בשנה האחרונה לחילי טרופר יש בית קטן בשדרות, עם מברשת שיניים וקצת ציוד משלו. חבר הכנסת מהמחנה הממלכתי עדיין חי עם משפחתו בנס הרים שליד ירושלים, אבל פעם בשבוע לפחות הוא מגיע לעוטף ולשדרות, להביט בעיניים של אנשי חבל הארץ שחווה זוועות. כשהוא מסיים את הסיבוב שלו שם, או אחרי יום בכנסת, הוא חוזר לישון בבית שבו התגורר עופר, אביו של אביב ברעם ז"ל שנפל ב-7 באוקטובר כשיצא להילחם כחלק מכיתת הכוננות של כפר עזה.
עוד כתבות למשתמשים רשומים:
"באחד הביקורים הראשונים שלי שם, כשאף אחד לא ידע מתי נחזור ואיך נחזור, אמרתי לעופר, שהיה אחד המפונים שפגשתי, 'כשתחזרו - גם אני עובר יחד איתכם'. הייתי אז בממשלה, וחשבתי שביום שאתה כשר אומר לתושבים 'בטוח לחזור' - אתה צריך גם ללכת לגור שם. עופר אמר לי, 'אל תחפש דירה, יש לך את הדירה שלי בשדרות. אני לא חוזר'. הוא באמת לא חזר, וביום שהותר לתושבים לחזור עברתי לבית של עופר. לא העברתי את משפחתי, אבל בעצם אני מחזיק שתי דירות. אני עושה שם כל שני בלילה אחרי הכנסת, ברגע שאני מסיים את המליאה, ואת שכר הדירה אני מעביר לקרן עבור ילדיו של אביב ז”ל".
5 צפייה בגלריה
חילי טרופר
חילי טרופר
חילי טרופר
(צילום: עוז מועלם)
הלינה בשדרות מאפשרת לו גם לחזור למקורות כאיש חינוך. "בעיריית שדרות ראו את הקושי הגדול של תלמידים שנפלטו מהמסגרות כששהו במלונות, והקימו פרויקט עם מדריכים צעירים שאוספים את כל החבר'ה שנפלטו. אחר כך, כשהם חזרו לעיר, בעירייה שכרו בית ועכשיו זה המקום של הנוער הזה שמתמודד עם חוויה קשה. אני חונך ומלווה את הצוותים החינוכיים שלהם".
רוטינה שרחוקה מחבר קבינט ושר בממשלה לשעבר. "לשבת בשדרות ולשמוע את הלחימה בצפון הרצועה זה להבין קצת ממה שצריך להבין. את החוויה של מי שחי שם 20 שנה עם כל משפחתו לא אבין כנראה אף פעם. בשדרות הרוב המוחלט של העיר חזר, ואפילו, באופן מדהים, מספר התושבים בה גבוה יותר עכשיו מאשר לפני 7.10. אני לא מנסה לעשות את הכל רומנטי, חלק מהתושבים חזרו כי לא הייתה להם ברירה, אבל הרבה חזרו כי הם באמת אמרו 'זה הבית שלנו'.
"בימים לפני שעסקת החטופים נכנסה לתוקף, היה המון ירי מבית-חאנון ובית-לאהיא. זה מטורף לגדל ככה ילדים, זאת באמת חוויה קשה. הפעם הראשונה שלי בעוטף אחרי הטבח הייתה ב-9 באוקטובר עם אבא שלי, יהודי בן 82 שהתעקש לנסוע איתי, ואתה רואה חבל ארץ חרב עם גופות. אבא שלי, שהוא האיש הכי אופטימי בעולם ועבר כאן את מלחמת יום כיפור, אמר שאין גרוע מזה. אבל ברגע ההוא הייתה גם תקווה. הלכנו לשבת עם צוותי חירום של שדרות, לפגוש פצועים שחלקם עדיין אנונימיים, משפחות שיודעות שהבנים נהרגו אבל לא קיבלו הודעה רשמית, ובעיקר ישראלים שאומרים שלמרות כל המכות, זה עדיין בידיים שלנו".
חילי טרופר (46) הוא האיש והתקווה. גם אם לוקח לה זמן להתממש מול עיניו, גם אם נדמה שהזמנים דורשים גרזינים. מי שהחל את דרכו כמנהל האגדי של בית הספר ברנקו וייס ברמלה לתלמידים שנפלטו מכל מסגרת אפשרית והיה האחרון להאמין בהם, עבר באגף החינוך של עיריית ירוחם ומשם הוזנק לקריירה פוליטית, עם ההשקה של "חוסן לישראל" ב-2019. כמוציא והמביא מטעמו של בני גנץ, הוא יושב בחדרים הרגישים ביותר בגוש המרכז הישראלי. שעות על גבי שעות יש לשניהם יחד, בשיחות במסוקי ינשוף של חיל האוויר מבעד לרעש הרוטור, בליל החניונים המפורסם ובניחומי אבלים. "למדתי על בני שבניגוד לרושם המקובל של הססנות, הוא יודע לקבל החלטות גדולות. לפעמים לוקח לו זמן, הוא שוקל מפה ומשם והתהליך יכול להיות איטי, אבל בסוף יש שם יכולת עמוקה לקבלת החלטות גדולות, שאני מעריך".
