פרופ' שלומי קודש, מנהל סורוקה, לא הספיק להתאושש מפגיעת הטיל בבית החולים שלו, כשנדרש ביום שני השבוע לענות על שאלה לא פשוטה: האם המרכז הרפואי היחיד בנגב, שהפגיעה השביתה אזורים נרחבים בו והביאה לפינוי שני שלישים מהחולים שלו, ערוך לטפל באירוע רב נפגעים נוסף. "אנחנו כשירים לחלוטין לתרחיש כזה, אבל יש בזה מורכבויות", השיב קודש בכנות. "משרד הבריאות מבין שהאירוע הבא יאתגר אותנו מבחינת תשתיות אשפוז, וכבר יזם איתנו שיחה לחשוב איך נערכים למצב כזה".
המציאות העמידה את דבריו במבחן מהר מהמשוער. בבוקר שבו הושגה הפסקת האש פגע טיל איראני נוסף בבאר-שבע, הרג ארבעה בני אדם ושלח 50 פצועים למיון, שניים מהם במצב בינוני שנזקקו לניתוח, והיתר במצב קל, עם פציעות בגפיים, חתכים ותסמיני חרדה. בית החולים, שרק החל לחזור לשגרה הרפואית, מצא עצמו שוב בזירת מלחמה.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות רק למנויים:
"באר-שבע טווחה באופן כבד, ופגיעת הטיל האחרונה, שהייתה השלישית או הרביעית בה מאז תחילת המלחמה באיראן, גרמה לטראומה נוראה", אומר פרופ' קודש. "מבחינתנו כל אירוע כזה הוא אירוע רב נפגעים עד שהוכח אחרת. אנחנו מתגברים וערוכים במיון לאסון שיכול לקרות 5 דקות מאיתנו. כך היה גם הפעם. לצערנו זה לא נדרש, בגלל המספר הגדול של ההרוגים. בגלל שרוב הפצועים היו במצב קל, אתגר הטיפול בהם היה פחות רפואי ויותר אנושי. הצוות הגיש להם סיוע נפשי וניסה לחבק אותם עד כמה שאפשר.
"באופן טבעי, גם אצל העובדים היו הרבה חששות ופחדים. כמעט בכל אירוע המוני שקורה בעיר 2-3 אחוז מהנפגעים הם עובדי בית החולים או קרובי משפחה מדרגה ראשונה של העובדים שלנו. עשרות מעובדי בית החולים איבדו את בתיהם במתקפה הזו. העבודה בסורוקה אולי קצת מגינה מהפחד, כי אנחנו במקום של עשייה".
פחות משבוע קודם לכן, ראה פרופ' קודש את פטריית העשן הלבנה מיתמרת מעל בית החולים שלו כשהוא עצמו במקלט. יחד איתו המתינו עשרות חברי הנהלה ועובדים נוספים, שהתפנו לשם בתחילת האזעקה. הבום האדיר שנשמע מבחוץ לא הותיר שום ספק.
"הגעתי לעבודה ברבע לשבע, כרגיל", הוא מספר. "בשבע הייתה אזעקה. ירדתי למקלט של מרפאות החוץ, שהוא המקלט התקני הכי קרוב אליי. בשבע ו-14 דקות המקלט הזה, שהוא מקלט של פעם, עם קירות עבים, רעד. אני יושב שם, עם 50 או 60 עובדים, ומתחרפן בגלל שאני נדרש לתת דוגמה אישית ולא יכול לצאת החוצה. בשלב הזה כבר ידעתי שבית החולים שלי נפגע".
תחושת בטן?
"עוצמת הפגיעה. אחרי עשרות שנים של אזעקות, אנחנו יודעים לזהות מה קורה מסביבנו. חילקתי את המקלט לשניים, ביקשתי שכל מי שלא קשור להנהלה ילך לצד שמאל וההנהלה תשב בצד ימין, כדי לא להלחיץ אנשים עם תמונות ודיווחים. היה איתי צוות הנהלת הסיעוד, שבדיוק הגיע מישיבת הבוקר שלו. ביקשתי שכל אחות תדווח מה קורה אצלה במחלקה. עד שקיבלנו את ההודעה שאפשר לצאת, כבר הבנתי שאסון גדול מבחינת פצועים והרוגים כנראה לא קרה לנו".
