חודשים יולי-אוגוסט הם לא הזמן הנכון לטייל בדרום-קוריאה. הטמפרטורה אומנם דומה לזו של ישראל אבל פרצי הגשם הפתאומיים הם טרדה לא קטנה. מצד שני, זה הרגע שבו ברחובות ה"דיגיטל סיטי" של סמסונג נפרשות בבת אחת אלפי מטריות צבעוניות בשלל צבעי הקשת. 10,000 מטריות ממתינות לעובדים בפתחי בנייני הענק, ולשם הם גם מחזירים אותן אחרי הקפיצה לסופרמרקט הקרוב, למרפאה, לבריכת השחייה, למכון הכושר, או לגן הילדים; כולם חלק מן הקמפוס הענק, מרכז העצבים העיקרי של אחת מחברות הטכנולוגיה הגדולות בעולם.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
בשבוע שעבר לבשה "דיגיטל סיטי" חג, ובאופן מאוד מבוקר פתחה את שעריה בפני עיתונאים. זהו קודש הקודשים של סמסונג, והעיתוי לא מקרי: השקת שני הסמארטפונים המתקפלים החדשים של החברה, שפותחו כאן, והחשיבות יוצאת הדופן שהחברה מייחסת לקידומם, במיוחד בתקופה שבה מכירות הסלולר העולמיות נמצאות בשפל.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
"דיגיטל סיטי" שבעיר סוואן, המטה הראשי של חטיבת מוצרי האלקטרוניקה של סמסונג, כ-30 ק"מ דרומית לעיר הבירה סיאול, מתפרשת על פני 1.72 מיליון מטרים רבועים ומונה 37 אלף עובדים — יותר ממחצית עובדי המחקר והפיתוח של החטיבה בכלל, הפזורים בעוד 40 מרכזים בעולם, כולל בישראל. זהו למעשה הקמפוס הגדול והמשמעותי ביותר של חברת הענק הקוריאנית, שמונה בסך הכול כ-300 אלף עובדים. צריך לזכור שהיא רק חלק מתאגיד שחולש בקוריאה על קשת תחומים נרחבת מאוד: נדל"ן, ביטוח, מלונאות, כרטיסי אשראי, שירותים פיננסיים, בניית ספינות, אופנה, רפואה, מחקר כלכלי ועוד. "סמסונג אלקטרוניקס" נחשבת כיום לאחת מכ-20 החברות הגדולות בעולם ונסחרת בשווי שוק של מאות מיליארדי דולרים. ב"דיגיטל סיטי" היא מרכזת את פיתוח המוצרים היותר פופולריים: סלולריים, מחשבים, טלוויזיות, טאבלטים, שעונים חכמים ועוד. זהו גם מקום מושבם של הנשיא טיי מון רו וחברי ההנהלה. דרוםקוריאה חייבת הרבה למקום הזה, שתרם דרמטית לפריחה הכלכלית שממנה היא נהנית כיום.
"דיגיטל סיטי" היא בעצם חלק ממה שמכונה בקוריאה "העמק הדיגיטלי של סמסונג". החברה מחזיקה באזור עוד שני מרכזים: ביונגין השכנה שוכן מטה "סמסונג SDI", המפתחת את סוללות הליתיום-יון למכשירים ולמכוניות חשמליות ומונה עוד 13 אלף עובדים, ובהוואסונג מפתחים 10,000 עובדים נוספים את השבבים המתקדמים של החברה. כיוון ששלוש העיריות התקשו לספק למתחמים את השירותים המתאימים לסביבה יצירתית וחדשנית כזו, סמסונג קיבלה את המשימה על עצמה.
