באוקטובר האחרון הבינה מעין דורי, בוגרת העונה האחרונה של "חתונה ממבט ראשון" שכולנו אהבנו לאהוב, שכבר עברה כמעט שנה מאז יצאה לדייט. היא הפנימה שהאפליקציות בשלב הזה של הסלבריטאות לא רלוונטיות לה, שבחורים הפסיקו להתחיל איתה ושהיא לא יודעת מאין יבוא עזרה. "אחרי שהתוכנית צולמה ואני ובן (אביבי, בן זוגה בתוכנית) נפרדנו לא רציתי להכיר אף אחד", היא מסבירה. "הייתי שבורת לב. גם כשהפרקים שודרו לא היה לי שום רצון לצאת לדייטים. זו הייתה תקופה לחוצה ומלחיצה. ואז השידורים הסתיימו, ובמשך שלושה חודשים היה לי ירח דבש עם עצמי. נסעתי, ביליתי, החלמתי".
ואז?
"ואז הרגשתי שאני רוצה להכיר מישהו חדש, אבל שאני לא יודעת איך לעשות את זה. אף פעם לא אהבתי את האפליקציות, אבל עכשיו גם היה לי מוזר מדי להיות שם".
למה?
"גם ככה להתכתב עם בן אדם שאת לא מכירה זו חוויה קשוחה ומוזרה. תוסיפי לזה שעכשיו מי שאני מדברת איתו בא עם המון ידע עליי, ולי אין שום ידע עליו. יש גם סקפטיות שפתאום נכנסת, שאולי הוא רוצה את הקרבה כי אני מוכרת. אולי אני סתם בסרטים. יכול להיות שבסוף כן אפתח כרטיס, אבל כרגע אין לי אומץ".
אבל בטח הוצפת בפניות מגברים ברשתות החברתיות.
"היו לי מלא פניות באינסטגרם, אבל לא עניתי לאף אחת. אני לא יודעת איך לגשת לזה בכלל. בואי, גם רוב אלה שפנו אליי לא נראו לי אטרקטיבים במיוחד. היו גם הצעות מיניות. מישהו הציע להיות שוגר דדי שלי בתעריף של 7,000 דולר לשבוע. איכשהו, גם חברים לא מכירים לי. אולי מפחדים להכיר לי. זה לא שלא יצא לי להכיר גברים בשנה הזו, היו דברים, אבל לא באמת קרה עם זה משהו".
בשלב הזה החליטה דורי לעשות מעשה: להקים מיזם שידוכים קטן ואינטימי. בסטודיו לקרמיקה, מעל אובניים, שש בנות ושישה בנים נפגשים. גם מקשקשים ומכירים וגם לשים ועובדים עם החומר. ערב הבכורה כבר יצא לדרך והערב השני נרקם בימים אלה. דורי מבטיחה שהיד עוד נטויה.
איך נרקם הרעיון?
"שי ועדי, בעלות הסטודיו שאני יוצרת בו, הן חברות טובות שלי. כבר לפני ארבע שנים רציתי לעשות ערב היכרויות שם, אבל זה לא קרה. ישבתי איתן עכשיו לקפה וסיפרתי להן שזהו, נשמתי, החלמתי, ואני רוצה להכיר, אבל אין לי אומץ לצאת לדייטים. אמרתי להן שחייבים להרים את הערב, כי זו תהיה ההזדמנות שלי להכיר מישהו".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
למחרת העלתה דורי סטורי לאינסטגרם שלה שבו השיקה את הרעיון. "עוד לפני התוכנית עייפתי מדייטים", כתבה שם. "זה לא קל כל פעם מחדש להכיר, לצפות, לפנות זמן, להיפגש ובסוף להתאכזב. שוב ושוב ושוב".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
"שיתפתי בקושי שלי, סיפרתי את האמת", היא אומרת. "דייט זה הצלחה או כישלון. אין באמצע. לי נמאס מהלופ של ציפייה־אכזבה־ציפייה־אכזבה. זה פשוט מתיש".
לא תמיד קל לשתף ברשתות כשהמציאות פוטוגנית פחות.
"נורא שמחתי שאני לא ממשיכה לשבת בבית ולהתבאס, אלא אומרת, 'בואו נעשה משהו מגניב'. אני נורא גאה בזה. קיבלתי טונות של תגובות. לא צפיתי את הדבר הזה. מלא רווקות עפו על זה ברמות. הן כתבו לי כמה הן מזדהות איתי".
ספרי על הערב הזה.
