זמן קצר אחרי שערן פייגנבאום יודע להגיד לי, רק מקריאת מחשבות, איך קראו לחברה הראשונה שלי בגיל 16 (אחרי שביקש ממני לחשוב על זה חזק, וגם לכתוב על נייר, לקפל, ולא להראות לו), אני שואל אותו אם, כקורא מחשבות, מגלה עתידות ומנטליסט בינלאומי לשעבר, הוא מסוגל להגיד לי מה תעשה בקרוב המניה של ענקית ההייטק אורקל. פייגנבאום אמור לדעת; לא רק שהוא הגיע למקום השני ב"פנומנון", גרסת הריאליטי האמריקאית המצליחה ל"היורש" עם אורי גלר, והכה כ־8 מיליון צופים בתדהמה כשקרא את מחשבותיה של כרמן אלקטרה בנושא איזה מארבעת אקדחי הסיכות שעל הבמה טעון (פייגנבאום כיוון כל אחד מהלא־טעונים לרקתו וירה, במה שהפך לפעלול מסמר־שיער לצפייה), אלא שהוא גם מנכ"ל הסניף הישראלי של אורקל.
אז להיכנס למניה או לא? פייגנבאום צוחק. אין לו מושג ודאי, אבל יש לו תשובה. בואו נחכה רגע עם התשובה, כי מעניין יותר להישאר עם הרעיון המשונה הזה, שלפיו האיש הצעיר למראה בהרבה מ־50 שנותיו – האיש שמוביל בשנה וחצי האחרונות את אורקל בישראל, שאליה חזר אחרי 47 שנים בארה"ב, לאחר שעבר לשם עבר עם הוריו בגיל שלוש – הוא לא ערן פייגנבאום. כלומר, לא רק. הוא גם ערן רייבן. זה שם הבמה שאיתו הוא רץ לאורך שנים כאמן חושים (מנטליסט, אם תעדיפו מילה אחת) שהופיע על הבמות האמריקאיות הגדולות ביותר, וכחבר קרוב של אמני החושים נמרוד הראל ("אנחנו חברים מעל 40 שנה, ההורים שלנו הכירו") וליאור סושרד ("אותו אני מכיר בערך 30 שנה, מהתחום").
כתבות נוספות למנויי +ynet:
פיצול האישיות הזה, בין ערן פייגנבאום לערן רייבן, הכתיב את כל חייו כמעט מאז עזבו הוריו - אב מהנדס חומרים והנעה רקטית ואם מורה - את קריית־ביאליק ואת ישראל לטובת ניו־ג'רזי, בעקבות הדוקטורט של האב. הילד ערן, קצת תלוש עדיין בסביבתו האמריקאית החדשה, גילה בגיל שבע, כמקובל, את עולם הקסמים, התחיל כמקובל עם ערכת־משחק לילדים, אבל לא יצא מזה כמקובל. "בסלון של ההורים היו תמיד הרבה מדענים, חברים של אבא, וזה נתן לי הרבה כוח לבוא פתאום עם, נגיד, טבעות סיניות, לתת את זה לאחד מהם שינסה לחבר, והוא כמובן לא מצליח, והוא ממשיך כל הערב ולא יכול לעזוב את זה ואומר: 'לא ייתכן שאני, מהנדס בכיר בנאס"א, בעל שלושה דוקטורטים, לא מבין משהו שילד בן תשע עשה'. זה משנה פתאום את הדינמיקה שבין הילד למבוגר".
ובזמן שילדים אחרים עברו הלאה, פייגנבאום נתקע בקסמים. "לא היה אז אינטרנט ויוטיוב וכל זה, והייתי צריך ממש לפענח איך עושים את הקסמים. ראיתי משהו בטלוויזיה, וזה היה כמו פאזל בשבילי לנסות לפתור את זה". הוא התחיל להופיע בימי הולדת של ילדים אחרים "פתאום יש קהל של 40-30 ילדים ועשרה הורים, וכולם מסתכלים עליך, ואתה מנהל בעצמך את המו"מ על הכסף — אלה דברים שלרוב האנשים אין הזדמנות ללמוד בגיל צעיר כל כך: ניהול מו"מ, איך לתקשר, איך להחזיק קהל, איך לספר סיפור. בהמשך זה עבד לטובתי כמנכ"ל".
