פרופ' אליסון ווד ברוקס מעידה על עצמה שהיא אובססיבית לשיחות, וזה משהו שאפיין אותה כבר בילדותה. היא גדלה עם אחות תאומה זהה, שהייתה עבורה לא רק שותפה טבעית לשיחה אלא גם מראה יוצאת דופן ששיקפה עבורה איך היא נראית ומתבטאת במהלך דיאלוגים שהיא מנהלת. הפידבקים האלה הובילו אותה לפתח את נושא השיחה לקריירה - החל בתואר ראשון במדעי ההתנהגות באוניברסיטת פרינסטון, דרך לימוד השפעת הרגשות על ההתנהגות באוניברסיטת וורטון וכלה בפרופסורה בבית הספר לעסקים בהרווארד, שבו התמחתה בתחום המשא ומתן.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למשתמשים רשומים:
במעבדת המחקר שלה בחנה כמעט את כל סוגי השיחות האפשריים, כולל ספיד-דייטים, שיחות מכירה, שיחות בין זרים, שיחות בין חברים, שותפים רומנטיים או בני משפחה. ממצאיה שימשו בסיס לקורס פופולרי בהרווארד שנושאו הוא שיחה, ובימים אלה היא גם ליקטה אותם לרב־המכר החדש שלה, Talk - The Science of Conversation and the Art of Being Ourselves. בספר היא מסבירה עד כמה כל שיחה היא הרבה יותר מאשר אמצעי להעברת מידע ומפרטת איך היא יכולה לאפשר לנו לבסס את יחסינו בצורה טובה יותר, לחוש יותר ביטחון, ובאופן כללי - להרגיש חיוניים.
"אף על פי שאנחנו עושים זאת כל הזמן, שיחה היא עניין טריקי מאוד ולמעשה אחת המשימות האנושיות המורכבות ביותר בהיבט הקוגניטיבי, שבמהלכה אנו מקבלים אלפי מיקרו־החלטות טובות ורעות מה להגיד, איך ומתי", מחדדת פרופ' ברוקס. "שיחה במהותה היא מעשה מתמשך של יצירה משותפת במרדף אחרי צרכים ותשוקות, זרם של החלטות שמנווטות בין מוחות אנושיים מורכבים, עם קונטקסט שמשתנה כל הזמן. בשביל להצליח בניהול שיחה צריך יותר משימוש במילים ספציפיות או במשפטי קסם, כי הרי אין תסריט קבוע ולא יודעים מראש איך הפרטנר יגיב. לשוחח טוב זה אומר לצפות לבעיות, לשים אליהן לב, לפתור אותן הכי טוב שאפשר וגם ליהנות בדרך", היא מסכמת.
אז איך עושים את זה? המטרה המרכזית של מחברת הספר היא לגרום לנו להתייחס לשיחה ברצינות מספקת מצד אחד אך גם לראות בה מעין משחק רצוף אתגרים שיכול להיות מהנה.
המודל שלה לוקח את המילה Talk ומפרק אותו לארבעה מרכיבים חיוניים:
Topics כי משוחחים טובים בוחרים נושאים טובים והופכים כל נושא לטוב יותר.
Asking כי שאילת שאלות עוזרת לנוע בין נושאים ולצלול עמוק יותר לתוכם.
Levity כי קלילות והומור עוזרים לשיחות שלנו להישאר מלאות חיוּת.
Kindness כי למשוחחים טובים אכפת מאחרים והם מראים את זה.
הנה ארבע תובנות פרקטיות, שיכולות לסייע במשחקי השיחה הבאים של כולנו:
רובנו מאמינים ששיחות טובות פשוט מתנהלות באופן אינטואיטיבי, ספונטני, מין כישרון טבעי כזה. בפועל, כותבת פרופ' ברוקס, מדובר במיתוס שגורם להתנגדות להכנת נושאים מראש. "המחקר שלי מראה שלפני שיחה, 27% מהאנשים דיווחו שהקדישו חמש דקות לפחות (ולרוב הרבה יותר) להחליט מה ללבוש, אבל רק 18% דיווחו שחשבו על מה ידברו. יותר ממחצית מהאנשים שראיינתי רואים בחשיבה מוקדמת על נושאים משימה לא נחוצה. הם בטוחים שיידעו על מה לדבר, בייחוד בשיחות קז'ואל עם אנשים שהם מכירים היטב. יותר משליש מהנשאלים סבורים שהכנה מראש תהפוך את השיחה למאולצת, מחציתם מאמינים שתפחית את ההנאה מהשיחה, ורק 12% חושבים שזה ישדרג אותה".