"בשבע ו–14 דקות המקלט רעד. אני יושב שם, עם 50 או 60 עובדים, ומתחרפן בגלל שאני נדרש לתת דוגמה אישית ולא יכול לצאת החוצה. ידעתי שבית החולים שלי נפגע"
עשן הפגיעה עוד לא התפזר, כשקודש ויתר על הדחף הטבעי והאנושי ביותר, ללכת לראות במו עיניו מה בדיוק חולל הטיל, והחל לנהל את האירוע. "ניסיתי להרגיע את הרוחות מסביב, שלחתי מישהו שידווח לי מהשטח, והלכתי למטה החירום התת-קרקעי שלנו, שפועל סביב השעון, יחד עם חברי הנהלת בית החולים שהצטרפו אליי, ובהמשך עם נציגי מד"א, הכבאות והמשטרה.
"מיד אחר כך ישבנו עם אנשי פיקוד העורף, שעשו עבודה מעולה. יום לפני פגיעת הטיל, במסגרת ההיערכות הכללית למצב הלחימה, הפגשנו בין גדוד החילוץ הדרומי שלהם לצוות החירום שלנו. לפני כמה חודשים גם תירגלנו תרחיש של אסון בבית החולים יחד עם הכבאות וההצלה בדיוק במחלקה שנפגעה. הם הכירו את המדרגות בבניין הזה כי עלו בהן לא מזמן. יש לנו צילומים מהתרגיל, חילוץ של פצועים בסנפלינג מהגג. במקרה הזה זה לא היה עובד, כי הקומה העליונה נשרפה כולה".
בשלב הזה החלה להתברר תמונת המצב הראשונית העגומה. הטיל פגע בין הקומה הרביעית לחמישית בבניין בן שש קומות, שבו שכנו המעבדות, המחלקה האורולוגית, מחלקת אף אוזן גרון ומחלקת שיקום וכן מחלקות נוספות שחלקן היו מושבתות בגלל המיגון החסר. בניין המחלקות הפנימיות הסמוך נפגע גם הוא באופן משמעותי.
"אי-אפשר היה ללכת בלי לדרוך על ערימות ענק של זכוכיות", מתאר קודש. "הייתה שריפה נוראית בבניין שנפגע, שחייבה את פינוי הבניין הסמוך לו, כי לא היו יכולים לנשום שם".
הכרזתם על אירוע חומרים מסוכנים. מאיפה זה הגיע?
"בבניין שנפגע יש מעבדות, והיה צריך לוודא אילו חומרים מאוחסנים שם, האם יש בהם חומרים רדיואקטיביים למשל. עד שבדקו ושללו את החשד הזה לקח חצי שעה.
"ידעתי שיש הרבה מאוד נפגעים קל ושיש לכודים – לא ברמה של הריסות, יותר כמו דלת ממ"ד שהתעקמה ואי-אפשר לפתוח אותה – ובהינתן התמונה הכוללת, המצב לא רע. ברגע שהתמונה מתבהרת, ואנחנו מבינים שאין אירוע אסון בתוך בית החולים, מתחילים לחשוב מה הלאה".
המשימה הראשונה, מספר קודש, הייתה לוודא שלצוות ולחולים שלום. "חלק מהמטופלים פינה את עצמו אחרי האזעקה, היו כאלה שברחו הביתה. לקח זמן להבין לאן הם נעלמו. המשימה השנייה הייתה לעשות ספירת מלאי של הבניינים.
"הבניין שנפגע, זה כבר היה ברור מלכתחילה, לא יתפקד בשנה הקרובה. הבניין לידו, שמורכב ממחלקות כירורגיות ואורתופדיות, ספג פגיעת הדף מאוד קשה ופגיעת עשן, אבל חזר לפעילות בתחילת השבוע, לפחות בחלקו. אבל בניין המחלקות הפנימיות שלנו, שיש בו 260 מיטות, איבד את המעליות שלו, שנפגעו מההדף וייקח לו הרבה זמן לחזור לכשירות.