5 צפייה בגלריה
ערן פייגנבאום
ערן פייגנבאום
ערן פייגנבאום
(צילום: עדי אורני)
בסביבות אותו גיל, פייגנבאום התחיל לעשות משהו נוסף שבו נטה לשתף פחות את העולם: האקינג. "אפילו לא קראו לזה אז ככה, וגם לא 'סייבר'. קראו לזה 'פריקינג' וכל מיני שמות כאלה", הוא זוכר. "זה התחיל מזה שחבר השאיל לי משחק למחשב, ושיחקתי בו בסוף השבוע, ואז הוא ביקש אותו בחזרה, אבל לא הרגשתי שסיימתי את המשחק. אמרתי לעצמי: טוב, בוא נראה איך אני מעתיק את המשחק. ולא הצלחתי, הייתה למשחק הגנה. וזה הטריף אותי - איך יכול להיות משהו שאני לא מסוגל להעתיק. ישבתי לילות שלמים בניסיון להבין מה מגן על הדבר הזה ולפרוץ אותו. היה אז כמובן הרבה יותר קשה לחקור דברים כאלה מהיום, אבל לא ויתרתי, ובסוף הצלחתי. ואז שאלתי ממנו משחק אחר, וניסיתי לעשות אותו דבר אבל זה לא עבד. הבנתי שיש להם כאן הגנה אחרת, והתחלתי לעבוד עליה. ופתאום הייתה לי קולקציה של משחקים שהעתקתי, אבל לא עניין אותי המשחק, עניין אותי לראות איך הם מוגנים, ואיך פורצים. זו הייתה ההתחלה שלי בסייבר".
בהמשך פייגנבאום התחיל לפרוץ למקומות החשובים באמת. "בספרייה בתיכון שלי היו שני מחשבים - לא היה להם אינטרנט עדיין, אבל היה WAN, מעין אינטרנט פנימי. כתבתי איזו תוכנה קטנה שהתקנתי על שני המחשבים האלה, שאומרת 'קח את הציון של המבחן שלי ותוסיף לו 15 אחוז'. שכחתי רק שורה אחת: שאם הציון שלי הוא 90 או 100, אל תוסיף 15 אחוז. כך שבסוף הרבעון היו לי כמה מבחנים עם ציון מעל 100, וקראו לי למשרד. לא חשדו בי ממש, רק אמרו 'תביא את המבחן, כנראה יש לנו פה איזו טעות בהקלדה', אבל אני מיד נבהלתי וזימרתי כמו ציפור. קראו להורים שלי, דיברו על לזרוק אותי מבית הספר, אבל הגענו, כמובן, להסדר שבו אני עוזר להם להגן על המחשבים. שינו לי את הציונים בחזרה לאמיתיים - וזה היה קצת מבאס. כאילו, אחרי כל זה לא תיתנו לי את הציון שבחרתי לעצמי?"
מכאן ואילך פייגנבאום יתפצל לרייבן ויחזור לפייגנבאום על בסיס שבועי, תוך שהוא הופך את שני תחביבי הילדות שלו למקצוע: מצד אחד, בגיל 18 הוא כבר קוסם עסוק, "הייתי מעריץ ענק של דייוויד קופרפילד. התלבשתי כמותו, רציתי להיות הוא. נכנסתי לנושא של אילוזיות - אופנועים שעוברים דרכי, רקדניות שאני חותך וגורם להן לרחף באוויר, וכל שנה בחודשי החופשה מהאוניברסיטה הייתי עולה על ספינות קרוזים עם ההופעות האלה, ואחר כך התחלתי גם לטוס להופעות ברינו, נוואדה". מצד שני, אתם יודעים, בנאדם צריך מקצוע. עבודה אמיתית. ובעולם שבו אתה פייגנבאום - ולא רייבן - ניסור רקדניות על במה לא יכול להיחשב לכזה. "ההורים שלי די דחפו שאני אצא לעבודה", פייגנבאום נזכר, "וקיבלתי הצעה מהנשיונל סקיוריטי אייג'נסי (NSA). עדיין גרתי אצל ההורים, והחזקתי מחסן מפוצץ בציוד של הקסמים, ובשביל כל הופעה צריך מובילים, משאית, פרוצדורה. אחרי שנה בערך שכל הדברים האלה ישבו בצד ושילמתי על אחסון, אמרתי: בוא נמכור אותם. ואז עברו עשר שנים שבהן לא הופעתי".