וכך, למרות שהיא חלק מן העיר סוואן - עיר עתיקה מוקפת חומה, מאתרי המורשת העולמית של אונסק"ו - "דיגיטל סיטי" מתנהלת באופן עצמאי לחלוטין: היא כוללת חמישה מגדלי משרדים עיקריים בגובה של עד 40 קומות, שכל אחד מהם מוקדש לתחום פעילות אחר. אלו מקושרים ביניהם בפארק ירוק רחב המכונה, איך לא, "סנטרל פארק", ולצידם פזורים כ-130 בניינים קטנים יותר. ביניהם בית חולים מודרני מתקדם, שלושה גני ילדים, 15 בתי קפה ו13 מסעדות — חלקן מותגים בינלאומיים ידועים — מרכזי הדרכה ולימוד, תחנת הצלה וכיבוי אש עם 31 כבאים ופרמדיקים, וגם בית מלון קטן עבור חוקרים ומבקרים מן החוץ. כל העובדים — הרופאים, הגננות, הכבאים — הם עובדי סמסונג. בתוך ה"סנטרל פארק" הוקמו 40 אולמות קטנים המיועדים לפעילות מועדוני חברים. כל 5 עובדים יכולים לפתוח לעצמם מועדון, ומתברר שיש 858 כאלה ב"דיגיטל סיטי"; מדובר בפעילויות שנעות על הספקטרום הביזארי — מטניס שולחן, ציור וסידור פרחים יפני, ועד לקורס בריסטה לקליית פולי קפה.
ביום המשפחה, "דיגיטל סיטי" כולה הופכת לפארק שעשועים גדול עבור משפחות העובדים ותושבי האזור. כל השירותים, אגב, ניתנים לעובדים, לבני זוגם ולילדיהם ללא תשלום. סמסונג גם מממנת לכולם את כל הביטוחים הנדרשים.
המגדל המרכזי והחדש ביותר במתחם, R5, שהוקם ב-2013, הוא ערש לידתם של כל המוצרים שאנחנו מכירים מסדרת הגלקסי — סלולריים, טאבלטים, שעונים. כולם תוכננו כאן מאפס, תוכנה וחומרה גם יחד. יש בו מעבדות פיתוח ובדיקות מוצרים, אולפני וידיאו וסאונד משוכללים, 1000 חדרי ישיבות ואולם מופעים ל-700 איש. כתבת CNN שזכתה לאירוח אקסלוסיבי בבניין לפני ארבע שנים, הייתה עדה אז לניסויים בחיישני לחץ דם ודופק, שבינתיים שולבו כבר בשעוני החברה, ובמכשיר לניטור רמת הסוכר בדם, שטרם הושק.
בשבוע שעבר, ערב השקתם של הגלקסי Z פולד 5 ופליפ 5 החדשים, הציג מסך הענק בכניסה לבניין שעון עצום עם ספירה לאחור. בקומה התחתונה עברנו דרך שדרת המסעדות, והצצנו לבריכת השחייה האולימפית ולאולם הכושר הענק הצמוד אליהם. 1,600 איש בממוצע מתאמנים בו מדי יום. בקומות העליונות, לעומת זאת, עוברים כאן מכשירים מדגמיים מסדרות הייצור החדשות עינויים קשים כדי לוודא שהם עומדים בהבטחות: הם מוטבלים במים עמוקים, נזרקים מגבהים, נסגרים ונפתחים מחדש 200 אלף פעם, נכבשים תחת לחץ פיזי לא מתון, ונשטפים באכזריות במתזי מכת"זיות זעירות.
מנהל מרכז המו"פ של סמסונג בתחום המובייל, ד"ר וון ג'וי צ'וי, הוא האחראי על פיתוח מכשירי הדגל של החברה. צ'וי, בוגר סטנפורד, עם תארים שני ושלישי בהנדסת חשמל, חולק איתנו את אחורי הקלעים הסיזיפיים של מה שנראה לנו כאבולוציה איטית מדי של המכשירים משנה לשנה. "איטית? מה'פולד 2' המתקפל עד ל'פולד 5' החדש", הוא אומר, "הצלחנו להוריד 29 גרם ממשקל המכשיר ו'להרזות' אותו ב-21%. ומול ה'פליפ' הראשון הצלחנו להגדיל בדגם החדש את המסך החיצוני פי 10 ולהקטין את העובי ב-13%. כלומר, עם השנים אנחנו מצליחים לדחוס במכשירים יותר מרכיבים על שטח קטן יותר. מבחינה טכנולוגית, אלה הישגים עצומים, והם תוצאה של מחקר מעמיק, פיתוח חומרים חדשים, והתמודדות עם אתגרים הנדסיים מסובכים. ב'פולד 3', למשל, כדי שיהיה אטום למים, נדרשנו לפתח מתכת חדשה. כך עשינו גם כדי להקטין ב-40% את העט, ה-S pen, עבור ה'פולד 4'. אנשים לא יודעים, אבל לפני השקת המכשיר המתקפל הראשון שלנו נדרשו 9 שנים תמימות של מחקר".
