עורכת הדין הפלילית חן מאירי הייתה זו שהביאה את ההברקה ליצור סדרה שבמוקד שלה היא וחברותיה, עורכות דין פליליות (להלן "פליליסטיות") בולטות. היא ידעה היטב שמדובר בציפורים רבות־יופי וטרלול. ולחשוב שכל הסדרה הזו קרתה במקרה, כמעט על הדרך. "ליבת גרינבוים, היוצרת והבמאית, רצתה בכלל דוקו איכותי כזה על נשות אסירים שהביאו לעולם ילד מהתייחדות. פניתי לקליינטים שלי ולנשים שלהם, אבל הם לא רצו להיחשף. ואז זרקתי לליבת, 'למה שלא תעשי סדרה על עולמן של פליליסטיות? זה משהו שלא עשו אף פעם, וכל אחת היא טיפוס בפני עצמה'. לקח כמעט שנה עד שיצאנו לדרך. כבר חשבתי שזה לא יקרה. העבודה שלנו בבתי משפט או בכלא, זה דלתיים סגורות או שדורשת שיתוף פעולה של לקוחות. גם עורכות דין לא ששות להכניס מצלמות לחיים הפרטיים שלהן, אבל בסוף הצלחנו".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
וטוב שכך. סדרת הדוקו־ריאליטי "הפליליסטיות" (רשת 13) היא הוורסיה המשפטית של "מעושרות". מפגן מרהיב, צבעוני, קומי וחסר מודעות של שבע פליליסטיות מתוקתקות, עמוסות חומרי הזרקה כחול אשר על שפת הים, שנוסעות במכוניות יוקרה ומנפנפות באקססוריז של מעצבי־על. שימותו הקנאים. ממתק דל בערכים תזונתיים אבל טעים־טעים.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
מאירי, רווקה, בהיריון בחודש תשיעי ומתגוררת בכפר יונה, מוכנה להגיד בסדרה שהיא "בת 30 ו...", אך מולי, מתרצה, "אני לא לגמרי שלמה עם החלפת הקידומת. אני במשבר. מקווה שמתישהו אוכל להגיד, זה הגיל שלי, התבגרתי", עוסקת במקצוע כבר 16 שנים. "אני מלווה אסירים מהרגע שהם דורכים בבית הסוהר עד שהם דורכים בחוץ. בזכותי, כמובן", היא לא מצטנעת. "אני מייצגת אסירים בוועדות שחרורים ובעתירות לבתי משפט לשיפור תנאים. זו נישה מאוד ספציפית. היא נשמעת קלה יותר, כי זה לא משפט פלילי, אבל לטעמי, זה יותר קשוח. אני סופגת תסכולים של אסירים בכמויות, הם רואים בי מושיעה שלהם. זו אינטנסיביות של טלפונים לאורך כל היום. במשפט פלילי, יש גם גבול לכמה תיקים את יכולה לנהל, אני עובדת על מסה. צריכה לקחת הרבה תיקים קטנים וזה אינטנסיבי ושוחק. ביום אחד אני יכולה להיות גם בכלא בבאר־שבע וגם בכלא בטבריה".
למה הלכת על הנישה הזו?
"זה תחום עם המון אגו גברי ולא חשבתי שאני יכולה להתמודד עם התחרות. חיפשתי מקום שאוכל לבלוט בו. בתחום שלי אני לא מרגישה בתחרות, ועדיין, בשנים הראשונות שלי במקצוע, כשהייתי סוגרת לקוחות מוכרים, היו מרימים גבה, אומרים שזה בגלל המראה. בעבר הייתי יותר מצודדת ופרובוקטיבית. השנים לא פסחו עליי ויחד עם הרזומה שצברתי, כבר אי־אפשר להאשים אותי שלקוח הגיע בגלל איך שאני נראית".
ואיך היה להיות בסדרה עם עוד שש פליליסטיות לא פראייריות בכלל, פה לא הרגשת בתחרות?
"ההפקה שכרה לנו קומת משרדים ובימי צילום הגענו לעבוד משם. עורכות הדין התייעצו אחת עם השנייה, הציגו מקרים. אני ייעצתי, לא שיתפתי. אני סוליסטית בתחום שלי. לא יצאתי מהעונה עם חברות. אנחנו לא נפגשות לקפה. אבל אני שמחה לפגוש אותן בבתי המשפט. היה איזה תאקל קטן בקבוצת הוואטסאפ, אבל השלמנו".