זה היה העשור הפייגנבאומי שלו, שבו עבד שנתיים עבור NSA, עבר לחברת סייבר פרטית, ובסוף הצטרף לחברה מבטיחה שבדיוק התחילה להקים לעצמה ענן ונזקקה לאיש סייבר. "אחד מעשרת העובדים הראשונים בגוגל היה איתי בקשר כשעדיין הייתי פורץ לדברים עבור תשלום מחברות, והם הציעו לי עבודה כמה פעמים, אבל היו אז מנועי חיפוש אחרים שנראו רציניים יותר - אינפוסיק, אלטה־ויסטה, אקסייט, יאהו - ואמרתי: בהצלחה לכם. אבל בפעם השלישית שפנו אליי וסיפרו לי על הענן שלהם, השתכנעתי שיהיה מגניב להיות איש הסייבר הראשון של הענן - אפילו עוד לא קראנו לו ככה - ולבנות להם פתרון שיגן על הדבר הזה".
עשר שנים בגוגל, עם משרד במטה החברה במאונטיין־ויו, קליפורניה, אמורות היו לגמול אותו סופית מהשטויות, אבל פייגנבאום לא הצליח להתאפק. הוא קיבל הצעה להחליף מדי פעם את גרי מקיימברידג', מנטליסט בכיר עם מופע קבוע בווגאס, כשזה יוצא לחופשות. "עד אז הוא היה סוגר את המופע כשיצא לחופשה, כדי שלא ייכנס במקומו מישהו שיעלה עליו, אבל איתי הוא ידע שאין שום סיכון שאני אקח לו את הג'וב - הייתי בגוגל. וכספית השתלם להם לא לסגור את המופע. וככה התחלתי להגיע קבוע לווגאס, כל פעם לשבועיים. בשעות היום עבדתי משם בשביל גוגל, ובלילה, כמו באטמן שמחליף תלבושת, נכנסתי לאיפור, קהל, מופע, חתימות, סלפיז, ואז בחזרה לעולם של גוגל - להשלים עבודה".
כמו כל כפית אחרת בעולם, גם זה יכול היה לעבוד לנצח באופן תקין, אלא שאז נכנס לתמונה אורי גלר. "היורש", פורמט הריאליטי לאמני חושים שפיתח בישראל, נמכר לרשת אן.בי.סי תחת השם "פנומנון", והחברים נמרוד הראל וסושרד תפסו את פייגנבאום ואמרו לו: יאללה, אתה הולך על זה. אנחנו נעזור לך מאחורי הקלעים. "והדבר הבא שאני יודע הוא שאני מופיע כל שבוע בפני 30 מיליון צופים, שבהמשך התוכנית ירדו ל־10 מיליון ואחר כך ל־8 - לא בדיוק אמריקן איידול, אבל משם התחילה מחדש הקריירה שלי כמנטליסט, והתמחיתי בלקרוא אנשים, להבין מה הם חושבים, ובלהשפיע עליהם, לעזור לך להגיע למספר שאני רוצה וכאלה".
5 צפייה בגלריה
ערן פייגנבאום, בימים שקראו לו ערן רייבן
ערן פייגנבאום, בימים שקראו לו ערן רייבן
מכוון אקדח סיכות לרקה. פייגנבאום, בימים שקראו לו רייבן
(צילום: מתוך יוטיוב)
פייגנבאום רשם בתוכנית כמה רגעים שהצפייה בהם גם כיום, ביוטיוב, אינה מומלצת לחלשי הלב. הוא כיוון לרקתו, וירה, באקדחי סיכות - כאמור אחרי שכרמן אלקטרה, בתפקיד סייעת, העבירה לו את מחשבותיה העמוקות לגבי איזה מהאקדחים טעון. אחר כך הוא ביצע משהו אפילו יותר מסוכן, ויצא תקופה עם אלקטרה. "הכרנו בתוכנית, ובהמשך נפגשנו במקרה באיזה מועדון, היא התחילה לשאול אותי שאלות על מנטליזם, ודיברנו הרבה ונפגשנו עוד, ובסוף זה קרה".