"נרשמו חמש נשים, אני השישית. ביקשתי מהן להביא איתן גבר רווק שהן היו מכירות לחברה הכי טובה שלהן, בטווח הגילים 44-28. מעבר לזה לא רציתי לדעת כלום, רק שיבואו עם ראש ולב פתוחים. אגב, עדי (עידית אליהו מהתוכנית, ששינתה את שמה לאחרונה) הייתה אחת הנשים שהגיעו".
ואיך היה?
"היה ערב מהמם. אני הכנתי קוקטיילים, היו קצת נשנושים ומוזיקה. בהתחלה התיישבנו ליד האובניים עם בן הזוג שהגענו איתו, והיו משימות - למשל, ליצור את הכלי הכי גבוה בארבע ידיים. הזוגות שהפסידו במשימה היו צריכים לשתות צ'ייסר. אחרי המשימה היו חמש דקות שבהן כל זוג מדבר על נושא שהוחלט עליו מראש, למשל, מהי המדינה שהכי היית רוצה לבקר בה. אחר כך הגברים זזים לאובניים הבאים, למשימה ולשיחה עם האישה הבאה".
נו, היה מישהו שהזיז לך את הלב?
"לא היה קליק עם מישהו. אגב, אף אחד גם לא העז לגשת ולהגיד לי שאני מוצאת חן בעיניו. מחוץ לרשת, זה קצת מאיים על גברים שאני מוכרת. אני בסדר עם זה. אני בטוחה שכשיגיע האדם הנכון, לא תהיה לו בעיה לגשת אליי".
אחרים החליפו טלפונים, היו דייטים אחרי?
"היו עניינים, אבל אני לא יודעת מה התגלגל. המשתתפים כתבו לי, הודו לי וסיפרו שהיה מקסים. אין היום מרחבים כאלה. פעם היו ברים של פיק־אפ. היום יוצאים לבר וכל אחד יושב עם עצמו. את רואה אנשים בבר כשהראש שלהם בתוך האפליקציה, במקום לשבת ופשוט להכיר את מי שלידך. האפליקציות מייצרות לנו פיקציה של שפע, אבל אנחנו בודדים יותר".
לדורי, שבעוד פחות מחודש חוגגת 35, התפנה בשנה הזו זמן לצאת ביוזמות ולבזוק מעליהן אבקת פיות. היא ניצלה את ההייפ סביב התוכנית והורידה הילוך מעבודתה כאדריכלית, גם בניסיון לקדם את הקריירה השנייה שלה כדוגמנית מידות גדולות. "עד הקיץ האחרון עבדתי במשרד אדריכלים וגם לקחתי פרויקטים פרטיים", היא מספרת. "כל תקופת השידורים עבדתי כמו פסיכית, אולי גם כדי לשמור על עצמי. ואז נהיה לי אוברדוז מהכול, לא יכולתי לשאת יותר כלום והחלטתי לקחת חופש מהמקצוע. באוגוסט יצאתי לחל"ת".
אז ממה את מתפרנסת?
"אני מלמדת בבצלאל, בפקולטה לאדריכלות. חמש שנים הייתי עוזרת הוראה בבצלאל, והשנה קיבלתי תעודת מרצה ותקן. אני מלמדת קורס 'תרבות חומרית' לסטודנטים בשנה א'. זה דומה לערב הספיד דייטינג שלי - זו סדנה שהם עובדים בה עם חומרים, נייר, יציקות בטון, מתכת. בסמסטר הבא אתחיל ללמד גם בבית הספר לעיצוב וחדשנות במכללה למינהל ואלווה פרויקטי גמר. חוץ מזה אני פרזנטורית של מותג האופנה Heroic ויש עוד דברים שצריכים להיסגר".
ליום ההולדת המתקרב יש משמעות נוספת עבורה: ברוח התקופה גם היא יוצאת להליך הקפאת ביציות. "לפני שלוש שנים אח שלי, שהוא גינקולוג, עשה איתי שיחה והחלטנו שבגיל 35 אני מקפיאה ביציות. אמרתי לו שעד אז שלא ידבר איתי על זה. הוא אמר לי, 'סבבה, אבל זה קורה בגיל 35'. קיוויתי מאוד שעד אז לא אזדקק לכך. אבל הנה, אני חוגגת יומולדת ואני אצטרך לעמוד בהסכם שלי איתו. לא מזמן הזכרתי לו שאנחנו יוצאים לדרך. הוא אמר לי, 'יאללה, לכי לעשות בדיקות'. אמרתי לו שאני מתחילה בדיוק ביום ההולדת".