על הכניסה לממשלה בתחילת המלחמה: "יש רגע כזה של מדינה שאתה אומר, 'לא בטוח שאנחנו יוצאים מהדבר הזה', זו הייתה החוויה שם בבור. לכן לא הייתה לנו דילמה, באמת. עכשיו, זה לא שאנחנו לא מצולקים מנתניהו. לרגע לא שינינו את עמדותינו על ראש הממשלה ועל הממשלה. יותר מזה, הגדרנו גם בערב הכניסה שזאת לא שותפות פוליטית, זאת שותפות גורל"
בממשלת השינוי היה לשר התרבות והספורט, ואחרי 7 באוקטובר הצטרף כחבר קבינט יחד עם גנץ ואיזנקוט לממשלת נתניהו. "ב-11 באוקטובר, ביום שבו הצטרפנו לממשלה, ראיתי לא מעט אנשים עם פנים אפורות, חלקם ממש באלם ובהלם, מתקשים להשלים משפטים. ואולי לא יכול להיות אחרת ולא צריך להיות אחרת כשאסון כזה קורה במשמרת שלך. הייתה מין אנחת רווחה בבור כשהצטרפנו, בוודאי בקרב ראשי מערכת הביטחון וגם אצל רבות מהדמויות הפוליטיות. חלק גדול מהן קיבלו אותנו ממש בחיבוקים.
"ב-7 באוקטובר, בני, גדי (איזנקוט) ואני עושים שיחת ועידה, שלושתנו אומרים: ברור שנכנסים לממשלה. בכלל לא הייתה לנו שאלה. בני אמר, 'גם אם זה הדבר האחרון שנעשה בפוליטיקה, זה הדבר הנכון'. וכל אחד הגיע לשיחה הזאת עם חוויה אישית מאוד קשה. קודם כל, הבנים של בני, הבנים של גדי, ולצערנו גל שנהרג בהמשך, כל האחיינים שלי, כל הגיסים שלי – כולם שעטו במהלך היום למילואים. באותו שלב בשיחה, אי-אפשר לשכוח את זה, יש יישובים שעדיין כבושים, בני ערובה, זאת החוויה. המציאות הייתה נורא מטושטשת, כולם אומרים שחיזבאללה תכף יפרוץ, אבל הייתה בהירות ערכית. היה ברור שכמו שארבעה אנשים נכנסו לטנק עכשיו, אחד מצביע בן גביר, אחד יאיר גולן, אחד גנץ ואחד ביבי, ולרגע לא עצרו לשאול מה דעתך על המהפכה המשפטית – כך גם אנחנו נכנסים לטנק מטפורי.
5 צפייה בגלריה
 גנץ, חילי, איזינקוט- יוזמי הכנס
 גנץ, חילי, איזינקוט- יוזמי הכנס
''ב-7/10 אמרנו שברור שנכנסים לממשלה''. גנץ, טרופר ואיזנקוט
"אנחנו מבחינתנו באותו לילה כבר נכנסים, אבל נתניהו עוד בתוך עצמו. כנראה עוד לא החליט. ב-11 באוקטובר אני יושב בבית של חטוף, אלמוג ז'אן באור-יהודה, עם אמא שלו, שאז כמובן לא ידעה שהוא חטוף, והיא אומרת, 'ראיתי את הבן שלי בסרטון של חמאס, קושרים לו את הידיים וחוטפים אותו'. אני מנסה להבין מה אני שומע בכלל, ואז בני מתקשר אליי, אומר לי 'תגיע עכשיו לקריה'. הגעתי מהר מאוד, בני וגדי כבר היו שם. נכנסנו ישר לתוך הדיון הזה על תקיפה בצפון".
ואתם מתקבלים באנחת רווחה כי באתם לחלוק איתם את הנטל? "יש רגע כזה של מדינה שאתה אומר, 'לא בטוח שאנחנו יוצאים מהדבר הזה', זו הייתה החוויה שם בבור. לכן לא הייתה לנו דילמה, באמת. עכשיו, זה לא שאנחנו לא מצולקים מנתניהו. לרגע לא שינינו את עמדותינו על ראש הממשלה ועל הממשלה. יותר מזה, הגדרנו גם בערב הכניסה שזאת לא שותפות פוליטית, זאת שותפות גורל. התחושה הייתה שלא בטוח שהבית הזה יחזיק, וזה בית משותף, אז נכנסים. עכשיו, זה לא ששגינו באשר למי זה נתניהו, אבל לא יכולנו להתעכב לרגע על השאלה מי זה נתניהו".