תחושות אלה, מדגישה פרופ' ברוקס, ממחישות עד כמה אנו לא מבינים את מורכבות השיחה. "חשיבה על נושאים מראש הופכת אותנו למשוחחים טובים יותר ומסייעת לנו לדייק ולהיות רלוונטיים יותר ולבחור טווח רחב יותר של נושאים. מאחר שקשה מאוד לנהל נושאים תוך כדי שיחה, בזמן שמנסים להקשיב ולהגיב, קל יותר להסתמך על נושאים שהוכנו מראש. במילים אחרות, ההכנה מראש מספקת מרחב מנטלי במהלך השיחה, מפנה קשב ומפחיתה חרדה. במחקרים מצאתי שחשיבה מראש על נושאים, אפילו במשך 30 שניות בלבד, הגבירה את שטף השיחה. אלה שהתכוננו מראש לקחו הפסקות קצרות יותר וחשו שהם זורמים יותר. והבונוס: ככל שהשיחה קולחת יותר, כך ניכר שיפור במערכת היחסים.
עצה נוספת של פרופ' ברוקס: "אל תסתפקו בהכנה ספורדית מפעם לפעם, לפני שיחות חשובות, אלא אמצו הרגל של תכנון לפני כל אינטראקציה. זה עובד. במהלך לימודיי ובמחקרים שביצעתי, מצאתי שלמרות סקפטיות התחלתית, ברגע שאנשים חוו את יתרונות התכנון, הם נכנסו לזה. הם רשמו מראש הערות לתכנון השיחה, חשבו לפני פגישות, הכינו רשימת נושאים להעלות עם זרים. הם מבינים שהם לא חייבים להעלות את הנושאים האלה בשיחה, אבל הנושאים מוכנים כשיצטרכו אותם".
שורה תחתונה: הנושאים הם אבני הבניין של השיחה, והכנתם מראש חיונית לזרימה טובה יותר שלה וליעילות גבוהה יותר.
שאלות הן הכלי הכי עוצמתי שיש בניהול שיחה: הן מאפשרות להעמיק את השיח או לחלופין להבין שכדאי להחליף את הנושא. הן גם הדרך הטובה ביותר ללמוד על הפרספקטיבה של האחר, לתקשר ואף ליצור יחד.
"אנשים לא תמיד מבינים מהו תפקידן של שאלות בשיחה", כותבת פרופ' ברוקס. "אולי כי הם מרגישים שהם צריכים לדעת מה להגיד, להיות מעניינים ואסרטיביים. אבל במחקר שלי ראיתי ששאילת יותר שאלות - במהלך ספיד־דייטס, שיחות מכירה, פיצ'ים יזמיים וראיונות עבודה - מקושרת עם יותר תוצאות חיוביות.
התועלת הברורה ביותר היא שהשואלים מקבלים יותר מידע. כשאתם שואלים ומקבלים תשובה - אתם מגלים משהו שלא ידעתם קודם. אבל יש לכך גם תועלת ברורה פחות וחשובה יותר: היא משפרת את היחסים. אנשים ששואלים שאלות זוכים יותר ליחס של חיבה. באחד המחקרים שלי חיברתי זוגות של זרים וביקשתי מהם להכיר זה את זה בשיחה של 15 דקות. כל דובר נטה לשאול שש שאלות וחצי בממוצע. בניסויים עוקבים גילינו שאלה שהונחו לשאול הרבה שאלות (יותר מתשע) היו משמעותית אהובים יותר על ידי הפרטנר מאלה שהונחו לשאול מעט שאלות (פחות מארבע). ראינו את אפקט השאלות גם במקומות אחרים, למשל בספיד־דייטס - אלה ששאלו רק שאלה אחת נוספת בכל אחד מ־20 הדייטים המהירים שלהם, זכו לדייט שני אחד יותר מאחרים.