היא נולדה וגדלה בראשון־לציון, האמצעית מבין שלושה אחים. "אחי הגדול גיי ובזוגיות כבר 20 שנה. יש להם שני ילדים. אחותי הצעירה היא לסבית וגם בזוגיות רצינית. דווקא אני, הסטרייטית, רווקה".
איך את מסבירה את זה?
"עוד לא הגיע האחד המיוחד שלי. הייתה לי זוגיות של עשר שנים, מגיל 16 עד גיל 26. הוא היה גדול ממני בארבע שנים, הכרנו מהשכונה. אני עברתי בגיל 24 לירושלים, ללמוד, והוא נשאר בראשון־לציון".
אני מניחה שזה גם הקשה על הזוגיות.
"הוא היה מוכן לבוא לגור איתי בירושלים. אני זו שרציתי לחוות את הלימודים, את החוויה הסטודנטיאלית, כמו שצריך. היום אני מבינה שנורא פחדתי לעבור לגור איתו. ידעתי שיהיה הרבה יותר קשה לפרק את זה אם נגור ביחד. אני חושבת שבמובן מסוים כבר הבנו שקשה לנו. הוא התחזק בדת, אני למדתי בבצלאל. נוצר פער שהיה קשה לגישור. עד היום אני חושבת שהוא בחור מהמם ושנינו לא רצינו להיפרד. הפרידה ממנו נמשכה המון שנים. היו הרבה און אנד אוף. מסטיק. הוא הספיק להתחתן ולהתגרש, יצר איתי קשר, היה עוד ניסיון אחרון כשכבר הייתי בת 29, ורק אז התנתקנו סופית ברמה הרגשית והפיזית".
ומה קורה משם, בין גיל 29 לימינו אנו?
"יצאתי הרבה, הכרתי לא מעט גברים, היו כל מיני התחלות של קשר, אבל לא היה משהו אמיתי. בקורונה פתאום הייתה לי זוגיות. זה היה בחור שצעיר ממני בשש שנים, שהייתי המנהלת שלו פעם במקום עבודה. הוא התחיל איתי בפייסבוק ואמרתי 'הוא ילד'. די נפנפתי אותו, ואז הגיעה הקורונה, עם כל הסגרים, ונזכרתי בו. תוך שלוש שניות הוא ענה לי להודעה ותוך שעה הגיע אליי. היה ערב מהמם. במקום השטותניק שחשבתי שיבוא, הגיע אליי גבר חתיך, הורס ועמוק. התאהבתי. זה לא קרה לי שנים. מאז האקס שלי אף אחד לא נכנס לי ללב".
אז מה קרה?
"אחרי חצי שנה הוא שבר לי את הלב. אחרי שחיזר ורצה, הוא קיבל רגליים קרות. זה היה נורא מתסכל, כי היו לי המון ספקות, ועדיין הייתי מוכנה לשים את זה בצד ולהסתכן. חידשנו את הקשר סביב השידורים של 'חתונה ממבט ראשון'. היה לי מעניין לפגוש אותו בשלב הזה, כשאני שבורת לב מבן. זו הייתה הזדמנות לבחון אם נשארו לי רגשות אל אותו בחור שנה וחצי אחרי הפרידה. גיליתי שתחושת ההחמצה הגדולה שהייתה לי חלפה כלא הייתה. זה עזר לי להבין שגם אם עכשיו אני כל כך שבורה מבחור, עוד שנה דברים ייראו לי אחרת".
עברה כמעט שנה מאז שהיא ואביבי, אחד הזוגות המדוברים בתולדות התוכנית, נפרדו. "לקח לי זמן להתאושש", היא אומרת. "היום אני מרגישה שהסיפור הזה שייך לפרק אחר בחיים שלי. אני בפרק חדש. בן היה עוד שלב בחיים ובמסע שלי. אני שמחה שזה היה איתו, כי זה הזיז אותי. התאהבתי בו, רציתי אותו, ונשבר לי הלב. מה שכן, הייתי צריכה להתמודד עם הקושי העצום בהתנהלות שלו אחרי הפרידה. אם מישהו לא רוצה מישהי, מותר לו. זה לא העניין. היה לי קשה עם איך שהוא התנהג אחרי. התאכזבתי מהדרך שהוא ניהל את הפרידה הזו. ציפיתי ליותר אינטגריטי (דורי כנראה מתכוונת, בין השאר, לסיפור הקצר של אביבי עם רינת כץ, משתתפת אחרת של "חתונמי". ת"ב). בדרך כלל אחרי הפרידות מהאקסים שלי נשארה לי פינה חמה בלב. פה דאגו לשרוף את הגשר".