כי יש איום אמיתי. "החדר היה אפוף אימה, כי גם מי שתמך בלתקוף את אותם יעדים בחיזבאללה הבין שהמחיר הולך להיות חזית על מלא. וכל השאלות האלה מתנקזות לחדר שהוא בקומה מינוס ארבע, אתה בלי טלפונים, בחוץ כנראה יש אזעקות, וכל המשפחה שלך מעורבת באירוע. אגב, זו חוויה שליוותה אותי מאז מאוד חזק כל חודשי הקבינט: בכל פעם שאתה מרים את היד על אישור תוכניות - אתה יודע שהחיצים במפות זו המשפחה שלך. אתה מאשר תוכניות, ומישהו אצלך במשפחה אורז כרגע תיק. זה מאוד מוחשי. ואני זוכר גם הרבה שיחות עם גדי, בפינת הקפה, בין דיוני קבינט של שעות, וכל אחד מדבר על המשפחה שלו. אני חושב גם על התחושה הקשה הזו, של אבא שהצביע בעד מבצע שהבן שלו לא חזר ממנו.
"כשאתה חבר קבינט יש לך מכשיר טלפון מוצפן, כל בוקר אתה יכול להיכנס לקרוא עדכוני מודיעין, והיו ימים שאני יודע איפה אחי ממוקם – הוא מג"ד מילואים ויש לי שני אחיינים גם באותו גדוד – אני יודע איפה הם, אני קורא במודיעין שמתוכננת התקפה של חמאס על הכוח של אח שלי".
אתה מתקשר במצב כזה לתת לו התרעה? "אנחנו מדברים במכשיר המוצפן ואני מוודא שהוא מודע לאיום, והוא אכן מודע".
עד כמה הייתם בכוננות למידור מצד נתניהו? "יצאנו מצולקים מאוד מממשלת החירום בתקופת הקורונה. היו אז מקרים דרמטיים שבהם הבנתי סופית שהשיקולים הפוליטיים מעורבבים עמוק מדי. למשל הרגע שבו בני, שהיה אז שר ביטחון, מתעורר מניתוח גב, ואחרי זמן קצר נתניהו מבקש לדבר איתו ואומר לו 'חתמתי על הסכמי אברהם'. ואתה אומר, ראש ממשלה שמידר את שר הביטחון שלו מהחלטה מדינית כזו, בעלת השלכות דרמטיות? מה יש להגיד?
"וגם הפעם יצאנו מהממשלה הזו כשיותר מדי פוליטיקה נכנסה לחדר, כשגילינו על מידור והדלפות. פתאום מתחילים להתעסק בחוק ההשתמטות תוך כדי מלחמה. זה שיש אכזבה עמוקה מההנהגה החרדית שאפילו ברגע כזה לא התעלתה על עצמה, זה ברור, אבל מהממשלה שממשיכה לשלוח חיילים, קוראת להם שוב ושוב, וביד שנייה פוטרת מגזר שלם?! וההימנעות מוועדת חקירה, והתקציב... הופתעתי? לא הופתעתי, אבל עדיין התמלאתי בושה שברגעים כל כך גדולים יש פוליטיקה קטנה שנכנסת לחדר. מעבר לזה, ברמה הערכית, נתניהו צריך לבקש את האמון של העם מחדש אחרי 7 באוקטובר, וגם ברמה המעשית, הבריחה שלהם מוועדת חקירה ממלכתית מעידה על כשל ערכי ועל חוסר נכונות לייצר תיקונים אמיתיים".
"מתוך הממשלה ראיתי כל הזמן פער גדול בין אנשים שמדברים מילים גדולות בחוץ – ואז מדברים בתוך החדר בהיסוס. לנו יש דימוי אחר בחוץ, אבל היינו אלה שהובילו קו התקפי"
כמו בקורונה. וגם אז כבר אמרו לכם, "תנו לביבי להיקבר עם המשבר ואל תתלכלכו". "אני רחוק מהשפה הזאת, של 'תנו לביבי להיקבר'. לא שאני חושב שנתניהו לא חייב ללכת, אלא כי אני שומע בזה 'תנו למדינה להיקבר'. אני מסתכל על המדינה, וגם בניתוח פוליטי, לא בפעם הראשונה יש מי שמבלבל בין משאלות לב וניתוח קר של המציאות. נתניהו לא התכוון ללכת לשום מקום, גם לא בשבוע הראשון של 7 באוקטובר. מה היינו אמורים לעשות בזמן שחמאס וחיזבאללה תוקפים אותנו, לצאת לרחובות בזמן שאנשים נלחמים על החיים שלהם? אני זוכר אותי בסורוקה בימים הראשונים, עומד מול פצועים שכתבו עליהם 'אנונימי, אנונימי', עדיין לא ידעו כמה חטופים היו, ועדיין היו מחבלים בעוטף. אז להתעסק ברגע הזה בהצבעות אי-אמון בכנסת?