ספרי ספרי.
"קניתי פודל טוי ושלחתי בקבוצה שלנו 'הפליליסטיות המהממות'. אחת מהן עקצה אותי, 'קנית כלב בעשר אלף שקל בשביל סטורי?' עניתי לה, 'איזה באסה שאין כלב בחיקוי'. גם שילה הביאה יציאה שרואים בסדרה. בשבועות הראשונים של ההיריון, שהן עוד לא ידעו, אמרה לי שאני לא צריכה לאכול. נכנסה לדמות של הביץ'".
ביף שאנחנו כצופים לא סובלים ממנו. אילוז אמרה עלייך: "אני מייצגת אנשים מכובדים. אנשי עסקים, פוליטיקאים. היא (מאירי) רואה בי יריבה. אני לא רואה בה יריבה. אני לא מייצגת את הלקוחות שהיא מייצגת. והיא נורא רוצה לייצג את הלקוחות שאני מייצגת".
"האסירים מצביעים ברגליים", מאירי שמדברת בקול רך ושקט, לא באה לשחק. "כרטיסי ביקור שלי תלויים ליד כל טלפון ציבורי באגפים. הם מקדמים אותי, כי הצלחתי איתם. עודנו מדברות, אני לא מפסיקה לקבל שיחות טלפון מבתי סוהר. אילוז מנסה לבדל את עצמה, אני לא נעלבת מזה".
ומשילה דורפמן את לא נעלבת כשהיא אומרת שזה בזוי שעורכות דין עושות ארוחות ערב לקליינטים העבריינים שלהן? בסדרה רואים אותך מבשלת ומארחת אשת אסיר אצלך בבית.
"שילה יצאה לפרסומות זה מכבר. היא כבר לא פקטור בעולם הפלילי. אבל שלא תחשבי שאני בעד ארוחות ערב ללקוחות. הם לא יודעים איפה אני גרה בכלל. אני לא אכניס עבריין הביתה. חייב להיות דיסטנס. גם העברתי ביקורת על אילוז שעושה את זה. ארוחת הערב שהכנתי זה מקרה חריג. מדובר באמא לשישה, שניים מהם על הספקטרום. היא נכנסה לי ללב".
את מצליחה להתמודד עם הטוקבקיסטים?
"כבר התחילו לכתוב דברים מרושעים. טיפשה, ערסית. קצת נעלבתי, אבל אז אמרתי לעצמי שאלו עברייני מקלדת. אבל בואי נגיד, שהפסיכולוג שלי הולך להשתכר יפה בחודשים הקרובים".
לעולם הפלילי נחשפה כבר בילדות דרך אחותה הגדולה, כתבת הפלילים, עדי מאירי. "אחותי חשפה את שיטות הפעולה של בני סלע. לפעמים התלוויתי אליה. מילדות הייתה לי סקרנות לגבי העולם הפלילי. ידעתי שאני רוצה להיות פליליסטית".
רוב האנשים הנורמליים נגעלים מזה.
"אני עדיין קוראת את כתב האישום בעין של בחורה נורמטיבית. יכולה לקרוא תיק עבירות מין ולהתחלחל. להיות עורכי דין פליליים, לא אומר כלום על המוסר שלנו. חייבים לעשות ניתוק. אם אני אתחיל לדמיין כל עבירה כאילו היא נעשית כלפי בן משפחה שלי, לא אוכל לייצג. בסוף מי שחורץ את דינו של האסיר זה השופט, לא אני".
בואי נרכל קצת על הלקוחות שלך. איך משה איבגי?
"ייצגתי אותו מהיום הראשון שלו בכלא. כמובן שקיבלתי הודעות נאצה לטלפון מארגוני נשים. לא התרגשתי מזה. איבגי המליץ לי לקרוא את הספר 'כוחו של הרגע'. הבנתי מיד באיזה בן אדם מדובר".
באיזה בן אדם?
"באיש רוחני. לאיבגי יש נפש של אמן ושב"ס התעמרו בו. הוא תיעד במחברת סיפורים של אסירים שהגיעו לספר לו אותם מרצונם. השב"ס תפסו את המחברות והחרימו לו בגלל חיסיון של אסירים. בפעם הבאה שהחרימו לו, הוא כבר נענש ולא הוצא לחופשות. זה נשמע רע שהוא המשיך, אבל הוא לא התכוון להתריס. הוא באמת לא הבין מה הבעיה עם זה. כיבדנו את ההחלטה ולא הגשנו עתירה".
