עין רשאש הוא מעיין שמימיו הקרים פורצים מתוך מצוק סלע גבוה ותלול, המשקיף לבקעת הירדן ולהרי הגלעד. הנביעה הטבעית והצנועה הזו, שנמצאת בשטח מדברי ומבודד במזרח השומרון, אי שם בין כביש אלון לכביש 90, היא בעלת חשיבות סביבתית רבה: המים שהיא מספקת חיוניים לוואדי רשאש הזורם אל נחל פצאל ומשם לנהר הירדן, משקים את שיחי הפטל ועצי השיזף הגדלים לאורכם ומעניקים תנאי מחיה לשחריר הנחלים, זן חילזון ארץ ישראלי הנפוץ במים מתוקים. בשל ערכי הטבע הללו הוחלט, כבר בראשית שנות ה-90, להכריז על האזור כולו כשמורת טבע בשם "עיינות פצאל".
בראשית חודש מאי יצאו נערים מההתנחלויות הסמוכות לעין רשאש, למבצע לשיקום המעיין, שעד כה לא היה נגיש לציבור הרחב. בעידוד המועצה האזורית בנימין הם פרצו שביל לכלי רכב, המגיע ממש עד לשפת הנביעה, והטו את מימיה לעבר בריכה ישנה וסתומה הקיימת בסמוך. את הבריכה ניקו ואת קירותיה אטמו בבטון, ולאחר שהתמלאה במי המעיין גם השחילו לתוכה סולם, לרווחת המתרחצים.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
על פניו מדובר ביוזמה מבורכת, שאמורה למשוך מטיילים למקום, המהווה את החצר האחורית של הכפרים הפלסטיניים דומא ואל-מוע'ייר, וסובל ממפגעים סביבתיים כמו אתרים בלתי חוקיים להשלכת פסולת וביוב. אלא שכאשר פקחי רשות הטבע והגנים (רט"ג), האמונים על אכיפת החוק בשמורה, גילו זאת במהלך סיור שגרתי - הם נרעשו: הבריכה ששופצה בידי המתנחלים לא רק מהווה בעיניהם סכנה בטיחותית, אלא גם פוגמת בזרימה הטבעית של עין רשאש ומסכנת את החי והצומח בנחלים הסמוכים. בנוסף, פעולות הנערים, כמו פריצת השביל למכוניות, נעשו ללא אישור, ובשל העובדה שנערכו בשטחי שמורת טבע, הן גם בלתי חוקיות. "מה שעשו שם אולי נחמד, אבל לא חוקי, לא בטיחותי ולא בתיאום", מסכם זאת גורם ברשויות האכיפה.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
זמן קצר אחרי התגלית שבו פקחי רט"ג לעין רשאש, מלווים בשוטרי מג"ב ובאנשי המינהל האזרחי, האמונים על הפעילות האזרחית של ישראל ביהודה ושומרון. לאחר שספגו מטח אבנים מנערים שרחצו בבריכה, התפנו הכוחות להרוס אותה, להחזיר למעיין את זרימתו הטבעית. גם הדרך שנפרצה עבור כלי רכב טושטשה, ובכך שב המצב לקדמותו.
כשישראל גנץ, ראש המועצה המקומית בנימין, שמע על כך, הוא רתח מזעם. "עוול גדול נעשה היום", הזדעק בדף הפייסבוק שלו, וטען כי אנשי רט"ג והמנהל פעלו בנחישות נגד יוזמת המתנחלים, בעודם מתעלמים מעבירות סביבתיות שמבצעים הפלסטיניים. "גנץ עשה פה מהלך פוליטי מגעיל", אומר על כך גורם במינהל האזרחי.
כך או אחרת גנץ, שהוא גם חבר מרכז הליכוד, לא הסתפק בשחרור קיטור ברשתות החברתיות. הוא התקשר לאחת הנשים היחידות במדינה שהיו יכולות לסייע לו: השרה להגנת הסביבה עידית סילמן, שהיא גם הגורם הממשלתי שאחראי על רט"ג. "הסיפור קומם מאוד את גנץ", מסביר משה רונצקי, מנהל אגף תיירות במועצה האזורית בנימין. "הוא התקשר לסילמן והיא פעלה. בהתערבותה, נקבע ש(הפקחים) לא ייגעו בשטח יותר".
אם סילמן עשתה שיקולים סביבתיים בבואה להתמודד עם הסוגיה, היא עשתה זאת מהר. מיד לאחר הטלפון מגנץ ושעות ספורות לאחר שהבריכה נהרסה בידי אנשי רט"ג, שבו למקום מאות נערים מהסביבה, והקימו אותה מחדש. הפעם איש מהפקחים לא הפריע להם ולא טרח מאז להשיב את הסדר על כנו. במינהל האזרחי מוסרים שחידוש הבריכה "מוכר לגורמי האכיפה ואלו יפעלו בהתאם לסמכויות ולנהלים ובכפוף לשיקולים המבצעיים".
נכון לשעת סגירת הגיליון, הבריכה הבלתי חוקית בעינה עומדת. באופן אבסורדי, רט"ג אף הציבו בצמוד אליה שלט רשמי ועליו אזהרה כי "הכניסה למים אסורה!", לדבריהם כיוון שהחוק מחייב שלט במקום שבו יש מים עמוקים וסכנת טביעה. השלט הזה כנראה לא ימנע מאיש לטבול במי המעיין המוסטים, אך הוא בהחלט מעניק לפעולה המחתרתית והבלתי חוקית של נערי בנימין, הכשר רשמי מטעם הרשויות.