6 צפייה בגלריה
עם הצוותים בבניין שנפגע ישירות. "הבניין שנפגע, זה כבר היה ברור מלכתחילה, לא יתפקד בשנה הקרובה"
(צילום: אלכס קולומויסקי)
"ברגע שהבנו שכל המטופלים נמצאים, פעלנו להוציא מבית החולים כל מטופל שאפשר. משרד הבריאות הביאו לפה עשרות אמבולנסים, ועזרו לנו לנתב אותם לבתי חולים אחרים, כדי לפצות על המיטות הפנימיות שאיבדנו. באופן חסר תקדים, פתחנו מחלקה פנימית שלמה עם צוות שלנו בבית החולים אסותא באר שבע, שהוא ממוגן. את המיון רוקנו כדי שאם יהיה אר"ן נוכל להתפנות אליו.
"השאלה שנותרה הייתה איך מגיעים לחדרי הניתוח ולרנטגן, שנמצאים בקומות התחתונות והגישה אליהם היא באמצעות המעליות שנפגעו. למזלנו, הבניינים הישנים נבנו באמצע המאה הקודמת בשיפוע, עם רמפות. בזכות התכנון הישן הזה, הייתה לנו גישה אליהם.
6 צפייה בגלריה
הזירה בה נהרגו ארבעה מתושבי העיר. "כמעט לא היה לנו במי לטפל" | צילום: REUTERS/Amir Cohen
"המטבח שנפגע נוקה וסודר ובתחילת השבוע חזר גם הוא לעבוד, למרות הנזק המטורף שהיה בו. ביום שישי אחר הצהריים, עם הרבה עזרה מחממת לב ממשרד הבריאות, שניהל את האירוע ברמה הלאומית בצורה מצוינת, ומכללית, שהתגייסה בכל כוחה, כבר היינו כשירים לאר"ן. בתפוסה של 30 אחוז בלבד, אבל עם חדר מיון מתפקד".
זה לא סוד, שבית החולים השלישי בגודלו בישראל ומי שעומד בחזית הלחימה הדרומית כבר שנים, אינו ממוגן כנדרש. הנזק שנגרם כתוצאה מפגיעת הטיל האיראני לא הפתיע איש בסורוקה. פרופ' קודש מתריע על המחדל הזה כבר שנים באוזני כל מי שמוכן להקשיב לו. רץ מוועדה לוועדה, ממשרד הבריאות לכנסת, מסביר, דורש, מתחנן.
זו הסיבה שכאשר התרעת הטילים האיראניים נשמעה ברחבי ישראל בלילה שבין רביעי לחמישי, אנשי סורוקה למודי הניסיון כבר התחילו לשנע חולים אל עבר האזורים המוגנים, מנצלים כל פינה בטוחה.
6 צפייה בגלריה
פרופ' שלומי קודש. "שלושה ימים לפני פגיעת הטיל, קיימנו דיון איך נערכים לתרחיש שבו ייפול טיל על בית החולים"
(צילום: אלכס קולומויסקי)
"התרחיש שנערכנו אליו ביום חמישי בארבע בבוקר היה תרחיש של המלחמה הקודמת, מול עזה, לא התרחיש של איראן", אומר קודש. "זה אומר שמחלקות שאין להן מקלט או שאין להן גישה למקלט עוברות למקומות מוגנים.
"העברנו 37 תינוקות מהפגייה למיון נשים. צוות גדול של עובדי בית החולים – אנשי מחשוב, אנשי אחזקה, אנשי לוגיסטיקה, סניטרים – יודעים להקים את הפגייה הזו מחדש תוך שעה. את החולים הקשישים בגריאטריה מעבירים לתוך בניין הפנימיות, וכך הלאה. קצת צימצמנו תפוסה. שלושה ימים לפני פגיעת הטיל, קיימנו דיון איך נערכים לתרחיש שבו ייפול טיל על בית החולים. הוחלט שהפק"ל המתאים ביותר למקרה הזה הוא זה שמשמש לרעידת אדמה, וערכנו בו את ההתאמות הנדרשות".
אבל עם נפילת הטילים הראשונים באזור המרכז הבינה הנהלת בית החולים שכל זה לא מספיק. "כשראינו בטלוויזיה את ההרס הבנו מהר מאוד שיש פה עניין אחר. שצריך להזיז יותר חולים כי הנזק שהטילים האלה גורמים הרבה יותר נרחב", הוא מספר. "ולכן בתחילת השבוע התחלנו להזיז מאות חולים שבעבר לא הזזנו.