"לא מופרך לחשוב שהשיקולים של האויבים מבחוץ לא לפתוח במתקפה רחבה ולא להצטרף לחמאס, היו גם כי הם ראו אחדות פנימית ישראלית שהיה לה ביטוי פוליטי של ממשלת אחדות. אנחנו יודעים מודיעינית שהבחירה של סינוואר בעיתוי למבצע קשורה לזה שהוא ראה את ההתפוררות הפנימית כאן. כי הרשינו לעצמנו להתקוטט בתוכנו, מתוך אשליה ששום דבר לא מאיים עלינו קיומית. אבל חמאס טעה בנו, ידענו גם להציג חזית אחידה. פגשנו בשטחי כינוס לוחמים שאמרו שאנחנו שמחים שאנחנו בממשלה, וככה גם משפחות של חטופים שהיינו הקול שלהן. כשנכנסנו, השבת החטופים לא הייתה בהגדרת מטרות המלחמה. אנחנו הכנסנו אותה".
5 צפייה בגלריה
 נעמה לוי, קרינה ארייב, דניאלה גלבוע ולירי אלבג לאחר חזרתן לישראל. ''אנחנו הכנסנו את השבת החטופים למטרות המלחמה''
 נעמה לוי, קרינה ארייב, דניאלה גלבוע ולירי אלבג לאחר חזרתן לישראל. ''אנחנו הכנסנו את השבת החטופים למטרות המלחמה''
נעמה לוי, קרינה ארייב, דניאלה גלבוע ולירי אלבג לאחר חזרתן לישראל. ''אנחנו הכנסנו את השבת החטופים למטרות המלחמה''
(צילום: חיים צח, לע"מ)
איך אתה מסביר את זה? "אולי ההלם הראשוני. אני לא יודע להסביר, אבל התעקשנו להכניס את זה. בסבירות גבוהה, העסקה הראשונה לא הייתה יוצאת לפועל לולא הנוכחות שלנו שם. יכול להיות שבקצה רבים הצביעו בעדה, אבל מי שדחף לקיומה מהרגע הראשון היינו אנחנו. לא היה לנו ספק שאחרי הפסקת האש חוזרים להילחם, ושזו מלחמה שתלווה אותנו שנים קדימה. אני לא מנסה להשטיח סיטואציה מורכבת, וזה לא שאני יודע להרוג את החמאסניק האחרון, אבל שלטון חמאס לא יכול להישאר שם. כדי שתושבי בארי, ניר עוז וכפר עזה יחזרו, נצטרך לוודא שאין שלטון חמאס מעבר לגדר".
בהווה, ניתן להעריך שאם לא תיכנסו לממשלה עם נתניהו, החלק השני של העסקה לא ייצא לפועל, בהנחה שסמוטריץ' שם קו אדום של 42 יום וחוזרים להילחם, ואם לא יוצאים לבחירות. "אני באמת לא יודע איך הדינמיקה תתגלגל ומה יושב אצל נתניהו בין שתי האוזניים שלו. אני רואה את הקושי הקואליציוני שלו, אבל גם את הלחץ הגדול מטראמפ, אז אני באמת לא יודע לאן זה ילך. במכתב ההתפטרות שלנו מהממשלה ביוני, אמרנו, ואנחנו עדיין אומרים, שאם צריך את התמיכה הפוליטית שלנו כדי להשיב את החטופים לביתם - יש לו אותה. עד אחרון החטופים, אנחנו שם. אבל לא נהיה שותפים פוליטיים. זו שותפות גורל, לא שותפות פוליטית".
אבל נתניהו לא צריך אותך בשבילם, הוא צריך אתכם כדי לשרוד פוליטית, כדי להעביר את התקציב, בשביל לפתור את בעיית חוק הגיוס. "אז אנחנו לא ניתן לו. לא נעביר באמצע מלחמה תקציב פוליטי, לא ניתן לו להעביר את חוק ההשתמטות, ולא להישאר עד 2026. אני לא יודע להסתכל בעיניים של מילואימניקים שיקראו להם בפעם החמישית, ולא אהיה שותף בחוק ההשתמטות. לא באתי לפתור בעיות פוליטיות לנתניהו, אלא שאלה לאומית לעם ישראל, של השבת החטופים הביתה".