הסיפור של עין רשאש ממחיש היטב את התנהלותה של סילמן במשרד להגנת הסביבה, אליו נכנסה לפני כחצי שנה: נטייה להעדיף אינטרסים פוליטיים צרים על פני הגנת הסביבה וערכי הטבע; קשב גדול לראשי מועצות מקומיות, רצוי כאלה בעלי השפעה בליכוד, והיענות מהירה לבקשותיהם; והסטת תשומת הלב מהבעיות הבוערות של איכות הסביבה ברמה הארצית, להתמקדות בנושאים סביבתיים הקשורים ספציפית ביהודה ושומרון.
"סילמן משקיעה הרבה זמן בפגישות עם ראשי רשויות מקומיות, מתוך רצון לחזק את מעמדה הפוליטי ועל חשבון קשב לנושאים סביבתיים", אומר גורם במשרד להגנת הסביבה. לדבריו, הוא חושש שיותר ויותר תקציבים יופנו בקרוב לחיזוק מחוז איו"ש במשרד, על חשבון יתר המחוזות.
לכאורה, סילמן בסך הכול עושה מה שכל שר עשה לפניה - יוצקת פוליטיקה למשרד שהיא עומדת בראשו. אלא שהמקרה הזה בעייתי במיוחד, שכן ענייני הגנת הסביבה הדחופים אינם מחכים לאיש, ואת זיהום האוויר וההתחממות הגלובלית לא מעניינת הפוליטיקה הישראלית. בחודש שעבר פורסם דוח של ה-OECD, שהעניק לישראל ציונים נמוכים מאוד ביחס למדינות המערב ומתח ביקורת על כישלונות בטיפול בפסולת ואי-עמידה ביעדים לשימוש באנרגיות מתחדשות. הצרות הללו הן אומנם ירושה שסילמן קיבלה מקודמיה, אך ללא מאמץ אמיתי להתמודד עימן, הן רק ילכו ויחמירו.
גם כשסילמן נאותה לעסוק בנושאי סביבה, לא פעם המהלכים אינם חפים מפוליטיקה זולה. כך למשל במכתב ששלחה למפכ"ל ובו קראה לאכוף את תקנות הרעש בהפגנות מחוץ לבית ראש הממשלה וחבריה לקואליציה, שכן מדובר לדבריה ב"מפגע חמור". סביר להניח שהדציבלים הטרידו אותה פחות מיכולתה לנפק כותרת שבה היא דואגת לשקט עבור נתניהו ובני ביתו.
גם אם סילמן מוטרדת ממשבר האקלים, היא לא מראה לכך סימנים. למעשה, נתח גדול מזמנה של השרה להגנת הסביבה מוקדש בכלל לסביבה אחרת לגמרי: חתונות ובריתות של פעילי ליכוד. לדברי בכיר במפלגה, סילמן "מזכירה את מירי רגב בתחילת דרכה – חורשת, מגיעה כמעט לכל אירוע, מכבדת את הליכודניקים מאוד. היא יודעת להסתחבק איתם".
בכיר בליכוד: "שמוליק סילמן נוהג לומר, 'בגללי ביבי ראש ממשלה', כלומר 'אני קבעתי שעידית תפרוש מהממשלה הקודמת'. לא נתקלתי בבן זוג מעורב כמוהו". גורם שעבד עם סילמן: "כמעט לכל שאלה שהיא נשאלת, היא עונה 'תשאלו את שמוליק'"
כמו מימיו של עין רשאש לשחריר הנחלים, כך החיבור של סילמן לראשי מועצות ופעילים מרכזים בליכוד הוא עבורה חמצן לנשימה, והחתונות והבריתות שבהן היא משתתפת הם כנביעה שמפיחה בה חיים. בכל זאת, סילמן הוצנחה לליכוד לאחר ששיחקה תפקיד מפתח בהפלת הממשלה הקודמת, בראשות בנט ולפיד. ראש האופוזיציה דאז, בנימין נתניהו, הבטיח לסילמן בפגישה לילית שבתמורה לפרישתה מהקואליציה ישריין אותה ברשימת הליכוד לקראת הבחירות האחרונות, הבטחה שהוא אפילו קיים. עתירות שהוגשו לבג"ץ בעניין, ושטענו שהצנחתה של סילמן לתוך הליכוד היא למעשה מעין שוחד בחירות, נדחו.
במצב שנוצר, הפכה סילמן המשוריינת לשרה מטעם הליכוד בממשלה הנוכחית, אך אין לה קהל בוחרים במפלגה. למעשה, רבים במפלגה עודם נוטרים לסילמן טינה, לאחר שסייעה בהקמת "ממשלת השינוי" ושלחה את הליכוד לאופוזיציה. סביר להניח שהיא לא תשוריין שוב, ולכן אין לה ברירה אלא לעמול על יצירת בייס ליכודי לקראת הפריימריז הבאים.