אילו שאלות כדאי לשאול? שאלות מבוא כבסיס לשיחה, שאלות "מראה" שמהדהדות לדוברים מה שאמרו, שאלות שמסייעות להחליף נושאי שיחה ושאלות פולו־אפ שמקדמות אותנו ועוזרות להעמיק בנושא ולפעמים גם מובילות לנושאים חדשים.
שורה תחתונה: אם הנושאים הם אבני המשחק בשיחה, השאלות הן הידיים שמרימות ובונות אותה. אל תחששו לשאול הרבה, כי זה מגביר את תהליך הלמידה, ההנאה והאהדה שמתקבלת.
כבר אמרנו שכדאי להתייחס לשיחה כאל משחק? אז במשחק חשוב ליהנות, וההנאה הזאת בשיחה, כך מראים המחקרים, גם מגדילה את האפקטיביות שלה.
"ההנאה שהקלילות מביאה גורמת לנו להתנהג ולחשוב בצורה אחרת", כותבת פרופ' ברוקס. "במחקרים שלי על צחוק, שבהם בחנתי אנשים המשוחחים בעודם מכירים זה את זה, מנהלים משא ומתן או במהלך דייטים - מצאתי ש־70% ממופעי הצחוק שירתו מטרות נוספות מעבר להבעת עליצות. הצחוק מעודד את שטף השיחה בכך שהוא ממלא פערים ושתיקות והוא גם עוזר לדוברים להצטייר טוב יותר בעיני השומעים.
"כשאנו קלילים ושמחים יותר, המיינדסט שלנו משתנה. אנו מרחיבים את טווח תשומת הלב שלנו ומשפרים את היצירתיות ואת תהליך קבלת ההחלטות שלנו. גם הגוף שלנו מרגיש את זה. פרץ אחד של צחוק יכול לשחרר מתח פיזי ולהרגיע את השרירים שלנו בטווח של עד 45 דקות וכן להפחית לחץ דם באופן ניכר. הקלילות גם מחזקת רגשות אותנטיים של ביטחון פסיכולוגי ואמון.
"למרות זאת, רבים מאיתנו שוכחים או מהססים להשתמש בכלי ההומור. ממחקר שערכתי, אשר בדק באילו גילים אנשים נהנים וצוחקים יותר, עולה כי 84% מבני 23 דיווחו כי חייכו וצחקו ביום האתמול, בגילאי 50 שיעור ההנאה והצחוק ירד ל־68%, בגיל 80 - 61%, ואילו שיעור המבוגרים מעל גיל 80 שדיווחו על הנאה וצחוק עלה במעט ויש לכך שני הסברים: או שאנשים מבוגרים מאוד מאושרים יותר או שאלה שמאושרים יותר זוכים להגיע לגיל מבוגר.
"אני לא יכולה ללמד אנשים להיות מצחיקים יותר, אבל אני יכולה להראות להם מה מסייע להשגת קלילות ואילו סוגי הומור עובדים להשגת מטרות חשובות כמו הנאה ויצירת קשר".
איזה הומור הכי עובד? הומור עצמי, הומור בנוסח סיינפלד (עם דגשים על פרטים קטנים ושוליים לכאורה), הומור של השוואה והנגדה שמעוררים צחוק. לא צריך לנסות להיות מצחיקים בכוח, אלא פשוט לחפש את הפאן בשיחה, לתת מחמאות לפרטנרים וכמובן לצחוק מהבדיחות שלהם. מה לא טוב? הומור אגרסיבי ופוגעני.
שורה תחתונה: "קלילות והומור מאפשרים לנו לעבור בשיחה מהחלפת מידע שימושי להפקת הנאה. הם מכניסים חיוּת לשפה, מקדמים אותנו במהלכה ומחברים בינינו ובין בן שיחנו".