ואם זה או זה, או החטופים? "זו לא שאלה שמונחת לפתחנו, אלא לפתחו של נתניהו - האם אתה רוצה להחזיר את החטופים הביתה, כן או לא? אי-אפשר לגלגל אלינו את השאלה. אנחנו הכרענו בדבר, ואמרנו שאנחנו מזמן חושבים שמשימת השבת החטופים היא בעלת דחיפות עליונה, כי בחמאס נילחם עוד שנים והחטופים לא יהיו שם עוד שנים. המשימה באחריות נתניהו. במשמרת שלו זה קרה, שהם נחטפו, ובמשמרת שלו מחובתו להחזיר אותם הביתה. לא רואה את עצמי נכנס לממשלה הזו".
שני שותפיו הבכירים למפלגה, גנץ ואיזנקוט, ביחסים מצוינים, לדבריו. "אתמול עד רבע לחצות, בני, גדי ואני ישבנו, לא רק יחד במליאה, אלא גם בחדרים. יש לגדי חברות מאוד טובה שהולכת עם בני עשרות שנים אחורה, ואיתי כמה שנים. זו חברות עמוקה, אלה גם קודים כאלה של שותפות, ולכן אין בעיניי סימן שאלה בכלל. ברור שאנחנו הולכים יחד וממשיכים ביחד. גם מה שמדברים עכשיו על המחלוקת בענייני דמוקרטיזציה במפלגה - אין מחלוקת. אנחנו רואים עין בעין, שלושתנו, שצריך לבנות מנגנון, אבל זה נורא מורכב לדייק, כי אני לא חושב שפריימריז זאת שיטה טובה. יש בה חוליים גדולים מאוד. מצד שני, אני חושב שגם המצב הזה שיש בן אדם אחד שקובע הכל, הוא גם לא טוב".
כשאתם יושבים אתמול בחדר, הנושא העיקרי הוא בניית המנגנון הזה? "זה לא הנושא העיקרי, פשוט יש שאלות לאומיות הרבה יותר מטרידות. אנחנו מנהלים את השיחה על האם תהיה פעימה שנייה בעסקת החטופים? יש לנו מה לעשות בנושא? בסוף בני וגדי הם מנהיגים בסדר גודל לאומי".
ואין מתח בחדר כשיושבים יו"ר המפלגה וזה שכביכול טוען לכתר? ברוב המפלגות זה יוצר מתיחות, עד כדי אולי חוסר יכולת לדבר על שום דבר אחר. "על מפלגות אחרות אני לא יודע לדבר. אני יודע עלינו שיש משהו מאוד מיוחד בדינמיקה. בסוף גדי, כשהציעו לו להיות רמטכ"ל, אמר, 'קחו את בני', בסדר? כשבני התחיל את המפלגה, גדי הצטרף למרות שהיו לו הרבה מאוד אפשרויות אחרות. זו אמונה בדרך משותפת. עכשיו, זה לא שאני מנסה להגיד שהכל רומנטי".
אז אין בכלל שאלה מי יוביל את המפלגה? "בעיניי אין שאלה. אני גם לא חושב שבעיני גדי יש שאלה. זה לא אומר שתמיד רואים הכל עין בעין. נגיד, בסוף עסקת החטופים הראשונה, בלילה לפני שזה התפרק, כשחמאס לא עמד במחויבות שלו להעביר את רשימת השמות, בני וגדי לא חשבו בדיוק אותו דבר, אבל זה השדה שבו אנחנו פועלים. הרגעים הם רגעים גדולים מכדי שתהיה לנו הפריבילגיה להתעסק בקטנות".
עדיין, אפשר להניח שאתם רואים סקרים שלפיהם איזנקוט בראש ממצב אתכם טוב יותר בסבב הבא. "זה לא על הפרק, כלומר בני מוביל את המפלגה. זה נכון שאולי בניגוד למפלגות אחרות אנחנו מציגים קצת יותר נבחרת, זה לא שחקן אחד, וזה גם בזכות אופיו של בני – יש הרבה יותר שיח, הרבה יותר דיונים, הרבה יותר שותפות, אבל אין סימן שאלה סביב מי שמוביל אותנו, ואני יודע את זה. זאת לא הערכה, זאת ידיעה. גדי איתנו, אחרי בני".
עכשיו, טרופר ויתר נציגי האופוזיציה עומדים מול סמכויות מצומצמות באחד המשברים הגדולים של המדינה. קשובים לאזרחים מפונים, משפחות חטופים והורים שכולים, אבל גם מתקשים לייצר קול צעקה חד מספיק כנגד סדרי עדיפויות בלתי שוויוניים ועסקת חטופים שבוששה להגיע, ושחלקה השני נתון בסימן שאלה. בטיימינג לא ברור, הכי רחוק מסוף שנת שבתון נעימה, כמה מהם, ביניהם יאיר לפיד וטרופר עצמו, מוציאים ספרים.
