ממשלה צרה - או צרה צרורה

המבחן האמיתי לקואליציה המתרקמת בימים אלה יהיה המידה שבה יסכים אולמרט להרחיק את העדות. בנאומו שלאחר הבחירות לא חזר על השם המפורש, "התכנסות". הדעת נותנת כי רק אם תיכלל ההתכנסות בקווי היסוד של הממשלה, אזי ברור לאן היא הולכת. אם מבקש אולמרט כי לשנה או שנה ומחצה יהווה ליברמן מעין ביטוח משלים ל"קונצים" מצד העבודה במקרה של אי הבנות בנושאי חברה וכלכלה, אזי הנושא במקח טעות יסודו. בבואו לפרוש יהיה ליברמן תוקפן והרסני יותר מזה המבקש להצטרף לממשלה. כוח ההרס שלו עלול לנפץ את כל מאוויו המדיניים של אולמרט ושותפותיו. לסכן כל-כך הרבה ולקבל מעט אשראי מוגבל לשנה - זאת עיסקה מפוקפקת למדי.

בהעדפה של ממשלה צרה על-פני מה שאולמרט מכנה "ממשלה רחבה ככל האפשר" קיים גם יתרון חשוב מבחינת עקרונות

 היסוד של הדמוקרטיה. ממשל תקין הבנוי על קואליציה ומולה אופוזיציה הוא דבר נדיר בישראל, מאז נולד אצלנו הפטנט הקרוי "אחדות לאומית". אופוזיציה של ממש, בעלת יכולת להילחם ולאתגר את הממשלה, נחוצה למימשל בריא כאוויר לנשימה. גימוד האופוזיציה לפרגמנטים של מפלגות, שפשוט כשלו ביכולת התמרון הפרלמנטרי שלהן, אינו מספיק כדי להגן על אושיות הדמוקרטיה. ואגב, טוב תעשה האופוזיציה הישראלית אם תלמד מזו של הוד מלכותה ותקים ממשלת צללים, העוקבת אחר מחדלי הממשלה ומגבירה את הביקורת.

היתרון של ממשלה צרה על-פני רעותה הצרורה הוא אם כן כפול: הוא נובע גם מצרכי המימשל החדש בישראל, אשר יוליך אותנו - כך יש לקוות - אל פתרון מדיני אפשרי ואמיץ; וכן מצרכי הפרלמנטריזם הדמוקרטי, המבקש אופוזיציה חזקה. אשר לאולמרט, עדיף לו להתמודד עם ש"ס ואגודה בממשלה הנסמכת על קדימה ועבודה, גימלאים ומרצ, כשכל גורם ספון במיניסטריון שלו ועסוק בתוכניותיו הביצועיות, עת תגיע תוכנית ההתכנסות למבחן המעשה.  

נתן רענן, עיתונאי, חבר מרכז במפלגת העבודה