הנשיא טיי-מון רו, גם הוא מהנדס בהכשרתו, נכנס לתפקידו רק לפני קצת יותר משנה. "במהלך הקריירה שלי כמהנדס", הוא אומר, "למדתי שהעיצובים המרשימים ביותר תמיד שלובים גם בחדשנות טכנולוגית, והתפקיד החדש מאפשר לי לצלול לעומק הסינרגיה הזו בין עיצוב, תכנון הנדסי ומו"פ, שילוב שיכול להוליד חוויות טרנספורמטיביות ממש".
המגדל הוותיק יותר, R4, הוא מבצרם של מפתחי מסכי הטלוויזיה וטכנולוגיות התצוגה, ו-R3 הוא משכנם של מומחי טכנולוגיות התקשורת. ברחבי המתחם, שבין בנייניו מקשרים כבישים בני ארבעה מסלולים, פזורים עשרה מגרשי כדורסל, שלושה מגרשי כדורגל, שני מגרשי בייסבול וארבעה מגרשי בדמינטון (ענף ספורט שבו ה"כדור" מורכב מבסיס ונוצות). מערכת הסעה המונה 500 אוטובוסים מעבירה עובדים ממקום למקום ברחבי הקמפוס, ולרשות הבכירים עומדים מנחת וכמה מסוקים של סמסונג, מוכנים להזנקה בכל רגע. ויש גם בניין קטן — בית משפחה תלתקומתי — שתוכנן והוקם מן היסוד לצורך הדגמת מכשירי "הבית החכם": מן הטעינה החשמלית של המכונית בחצר, דרך המיטה המתכווננת, המסך המתרומם והווילונות האוטומטיים בחדר השינה, ועד לסנכרון המושלם בין הסלולרי, הנייד והמחשב השולחני בחדר העבודה.
בשנים האחרונות הוגדר בתוך ה"דיגיטל סיטי" מתחם פנימי נפרד, המכונה "5G סיטי", להדגמה וניסוי של טכנולוגיות הדור החמישי בסלולר. סמסונג — חוץ מהעובדה שהיא היצרנית הגדולה בעולם של מכשירים סלולריים — גם מתחרה בנוקיה, באריקסון ובוואווי בהקמת רשתות תקשורת סלולרית. האזור הזה כולל "אצטדיון 5G" קטן, שמרושת באנטנות דור חמישי בטכנולוגיית MIMO המהירה; "מרכז קישוריות", שמדגים אזור עירוני זרוע מצלמות וחיישנים המקושרים ברשת דור 5 וברשתות אלחוטיות אחרות; ו"קיוסק דור 5", שמציג מהירות הורדה מסחררת לשירותי וידיאו, עדכוני תוכנה לרכבים ועוד. בין השאר הוקמו כמה "תאי הדהוד" גדולים, המשמשים לניתוח ובדיקה של ביצועי אנטנות דור חמישי. לשם המחשה, התא האחרון שהוקם ב"דיגיטל סיטי" הוא בגודל של מגרש כדורסל.