חתונה לא יצאה מזה - למעשה פייגנבאום רווק עד היום, וגם גר עכשיו בתל־אביב, במקרה שרלוונטי - אבל "פנומנון" הביאה אותו לבסוף קרוב למוות, כשנחש הכיש אותו על הבמה בשידור. "פשוט טעיתי. זה היה כשהולי מדיסון, שהייתה אז חברה של יו הפנר, הכניסה חפץ שאני לא מכיר לכד גדול, שלידו היו עוד שלושה כדים זהים ובהם נחשים. על ידי זה שאני מחזיק לה את היד, הייתי אמור לנחש באיזה כד החפץ. ופיספסתי".
איך זה קרה? "אני מפספס. כל אמן חושים שיגיד לך שהוא לא מפספס לא כן איתך. אבל אמן חושים טוב יודע איך להמשיך הלאה מהפספוס בלי שתשים לב. רק שקשה לא לשים לב שנחש הכיש אותך. צרחתי, הזעיקו חובשים, הזריקו לי אנטידוט, שמו לי קרח, אבל לא רציתי לוותר, לא רציתי שזה ייגמר ככה. אז המשכתי בקטע, והניחוש השני שלי היה נכון".
"בקוסמות אם אתה מתאמן מספיק, תמיד תצליח. השפן תמיד ייצא מהכובע. במנטליזם לא בהכרח; אני תלוי בך, כך שיש גורם לא ידוע, שיכול להשתנות. יש כאן אלמנט של אימפרוביזציה שמאוד מקסים אותי"
טוב, בוא נשים לזה סוף אחת ולתמיד: מנטליזם הוא בעצם קוסמות, נכון? "יש כמה הבדלים: בקוסמות, אם אתה מתאמן מספיק, תמיד תצליח. השפן תמיד ייצא מהכובע. במנטליזם לא בהכרח; אני תלוי בך, כך שיש כאן גורם לא ידוע, שתמיד יכול להשתנות. זה משהו הרבה יותר ג'אזי. ואם לא תגיע למספר שרציתי, אולי אני אצטרך להמשיך ולעשות לך עוד משהו. כך שיש כאן אלמנט שמאוד מקסים אותי, של אימפרוביזציה. עוד הבדל הוא שקוסמות היא הרבה יותר ויזואלית, ומנטליזם זה הרבה במוח שלך. אין מטפחת צבעונית, אין בחורה שיוצאת מקופסה, אז אני חייב להשתמש בסיפורים - שזה משהו שאני חושב שאני טוב בו - ובדימיון שלך, כי ההשלמה של זה תמיד תקרה אצל הקהל בראש".
הוא סיים את העונה במקום השני, וזמן קצר אחר כך פרש. מהכול. זה התאפשר כשעזב את גוגל לטובת סטארט־אפ קטן שהקים עם עוד כמה יוצאי גוגל, jet.com, שחולל מהפכונת בעולם מסחר האונליין עם הצעות להפחית מחירים ללקוח באמצעות הסכמה להוסיף את המוצר למשלוח של מוצרים נוספים שנמצאים באותו מחסן, וכן ויתור על האפשרות להחליף את המוצר בתמורה להנחה נוספת. "הקמנו את החברה, והיא נמכרה די מהר לוולמארט ב־3.3 מיליארד דולר, ואז פרשתי", פייגנבאום נזכר.
5 צפייה בגלריה
ערן פייגנבאום
ערן פייגנבאום
''בחרתי בכד הלא נכון ונחש הכיש אותי בשידור חי, אין מנטליסט שלא מפספס''. פייגנבאום
(צילום: עדי אורני)
הוא לא התכוון לעשות עוד הרבה, מלבד הופעות פה ושם. "התחלתי לעשות כל מיני טיולי אקסטרים, עבדתי עם קופים בבורניאו, עשיתי מירוץ מכוניות למבורגיני בשלג בשוויץ, טיול גמלים של עשרה ימים במרוקו, דברים כאלה". חייו כפנסיונר מהזן הטחון יכלו להימשך באין מפריע, אבל באחד הימים, כשהתבודד במדבר, משהו קרה. ההתבודדות במדבר לא הייתה אירוע יוצא דופן כשלעצמו; פייגנבאום מעיד על עצמו שהוא עובד הכי טוב כשהוא ממוקד לחלוטין בדבר אחד, ותקופות נזיריות עוזרות לו בזה. "צורת החיים שלי הייתה תמיד של נזיר שמתמקד במשהו מסוים ולא חושב על שום דבר אחר. זה הפוקוס שלי. בשבילי זה עובד". באותו טיול במדבר, פייגנבאום החליט להתמקד בזריחה. "היה ארבע בבוקר וקר, ואני הולך לאחת הדיונות. רציתי לצלם קצת, אבל החול היה טובעני. אז לא לקחתי את המצלמה הגדולה, רק את הטלפון. לא נגעתי בו כבר ימים, לא הייתה שם קליטה ממילא. הפעלתי אותו, ראיתי שבאמת אין קליטה, התחלתי לצלם, ואז פתאום הוא מצלצל. אני מסתכל עליו — זה באמת מצלצל? אולי אני עייף והוזה? וזה גם מספר שאני לא מכיר. עניתי, ועל הקו היה מישהו מאורקל. 'אנחנו מנסים להשיג אותך כבר הרבה זמן, שלחנו לך אימיילים, אתה לא עונה לנו'".