מי שמסייע לה בביסוס מעמדה בליכוד הוא בעלה שמוליק, שפועל עבורה על מנת לפקוד למפלגה חברים, מקורבים ובני משפחה, ואף מתחזק בעצמו קשרים אישיים עם חלק מראשי הרשויות מטעם הליכוד. "סילמן עושה הרבה מאוד פוליטיקה, ולהפתעתי היא עושה את זה טוב", אומר גורם בליכוד. "המעגל הראשון שבו היא פועלת הוא הקשר שלה עם ראשי הרשויות מהליכוד. המעגל השני הוא הפעילים, באמצעות החתונות והכנסים של המפלגה. והמעגל השלישי הוא שמוליק. עוד לא נתקלתי בבן זוג פעיל פוליטית בליכוד כמוהו. הוא ועידית עובדים יחד על המסע שלה למעלה".
"הוא מאוד מעורב", אומר בכיר בליכוד. "בקמפיין הבחירות שמוליק הגיע עם כל מיני רעיונות שהוא ניסה לקדם, ולרגע היה לו נדמה שהוא זה שמנהל את הקמפיין. הוא חשב שהוא ארתור פינקלשטיין. אחד המשפטים שהוא אומר לאנשי הליכוד לא מעט זה 'בגללי ביבי ראש ממשלה', כלומר 'אני קבעתי שעידית תפרוש ותפרק את ממשלת השינוי'.
"אגב, הוא בחור חיובי וחמוד. יכולת ההשפעה שלו עליה היא אדירה, והם רואים את עצמם כפאוור קאפל. לדעתי פחות מעניין אותו להתערב בעבודתה המקצועית. אותו מעניינת הפוליטיקה. הוא האופרטור הפוליטי של עידית סילמן".
"זה החלום של שמוליק להיות בליכוד, לא של עידית", אומר אדם שמכיר את הזוג היטב. "עידית הרבה יותר ליברלית ושמאלנית משמוליק. הוא, מצידו, מעריץ את ביבי ברמות הכי גבוהות. הוא קנה לכל צוות הלשכה את הספר 'סודות נתניהו' של קוה שפרן. אז נכון שהיו נגדה מחאות כדי לפרק את ממשלת השינוי, אבל מי שבסוף השפיע עליה בקטע הזה היה שמוליק".
"הוא כל הזמן רוצה לדעת הכול", אומר גורם שעבד בעבר עם סילמן. "בלשכה קוראים לו ‘השָׂרה של עידית’. כמעט לכל שאלה ששואלים את עידית, התשובה היא ‘תשאלו את שמוליק’. הוא כל הזמן בסביבה".
הגורם המרכזי באמצעותו כאמור סילמן בונה כרגע את מעמדה בליכוד, אלו ראשי הרשויות המקומיות מטעם המפלגה. יומן הפגישות של סילמן, שנחשף כתוצאה מבקשת חופש מידע שהגיש אתר "שקוף", מראה כי השרה קיימה יותר מ-40 פגישות עם ראשי רשויות בשלושת החודשים הראשונים בתפקיד, כמעט שתי פגישות ביום. בקרב ראשי הרשויות שאיתם נפגשה, יש רוב מובהק לאנשי ליכוד ולחברי מפלגות הקואליציה. רק שלוש פגישות מתוך 42 שקיימה סילמן עם ראשי רשויות, היו עם כאלה שמגיעים ממפלגות האופוזיציה.
גורם מהתחום המוניציפאלי, שמכיר את סילמן היטב, מספר על הפגישות הרבות עם ראשי רשויות, ובעיקר כאלה מהליכוד. "היא מביאה את הצוות המקצועי של המשרד, יושבת עם ראשי הערים מהליכוד ומסייעת להם במה שהיא יכולה", הוא אומר. "היא לא גילתה משהו חדש, שישראל כץ או מירי רגב לא עשו לפניה, אבל כמישהי חדשה בליכוד היא בהחלט עושה את זה ברמה שלא נופלת מהם. אגב, גם תמר זנדברג (קודמתה של סילמן בתפקיד – א"ק, א"א) העבירה כספים לרשויות שהיא חפצה ביקרן, בעיקר רשויות ערביות. חשוב להבהיר שהעברות הכספים ממשרדי הממשלה לרשויות המקומיות נתונים לרגולציה משפטית מאוד גדולה. סילמן לא יכולה להעביר שקל לאף אחד, אם הוא לא עומד בקריטריונים המתאימים. אבל היא בהחלט הבינה איך לעשות את העבודה ואיך לפתוח חסמים עבור גורמים שרלוונטיים לה מבחינה פוליטית".
כשראשי רשויות מהליכוד מתקשרים, סילמן פועלת. כשמדובר ברשויות ערביות, אין מענה. מתוך 42 פגישות עם ראשי רשויות בשלושת החודשים הראשונים בתפקידה, רק שלוש היו עם כאלה שמגיעים ממפלגות האופוזיציה. בכיר במשרדה: "ברור שזה כדי לבנות כוח פוליטי במרכז הליכוד"
גם לדברי בכיר במשרדה, "יש מגמה, וסילמן אומרת את זה כל הזמן, לעבוד ולתמוך ברשויות המקומיות. זה לגיטימי, אבל ברור שזה כדי לבנות כוח פוליטי במרכז הליכוד". לא במקרה, ביקור העבודה הראשון של סילמן כשרה היה בנוף-הגליל, אצל ראש העיר רונן פלוט, לשעבר יו"ר סניף הליכוד בעיר. אחרי חודש התייצבה בנתניה, אצל ראשת העיר הוותיקה ואשת הליכוד מרים פיירברג. לשניהם הבטיחה סילמן עזרה מלאה בכל שיידרש.