"חלק גדול מהספר שלי נכתב לפני 7 באוקטובר, ואז עצרתי כמובן, בכל החודשים של הקבינט", הוא מסביר, "בחודשים האחרונים, בלילות הארוכים בכנסת, חזרתי לזה. אני באמת חושב שדווקא מי שבוחר בשליחות ציבורית, טוב שינסח את עמדתו, לא ברמה של כותרות בעיתון, ברמה רעיונית, עמוקה. ראיתי ערך גדול בלהשמיע קול של אנשים במלחמה הזו. לא לכולם יש מגאפון ביד. אז אם אני יכול להיות המגאפון של הפצועים בתל השומר, של משפחות שכולות ושל מפונים – אני מנסה להיות המגאפון שלהם. כשמפונים היו במלונות עלתה אפילו בעיה סביב הכביסה. ברור שכנציג ציבור, אני לא יכול להסתפק בלפתור בעיות אינסטלציה, ואפשר לשאול על התנהלות האופוזיציה מול הקואליציה הזו".
ואיפה אתם ניצבים מול הקואליציה הזו? "נקודת הפתיחה הפוליטית היא קשה. הפסדנו בבחירות, מבחינת מספר קולות זה היה יותר מינורי, אבל מבחינת מספר מנדטים, הפסדנו הפסד משמעותי. נקודת הפתיחה הייתה שגם למלחמה הזו הגענו עם 56 מול 64. צריך גם להודות בכנות שה-56 האלה מעולם לא היו הומוגניים, יש בהם את עופר כסיף ואיווט ליברמן. ועדיין, אנחנו עובדים מאוד קשה כדי לעשות כל מה שאנחנו יכולים, כדי להיאבק על ועדת חקירה, כדי לקדם עסקת חטופים. לדעתי חלק גדול מזה שעד עכשיו הממשלה לא מצליחה להעביר מתווה, מה שהיא קוראת לו 'גיוס' אבל תכלס מתווה השתמטות, זה גם בזכות האופוזיציה. לא רק, ממש לא, זה גם כי יש להם בעיה עם הציבור הרחב ולא איתנו, אבל עדיין, בסוף, כפרלמנטר, אתה משתמש בכל הכלים שיש לך. אתה בא לוועדות, אתה פעיל כל הזמן גם בכלים האלה, אתה לא רק מסתובב בשטח, אתה נמצא בדיונים, ואתה מקשה עליהם כל הזמן. אתה גם מפעיל לחץ אישי על חברי קואליציה".
יש יחסים עם גלנט לאחר הפרישה? "היחסים שלנו טובים ואין שום דבר מעבר לזה. כשהוא סיים גם בני וגם אני הודינו לו, אבל אין שום שיח פוליטי איתו. אני אפילו לא יודע באיזו תודעה הוא עכשיו. חוויתי אותו בכל התקופה שהיה שר ביטחון, שר ביטחון ב-7 באוקטובר, יש לציין שוב, וכל מי שהיה בתקופה הזו מחזיק באחריות. הרגשתי שהוא הזיז כל שיקול פוליטי הצידה ושהמשימה שלו הייתה להרים בחזרה את המדינה ולשקם את ביטחון ישראל".
5 צפייה בגלריה
שר הביטחון לשעבר, יואב גלנט, בכיכר החטופים
שר הביטחון לשעבר, יואב גלנט, בכיכר החטופים
יואב גלנט. ''יחסים טובים''
(צילום: טל שחר)
שנים מלווה אתכם הסטיגמה שכבר עשיתם לה ריקליימינג, שאתם "לא מהענף", ולא עושים פוליטיקה מלוכלכת. אפשר לקחת ככה את ראשות הממשלה? "'לא מהענף' זה הביטוי שלועג לנו. אני חושב שאנחנו כן פוליטיקאים. מתוך הממשלה ראיתי כל הזמן פער גדול בין אנשים שמדברים מילים גדולות בחוץ – ואז מדברים בתוך החדר בהיסוס. לנו יש דימוי אחר בחוץ, אבל היינו אלה שהובילו קו התקפי. אז כן, אנחנו צריכים לנצח כדי להרכיב את הממשלה הבאה, אבל יש דברים שלא נעשה ואנחנו לא חסרי עכבות. ובעיניי זו הבחנה חשובה, כי מה אנשים אומרים לנו? 'נתניהו מתנהל בצורה איומה והוא חסר עכבות, אבל רק ככה אפשר'. יש בעיה לוגית בטענה הזו. אני רוצה להיות אלטרנטיבה, ובשביל זה אי-אפשר להתנהג באותו אופן. אם רציתם הנהגה כמו של נתניהו, תבחרו במקור. אנחנו מחויבים להציע דרך אחרת, לא נאיבית ולא פראיירית. ואכן, השתפשפנו. אני מייצג את הקהל הגדול שרוצה אחרת. התדר שלי במרכז הוא לא ניצחון מוחלט וכהות רגשית למחיר הגבוה, התעלמות מזה ש-15 חודשים ירו פה טילים על המדינה שלנו – והוא גם לא ייאוש מוחלט, של אין הישגים וגבורה ותעצומות נפש".