"יש לנו בית חולים חירום, שנבנה בשנות ה-70 עמוק מתחת לאדמה, בתוך מקלט בטון. למיטב ידיעתי הוא מעולם לא שימש ככזה. למרות שהפכו אותו למחסן, יש בו תשתיות אשפוז תקניות כמו גזים וחמצן, שלא ביטלנו אותן מחשש שיום אחד נזדקק להן. התרחיש הזה התממש עם תחילת המלחמה עם איראן. צופפנו שם 60 חולים, בלי מקלחות או מקום למשפחות. אל מרכז הסרטן הממוגן שלנו העברנו את כל המונשמים מהפנימיות. קרה נס שהטיל פגע בנו ביום חמישי ולא יום קודם, כשהמחלקה האורולוגית, שספגה את מרב הפגיעה, הייתה עדיין מלאה".
המלחמה עם איראן היא הפרק האחרון במסכת המטורפת שעברו בית החולים ו-5,700 עובדיו בתשעת החודשים האחרונים, מאז 7 באוקטובר. קודש הוא ללא ספק מנהל בית החולים היחיד בעולם, שנאלץ תוך פחות משנתיים לנהל שני אירועי קיצון קשים כל כך: הטבח ביישובי העוטף, שכמעט 700 מתושביו טופלו בו ביממה הראשונה, ופגיעת הטיל האיראני.
6 צפייה בגלריה
בית חולים סורוקה אחרי פגיעת הטיל. "יום לפני פונו לכאן פצועי צה"ל, אחד מהם חווה את הנפילה כשהוא עוד בטיפול נמרץ"
(צילום: אלכס קולומויסקי )
גם בתקופה שבין שני האירועים האלה, לא היה שם הרבה שקט. אלפי חיילים פצועי המלחמה, המקרים הקשים והמורכבים ביותר שהטיפול בהם לא סבל דיחוי אושפזו כאן, מעמידים שוב ושוב במבחן את החוסן הנפשי של הצוות, שנאלץ להתמודד עם כל כך הרבה טרגדיות.
"יום לפני נפילת הטיל פונו לכאן שמונה פצועי צה"ל, חלקם במצב קשה ואנוש. אחד מהם חווה את נפילת הטיל בעודו מאושפז בטיפול נמרץ", הוא מספר. "זה חלק מהמשימה הלאומית השגרתית שלנו. אירועים קשים רודפים אחד את השני וגם בגלל זה היה כל כך חשוב להחזיר את בית החולים מהר ככל הניתן לכשירות. שלא יהיה מי שיזדקק לנו ולא יוכל לקבל טיפול".
איך הגיב הצוות שלך לאירועים האחרונים?
"יש הבדל בין אסון שפוגע בנו נפשית כי משהו רע קרה למישהו אחר, לבין הטיל שנפל אצלנו בבית. אנחנו גדלנו והתחנכנו במסדרונות האלה. חדרי ישיבות שלמדתי בהם כסטודנט, משרדים של רופאים ששתיתי בהם קפה, כולם הפכו לעיי חורבות.
"ביום חמישי הצוות היה בהלם מוחלט ממה שקרה פה. פגשתי צוותים בבניינים שנפגעו, סוחבים במדרגות ארגזים של ציוד רפואי. זה לא הציוד האישי שלהם שהם באו להציל. הם חילצו את מה שאפשר מבין ההריסות וטיפסו איתו חמש קומות, כדי להמשיך לתת מענה לתושבי הנגב. צוותי הניקיון שלנו, חלקם אנשים שומרי שבת, פינו זכוכיות בידיים בסוף השבוע, כדי שנוכל להשמיש חלק מהמיטות.