אוזנה של סילמן כרויה לראשי רשויות בעלי מהלכים בליכוד, לא רק כאשר היא מזדמנת לסיור מקצועי בעירם. כך למשל היה במקרה של ישראל גנץ והמעין בעין רשאש, וכך היה גם במקרה המוזר של ה"חי פארק" בקריית-מוצקין.
בקיץ שעבר התפרסמה בפייסבוק תמונה מחצר הפילות בגן החיות בקריית-מוצקין, ובה הפילות עומדות בחלקת צל קטנה בעוד משאבת המים שאמורה לספק להן מי שתייה אינה עובדת. התמונה הפכה ויראלית והולידה מחאה אזרחית לסגירת המקום. לאחר שמנהל גן החיות יגאל חדידה גם הורשע בעבירות שוחד והלבנת הון, החליטו באיגוד האירופי של גני החיות (EAZA) לשנות את מעמד החי פארק, ולא לאפשר לו לקבל חיות ממינים בסכנת הכחדה.
גם הפעם, הגוף שהיה אמור לפקח על ההחלטה הוא רט"ג. גם הפעם, ממש כמו במקרה של עין רשאש, ראש המועצה המקומית הוא איש ליכוד שגייס לעזרתו את סילמן. על פי תכתובות שהגיעו לידי "7 ימים", בחודש מרץ השנה חיים צורי, ראש עיריית קריית-מוצקין מטעם הליכוד, פנה לסילמן בדרישה שתסייע לו לשקם את מעמד החי פארק. סילמן, על פי התכתובת, פנתה מיד לרט"ג וביקשה לקבוע פגישה בנוכחותה בין ראש העירייה, נציגי גן החיות ואנשי רט"ג. בקשתה של סילמן נדחתה. "נהיה מוכנים לנהל שיח בין אנשי מקצועי ברמת השטח או שיח משפטי בין עורכי דין או ברמת כבוד השרה וראש העיר, אך לא במקביל", כתב בן רוזנברג, מנהל אגף ברט"ג, בתגובה למנהל גן החיות ולד"ר יגאל הורוביץ, היועץ של הגן שהוא גם בעלה של דוברת השרה.
אירוע נוסף נרשם ב-30 במרץ, אז התארחה סילמן אצל יואב קעטבי, בעלי מפעל י.כ פלס בע"מ, המייצר, משווק ומייבא מגוון רחב של מוצרים חד-פעמיים. "שמחתי לארח את ידידתי, השרה סילמן, בסיור ביישוב", כתב קעטבי, תושב פרדס חנה כרכור, בדף הפייסבוק שלו. "נושא איכות הסביבה משותף לכולנו. למרבה הצער, סביב הפינה הירוקה הקסומה שלנו ישנם לא מעט מפגעים: כדוגמת תחנת הכוח ואסדת הגז בים. יש גם בעיה חמורה של אשפה ברחובות שלא מטופלת כראוי". קעטבי כמובן לא הזכיר את בעיות הסביבה שיוצרים הכלים החד-פעמיים שהוא מייצר.
מדוע טורחת השרה להגנת הסביבה לסייר עם קעטבי ומוכנה להצטלם איתו במפעל לייצור כלים חד-פעמיים? ייתכן שמפני שהוא פעיל ליכוד ותיק, שהתמודד בעבר מטעם המפלגה לראשות מועצת פרדס חנה כרכור, ומכהן כיום כנציג הליכוד במליאת המועצה וכממלא מקום ראש המועצה.
בעוד שהשרה מקדישה מזמנה לפתרון הבעיות של ראשי מועצות מהליכוד, מי שפחות נהנה מהאוזן הקשבת של המשרד להגנת הסביבה תחת סילמן, הן הרשויות המקומיות הערביות, הסובלות מהפקרות בתחום הגנת הסביבה. בתקופת זנדברג, וכחלק מתוכנית החומש הממשלתית לחברה הערבית, הוחלט להשקיע 550 מיליון שקל בהתמודדות והסתגלות למשבר האקלים, בטיפול בבעיית הפסולת ובשיפור מצב הסביבה בחברה הערבית. ואולם, עם נפילת הממשלה ולקראת העברת התקציב האחרון, התפרסם בכלי התקשורת כי חלק ניכר מהתקציב הזה יופנה בסופו של דבר לטיפול ב"טבע ישראלי" ולחברה החרדית.
בוועד ראשי הרשויות הערביות נחרדו מהפרסומים, ושלחו לסילמן ולנתניהו מכתב שבו ציינו כי "פגיעה כזו תהווה מכה אנושה בתושבי יישובי החברה הערבית ובכלל. הרשויות הערביות סובלות מאפליה שבאה לידי ביטוי גם במרחבים עירוניים ובמרחבים משותפים מלוכלכים ומוזנחים, שמזמנים ונדליזם והופכים במהרה למרחבי פשיעה. הממשלה מקצצת את תקציבי הסביבה לחברה הערבית, האוכלוסייה הכי מוחלשת והכי זקוקה להשקעה בסביבה".
המכתב נשלח בחודש פברואר. עד כה, לא התקבלה כל תשובה.