מכל פעילות הפיתוח היומיומית ב"דיגיטל סיטי", סמסונג גאה במיוחד במעבדת ה-C LAB, חלל עבודה ענק, שטוף אור, המשמש זירה לפיתוח רעיונות חדשים מחוץ לקופסה; מעין אינקובטור פנימי לסטארטאפים. סמסונג, כמובן, לא המציאה את הקונספט: הוא מקובל באפל, במיקרוסופט, בגוגל — ובכל חברת ענק, שיכולה לאפשר לעובדיה להקדיש אחוזים ניכרים מזמנם לפיתוח רעיונות שרק מיעוטם יהפוך למוצר עובד. כל עובד ב"דיגיטל סיטי" יכול להעלות רעיון ולהגיש בקשה להצטרף למיזם ללא קשר לתפקידו. 40-30 העובדים שהרעיונות שלהם מתקבלים זכאים לקבל שנת חופשה מתפקידם הרגיל ומוזמנים למעבדה, שם הם מקבלים את כל הציוד והשירותים הנדרשים להם לפיתוח הרעיון. סמסונג אפילו מאפשרת להם בתום השנה לצאת לדרך עם אב-הטיפוס בחברת סטארט-אפ עצמאית, עם הון התחלתי, כשהיא נשארת שותף זוטר בלבד. הרקורד עד היום מרשים: מתוך 390 פרויקטים עד כה, 93 הועברו להמשך פיתוח בתוך סמסונג ו-40 הפכו לחברות סטארט-אפ עצמאיות.
כחלק מן הדאגה בעולם הטכנולוגיה מן החדירה האיטית מדי של מכשירי ה"בית החכם", לפני ארבעה חודשים פתחה סמסונג במקום מיזם נוסף בשם Experience Home, שבו היא משתפת פעולה עם יצרניות אחרות במחקר שנועד לאפשר לכל מכשירי "הבית החכם" לדבר זה עם זה — לא משנה מאיזו עדה ומאיזו חברה. לפי הנשיא טיימון רו, "אנחנו מאמינים, שכאשר אנחנו עובדים ביחד עם מובילים אחרים בתעשייה, אנחנו יכולים לקדם לא רק את סביבת המוצרים שלנו, אלא של תחום ה'בית החכם' כולו".
בסוף שנות ה-60 קיבלה ממשלת דרום-קוריאה החלטה: להפוך את המדינה למעצמת טכנולוגיה עולמית. עד אז נחשבו מוצרי הטכנולוגיה שלה לנחותים אפילו מהמוצרים הסיניים, בוודאי מהיפנים או הגרמנים. זו לא הייתה סתם הכרזה - להחלטה נלוו פעולות: העברה מסיבית של תקציבים למערכת החינוך, למחקר ולפיתוח, למימון לימודי טכנולוגיה באקדמיה, ולתמיכה בהקמת חברות טכנולוגיה חדשות. התגובה בשטח הייתה כה מהירה, עד שבשנות ה-80 כבר הפכה קוריאה ליצרנית מובילה של מכשירי אלקטרוניקה ביתית, ובהמשך ליצרנית מובילה של רכיבים אלקטרוניים, מחשבים ומכשירים סלולריים. גם את הזינוק שלה חייבת "סמסונג אלקטרוניקס", שנוסדה בסוואן ב-1969, לממשלת קוריאה – לחוק לקידום התעשייה האלקטרונית ולקרן שהוקמה בעקבותיו. במקור, לפני הקמת "דיגיטל סיטי", היא ייצרה בסוואן טלוויזיות שחור-לבן.