"היו כבר עננים בשוק, ואורקל הייתה צריכה לעשות משהו חדשני. היא לקחה את האנשים הכי טובים שבנו את הדור הראשון והשני ואמרה: עכשיו, כשאתם יודעים מה שלא ידעתם לפני 15-10 שנה, מה הייתם בונים אחרת? אותי זה הקסים"
אורקל - ענקית הטכנולוגיה של לארי אליסון וצפרה כץ, אחת מחברות ההייטק הגדולות בעולם שנסחרת בנאסד"ק בשווי של כ-250 מיליארד דולר - החליטה להיכנס באיחור ניכר לעסקי הענן. פייגנבאום קיבל הצעה שאפשר, אבל לא התחשק לו, לסרב לה: להקים ענן חדש. "היו כבר כמה עננים בשוק, והיה צורך לעשות משהו שנקרא במינהל עסקים Second mover advantage, כלומר שאם אתה לא הראשון או השני, ואתה רוצה באמת להשפיע בשוק, תצטרך לעשות משהו חדשני, וללמוד ממה שאחרים עשו נכון ולא נכון. ומה שאורקל עשתה זה לקחת את כל האנשים הכי טובים שבנו את הדור הראשון והשני של הענן - כולל אותי - ולהגיד לנו: עכשיו כשאתם יודעים מה שלא ידעתם לפני 15-10 שנה, מה הייתם בונים אחרת? אותי זה הקסים מספיק כדי לחזור לעבוד, כי אין לך הרבה הזדמנויות בחיים לבוא ולעשות תיקון של משהו שעשית בעבר, ללמוד ממנו ולהתחיל מחדש. זה סגר פינה בשבילי".
פייגנבאום לקח את הצוות שלו לסיאטל, והתנהל כמו סטארט־אפ בתוך אורקל. "עבדתי עם האנשים הכי חכמים שפגשתי בקריירה. אם בעבר, אולי פעם בשבוע הייתה לי שיחה מאתגרת אינטלקטואלית, עכשיו היו לי ארבע־חמש שיחות כאלה ביום. הייתי באמת כמו ילד בחנות ממתקים". התוצאה - ככל שאפשר לשפוט מבחוץ - רחוקה עדיין מלספק את הסחורה המיוחלת, אבל עשויה להיות בדרך לשם. שוק הענן העולמי נשלט ברובו המכריע על ידי אמזון (AWS), שמחזיקה ב־34 אחוז מהשוק, מיקרוסופט (21 אחוז) וגוגל (11 אחוז), כשהענן של אורקל תופס כיום כ־6 אחוז מהשוק בלבד, אבל נחשב לצומח במיוחד. "אנחנו הענן שגדל הכי מהר בשוק, ואנחנו מתמחים בצרכים של הגופים הכי רגישים - ממשלות, צבאות, שדות תעופה, שגרירויות, בורסות, בנקים", הוא אומר. "אנחנו לא ענן לעסקים קטנים־בינוניים, ואני לא מחפש להיות המקדונלד'ס של העננים. אנחנו מייעדים את עצמנו למי שמעניינים אותו אבטחה וביצועים, וגם מחיר - שבזכות הארכיטקטורה השונה שבנינו יכול להיות הרבה יותר אטרקטיבי מזה של המתחרים. יש לנו 44 דאטה־סנטרים מסביב לעולם - לאף אחד אין מספר כזה - כי אנחנו רוצים שזה יהיה קרוב לבית כדי לחסוך זמן, להגביר ביצועים ולשמור על המידע שאתה לא רוצה שיעזוב את המדינה".