אחד המקורות התקציביים המשמש את סילמן להעברת כספים לרשויות המקומיות, זו "הקרן לשמירת הניקיון". הקרן, שמנוהלת בידי המשרד להגנת הסביבה, צברה בסוף 2020 סכום אסטרונומי של 3.2 מיליארד שקל, שמיועדים לשמירה על איכות הסביבה, שמירה על הניקיון, מיחזור ועוד. בפועל, ובשל פיקוח רופף על פעילותה, מהווה הקרן אמצעי שדרכו המשרד להגנת הסביבה מזין רשויות מקומיות בתקציבים שלאו דווקא מנוצלים למען הסביבה: על פי דוח מבקר המדינה מהשנה שעברה, במשך שנים התנהלה הקרן מבלי שהגישה דוחות תקופתיים לביקורת הכנסת, ותיקצבה פרויקטים מבלי לבדוק אם "הקצאת משאביה קידמה לאורך שנים את מטרותיה שנקבעו בחוק".
לא מפתיע, אם כן, שבמסגרת ההסכמים הקואליציוניים ביקש יו"ר ש"ס, אריה דרעי, להעביר את הקרן לשליטת משרד הפנים (שבראשו היה אמור לעמוד, עד שפסיקת בג"ץ פסלה את המינוי). סילמן התנגדה. "היא אמרה לביבי שהיא לא מוכנה לקבל את התפקיד בלי הקרן", אומר בכיר בליכוד. "שבלעדיה אין טעם במשרד".
בסופו של דבר, הושארה הקרן בידי המשרד להגנת הסביבה. בכיר לשעבר במשרד מציע הסבר נוסף להחלטה. "אנשי אגף התקציבים באוצר לא רצו שקרן הניקיון תעבור לדרעי, כי הם ידעו שאז הכסף הזה ייעלם", הוא מסביר. "זה היה אינטרס של האוצר להשאיר את הקרן אצל סילמן, לא של נתניהו".
ארבעה מיליון שקלים העבירה סילמן מ"הקרן לשמירת הניקיון", שמיועדת לשמירה על איכות הסביבה, לטובת "חינוך סביבתי" בגרעינים התורניים המזוהים עם הציבור הדתי–לאומי. "מה למשרד להגנת הסביבה ולגרעינים תורניים?", תוהה גורם באחד מארגוני הסביבה
אחד האפיקים שאליו מזרימה סילמן את כספי קרן הניקיון, הוא יהודה ושומרון. אחד ממיזמי הדגל של השרה הוא המאבק בשריפת הפסולת הבלתי חוקית שנעשית בידי פלסטינים בגדה המערבית, תופעה שמייצרת זיהום סביבתי חמור. תחת הכותרת "משילות סביבתית" החליטה סילמן להקצות כ-20 מיליון שקלים מתקציב הקרן לטיפול בבעיה, באמצעות תקצוב שינוע והטמנת פסולת מ-33 אתרים פיראטיים הפועלים ביהודה ושומרון.
הממשלה אישרה את הצעת המחליטים של סילמן בנושא, שהוגשה בשיתוף בצלאל סמוטריץ', ביושבו כשר במשרד הביטחון האחראי על המינהל האזרחי. ההחלטה לא עוסקת רק בתקציבים, אלא מבקשת להרחיב את הסדרי החקיקה הסביבתית ביהודה ושומרון, בין היתר באמצעות תיקון צווי אלוף לצורך ייעול מערך האכיפה באזור, באופן שיאפשר לפקחי המינהל האזרחי להטיל קנסות ולהחרים כלי רכב שנתפסו בזמן פינוי פסולת לאתר לא חוקי. השינוי החקיקתי הזה מסתדר היטב עם מטרותיו המוצהרות של סמוטריץ', אבי "תוכנית ההכרעה" ומי שהסתבך בגללה עם הממשל האמריקאי, להעמיק את שליטתה של ישראל בשטחים.
ארבעה מיליון שקלים נוספים העבירה סילמן לאחרונה מקרן הניקיון לטובת "חינוך סביבתי" בגרעינים התורניים, הפועלים ברחבי הארץ ומזוהים עם הציבור הדתי-לאומי. לא מעט גבות הורמו בעקבות ההחלטה, שנראית כניסיון כוחני להקצות משאבים מהמשרד להגנת הסביבה לנושא שכלל אינו קשור אליו, תוך קריצה לציבור מאוד מסוים. "מה למשרד להגנת הסביבה ולגרעיניים תורניים?" תוהה גורם באחד מארגוני הסביבה הגדולים בישראל. "למשרד יש כל כך הרבה תחומי פעילות שהוא לא מספיק לטפל בהם, אז גרעינים תורניים זה מה שחשוב עכשיו? האם יש תקדים לזה ששר להגנת הסביבה התעסק בגרעינים תורניים?"
פרויקט נוסף בעל אוריינטציה ימנית שאותו תיקצבה בשישה מיליון שקלים ושאותו הובילה סילמן ברעש גדול, היה שיקום הגן הלאומי שומרון (סבסטיה), שהשרידים הארכיאולוגיים שבו נפגעו לאחרונה ממעשי ונדליזם של פלסטיניים. בעידוד סילמן הקצו משרדי הממשלה 32 מיליון שקל לשיקום ההריסות בגן, סלילת כביש גישה חזק ותקצובו השוטף של האתר.
באופן לא מפתיע, מי שעומד בראש המועצה האזורית שומרון, יוסי דגן, הוא גם אחד הפוקדים הגדולים בליכוד. מאז מינויה לשרה הספיקה סילמן לסייר פעמיים עם דגן בשומרון, וכאמור לתקצב במיליונים את הגן הלאומי שנמצא בשטח המועצה שלו. גם במקרה הזה, אנשי הסביבה הרימו גבה. "כל אזור איו"ש מוצף בביוב, והמשרד לא ממש פועל בנושא", אומר גורם ברט"ג. "אז מה שעושים זה משפצים את סבסטיה במיליונים? זה מטורף".