ציור של שדה שיבולים על רקע של שמיים בהירים, שקיבל את השם "6 באוקטובר בשדות ניר עוז", הפך לכריכת הספר "טיפות במדבר" של טרופר, שיוצא בימים אלה בהוצאת "ידיעות אחרונות". מאחוריו עומדת דנה סיטון סילברמן, אחותה של שירי ביבס, שנחטפה עם בני משפחתה והוריהן נרצחו בביתם בניר עוז. זהו הציור הראשון שלה מאז הטבח, והחברות בין השניים נרקמה באחת הפעמים שבהן טרופר ירד לעוטף.
"אני מסתובב בכל הקיבוצים, השבוע אנחנו עם מזי איילון שאיבדה את בעלה טל בכיתת הכוננות של כפר עזה, ועם מיקי מיכאלי שעמרי, הבן שלו, נפל בקרבות ב-7 באוקטובר. אתה רואה שם עוצמה אנושית אדירה. נגיד החקלאים, אבידע בכר, או מורן פיירבך מנחל עוז, שאני מסתובב איתם ומבין דרכם מה עברנו וממה ישראלים עשויים. מורן הראה לי באחד הסיבובים איך המחבלים היו שיטתיים גם בהרס של החקלאות. הם פשוט עברו שיבר-שיבר, עם מפה של כל ההשקיה בשדות, ושברו את כולם. מורן אמר לי שהם הבינו שבתפיסה של המחבלים, אם הם ימנעו מאיתנו את החקלאות – לא נחזור. כלומר, הם הבינו את תפיסת העולם שלנו, של 'עד התלם האחרון'. הם קלטו את המסר הציוני הזה וגם אותו הם ניסו אותו לפרק. ב-15 החודשים שאני מסתובב עם מורן בשדות אני רואה שכל השיברים חזרו לעבוד".
5 צפייה בגלריה
הציור של דנה סילברמן סיטון
הציור של דנה סילברמן סיטון
הציור של דנה סילברמן סיטון שמעטר את כריכת הספר
חיבור יוצא דופן היה לו עם גיורא אלמוג, שמשפחתו נחטפה ושוחררה בעסקה הראשונה. "כמה ימים אחרי הטבח, הלכתי לפארק צ'ארלס קלור בתל-אביב, ליד מלון דן פנורמה, שם היו המפונים המבוגרים של כפר עזה. אני רואה בן אדם מבוגר יושב על ספסל, אני מתיישב לידו, מתחילים לדבר, ואני מבין שזה גיורא אלמוג, אבא של חן גולדשטיין. הוא אומר לי, 'החתן שלי נרצח, הנכדה הבכורה שלי נרצחה, ואנחנו לא יודעים מה קורה עם הבת שלי ועם שלושת הנכדים'. התאהבתי בו, הוא איש חינוך, הוא הגנן המיתולוגי בגן הילדים של כפר עזה. 33 שנה הוא היה גנן והרבה מהחטופים היו ילדים בגן שלו: גלי וזיווי, אמילי, דורון. ישבנו מול הים ודיברנו על החיים, על חינוך, תחשבו על הדבר הזה – אתה יושב מול הים עם מישהו שחרב עליו עולמו, אני שואל אותו 'איך אתה מחזיק' והוא אומר, ׳תקשיב, נדב, החתן שלי שנרצח תמיד היה אומר 'התקווה מתה אחרונה'. אז גם בשבילי התקווה מתה אחרונה, ואני עוד מאמין ומקווה שחן והילדים יחזרו הביתה'. וככה, כל התקופה הזו ליוויתי אותו, ואז הם חזרו".
בהמשך פגש טרופר גם את הנכדים של אלמוג, וכשאגם גולדשטיין בת ה-18 חזרה מהשבי, הפגיש טרופר בינה לבין עידן עמדי. "אגם סיפרה לי שבעזה הם הקשיבו הרבה לרדיו, ואחרי שעידן עמדי נפצע, היא אמרה לי, 'אתה לא מאמין, זה הזמר שאני הכי אוהבת. כשהיינו מקשיבים לרדיו בעזה, כשהיה שיר של עמדי, כולם ידעו להיות בשקט, כולל החוטפים, כולם השתתקו כי זה נתן לי את הכוח'. ואז היא אמרה לי, 'אני רוצה ללכת לבקר אותו'. עמדי ואני חברים טובים כבר שנים, שאלתי אותו, הוא אמר כן – וזה היה בתקופה שלו בטיפול נמרץ, בזמן שהוא לא קיבל כמעט אף אחד. הבאתי את אגם, וזה היה מפגש שאנחנו רואים ולא בטוחים שזה אמיתי, זה באמת קורה עכשיו?
