קורבנות המעסיק
כוחות השוק עשו שמות בשוק העבודה. זו שעתם של בתי-הדין לשקם את כבוד האדם במשרתו
מי שעוקב מקרוב אחר ההתפתחויות בשוק העבודה הישראלי בשנים האחרונות, לא הופתע ודאי מדו"ח האגודה לזכויות האזרח, אודות מצב העובדים וזכויותיהם בארץ. אמנם, מוקדם עדיין להספיד את יחסי העבודה הקיבוציים ואת ארגוני העובדים, אולם אין ספק כי חל כרסום הולך וגובר במעמד העובד, הן במגזר הפרטי והן בציבורי.
השביתה האחרונה בנתב"ג, כמו גם זו הכללית בעקבות המצב ברשויות המקומיות, הן סימפטומים לנגע ממאיר בשוק העבודה, המאופיין יותר ויותר בניצול של מעבידים חזקים ודורסניים את חולשת עובדיהם ואת כושר המיקוח הירוד שלהם, נוכח התחרות העזה. למרבה הצער, התנכלויות בעבודה ופיטורים שלא כדין על רקע מוגבלות פיזית, גיל מבוגר, דת, מין או הריון, הפכו חזון נפרץ במשק הישראלי - וידו של המחוקק קצרה מלהושיע. גם עבירות שפעם היו נחלתם הבלעדית של עובדים זרים - אי הנפקת תלושי משכורת לעובד, אי תשלום שכר מינימום ועוד - הופכות נפוצות יותר ויותר אף בקרב מועסקים יהודים. לא אחת, מי שנותר מפלטם האחרון של קורבנות המעבידים הם בתי-הדין לעבודה.
לאחרונה פסק בית-הדין הארצי לעבודה הלכה תקדימית חשובה: הוא החליט שבסמכותו לדון בתביעה לפיצוי של מיליוני שקלים בגין הפרת חוזה וכן לפיצוי בגין אובדן השתכרות עד גיל הפנסיה. העובד, כך נטען בתביעה נגד מכתשים, סבל מהתמוטטות נפשית שהובילה לנכות רפואית, לגירושים ולצרות נוספות - כל זאת בעקבות החלטה של המעסיק להעבירו ל"תפקיד חדש", אשר כלל בעיקר ישיבה במסדרון ללא תעסוקה אמיתית. כעת נותר רק לראות האם בית-הדין האזורי (אליו הוחזר התיק) ימשיך במלאכה החשובה, ואכן יפסוק פיצויים בגין אובדן השתכרות של כל אותן שנים שבמהלכן אמור היה העובד להשתכר, עד צאתו לגמלאות - אך נמנעו ממנו בשל ההעברה לתפקיד.
הקביעה מחדדת את הצורך בפסקי-דין אמיצים מבית מדרשם של בתי-הדין לעבודה, אשר נוטים כיום, למרבה הצער, לפסוק פיצויים נמוכים מדי (בגובה משכורות בודדות בלבד) בגין פיטורים לא מוצדקים או אפליה כלשהי. בכך מועצם הפער שבין הפיצויים הגבוהים שאותם מעניקים, למשל, בתי-המשפט האזרחיים בתביעות נזיקין, לפיצויים הנמוכים יחסית המוענקים בבתי-הדין לעבודה. כמה פסקי-דין שניתנו לאחרונה, בדבר חובת תשלום עבור שעות נוספות לעורכי-דין ולעובדי היי-טק, מלמדים שכוחות השוק עשו את שלהם בכל ענפי המשק, ולא לטובה.
פעמים רבות, ודאי במשק העבודה התחרותי של היום, מהווים פיטוריו של אדם מבוגר גזר-דין מוות בשוק העבודה; הם הופכים אותו ל"סחורה" בלתי רצויה, ואת משימתו למצוא עבודה חדשה - לעתים לבלתי אפשרית. הדבר נכון כמעט בכל ענף ומקצוע במשק: היי-טק, הוראה, שיטור, עיתונאות ואפילו ראיית חשבון. במצב הדברים הנוכחי, ראוי כי נחזק את בתי-הדין לעבודה, נרחיב את סמכויותיהם בחוק לפסוק פיצויים מוגדלים ונאפשר להם להטיל את חיתתם על המעבידים, אשר לעתים קרובים מדי בזים לחוק הכתוב.
השנה החולפת התאפיינה בפסיקות חשובות של בתי-הדין לעבודה, אשר קנסו מעבידים במיליוני שקלים בגין העסקת עובדים זרים; ביססו נורמות חשובות בסוגיית עבודה בשבת; והגנו בפסיקות חכמות ונחרצות על זכותם של עובדים לשבות ולהתארגן. עתה שעתם לשכלל עוד יותר את פסיקותיהם גם במשפט העבודה האינדיבידואלי. בתי-הדין עשויים להחזיר לעובדים, ולו במעט, את כבוד האדם בעבודתו ואת זכותו לעבוד בכבוד, אשר נשכחו אי שם במאה הקודמת. מערכת המשפט, המשק, העובדים ובסופו של יום - גם המעבידים עצמם, כולם ייצאו מכך נשכרים.
הכותב הוא עורך-דין העוסק בדיני עבודה, משפט מינהלי ודיני צבא
לפנייה לכתב/ת 