חלק ניכר מהעשייה של סילמן, שבחודש שעבר נפגשה עם ג'ון קרי, שליחו של נשיא ארה"ב לנושאי אקלים, מתמקד כאמור בפגישות קצת פחות מעונבות. גורמים בליכוד מספרים שמקרב שרי המפלגה, גיליון הנוכחות של סילמן בשמחות של פעילי ליכוד ובכנסים של המפלגה, הוא אחד המרשימים ביותר, וזה לא במקרה. "מאוד קשה להיכנס לדנ"א הליכודי כשאתה אוטסיידר", מסביר בכיר במפלגה. "הליכודניקים אוהבים את הפוליטיקאים השורשיים, אלה שתמיד היו בליכוד, ולא כאלו שעוברים ממפלגה למפלגה. רוב הפוליטיקאים מהסוג הזה נפלטים בסוף, וישנם רק בודדים שמצליחים להתקדם, כמו אלי כהן ויואב גלנט".
לדברי אותו בכיר, סילמן פיצחה את הנוסחה להיטמעות מלאה בליכוד. "אני רואה אותה בכנסים, בחתונות, היא עושה את ההצגה כמו שצריך, משחקת את המשחק".
למה הכוונה?
"היא יודעת להיות עממיקו, לגשת לכל מיני נהגי מוניות שהיא כבר זוכרת את השמות שלהם, לרקוד ולהתחבק איתם. היא יודעת ללטף וגם להשתמש במרוקאיות שלה. בזמן מאוד קצר היא הצליחה להבין את הדנ"א הליכודי ולהתחבר לאנשים. אם מחר יהיו פריימריז עדיין יהיה לה קשה, אבל היא כן בתהליך של צמיחה בדרך לשם".
גורם שהיה מעורב בקמפיין הליכוד מספר שסילמן, יחד עם בעלה שמוליק, לא האמינה בתחילה שתקבל תפקיד של שרה בממשלה, כל שכן את המשרד להגנת הסביבה. "כזכור, ביבי הבטיח לסילמן שיריון ברשימה לכנסת, לא תפקיד של שרה”, אומר אותו גורם. “במהלך הקמפיין עידית ושמוליק רצו לקבל תפקיד כמה שיותר משמעותי עבורה, והתלבטו בין תפקיד של סגנית שר ליו”ר ועדה. אבל אז, אחרי שנתניהו החליט ללכת על ממשלה עם הרבה שרים, נפתחה האפשרות שהיא תהיה שרה, ומאותו רגע מה שעניין אותם זה לקבל תיק כמה שיותר בכיר. המשרד לאיכות הסביבה לא עניין אותם מבחינת אג’נדה אלא מבחינת מעמד בלבד".
לדברי אותו גורם, מי שדחף למינויה של סילמן הוא יריב לוין, "שהיה הגורם הדומיננטי בהקמת הממשלה. לוין מאוד דחף למינוי של שיקלי (שגם הוא שוריין בליכוד – א"ק, א"א) וסילמן לשרים. הוא אמר, 'יש לנו מחויבות ואנשים צריכים להבין שאנחנו עומדים במילה שלנו'. מעבר לזה, לוין גם ניסה להקים לעצמו מחנה בתוך הסיעה, וראה בסילמן ושיקלי תומכים פוטנציאליים".
נתניהו מעריך את סילמן?
“אני לא חושב שנתניהו מאוד מעריך אותה מבחינה מקצועית. אבל הוא ושרה מאוד מעריכים את הנאמנות שלה. וזה יותר חשוב מהכול".
לדברי בכיר בליכוד, "זה מרגיש כאילו סילמן היא ליכודניקית מלידה. בשונה מגלית דיסטל אטבריאן, שהיא אמנם מתאמצת אבל עדיין נתפסת כאוטסיידרית בתוך המפלגה. במקרה של סילמן, זה מרגיש כאילו היא מאתיים שנה בליכוד".
"מהרגע הראשון של סילמן בליכוד, הדבר היחיד שהיא ראתה זה הפריימריז", אומר גורם נוסף במפלגה. "בליכוד אף אחד לא מכיר אותה, ויש כאלה שלא סובלים אותה. היא לא התחילה מאפס, אלא ממינוס. לכן היא רצתה את הגנת הסביבה כי זה תיק עם כוח, עם מחוזות, עם קרן הניקיון ותשורות לראשי ערים. אם אתה עובד שם פוליטית נכון, אתה יכול לקבל רווח עצום".
בעוד סילמן מתמקדת בראשי רשויות מהליכוד, ביהודה ושומרון ובחתונות - רבים מנושאי הליבה בהם עסק המשרד להגנת הסביבה בעבר, הופקרו בתקופתה. "מהבחינה המקצועית לקחו את כל מה שעשינו והרסו", אומר בכיר לשעבר במשרד. "לא רק שחוזרים לאחור, אלא שחלק מההחלטות מתהפכות. עשינו עבודה כל כך קשה, ומה שקורה עכשיו זו פניית פרסה מחרידה. לא זוכר תקופה אפלה כל כך במשרד".