"פגשתי צוותים שסוחבים ארגזים של ציוד רפואי חמש קומות במדרגות. זה לא הציוד האישי שלהם שהם באו להציל. הם חילצו את מה שאפשר כדי להמשיך לטפל"
"ביום של הפגיעה, כשעוד לא ידענו איזה בניין עלול להתמוטט ומהנדסים של פיקוד העורף עוד עבדו פה, ניסיתי לפנות אנשים מבית החולים. כרזנו שאנחנו מבקשים שמי שלא צריך להיות בבית חולים ילך הביתה. זה לא קרה עד שביקשנו. אנשים התעקשו לעזור בכל דרך. זה מעורר בי גאווה מטורפת. אין לי ספק שמכת ההלם שספגנו תהפוך מהר מאוד להתמודדות ולשיקום, כי זו רוח המקום".
לצד ההתגייסות, הוא מספר, יש לא מעט קושי. "יש הרבה שאלות, טריוויאליות יותר ופחות: מי צריך לבוא לעבודה, האם ישלמו לי, האם אוכל לקבל אוכל במשמרת שלי? עשיתי כבר שלושה זומים עם עובדים בימים האחרונים, בניסיון לספק לפחות חלק מהתשובות".
נתקלת במצוקה נפשית בקרב העובדים?
"יש אחות בשיקום, שבזמן האזעקה ניסתה להוציא מטופל מהחדר למסדרון המוגן, והוא לא הסכים. היא התעקשה והצילה את חייו, החדר נפגע והוא לא. זו חוויה לא פשוטה גם למטופל וגם לאחות, שצריך לעבד אותה. סביר להניח שיש מאות סיפורים כאלה שעוד לא שמעתי. לכן כבר בערב הפגיעה הגיע לפה פרופ' שלמה מנדלוביץ, המנהל של בית החולים הפסיכיאטרי שלוותה, ועשה לעובדים עיבוד רגשי של החוויה. יחידת החוסן שלנו עובדת בלי הפסקה. מחלקת משאבי אנוש התקשרה ליותר מאלף עובדים, רק לשאול 'מה שלומך'. יש המון עבודה שחייבים לעשות אותה. אי-אפשר לחכות עם זה".
ימים ספורים אחרי פגיעת הטיל התחדשה בהדרגה הפעילות בבית החולים. מתוך 1,200 מיטות, שהתפוסה הממוצעת בהן בעונה הזו היא כ-850, שכבו בו השבוע כ-320 מטופלים. את עלות השיפוץ שיאפשר את החזרה לפעילות יותר נרחבת מעריכים היום בכחצי מיליארד שקלים, שרק חלקם יגיע ממס רכוש.
"אני מקווה שחלק משמעותי מספיק יגיע מהמדינה", אומר קודש. "ייקח שנים עד שנחזור לשגרה מלאה. תוך שבועות עד חודשים ספורים נוכל להחזיר את רוב הפעילות, אבל בתנאים הרבה פחות טובים כי ניאלץ לצופף מחלקות לשטחים הרבה יותר קטנים – ואני לא זוכר שרגע לפני הטיל הייתה לי רווחה גדולה של מקום. יש לנו כבר תוכניות, נצופף ונצופף. המחלקות לגריאטריה ועור, למשל, יעבדו יחד. לכל אחד יהיה קצת פחות מקודם. אנחנו בוחנים גם שימוש בשטחים שנשכור מחוץ לבית החולים".
6 צפייה בגלריה
פרופ' שלמה קודש. "לפני שבונים בית חולים חדש, תמגנו את בית החולים שנלחם על הנגב כבר 65 שנה"
(צילום: אלכס קולומויסקי)
פרופ' קודש (59), בוגר בית הספר לרפואה באוניברסיטת בן-גוריון, מומחה ברפואה פנימית ומוסמך בבריאות הציבור, מנהל את מרכז העל הדרומי כבר שבע שנים וחצי. לפני כן מילא שורת תפקידים בכירים בכללית. הוא לא רק רופא ומנהל, הוא גם תושב הדרום בעצמו. "אני גר בנגב מגיל חמש. המשפחה שלי בנגב, החברים שלי בנגב, שיחות יום השישי שלי הן על מצב הנגב. אני חושב שמגיע לנו יותר".