ועדיין, בקרב על העברת שירותי המיחשוב של ממשלת ישראל וצה"ל לענן - פרויקט "נימבוס" העצום - אורקל הפסידה במכרז להצעות של אמזון וגוגל, למרות שהענן הישראלי שלה הוקם כחוות שרתים תת־קרקעית, תשע קומות מתחת לאדמה, באזור הר חוצבים בירושלים, למטרות אבטחה נוספת. איך זה קרה? פייגנבאום מעדיף להימנע מהנושא - הוא הגיע לתפקיד בישראל רק לפני שנה וחצי, זמן קצר אחרי שהוכרז הפסדה של אורקל במכרז - וגורמי מקצוע בארץ כבר מתחו ממילא ביקורת רחבה על ההחלטה הממשלתית שאיפשרה לזוכות, אמזון וגוגל, להסתפק בחוות שרתים מעל פני הקרקע. "בארץ לא הייתי מקים חוות שרתים מעל פני האדמה, עם התקיפות שיש פה", פייגנבאום מדגיש. "מיקום תת־קרקעי זה צורך הגיוני לגמרי".
ועדיין, הפסדתם. למרות שנתניהו אפילו נפגש בזמנו עם המייסד ונשיא אורקל לארי אליסון. "זה לא קשור לזה. לא היו לנו בארץ את האסטרטגיה והאנשים הנכונים".
זו, אולי, הסיבה להצנחתו של פייגנבאום כאן כמנכ"ל אורקל ישראל. הוא קיבל את הג'וב בעקבות ביקור בסניף הישראלי עם המנכ"לית העולמית של התאגיד, הישראלית־אמריקאית צפרה כץ. "אמרנו: אנחנו יכולים לעשות הרבה יותר עם אורקל בישראל, והיא אמרה לי: אוקיי, קח, זה שלך".
5 צפייה בגלריה
מנכ"לית אורקל העולמית, צפרה כץ
מנכ"לית אורקל העולמית, צפרה כץ
נתנה לפייגנבאום את אורקל ישראל. מנכ"לית אורקל העולמית, צפרה כץ
(צילום: EPA)
הרקע הישראלי שלו, העובדה שהוא מדבר עברית שוטפת (במבטא אמריקאי, אבל שוטפת. את הראיון אנחנו מקיימים בעברית) וקסמו הבין־אישי המוכח אמורים, כנראה, ליצור בישראל שוק נרחב עבור הענן של אורקל גם ללא הממשלה כלקוח מרכזי. בינתיים עושה רושם שזה עובד - מה שמאפשר לפייגנבאום לענות לי, לבסוף, שכן, המניה נראית טוב. "כל יום כשאני רואה את המוצרים והפיצ'רים החדשים שאנחנו מוציאים לענן, אני מתרגש, וגם כשאני רואה את הלקוחות שעוברים אלינו בארץ ובעולם - אם זה אובר, טיקטוק, ובארץ אלקטרה וצים", הוא אומר.
חברות הייטק עולמיות אחרות מסתכלות כרגע על ישראל, על שינויי החקיקה והמחאה ברחובות, ומעדיפות לצמצם פה פעילות וסיכונים. "אי־אפשר להתעלם ממה שקורה כאן, אבל אני אופטימי לנוכח העובדה שעכשיו כולם הסכימו לשבת ולדבר כדי להגיע להסכמות רחבות על רפורמה שתחזק את החוסן החברתי ואת הדמוקרטיה בישראל".
"העובדים שלנו יודעים טוב מאוד איפה אורקל עומדת מבחינת ישראל. אנחנו אחת מחברות הטכנולוגיה היחידות שהמייסדים והמנכ"לית מאוד ציונים, צריך לזכור שצפרה כץ ישראלית ולארי אליסון הוא יהודי שתורם רבות לישראל"
דיפלומטי מאוד. לא שקלתם להוציא מכאן כספים? "חד־משמעית לא, אנחנו תומכים בישראל, ואני מאמין שישראל תישאר דמוקרטית. אני לא רואה מצב שזה לא יקרה. אי־אפשר להתעלם מהדאגה סביב הנושא, אבל מה שהפך את ישראל לאומת סטארט־אפ זה היזמות הישראלית והערכים החברתיים והרצון להצליח, ואני רוצה להאמין שהמשתנים האלה ימשיכו להיות זרז שיחבר מחדש את קצוות החברה בישראל, ובזכותם נצא מהמשבר הזה יותר חזקים".
