנור, "תעשה פחות, תהיה בכיתה פחות טובה, לא נורא שלא תהיה בכיתת מחוננים, לא נורא שלא תהיה דוקטור או פרופסור. מקצצים לילד מראש את השאיפה קדימה, ובלבד שלא יטופל בתרופה שנתפסת כ'סם מסוכן' למרות שמדובר באחת התרופות הכי בטוחות בעולם, וכזאת שנבדקת כבר 60 שנה".
אז למה זה קורה? לדברי פרופ' מנור, הפרעת קשב היא הפרעה נוירו-התפתחותית, שבה קיים פגם מבני ותפקודי במוח. מדובר בהפרעה גנטית, שעוברת בתורשה. אדם שסובל מהפרעת קשב ואינו מטופל נוטה לחפש גירויים חדשים: ריגושים, סיכונים, עישון סיגריות, צריכה מוגברת של קפה ושל מתוק. כאשר הם בסיכון הם מרגישים "מפוקסים" - בדומה להשפעת הריטלין, שמעלה את רמת המעביר העצבי דופמין במפגש בין שני תאי עצב, כלומר בסינפסה.
ללא טיפול, ההפרעה נוטה לתפוס צבעים רבים בחייו של הלוקה. חלק מהם, כאמור, נתפסים כ"משעשעים" לסביבה, אחרים כ"מרגיזים", או סתם כבעלי "אופי לא נעים". כתוצאה מכך, הלוקה בהפרעת קשב חש פגום, מבודד חברתית ובעל דימוי עצמי נמוך. המצב הנפשי הירוד עלול לגרור חיכוכים ואף התבודדות ודיכאון.
יחד עם פרופ' מנור אספנו שלל תסמינים אופייניים שאנו נוטים להתעלם מהם כי הם נראים משעשעים, או חלק מחיי היומיום לכאורה. אם יש לכם חלק מהם והם גורמים לכם למצוקה, אולי כדאי שתיגשו אל הרופא לברר אם גם אתם סובלים מ־ADHD:
יש תופעות שכיחות שמתרחשות בתדירות הרבה יותר גבוהה: כשאדם הלוקה בהפרעת קשב הולך לחדר השני כדי להביא משהו, אולם לא זוכר מה רצה. וזה יכול לקרות ברצף פעם אחר פעם, או אפילו בתדירות יומיומית. הסיבה לכך היא שרמת המוסחות כה גבוהה, שעד ההגעה לחדר האדם כבר חושב על משהו אחר ושוכח את המטרה. במקרה אחר, אדם ניגש לחדר כדי להביא נעליים ומוצא עצמו עם חולצה ביד. או אחר שמחפש את המשקפיים, שלבסוף נמצאו בתוך המקרר.
הלוקים בהפרעות קשב סובלים ממגוון הפרעות שינה. הם מתעוררים הרבה יותר בלילה, מתקשים להתעורר בבוקר וכילדים, הם נוטים להגיע הרבה אל מיטת ההורים. לא מדובר בפינוק או בבעיה פסיכולוגית, אלא בהפרעת שינה מסוג "שינה מאוחרת", שבה המלטונין, ההורמון הביולוגי שאמור להשרות שינה, מופרש מאוחר מדי. כתוצאה מכך הם נרדמים מאוחר, וכשמנסים להעיר אותם בבוקר הם מצויים בשינה מאוד עמוקה, כי הם בשלב "הלא-נכון" בין שלבי השינה.
יש להם גם יותר נטייה לדבר בשינה, לחרוק שיניים ולהרטיב. ההרטבה נגרמת מאחר שהילדים מגיעים בשלב השינה העמוקה לשיא של שינה עמוקה מדי, כיוון שגלי השינה שלהם מחודדים מאוד. לכן, הם אינם חשים בהרטבת הלילה. במקרה כזה הפתרון הראשוני שמוצע לעיתים הוא פעמון שחש ברטיבות הראשונית, מצפצף, ואמור להעיר את הילד. בפועל, הוא לרוב מעיר את כולם בבית חוץ מאת הילד והתוצאה הרצויה אינה מתרחשת. הטיפול המוצע במקרה כזה הוא מינירין, הורמון שאמור להפחית את הפרשת המים לשלפוחית השתן, הניתן לפי הצורך (למשל, כשהילד רוצה לישון אצל חברים).