אחרי שבחרנו בנושאים הנכונים, שאלנו המון שאלות והכנסנו גם הומור וקלילות לשיחה, הדבר המאתגר ביותר ולפעמים החיוני ביותר הוא לנסות לענות באופן מיטבי על צורכי הפרטנר שלנו. שיחה מוכתרת כהצלחה כשכל אחד מהשותפים לה עוזר לשני לשחק במיטבו. מעבר לחשיבות השימוש בשפה מכבדת, פרופ' ברוקס מדגישה את חשיבות ההקשבה המכבדת. ולא, זה לא אומר בהכרח לשתוק כל הזמן ולתת לשני לדבר, אלא להקשיב לו באופן שיגרום לו להרגיש טוב. הכלי המרכזי הוא מתן פידבקים תוך כדי שיחה לדברים שכבר נאמרו, כי זה מראה שלא רק הקשבת למשהו שהפרטנר שלך אמר אלא גם זכרת אותו ומצאת אותו מעניין מספיק כדי לחזור אליו.
"כלי אפקטיבי נוסף הן שאלות פולו־אפ שמעמיקות בנושא ומאפשרות אפילו להתפרץ לדיבור של הפרטנר. לכאורה, התערבות אינה מנומסת", כותבת פרופ' ברוקס, "אבל המחקר שלי מראה שיש הבדל ברור: כשחותכים את המדבר בהערה שאינה קשורה לנושא השיחה, זה בעייתי, אבל כשמתפרצים לדבריו ואומרים משהו רלוונטי, זה דווקא סימן להקשבה מעורבת".
שורה תחתונה: "דיבור והקשבה מכבדים יוצרים מרחב שבו המשחק יכול לשגשג כשהשחקנים מרגישים מוערכים. כדי 'לנצח' ולזכות בשיחה טובה, כל שחקן צריך להתמקד בלעשות מה שביכולתו כדי לעזור לאחרים לשחק במיטבם".
אנחנו רוצות שיחה אפקטיבית, אבל לא צריכות לחשוש משיחת הפתיחה החלולה לכאורה, הסמול טוק שמתחילה אותה. גם שיחות על מזג האוויר או על הפקקים שבדרך יכולות להיות מועילות כשהן אמצעי בדרך לשיחות עמוקות יותר.
"סמול טוק הוא לא האויב", אומרת פרופ' ברוקס, "אלא ההיתקעות בו. הוא הדלת למשהו טוב יותר, אבל צריך לדעת לפתוח אותה".
לא כדאי להתייחס בזלזול לסמול טוק, מדגישה מחברת הספר, אלא דווקא מומלץ לראות בו שלב חיוני וטוב כדי להמשיך הלאה. נושאי הסמול טוק הם אוניברסליים: מזג אוויר, אוכל, שינה, אירועים חדשותיים גדולים – ובכך כוחם, כי הם זמינים לנו. הם הדרך הקלה ביותר לתפוס את הרגע ולהתחיל בשיחה.
"אבל יש גם נושאים אוניברסליים נוספים, אבסטרקטיים יותר", אומרת המחברת "שכוללים דברים בחוויה האנושית של כולנו, למשל ממה התרגשנו לאחרונה או איזו מוזיקה הלהיבה אותנו. אם נחשוב מראש על הנושאים האוניברסליים האלה ונתכונן לקראתם, יש לנו בעצם אינסוף אפשרויות".
החוכמה היא לתזמן נכון: לא להישאר יותר מדי זמן בסמול טוק, לחפש כל הזמן הזדמנויות לעלות למעלה בפירמידת הנושאים. שיחה על מזג האוויר, למשל, יכולה להוביל לגילוי שהפרטנר לשיחה טייל במקום מיוחד בעולם ולהעביר אותה לפסים אחרים. סמול טוק טוב, כוחו הוא בכך שהוא נותן למוח שלנו זמן ואפשרות למצוא רעיונות עמוקים וטובים יותר להובלת השיחה.