בדיעבד, היית קופצת את הבאנג'י הרגשי הזה? הולכת לתוכנית אחרי שאת יודעת את מה שאת יודעת היום?
"זה לא שאני מזוכיסטית", היא מחייכת את החיוך הרחב שלה, המוכר כל כך, "אני מאחלת לעצמי כל החיים להעז. אם אני לא אאמין באהבה ולא אעז לפתוח את הלב, אז מה יישאר? עם כל הדרעק שהיה, ושום דבר לא פסח עליי, עדיין הייתי עושה את זה שוב".
הייתה ביקורת ברשת על הפסיכולוגים, טענו שהם נתנו לבן להוליך אותך שולל. שהאינטואיציות שלך לגבי חוסר העניין שלו בך היו נכונות ושדני פרידלנדר טשטש אותך. אפילו השתמשו במילה המפורשת "גזלייטינג".
"להגיד 'גזלייטינג' זה חריף מדי. גם לא בקלות אפשר לעשות לי גזלייטינג. אני מרגישה שמה שקרה לא נבע ממקום רע. דני מקסים. אני אוהבת אותו והוא אוהב אותי. עם זאת, בתחושה שלי, פספסו אותי בתהליך. הטיפול הפך להיות סביב הפחדים של בן. שכחו שגם אני באתי להיות מטופלת. אני והקשיים שלי התפספסנו. אמא שלי נורא כעסה לאורך התוכנית על כולם. על בן, על הפסיכולוגים, על ההפקה. אמרתי לה, 'אמא, הכעס שלך לא משרת אותי'. לכעוס לא יקדם אותי לשום מקום".
את מחזירה אותי לימי התוכנית. כשאת לא כועסת, הקהל הנשי כועס במקומך. אני כועסת במקומך.
"אם בן היה רק בספקות, ולא היה מראה שהוא רוצה ולא היה מעניק, לא הייתי מתאהבת בו. יש לי מצפן פנימי. לכן, כשאמרו שאני דביקה ונואשת, לא נפגעתי. ידעתי שזה לא נכון, שהתמונה מורכבת יותר.
"אתם צפיתם בנרטיב ערוך. בעריכה בחרו להדליק אור על דברים מסוימים ולהנמיך דברים אחרים. היה בזה משהו מערער. מצד שני, זו הייתה הזדמנות בשבילי לקרוא אחרת את מה שהיה, להיכנס לקרביים של עצמי, לעבור דרך הדפוסים הכי עמוקים שלי ולקחת מהצפייה את מה שאני צריכה".
אם כך, מה לקחת משם?
"עד אז נמשכתי ללא מושג. כשמישהו הראה חוסר בשלות, זה סקרן אותי. תמיד ראיתי את הפוטנציאל שיש לבחור ולא את מה שיש לו להציע בתכלס. הכרתי לא מזמן מישהו. כשנפגשנו, הרגשתי שהוא נורא רחוק מזוגיות ופתאום זה לא משך אותי יותר. זה כבר כל כך לא מעניין. אני יודעת את סוף המשחק עוד לפני שהתחלתי לשחק. כל מה שאני רוצה היום זה מישהו לאחוז איתו את המורכבות של החיים ביחד. למה זה כזה מסובך?!".
איך הולכים להיראות ערבי הספיד דייטינג הבאים?
"פנו אליי נשים מבוגרות, גרושות עם ילדים שרוצות פרק ב'. גם חבר'ה צעירים בגילאי 25-24 אמרו שאין להם איפה להכיר. הלוואי שאצליח לעשות גם להם ערבים. אני גם רוצה מאוד לעשות ערב לגייז. יש מלא ביקוש. אני מקווה שגם מתן (וייס, משתתף "חתונמי") יסכים לבוא".
המיזם רווחי?
"כל כך עפתי על הרעיון, שלא חישבתי את העלות נכון, והערב הראשון נגמר בהפסד. לקראת הערב השני כבר העלינו קצת את המחיר. אני מקווה שזה יהפוך למיזם עסקי. לפי העניין והביקוש שבאו לי בהפתעה גמורה, אני מבינה כמה פוטנציאל יש בזה. אבל גם אם זה יגדל, זה לא יהפוך לערב של מאה איש. אני לא רוצה לאבד את האינטימיות ואת הלב של הדבר הזה. הנאיביות תישאר שם".