אז איפה נכנסת לתמונה?
"עם כל המי־טו היה אנטגוניזם אדיר כלפיו. כיוונתי אותו איך להתנהל מול העובדת הסוציאלית, איך להיות בפגישות הטיפוליות. התיק שלו היה צריך להיות מאוד מוכן מול ועדת השחרורים. כשהשופטת בוועדה החליטה לקצר את עונשו היא אמרה בחדר, 'אני יודעת מה מחכה לי'. הערכתי אותה על האומץ".
איך היה לייצג את ניסו שחם?
"הוא מאוד דומיננטי ודעתן. מאוד חכם. היה מאוד מעורב בהליך. כל יום הייתי אומרת לו, תזרוק את המברשת שיניים. אתה תכף משתחרר. הוא היה עונה לי, 'תראי שילכו איתי עד הסוף'. הוא צדק. הגענו לעליון כי המדינה עירערה על החלטת ועדת השחרורים לשחרר אותו. הגעתי לדיון עם טיעונים שכתבתי בכתב יד על פתקים. אצלי הטיעונים בראש. אני חיה את התיק. הוא נורא כעס עליי. הוא ציפה למזוודות עם חומרים כמו אצל בעז בן צור שייצג אותו בהליך הפלילי. נעלבתי ובלעתי את הרוק. כעבור שבוע, כשהודיעו לנו שהוא משתחרר, אמרתי לו, 'אתה רואה, לא צריך מזוודות בשביל לנצח'. אני ממשיכה עם הפתקים בכתב חרטומים. הם מעולם לא איכזבו".
גונן שגב קיבל 11 שנים על עבירות ביטחון, ריגול לטובת איראן. כמה קשה להשיג הטבות לאסיר בטחוני?
"אחד האנשים היותר־חכמים שאני מכירה, ואחד הטיפשים. הייתה לו מרפאה משגשגת ופנסיה מהכנסת, לא היה חסר לו שום דבר. אבל איך כתב עליו הפסיכולוג הראשי של שב"ס? 'מאפיינים נרקיסיסטיים ותפיסה עצמית גרנדיוזית'. הגשנו כמה עתירות על תנאי כליאה, על אי־מתן הליך טיפולי. לא הצלחתי באף אחת מהן. בשביל המערכת, גונן סדין אדום".
מאירי נולדה וגדלה במושב צור משה שבשרון. היא בת הזקונים במשפחה של ארבע בנות. "אני יודעת שזה לא נראה, אבל הייתי ילדה מושבניקית. יש לנו משק, גדלתי עם סוסים ותרנגולות. הייתי ממיינת ביצים. היום ההורים מתרכזים בגידול תותים אורגניים".
אחרי התיכון התגייסה לשירות ביחידת 8200 היוקרתית. "שירתי כאלחוטנית. אחרי 7 באוקטובר, הרגשתי נורא. אני מכירה את האגו הגברי ביחידה. זוכרת שהיו שיחות שהאזנתי להן ורציתי לדווח למעלה והמפקדים אמרו לי 'לא'".
באיזו טענה?
"שזו לא ידיעה מספיק מעניינת או שלא הבנתי נכון. למשל, המילה 'עמליה' היא גם פעולה וגם פיגוע. אז את מדווחת שהיא נאמרה בשיחה. אלה מקורות שאת מאזינה להם שעות, את חיה אותם ויכולה להעריך הכי טוב את הכוונות שלהם, אבל מבטלים אותך. אגב, גם קצינות יכלו לבטל את מה שחשבנו. מצד שני, חייל שאפתן, כמו שהייתי בהתחלה, יש לו נטיית־יתר לתת ערך לדברים".
לאחר השירות הצבאי, משלא התקבלה לשב"כ, הלכה ללמוד משפטים. "עשיתי תואר ראשון באוניברסיטת חיפה ותואר שני שמתמקד במשפט פלילי באוניברסיטת תל־אביב. ברור לי שבטוקבקים יקטינו אותנו ויכתבו לנו 'בוגרות מכללות'".
