איך ישלטו העובדים בגורלם?

מעורבותה של ההסתדרות, שסייעה להצלת מפעל "פרי גליל" ולהמשך העסקתם של מאות העובדים בו, מעודדת ומשמחת בה במידה שהיא מהווה נורת אזהרה. חצור הגלילית אינה לבד. מפעלים נוספים כבר מראים סימני קריסה: "עוף העמק" ברמת ישי על סף סגירה אף הוא, רשת השיווק "ברכת השם" בגליל העליון פיטרה עשרות ופשטה את הרגל.

לא רק בתעשיות מסורתיות פשה המשבר במלוא עומקו. גם בהיי-טק הישראלי הגיע מספר המפוטרים למימדים חסרי תקדים: 5,000 מתחילת המשבר ועל פי הערכות למעלה מ-15,000 עובדים ימצאו עצמם מובטלים בהמשך.

היקף המשבר הולך ונחשף, וברור יותר ויותר כי פתרונות טלאים נקודתיים כמו זה של "פרי גליל" לא יוכלו לו. עופר עיני יאבד עצמו לדעת אם מדי יום ביומו יצטרך למצוא פתרונות כמו זה שהצליח להשיג עבור עובדי ויטה.

משבר רחב היקף דורש פתרון מערכתי נרחב, חוצה-מגזרים, באמצעות שיתופי פעולה בין השחקנים הגדולים במשק.

נתניהו, שהציג מספר צעדים בהם ינקוט כמו סיוע נקודתי למפעלים ועסקים בנגב ובגליל, טיפול במצוקת האשראי והעברת חלק מהנטל הכספי שבמניעת הפיטורים למעסיקים, אף הוא אינו משכיל לצאת מהקופסא ולהציע פתרונות שחורגים מטיפול נקודתי. לא מספיק להציל מפעלים בודדים – צריך להציל סקטורים שלמים הנמצאים בסכנת קריסה, כמו ההיי-טק והתיירות, כפי שבארה"ב התגייס הממשל להצלתם של תעשיית הרכב ושל המגזר הפיננסי.

דווקא היום מוכרחים לאמץ ולהנהיג מודלים של שיתוף עובדים בקבלת ההחלטות בכל מפעל ומפעל, בין אם הוא מצוי במשבר ובין אם לאו. יש לייצר דרכים לשיתוף פעולה והידברות בין דרג ההנהלה לבין ציבור העובדים, ולהרחיב את השיח הנוכחי מעבר לדיבור על תקציבים, ערבויות ואשראי. דווקא בעתות משבר אפשר למנוע הידרדרות מהירה לכיוון סגירת מפעלים, והמשק כולו יכול להפיק את המירב משילוב הכוחות של רמת ההנהלה והעובדים, כאמצעי להגברת היעילות והגדלת התפוקה.

ישנן מדינות דוגמת שבדיה, דנמרק וגרמניה, שהשכילו להבין שקביעת מסגרת של שיתוף עובדים בתהליכי קבלת החלטות מביאה לשיפורם של יחסי העבודה ויכולת ספיגת זעזועים משופרת, כזו שמסייעת לצלוח משברים. בישראל טרם השכילו לבנות יסודות כאלו, שהיו יכולים לסייע למפעלים החווים זעזועים קשים לצאת מהמשבר כשהם מחוזקים.

בדנמרק למשל, מונהג מודל שקובע כי מעסיקים מחוייבים להקמת קרן של השקעות ורווחים עבור העובדים, כך שגם לעובדים מובטח חלק מרווחי החברה. על ידי כך שהעובדים זוכים במקרה של משברים וזעזועים במפעל או בעסק לרשת ביטחון מסוימת. בשבדיה החוק קובע רמת שיתוף, שבמסגרתה מחוייבים המנהלים להעביר מידע חיוני לעובדים בזמן אמת. המעסיקים מחוייבים גם להיוועץ בעובדים ולקבל החלטות שנוגעות לעסק במשותף.

כך מאפשרים לעובדים מידה רבה יותר של שליטה על גורלם ויכולת התארגנות למקרה של אובדן כושר השתכרות. הם גם יכולים להתגייס יחד עם ההנהלה למציאת פתרונות זמניים בתקופות בהן נרשמת ירידה בהכנסות המפעל.

באותה מידה, המעסיקים זוכים למחוייבות רבה יותר של העובדים ולשיתוף פעולה מירבי כשצריך לנקוט בהליכי התייעלות. בחלק מהמקרים, העובדים מחוייבים למשל לתרום ממשאביהם, יכולותיהם וזמנם כדי לשמור על החוסן הכלכלי של המפעל.

אל להם למנהיגי שוק העבודה והתעשייה לחכות עד שהמדינה תפעיל אותם: אין לנו עדיין ממשלה מתפקדת ועד שהיא תקום ותפעל באופן שוטף ופרו-אקטיבי יידרש לא מעט זמן. בינתיים, קורסים מפעלים ומפוטרים מאות ואף אלפי עובדים. יתרה מזו, יש לזכור שתפיסת העולם שמובילה הממשלה הבאה היא כזו שמעוניינת בהפחתת המעורבות הממשלתית – וזאת, דווקא בתקופה שבה אנו עדים למעורבות הולכת וגוברת של ממשלותץ בכלכלת מדינותיהן, כדי להתמודד עם המשבר.

אסור ליפול למלכודת התפיסתית ולאשליה שמדובר במשבר נקודתי, וכי יש מפעלים ומגזרים חסינים לגמרי. המשבר הזה הוא משבר של כולם, וכפי שראינו בארה"ב, גם מי שגדול נופל.

ד"ר רובי נתנזון, מנכ"ל מרכז מאקרו