“סילמן מובילה מהלכים שמזיקים לתחום שהיא מופקדת עליו. כואב לי ששרה עובדת נגד הסביבה”, מצטרף בכיר לשעבר במשרד להגנת הסביבה. “חלק מהאג’נדה של הממשלה הנוכחית, זה לבטל את החלטות הממשלה הקודמת. אבל במשרד להגנת הסביבה בחלק מהסוגיות מאוד ברור מה טוב לסביבה ומה רע לסביבה. סילמן עושה פעולות שפוגעות בסביבה, וזו דרגה חדשה של ‘תרבות הביטול’".
באופן תמוה, סילמן הקדישה את אחת הפגישות הראשונות שלה בתפקיד לראשי "הפורום לרציונליות סביבתית", שמגודרים בידי פעילי סביבה בישראל כמכחישי אקלים וכמי שמטילים ספק באחריות האנושות להתחממות הגלובלית. השרה ומנכ"ל משרדה ישבו עם חברי הארגון הזה - המזוהה עם הצד האולטרה-ימני של המפה הפוליטית, מעין פורום קהלת של עולם הסביבה – במשך שלוש שעות תמימות.
עיון ביומנה של השרה מגלה שהמפגש הזה טושטש, והוכנס ליומן בלי שמות האנשים שאיתם נפגשה השרה ובתיאור הכללי "מפגש בסוגיה הבוערת בנוגע לתפקוד המשרד ומדיניות סביבתית בישראל". התיאור כאן שונה משל פגישות אחרות, שמופיעות ביומן בצורה מפורטת ועל בסיסן גם יצאו הודעות לתקשורת, מה שלא קרה בתום הפגישה המדוברת.
אחד המשתתפים בפגישה היה ברוך ובר, המשמש כמשקיף בפורום לרציונליות סביבתית, ומי שעד לא מזמן כיהן כמנהל מחוז דרום במשרד להגנת הסביבה ופרש לגמלאות בתום 28 שנים של שירות ציבורי. "אני לא מכחיש אקלים, ואף אחד בפגישה לא הכחיש מעולם את העובדה שיש שינוי אקלים”, אומר ובר. "אבל אני כן חושב שהמשרד להגנת הסביבה צריך לשנות את המדיניות שלו". לדבריו, קווי היסוד של המשרד מתמקדים בקידום חוק אקלים מחמיר וכן בהחמרת האכיפה על תעשייה מזהמת, אך התמקדות במטרות אלה מסיחה את הדעת מבעיות סביבתיות חשובות יותר, ובראשן הטיפול בפסולת, שגם היא אחראית לזיהום אוויר. סילמן, הוא אומר, הייתה קשובה להצעותיו המקצועיות במהלך הפגישה. "היא בן אדם מאוד נעים", אומר ובר. “לזכותה גם יש לומר שכשרה היא הסיטה את המדיניות של המשרד לכיוון הטיפול בפסולת. בנוסף, היא מינתה איש מקצוע מהמעלה הראשונה למנכ”ל המשרד שלה (גיא סמט)”.
בכל מקרה, ראשית דרכה של סילמן במשרד להגנת הסביבה לא הייתה סוגה בשושנים. פרט לדרעי, שלטש עיניים לעבר קרן הניקיון, גם איתמר בן גביר ביקש, באמצעות ההסכמים הקואליציוניים ובמסגרת השאיפה לקבל לידיו גופים בעלי סמכויות אכיפה, לספח למשרד לביטחון לאומי את המשטרה הירוקה, שפועלת תחת המשרד להגנת הסביבה. לפחות בינתיים, דרישתו נבלמה. "השרים הבינו שלסילמן אין משקל פוליטי, ולכן ניסו לזנב בה", מסביר בכיר לשעבר במשרד. "כולם זיהו את החולשה של המשרד והייתה עליו מתקפה חזיתית בהסכמים הקואליציוניים".
חולשתה התבטאה גם כשבוטל המס על הכלים החד פעמיים, מבלי שהשמיעה מילת ביקורת. במקום זאת, בלשכתה טענו כי היא תדרוש תקציבים לטובת "חינוך סביבתי", וכי רק בתוך שישה חודשים יוצגו חלופות לצמצום צריכת כלים חד פעמיים. בפועל, לאחר שהמיסוי הצליח - עד שבוטל - להקטין את הצריכה ביותר מ-30 אחוזים, השרה לא טרחה להציג חלופה אמיתית.
לזכותה של סילמן יאמר שהיא הצליחה להדוף את הבקשות של דרעי ובן גביר, פוליטיקאים מיומנים ללא ספק. ואולם כאשר הגיע זמן חלוקת התקציב, התגלתה חולשתה הפוליטית של סילמן ותקציב משרדה קוצץ: 384 מיליון שקל השנה, לעומת 428 מיליון שקל ב-2022. "במקום הגדלת תקציבים מצאנו את עצמנו נלחמים כדי לשמור על המשרד כמו שהוא”, אומר בכיר באחד מארגוני הסביבה.
"הבעיה המרכזית של סילמן היא שהיא לא, וזה לא סוד, שרה חזקה מול שרים אחרים", אומר עמית ברכה, מנכ"ל עמותת "אדם טבע ודין". "המשרד להגנת הסביבה גם כך מאוד חלש ברגיל, ולכן ככל שמאיישת אותה שרה לא חזקה מספיק אל מול משרדי הממשלה האחרים, המצב רק יהיה גרוע יותר. גם כאשר היא כן תופסת את העמדה הסביבתית הנכונה, היא לא מספיק חזקה להילחם עליה".