אין ספק שהווייז הביא לשינוי מהותי בתרבות הנהיגה ובקלות שבה ניתן להגיע ממקום למקום, אבל הסובלים מהפרעות קשב ממשיכים לטעות גם כשהם נעזרים במערכת הניווט, משום שהם ממשיכים במקביל להפליג במחשבותיהם וכלל אינם מקשיבים לקריין. התוצאה היא שהם נוטים ללכת לאיבוד גם עם הווייז, והדרך היחידה לפתור זאת היא להכיר את המסלול מראש.
בהפרעת קשב וריכוז יש גם קושי לנווט את הדרך במרחב: אנשים עם הפרעת קשב הולכים לאיבוד בבית, או אפילו בסמוך למקום מגוריהם. לעיתים הם מתקשים לזכור היכן החנו את מכוניתם ועלולים לבלות בחניון תת-קרקעי שעות עד שרכבם נמצא.
רבים מהילדים ומהסטודנטים מתוסכלים מכך שהציונים שלהם בבחינות נמוכים, על אף שלמדו כמעט ללא הפסקה. ההורים משוכנעים שהילד התעצל או שיש לו בעיה בהבנת הקריאה, אבל התלמיד עצמו מתעקש שקרא היטב כל שאלה והבין הכל - ועדיין הוא טועה בשאלות בגלל "פספוסים קטנים". כך, למשל, תלמיד הסובל מהפרעת קשב עשוי להשיב על השאלה "כמה הם 2 ועוד 2" בתשובה " 5", אף שהוא יודע שזה לא נכון. הסיבה לטעות היא המוסחות וחוסר יציבות הקשב.
התופעה הזאת מתרחשת אצל ילדים קטנים שלרוב אינם יודעים להסביר מה בדיוק מפריע להם. ילד כזה, הסובל מ־ ADHD , יכול ללכת עם אמו לקנות נעליים ובבוקר למחרת הוא יסרב לנעול אותן בטענה שהן מכאיבות. תופעה שכיחה נוספת בהיבט זה היא הקושי של הילד לסבול מרקמים שונים בביגוד.
הורים לילדים עם הפרעת קשב וריכוז יודעים לספר על חיפוש בלתי פוסק אחר גרביים ללא תפרים, שכן את הגרביים הקונבנציונליים עם התפרים הם מסרבים ללבוש. תופעה דומה עשויה לקרות גם עם סוודרים ובגדים נוספים, שלא לדבר על תגיות שמחוברות לבגד.
אצל הסובלים מהפרעות קשב נפגעת פעמים רבות תחושת הרעב. כך, למשל, הם עשויים לעבור יום שלם מבלי לאכול, או שהם קמים בבוקר ומסרבים לאכול ארוחת בוקר. חלק מהילדים הסובלים מהפרעות קשב וריכוז בררניים מאוד באוכל ו"מסכימים" לאכול ארבעה-חמישה דברים בלבד, ואחרים אפילו מקיאים מריחות שונים של מזונות שונים. התופעה הזאת עלולה להחמיר עם נטילת תרופות להפרעות קשב, המדכאות תיאבון.
הפתרון במקרה כזה הוא ליטול את התרופה להפרעת קשב לאחר ארוחת בוקר מלאה. במהלך היום, בשעות הארוחות, כדאי לאפשר לילד לנגוס בממתק או בחטיף שהוא אוהב. הביס המתוק עשוי לפתוח את התיאבון תוך זמן קצר, והוא עשוי לחוש ברעב ואז לאכול ארוחה מלאה. כמובן שעדיף לבחור בחטיף או ממתק בריא.
כחלק מההפרעה בוויסות התחושתי, ישנה שכיחות גבוהה של אי-סבילות לרעשים. זה יכול לקרות במועד הכי לא נוח: למשל בהצגת חנוכה, כשההורים ששילמו כסף רב עבור המופע נאלצים לעזוב עם הילד, שאינו מסוגל לסבול את הרעש סביב - ועם אחיו המאוכזבים.
גם במקרה של יום הולדת, בעוד ששאר הילדים נהנים, הילד מסרב להגיע או שהוא רוצה לפרוש תוך זמן קצר. במקרה כזה הוא עלול להיתפס כילד "קשה" בעיני הוריו - מה שיוביל למריבות, וכ"מוזר" בעיני חבריו לכיתה - דבר שיוצר בידוד חברתי.
ד"ר איתי גל הוא מומחה ברפואת ילדים, וכתב הבריאות של ynet
ייעוץ רפואי: פרופ' איריס מנור, פסיכיאטרית ילדים ונוער, יו"ר החברה להפרעת קשב בהסתדרות הרפואית ומנהלת מרפאת קשב וריכוז, שירותי בריאות כללית