רצח שגרתי

הציבור הישראלי הורגל לסיסמאות שווא: "אין פתרון צבאי, הפתרון הוא רק מדיני". הסיסמאות האלה הן שטויות וזריית חול בעיניים.
ההנהגה המדינית והצבאית כבר מזמן "שכחו" מה פרוש המושג לקחת יוזמה.
למיטב ידיעתי, בין מפקדי צה"ל בכל הרמות - מח"טים, מג"דים ואחרים - יש פתרונות. אלא שפתרונות אלה כואבים ומכאיבים, אינם נראים יפה בשטח ועוד פחות בטלוויזיה. גם עם ישראל (בחלקו) מעדיף, כהרגלו, להתעלם מהמצב ולעסוק בענייניו.
מכוניות תופת הפכו לדבר ששגרה, מרגמות על נצרים ונחל-עוז הופכים לעוד ידיעה בעמודי החדשות. "בשטח" נרצחים אנשים וילדים כמעט מדי יום, ואנחנו מתרגלים לתופעה.
אלא, כשככל שאנו מדחיקים יותר את הדברים, כך הם מגיעים יותר ויותר גם למרכז העצבים של המדינה, עד שלבסוף הפגיעה תהיה במקום כל-כך כואב (ולא רק למתנחלים) שגם התגובה תהיה כואבת ביותר, ואולי גם חסרת פרופורציה. ותגובה כזאת עלולה להביא לאותה מעורבות בינלאומית שערפאת מעוניין בה מאוד.
אין מדינה שמכבדת את עצמה, שלא הייתה מגיבה מיד על רציחות יומיומיות. הציבור, והממשלה בראשו, חייבים להפנים כי מדובר במערכה. אין הדבר דומה למלחמות שאותן הכרנו, אולם הסכנה לקיומנו גדולה לא פחות.
שוויון הנפש שבו מתקבלים פיגועים, מעשי טרור וכו' - שרק לפני כמה חודשים היו מרעידים את אמות הסיפים - מלמד על השחיקה ההולכת וגדלה בחברה הישראלית, ועל נכונותה להשלים עם הכרסום האמיתי בביטחונה.
החברה הישראלית חייבת להתנער מהאדישות ולהפנים את העובדה שיש"ע זה כאן!

ועוד מילה אישית:

הגיע המועד שבו יש צורך להוכיח במעשים כי ממשלה חדשה קמה בישראל, וכי היא פועלת על בסיס המנדט שניתן לה על-ידי רוב גדול של הציבור. המנדט הזה הוא לפעול בצורה שונה נגד הטרור, במטרה להחזיר את הביטחון האישי לאזרחי ישראל. אם נמשיך בהסברים ובטקטיקות נגיע למצב שבו "אין מלך בישראל, ואיש הישר בעיניו יעשה".
ראו הוזהרתם!!!


אהרון דומב, קרית ארבע, מזכ"ל מועצת יש"ע לשעבר