לאור העובדה שלא הגעת ממחסור, איך את מסבירה את המשיכה שלך למותגים? איך אמרת בסדרה, "יש אנשים שאוהבים מכוניות, יש אנשים שאוהבים שעונים, יש אנשים שאוהבים לטייל בחו"ל. אני אוהבת הכל".
"אני נוסעת בב.מ.וו i8, כמו של בן אל תבורי", היא מספרת בלי למצמץ. "זו מכונית שעולה מיליון ארבע מאות. זה אוטו של שתי דלתות ואני רוצה להחליף אותו שיתאים לתינוק. אני מתלבטת בין מרצדס קובייה, הג'י קלאס, כמו שיש לעומר אדם לבין ג'יפ X6 של ב.מ.וו, שהוא יותר מרווח. אני נוטה למרצדס קובייה. ג'יפ זה קצת נדוש. לכל הלקוחות שלי יש כזה".
זה שיש לעומר אדם את המרצדס הספציפי הזה, עושה את זה יותר נחשק?
"כן. מדברים על הרכב הזה כי יש אותו לעומר אדם. את גם כמעט לא רואה אותו על הכביש".
מה עוד את אוהבת לקנות?
"השעון שעל היד שלי עולה 75 אלף שקל. קניתי תיק של שאנל ב־50 אלף שקל שזרוק לי בבית. נסעתי לאתונה ולא מצאתי מה לקנות, ואמרתי, 'מה, אחזור בלי כלום?' הלכתי איתו פעמיים וזהו".
אולי תמכרי אותו, אם כך?
"מי יקנה? יודעת מה, מי שרוצה - לפנות בפרטי. אני אנטיתזה למשפחה שלי. הגעתי מבית מאוד אמיד, אבל מאוד צנוע. אבא שלי שונא את המקצוע שלי. הוא רואה בזה כישלון ערכי שלו. זה לא יורד לו בגרון. הוא אומר לי, 'בואי תנהלי את המשק ותיקחי משכורת של שש ספרות'. כשהוא מתקשר אליי ואני בבית סוהר, יש לו את הבדיחה הקבועה 'מאיזה צד של הסורג את?' מבחינתו, זה אותו הדבר".
מעליב?
"זה מבאס מאוד שלא מעריכים את מה שאני עושה".
אני חוזרת לשאלה שלי. כיוון שבאת מבית אמיד, מאיפה המשיכה למותגים ראוותניים?
"זו לא נובורישיות. גם כנערה קניתי מותגים. אני מקנאה בבנות שבאו מחוסר ויודעות להעריך את מה שהן קונות. מישהי שקונה תיק של לואי ויטון ושומרת עליו מכל משמר. אין לי ערך לכסף. אני קונה תיק, מרגיעה איזה רעב, ואחרי 20 דקות עובר לי".
הציבור לא אוהב עשירים. ועוד יותר, עשירות.
"אני לא מרגישה צורך להתנצל. אני עובדת מאוד קשה".
וישנה זירה אחת שלמאירי אין בה נחת, זו הרומנטית. כשהיא נשאלת בטסטה על זוגיות, היא צולפת בצרור אחד, מדויק, "לא רוצה זוגיות, שייחנקו". "אבא שלי קורא לבחירות שלי בבני זוג 'שיקום אסירים'. הבחירות הרומנטיות שלי לא היו להיט, בלשון המעטה", היא מספרת בכנות. "אני אישה חזקה שמשתכרת יותר מגבר והם לא יודעים איך לאכול את זה. צריך גבר מאוד חזק שיכיל את זה. אני עוד לא מצאתי. מה שכן קיבלתי, זה גברים שאומרים לי לא לענות לשיחות בערב מאסירים. אתה לא מפרנס אותי, אתה לא דואג לי, אל תגיד לי מה לעשות".
מסכימה בהחלט. נשמע שנכווית מאוד.
"לפני חמש שנים נכנסתי להיריון מתוכנן מבן זוגי. היינו ביחד שנה. אבל אז הבנתי שהוא אובססיבי. הוא פרץ לי לפייסבוק, חיפש התכתבויות שלי, האזין לי לשיחות טלפון עם לקוחות. הבנתי שאני בקשר מאוד לא בריא שהולך ומסלים. היה לילה שישנתי מחוץ לבית כי פחדתי. קיבלתי החלטה להפיל. בשבוע 11, עשיתי גרידה. סיפרתי לו רק אחרי. ידעתי שהוא לא היה מאפשר לזה לקרות".