הקדנציה שלו כמנהל הייתה רצופה עימותים צבאיים ואסונות מרובי נפגעים. "ב-7 באוקטובר לא הבנו באיזה אירוע אנחנו נמצאים, כי היינו עסוקים בעבודה. לקח שלושה-ארבעה ימים להבין באמת מה קרה. מנגנוני ההגנה שלנו כמנהלים פועלים, אני חושב, גם באירוע הנוכחי. אתה עסוק בעשייה עד שהיא נגמרת. ההתפכחות מגיעה מאוחר יותר".
בחודשים הקרובים יוקדש רוב זמנו לשיפוץ ולשיקום תשתיות בית החולים שנפגע ולהאצת פרויקטי בינוי חיוניים שחלקם החלו שנים לפני המערכה עם איראן, כגון בניית בניין השיקום והפגייה החדשה, והרחבת המחלקה לרפואה דחופה. "כל זה יביא אותי למצב סביר מול מה שהיה ערב נפילת הטיל", הוא אומר.
אבל משאלת הלב האמיתית שלו היא בניין חדש בן עשר קומות, שישתרע על 50 אלף מטרים רבועים, ויכלול בתוכו את כל השירותים שעד היום לא היו ממוגנים, מחדרי ניתוח וצנתורים עד יחידת דיאליזה ומחלקות אשפוז. עלות הפרויקט החיוני הזה מוערכת בכמיליארד שקלים, שחלקם יבואו מהממשלה, וחלקם, כמו תמיד, יצטרכו להתקבל מתורמים. השבוע נפתח מסע התרמה בקרב המגזר העסקי למען בית החולים ביוזמת ICL (לשעבר כיל), תחת הכותרת "מחזירים את הדופק לסורוקה". אם יש לכם כמה מאות מיליונים פנויים, בסורוקה מחכים לכם. "אנחנו כבר מחפשים מי יתרום לצורך הקמת הבניין הזה, ושמו יתנוסס על הקיר", אומר קודש.
מנכ"ל משרד הבריאות, משה בר סימן טוב, כבר הביע את מחויבות המשרד למימוש הפרויקט השאפתני הזה. "נביא תוכנית שלמה לבינוי מחדש במיליארד שקל בסורוקה, מעבר לתיקון של מה שנפגע", אמר. "זה דורש עבודה משותפת שלנו עם האוצר והממשלה וגם פילנתרופיה, כמקובל במקרים כאלה".
שר הבריאות, אריאל בוסו, וגם נציגי האוצר ביקרו בבית החולים זמן קצר לאחר הפגיעה. האם הובטח לך שדברים ייעשו מעכשיו אחרת?
"הבטחה עוד אין. יש הצהרות של הבנה ותמיכה. עכשיו צריך לראות איך זה עובר מרצון טוב, שבאמת קיים אצל כולם, לתקציב. אני אומר בצורה הכי ברורה: אסור שסורוקה יסיים את האירוע הזה בלי לפתור את אתגרי המיגון שלו. הנגב לא יכול להמשיך לעבוד בתנאים שבהם כל הסלמה ביטחונית מערערת אותו. לפני שבונים בית חולים חדש, תמגנו את בית החולים שנלחם על הנגב כבר 65 שנה. חיבוקים זה לא מספיק.
"אני רוצה שבכל מחלקה שיש בה חולים יהיה ממ"ד. שחזית בניין המחלקות הפנימיות שלי לא תהיה כולה מזכוכית, שבאירוע הדף תעוף פנימה על החולים. אי-אפשר להמשיך להוריד אנשים למרתפי חירום בלי מקלחת.
"עובדי סורוקה והנהלת בית החולים הוכיחו בשנים האחרונות יכולת עמידה יוצאת דופן באירוע אחרי אירוע אירוע אחרי אירוע. הגיע הזמן שידאגו לחזק את בית החולים הזה, ולתת לו את המשאבים שצריך כדי שנוכל לעשות יותר למען תושבי הנגב. אנחנו כבר נותנים להם רפואה טובה מאוד. צריך לעשות אותה בהיקפים ובתנאים יותר טובים, שלא יצטרכו לחכות חודשים ארוכים בתור לצנתור או לניתוח שנדחו בכל מצב של הסלמה. כל מה שחסר בשביל זה הוא כסף ממשלתי. המדינה צריכה להתחייב להקים את הבניין הזה, בלי כוכביות ובלי תנאים".
פורסם לראשונה: 00:00, 27.06.25