כיום, כשדרום-קוריאה היא אחת המדינות המפותחות ביותר בעולם וסמסונג היא אחד מסמלי ההצלחה הבולטים שלה, החברה יכולה כבר לנכס לעצמה בחוצפה חיננית חלק מן ההישגים הטכנולוגיים המרשימים של האנושות בכלל. מדי סוףשבוע היא פותחת לציבור הקוריאני את "מוזיאון החדשנות" היפהפה שהקימה ב"דיגיטל סיטי". בשלוש קומות מעוצבות ובעזרת המילה האחרונה בפירוטכניקה היא מציגה שם את ההיסטוריה של הטכנולוגיה על רגל אחת — מהמצאות החשמל והטלפון והרדיו ומעבדי המחשב הראשונים, עד פריצות הדרך שהובילו לטלוויזיות השטוחות, לסמארטפונים המתקפלים ואפילו למקררים החכמים של ימינו. ייאמר לשבחה שהיא נותנת שם כבוד גם למוצרים שפותחו אצל אחרים — הסלולרי הראשון של מוטורולה, למשל, המסכים פורצי הדרך של סוני, ועוד — אבל ברור שבקומה המוקדשת לטכנולוגיה העכשווית מככבים רק מכשיריה. ומה, חברה קטנה בשם אפל, לא תרמה משהו בתחום? ובכן, גם בסמסונג מבינים שההיסטוריה נקבעת על פי מי שכותב אותה.
סמסונג השקיעה משאבים רבים בשני הסמארטפונים המתקפלים, שמכירתם המוקדמת החלה השבוע, גלקסי Z פולד 5 וגלקסי Z פליפ 5. חוץ ממיליארדי הדולרים ואין-ספור שנות אדם שהוצאו לאורך השנים האחרונות על פיתוח טכנולוגיית המסך המתקפל שמגיעה רק עכשיו לבשלות, היא הולכת על כל הקופה בשיווק אגרסיבי שלהם.
בתקופה שבה מכירות הסלולריים בכלל יורדות בעולם באחוזים משמעותיים וההבדלים ביניהם הולכים ומיטשטשים, המתקפלים הם מוצר ייחודי, עם ערך מוסף שמבדל אותם מכל השאר, ומדגיש את עליונותה הטכנולוגית של סמסונג. נכון, כמעט כל המתחרות — כולל גוגל — כבר הוציאו לשוק ואריאציות משלהם על הנושא, אבל סמסונג, שהייתה החלוצה בתחום, כבר הספיקה בינתיים ליפול ולקום ולצבור את הוותק והניסיון הנדרש כדי לעקוף אותן בכל הקשור לביצועים ואמינות. אבל היא יודעת שהפער יודבק בקרוב, ולכן זה הזמן ללחוץ על הדוושה. הפולד והפליפ החדשים, שיושקו בארץ רשמית ב-17 באוגוסט, הם מקצה שיפורים לקודמיהם. הושקע בהם מאמץ ניכר כדי להתגבר על מגבלות טכנולוגיות קשות: ביטול החלל שנוצר בעבר באזור הקיפול בין החלק העליון לתחתון, מסך חיצוני מלא בפליפ במצב סגור, אטימה מוחלטת למים, שיפור חיי הסוללות, הגנת המסך מפני שברים וסדקים ושיפור הציר החכם (שהוחלף לחלוטין בציר חדש). וכמובן — הורדת העובי והמשקל.
סמסונג מקווה שהמסך החיצוני בפליפ יעשה את ההבדל: אפשר להפעיל בו ווידג'טים ולבצע פעולות רבות מבלי לפתוח כלל את המכשיר; למשל, התכתבות בווטסאפ, צפייה בסרטי נטפליקס ובסרטוני יוטיוב, ניווט במפות גוגל, צילומי סלפי איכותיים, הצגת מידע כמו מזג אוויר ומניות, גישה להגדרות WiFi או בלוטות', ועוד.
בעיה שטרם נפתרה היא המחיר. הפולד (8,000 שקל) הוא מוצר יוקרה בהגדרתו, עם קהל יעד בחלונות הגבוהים (בישראל, אגב, הוא לא זכה להצלחה מסחררת); אבל את הפליפ חולמת סמסונג להפוך ללהיט בקרב בני נוער — משימה קשה כשמחירו מתקרב ל-4,000 שקל. מצד שני, ממכשירים יקרים היא מרוויחה יותר: אם תצליח לשכנע אותנו שההוצאה משתלמת ו"למתוח" את מעגל הרוכשים — הרווחים כבר יזרמו מאליהם.