אחרי שגוגל ומיקרוסופט זכו בפרויקט "נימבוס" היו שם מחאות של עובדים על שהחברות עובדות בשביל ממשלת ישראל שפועלת נגד הפלסטינים. אולי מהבחינה הזו, בדיעבד, טוב שלא זכיתם? "העובדים שלנו יודעים טוב מאוד איפה אורקל עומדת מבחינת ישראל. אנחנו אחת מחברות הטכנולוגיה היחידות שהמייסדים (לארי אליסון – ר"ש) והמנכ"לית (צפרה כץ - ר"ש) מאוד ציונים, צריך לזכור שצפרה כץ ישראלית ולארי אריסון הוא יהודי שתומך ותורם רבות לישראל, אז לא משנה מי יהיה פה בשלטון, אורקל עומדת מאחורי ישראל ומאמינה בכלכלה שלה. לא הוצאנו מפה כספים ולא עשינו פעולות לצמצום פעילות. להיפך רק מרחיבים את הפעילות בישראל".
ישראל היא מקום מסובך לעבוד בו ברמה הפוליטית? "אני לא חושב שזה משנה".
5 צפייה בגלריה
מייסד אורקל, לארי אליסון
מייסד אורקל, לארי אליסון
מאוד ציוני. מייסד אורקל, לארי אליסון
(צילום: EPA)
בכניסה למטה החברה בישראל ניצבת מכונית פורמולה 1 כמעט שלמה, מחוברת למסך הדמיה גדול שמאפשר לנהוג בה במקום כאילו השתתפת בתחרות עצמה. הסימולטור הזה הוא אטרקציה עצומה למבקרים, אבל גם לפייגנבאום, שנהנה מדי פעם מעוד סיבוב. כל העסק מסמן את העובדה שאורקל היא נותנת החסות - והסרוורים - לקבוצת הפורמולה 1 של "רד בול", שזוכה בשנים האחרונות לנצחונות רבים, בין השאר בזכות כמויות דאטה אדירות שמוזרמות ומנותחות בזמן אמיתי במהלך המירוץ. בגדול, המסר הוא שהיכולת להריץ מידע בקנה מידה גדול בקרבה גיאוגרפית מספקת כדי לחסוך כמה עשיריות־שנייה בזמנים קריטיים היא, ובכן, קריטית - וזה בדיוק מה שהענן של אורקל בא לעשות - אבל בקטן, פשוט תענוג לנהוג בסימולטור.
הייתי יכול - ולמעשה התכוונתי - להעביר את המשך הראיון מול הסימולטור, אבל בסוף נשאבתי לחדרו של פייגנבאום ולכמה הדגמות מהירות של תעלולים מנטליסטיים בלתי נתפסים. הוא לא מופיע כיום בארץ – "אני מרגיש שאין לי את אוצר המילים והמהירות בעברית, אני הרבה יותר מצחיק באנגלית" – אבל עדיין פותח כל כינוס רבעוני של כ־400 עובדי החברה בישראל ב"הדגמה" מנטליסטית, "ואיכשהו מקשר את זה לנושא הדיון".
הדואליות הזו שבך לא גרמה לאנשים, לאורך שנים, להסתכל עליך בצורה פחות רצינית? "זה אני. שניהם חלק ממני. וחלק מהאנשים שאני שוכר לאורקל הם גם כאלה. אחד מהם התאמן שנים על אופני מירוץ עם לאנס ארמסטרונג, אחרת הייתה זמרת בפילהרמונית. יש שאלה בראיונות עבודה שאני עדיין שואל: האם הייתי רוצה להיות תקוע בשדה התעופה יום שלם עם הבנאדם הזה? היה לי מעניין? זה חשוב".
כי בסוף, חשוב לפייגנבאום להישאר מעוניין ובעיקר ליהנות. מירוצי פורמולה 1 הם דרך אחת. המגורים בתל־אביב, ליד הים, הם עוד דרך. "אם יש בי חרטה, זה שלא עברתי לישראל מוקדם יותר", הוא מודה. "אני באמת סופר־נהנה ממנה. אם ניו־יורק ואיביזה היו עושות ילד, היה יוצא להן תל־אביב".
פורסם לראשונה: 07:41, 14.04.23