נבצרוּת - ולא זמנית
מעמד השבעת השופטת אינו שונה במהותו ממתן חנינה או מקבלת פנים לראש מדינה. הנשיא הפך לתעודת בושה בפוטנציה
נשיא המדינה הודיע לכנסת כי ברצונו להימנע מלהשתתף בהשבעתה של נשיאת בית-המשפט העליון החדשה, כדי למנוע "מבוכה", כדבריו. אולם, הודעת הנשיא לא רק שלא מנעה מבוכה, היא רק הגבירה אותה והעצימה את הדרישה ממנו לצאת לחופשה לאלתר.
בפני ועדת הכנסת, שאמורה להכריע בעניין ה"נבצרות הזמנית", עומדת החלטה שאינה מכבדת את הכנסת - ועל אחת כמה וכמה אינה מכבדת את מוסד הנשיאות. ברור לגמרי שהנשיא יהיה באותו מצב בריאותי, נפשי ותודעתי לפני כניסת הנבצרות לתוקף, במהלכה ומיד אחריה. מעמד ההשבעה של נשיאת בית-המשפט העליון אינו שונה במהותו מקבלת פנים רשמית לראשי מדינות, מתן חנינה כלשהי או כל פעילות אחרת של הנשיא.
כדי להימנע מנוכחות בהשבעת הנשיאה, על הנשיא להכריז כי נבצר ממנו למלא את תפקידו. הנבצרות, על פי בית הנשיא, היא זמנית, לשעות ספורות. אלא שמאז החלה הפרשה להתגלגל, הפכה הנבצרות לעובדה קבועה בהתנהלותו. החקירה המתנהלת נגד הנשיא עוסקת בפרשות המהוות לכאורה הטרדה מינית. על פי גרסאות שונות, מדובר אף בחשדות חמורים בהרבה. אין דין חקירה כזו כדין כל חקירה אחרת. לפיכך, הנבצרות היא בראש ובראשונה מוסרית. מוסד הנשיאות עוסק ברובו בסמלים - סמלי ריבונות, חברה ואחדות. עצם החשדות לכאורה מייתר את המוסד ואת העומד בראשו מסמלים אלה. הנבצרות במקרה הזה היא מובנית מעצם העננה.
יציאתו של נשיא המדינה לחופשה מיידית אינה מבטלת את חזקת החפות, לה הוא זכאי ככל אזרח. הניסיון לטעון כאילו יציאה לחופשה מהווה למעשה הוכחה לאשמתו של הנשיא מופרכת מיסודה. מנגד, חופשה בעיתוי זה הופכת אותו לאזרח הבכיר המבין, כי מעמדו אינו אישי, וחובתו הסמלית מחייבת אותו לעשות כן - לא למענו, לא בעבור המתלוננות נגדו - בעבורנו.
דבקותו של הנשיא במילוי תפקידו היא ביטוי לאטימות. בנסיבות הנוכחיות הפך הנשיא לסמל כפוי על החברה הישראלית, לתעודת בושה בפוטנציה, למי שהשהות במחיצתו מעיקה וטורדנית כאחת. מתוך התחשבות והכרה במעמד הנשיא, היה עליו לצאת לחופשה. אם יימצא כמי שפטור מלהשיב על החשדות נגדו, יוכל לחזור לתפקידו חזק מאי פעם.
בית המשפט העליון קבע כללים מחמירים לגבי שרים שכנגדם הוחלט להגיש כתב אישום. כללים אלה הפכו לנורמה, והיו אף שרים שבחרו לפעול מעבר לנדרש מהם ולהקדים התפטרות לכתב האישום. התנהגותו של הנשיא קצב והתעלמותו במפגיע מרגשות הציבור, מחייבת את הכנסת להעמיד רף נורמטיבי חדש. עלינו להגדיר את מושג הנבצרות גם ככזו המטפלת בנבצרות ציבורית. מבחן היכולת של הנשיא למלא את תפקידו צריך להיגזר גם מכושר העמידה הציבורי לשאת את חומרת המעשים המיוחסים לו.
בעוד כשנה תסתיים ממילא כהונתו של משה קצב. שרידותו של מוסד הנשיאות כולו תלויה במעשיו של הנשיא בימים הקרובים.
ח"כ רוחמה אברהם (קדימה) היא יו"ר ועדת הכנסת
מומלצים