להיפרד ממנו וללדת לא היה אופציה, אה?
"התייעצתי עם חברות. חלקן עורכות דין לענייני משפחה. הן תיארו לי תרחישים איומים. שאצטרך אישור לטיפול שיניים לילד, לנסיעה לחו"ל איתו. הבנתי שהילד יגדל במערכת יחסים רעילה בין הוריו. בן הזוג איים עליי שיגיש תביעה כידוע בציבור שלי. תיכנן לדרוש מזונות ממני, כמי שמשתכרת יותר. פעמיים הגעתי לחניה של הרופא, בכיתי באוטו וחזרתי. את כבר רואה שק היריון, דופק, יש עובר. רציתי אותו. זה לא פשוט. רק בפעם השלישית, נכנסתי למרפאה ועברתי את ההפלה".
ההחלטה להפיל עוד הולכת איתך?
"היו לי הרהורים כאלה, של עכשיו הוא היה צריך להיוולד, עכשיו הוא היה צריך להיות בן שנה. יכולתי כבר להיות אמא. בתקופת הקורונה, נכנסתי לעוד קשר והתארסנו אחרי חצי שנה, אבל נפרדנו. שוב חנקו אותי וזה היה קשר לא בריא. מאז, לא היה כלום. נעשיתי הרבה יותר חשדנית. החלטתי להתרכז בהבאת ילד לעולם. מערכת יחסים חדשה תסיט אותי מזה".
"פליליסטיות זה עם יותר מוחצן, מודע לעצמו ומרוויח. הן גם גרושות או רווקות. לא תמצאי הרבה פליליסטיות נשואות. מאוד קשה להחזיק נישואים בתחום הזה"
מאירי בחודש תשיעי. מריבת האתרוגים שאכלה, דרך הסטייק שבישר על ההיריון עד ליציאת הבטן, הכל תועד בסדרה. את הניתוח הקיסרי שמיועד לעוד שבוע בדיוק, כבר לא יצלמו. "העובר במצג עכוז ולי קיסרי מתאים בול. אני חולת שליטה וצריכה לדעת הכל. עם המזל שלי, עוד הייתי מקבלת צירים בכלא".
את הולכת להיות יחידנית.
"אבא שלי, עיראקי פרימיטיבי, עודד אותי. אלמלא ברכת הדרך שלו, ספק אם היה לי את האומץ. הוא אמר לי שזו הדרך של נשים עצמאיות ושאני לא זקוקה לגבר. לא נכנסתי לתהליך מתוך רצון קמאי להיות אמא, אבל הזמן לא היה לטובתי. אם היה אפשר, הייתי מחכה בכיף".
הכניסה להיריון הלכה בקלות?
"לפני כשנה וחצי התחלתי הזרעות. פחדתי מאוד מ־IVF ודחיתי את הקץ. אבל את מקבלת שלילי אחרי שלילי ומבינה שאין ברירה. בהחזרה השנייה נקלטתי, אבל לא היה דופק והייתי צריכה לעשות הפלה. זו כאפה. בפעם השלישית, נכנסתי להיריון תקין".
מה התכנון לגבי חופשת לידה?
"כבר סגרתי עם אופר. אני לא הולכת לקחת חופשת לידה. ברגע שאני קמה על הרגליים אני רוצה לחזור לעבוד".
וואלה.
"אני לא יכולה להרשות לעצמי חופשת לידה. יש לי חרדה להישכח מהתודעה. זה מקצוע כפוי טובה. זו גם המהות שלי, זה מגדיר אותי. אין לי משהו אחר. אני לא רואה את עצמי יושבת בבית בנחת רוח".
וכמה מהר תחזרי למזרקי הבוטוקס וההיאלורונית?
"פליליסטיות זה עם יותר מוחצן, מודע לעצמו ומרוויח. הן גם גרושות או רווקות. לא תמצאי הרבה פליליסטיות נשואות. מאוד קשה להחזיק נישואים בתחום הזה. אז אם את בשוק, את צריכה להיראות הכי טוב שאפשר. כבר לבית החולים, אני מזמינה סושי ובוטוקס. אני מחכה לבוטוקס יותר מלילד".
פורסם לראשונה: 00:00, 15.03.24