"אגם ישבה שם, אחרי 51 יום בשבי, עמדי כשהוא אחרי פציעה קשה, שניהם יושבים בחדר טראומה חשוך בטיפול נמרץ, האור מעומעם כי עמדי נפגע גם בעיניים. אני רק ישבתי ופשוט הקשבתי להם, זה היה מדהים. הוא אומר לה, 'את לא מאמינה מה זה בשבילי שאת פה, כמה כוח זה נותן לי, אני, לכל מנהרה שנכנסתי בעזה, היינו נכנסים עם רשימה של שמות החטופים ותמונות שלהם, כל מה שרציתי זה להציל חטופים'. היא אומרת לו, 'הדאגה הכי גדולה שלי בעזה הייתה מכל פעם שכוחות צה"ל התקרבו, כי פחדנו שהם יהרגו אותנו. בכל פעם שהפציצו הרגשנו את ההדף, היו בתים שהמשקופים בהם עפו'. הוא מספר לה איך נכנסו לכל מנהרה כדי לחפש אותם, והיא סיפרה שפחדה מכל דבר. ובאמת היו שם שני אנשים מאוד מיוסרים, הוא מיוסר עדיין מהפציעות הקשות, היא מיוסרת מהאובדן של חלק מהמשפחה ומהשבי, אבל שניהם מוארים מתקווה. היא מספרת לו כמה כוח הוא נתן לה בשירים שהיא שמעה בשבי, והוא אומר לה 'כמה כוח את נותנת לי כשאת יושבת פה היום. בשבילך ובשביל שכמותך יצאתי להילחם'. עמדי חזר ליצור, חזר לשיר, ואנשים מסתכלים ואומרים, הוא הבריא. הוא לא הבריא, לא נפשית וגם לא פיזית, הוא עדיין מתמודד עם כאבים ועוד ניתוחים, וגם היא, אבל הם בוחרים בתקווה".
בדקת עם עמדי כניסה לפוליטיקה איתכם ברשימה? "לא, אנחנו חברים מספיק טובים כדי שאני אפילו לא אצטרך לשאול אותו. לפוליטיקה הוא לא יבוא. עמדי ואני, לפני 7.10, היינו מדברים בתסכול, כל אחד מנקודת מבטו, על הציניות שהייתה כלפינו, האנשים שמדברים על מתינות ואחדות. הרי גם הוא תמיד היה מדבר על זה, גם לפני המלחמה, וגם אני, ותמיד הסתכלו עלינו קצת בעין עקומה. מאז 7 באוקטובר משהו השתנה, אנחנו כבר לא לבד בקול הזה".
יאיר לפיד כתב ספר בשנתיים האחרונות. חילי טרופר כתב ספר. אפילו עידן רול ישב וכתב ספר. באמאשלכם, אתם רוצים לכתוב? תירשמו לריטריט כתיבה. משלמים לכם להיות אופוזיציה (ערן צ'רפק). טוב שמי שבחר בעשייה ציבורית יציג דרך, אלטרנטיבה ותפיסת עולם, ולא יסתפק רק בציוץ או בכותרת.
איך אומרים בשתי מילים "התקווה לפיוס לאומי ולאיחוי הקרע בעם?" חילי טרופר (אבישי בן חיים). כך חינכו אותי הוריי. משתדל ליישם. אוהב את העם והארץ עד כלות, וכשהיא נקרעת גם אני נקרע.
אני שומע את חילי טרופר בגלצ: בחור טוב, ערכים, תרומת כליה, לוחם בסדיר, עושה מילואים, אבל מה לו ולפוליטיקה ברמה הלאומית? נתניהו יכול לאחל לעצמו אופוזיציה שמורכבת כולה מאנשים כמו חילי טרופר: חלש, אנמי, ממלכתי מדי, לא מזהה את הסיכונים בהמשך השלטון של נתניהו. יש לו זמן. עד שחילי טרופר ודומיו יתעוררו לא תישאר כאן מדינה להציל (אבי). להיות אופוזיציה זה להציג דרך אחרת, בין השאר גם דרך ארץ. לא פחות נחוש, לא פחות עקשן, אבל זו הדרך שלי ולא זז ממנה.
בגדול, הפוליטיקאי המאכזב של 2024 זה חילי טרופר. אין לו שום אמירה אופוזיציונית חזקה, לא ועדת חקירה, הוא לא נמצא בשטח עם משפחות החטופים, הוא לא מדבר נגד פרשות אייל גולן, מאי גולן, מירי רגב, שרה נתניהו – כלום. לא רואים אותו בשום מקום, הוא לא איתנו ברחובות. חשבנו שמדובר בבחור די הגון, לא? (ori). עונה על זה בדיוק ביציאה ממשפחת חטופים, בדרך למלון מפונים ואחרי בוקר עם משפחות שכולות. נכון שנמנע לרוב מהעלאת תמונות שלי עם מי שמצוי בשכול וכאב. חושב שעדיף פשוט להיות איתם.