עד כה הראתה השרה כי היא לא תהסס לפעול בניגוד לעמדת הגורמים המקצועיים במשרד. כך קרה כשהיד שלה הורמה בהחלטת ממשלה להקמת יישובים חדשים בנגב ובגליל. יישובים חדשים, מסבירים גורמי המקצוע, נוגסים בשטחים הפתוחים, דורשים יותר משאבים להקמה, ואפילו פוגעים ביישובים הקיימים ומסיטים מהם משאבים.
חולשה נוספת שהתגלתה בסביבתה של סילמן עם כניסתה לתפקיד הייתה הנטישה הגדולה של אנשי אמונה: חודש בלבד לאחר מינויה לשרה עזבו אותה ראש המטה שלה, יאיר שלום, ומנהלת הלשכה סיון סוויסה. הדוברת הראשונה שמינתה סילמן שרדה בתפקיד שבוע בלבד. "היא נשארה עם נהג ויועץ אחד", אמרו אז לתקשורת מקורות שעבדו מולה. גם מנכ"לית המשרד המוערכת ובעלת הניסיון, גלית כהן, הודיעה לסילמן על התפטרותה שבוע בלבד לאחר שמונתה לשרה. "גלית ברחה משם", אומר אדם ששוחח איתה. תחתיה מונה למנכ"ל גיא סמט, בעל וותק במשרד להגנת הסביבה ובמשרד האנרגיה, "ביצועיסט" כפי שמגדיר אותו אדם שעבד מולו.
למרות כל אלה, סילמן רואה בקדנציה שלה עד כה במשרד להגנת הסביבה, הצלחה. בהודעה לעיתונות שפירסם משרדה לאחרונה צוינו הישגים כמו קידום חקיקה מקיפה בתחום פסולת הבנייה לאחר שנים של דשדוש בתחום, הקמת מנגנון לתמיכה במתקני טיפול בפסולת באמצעות תעריף החשמל, ורפורמה ברישוי הסביבתי ש"תפיק תועלת משקית של חצי מיליארד שקל בשנה ועוד שניים־-מיליארד שקל בעלויות עקיפות, וכן דחיפת התעשייה לביצוע השקעות סביבתיות יעילות יותר".
ואולם מה שסילמן עדיין לא הצליחה להשיג, הוא העברת "חוק אקלים", למניעה ולצמצום של פליטת גזי חממה ונזקי משבר האקלים. עד כה החוק השאפתני שהציגה עם יעד של 50% הפחתת פליטות גזי חממה עד לסוף העשור, נתקל כצפוי התנגדויות במשרדי האוצר והאנרגיה. בעקבות כך, סילמן הורידה את היעד ל-30%, כשבפועל מדובר בהצעה דומה לזו של השרה לשעבר זנדברג, אך החוק עדיין תקוע. במצב הנוכחי, כשלממשלה אין חוק אקלים מוסכם, יגיע בנובמבר הקרוב ראש הממשלה נתניהו לוועדת האקלים בדובאי כשכל מה שיוכל להציג הוא דוח המעקב של מבקר המדינה, שתיאר תמונת מצב מדאיגה בנוגע לטיפול המדינה במשבר.
"זה בדיוק העניין", אומר גורם לשעבר במשרד הסביבה. "השרה סילמן הציגה את חוק האקלים, אבל בלי שום הסכמה על תהליכים מול שאר משרדי הממשלה. אין לזה שום ערך ממשי, זה כמו להוציא ידיעה לעיתון. מי שמכיר תהליכי ממשלה יודע שהחלק הכי קשה ומורכב הוא הגעה להסכמות בתוך משרדי הממשלה. הרי האופוזיציה הכי גדולה של חוק האקלים היא הממשלה עצמה, לא הציבור הרחב ולא התעשיינים. גם אני יכול לכתוב חוק ולהעביר לתקשורת. זו לא הסיבה שנבחר ציבור נבחר, אלא כדי להוביל תהליך למימוש המדיניות. מה שקורה במשרד להגנת הסביבה תחת סילמן, מדאיג אותי".
"על אף מאמציי הרבים, לא הצלחתי למצוא אפילו חוט רופף המקשר בין אוסף הטענות המגוחכות המובאות כאן לבין המציאות. בכל מקרה, אני שמחה על העניין הרב שגיליתם בנושאי הגנת הסביבה ומבטיחה להמשיך ולקדם סביב השעון מדיניות מקצועית ואחראית, ואפילו, רחמנא לצלן, לדאוג לשיפור איכות הסביבה גם ביהודה ושומרון. אגב, רק לפני שנה וחצי בעיתון הזה ממש, זכיתי לשבחים על תפקודי, מקצועיותי וחריצותי כיו”ר הקואליציה. אז עכשיו הגיע זמן התגמול על שהעזתי לגרום לנפילת הממשלה הקודמת והקמת הקואליציה הלא-נכונה להשקפתכם. אז שיהיה ברור: אני שלמה לחלוטין ואף גאה בכך שהבאתי להקמת ממשלת ימין לאומית גם אם המחיר שאשלם הוא תחקירים מנותקי מציאות - מהסוג שבחרתם לפרסם למרבה ההפתעה. מזכירה לכולם לא לשכוח להשליך את העיתון (כל עיתון) לפח המיחזור הכחול בתום הקריאה".
