התחקיר המלא על תפקוד חיל האוויר ב-7 באוקטובר מחזיק שני ספרים עבי כרס, ובהם למעלה מאלף עמודים. חיל האוויר הוא המתמקצע מכל אגף וזרוע בצה"ל וידוע בביצוע תחקורים יסודיים ובהסקת מסקנות מהם. ולמרות שחיל האוויר מתחקר את עצמו, מהתחקיר הנוקב והכואב שאליו נחשפתי, אני מתרשם שהוא אמין ואמיץ.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למשתמשים רשומים:
דבר אחד חשוב מאוד לבכירי החיל להדגיש: מהתחקיר עולה בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים שחיל האוויר בחג שמחת תורה הנורא ההוא היה בכשירות מלאה מהדקות הראשונות של מתקפת הפתע של חמאס. בכך חשוב למפקד חיל האוויר וקציני המטה הבכירים שלו להבהיר לציבור שהמחלוקת הפוליטית בחודשים שקדמו למלחמה - שטייסים במילואים היו שותפים פעילים בה - לא השפיעה כהוא זה על יכולתו של החיל אל מול מתקפת הפתע. הכשלים נבעו ממקומות אחרים. זה היה מבחינתו של חיל האוויר קרב היתקלות, שבו השתתפו גם אותם טייסים במילואים שאיימו או לא הופיעו בפועל לאימוני שמירת כשירות. בשבת 7 באוקטובר הם הגיעו כולם לטייסות בטווח הזמן המתבקש, והבודדים שלא היו כשירים לטוס בגלל שהפסיקו את התנדבותם ולא באו לאימוני כשירות בשבועות לפני, מילאו תפקידים במטה ועל הקרקע עד ששבו כעבור יום-יומיים לכשירות ולטיסה פעילה.
אחד מבכירי חיל האוויר שהשתתף בתחקיר אומר: "ב-7 באוקטובר חיל האוויר היה בכשירות מלאה, למרות מה שנאמר על הסרבנות בחיל האוויר. היינו ונכחנו מעל שדה הקרב כמעט מהרגעים הראשונים".
מה שגרם לכשל הבסיסי, שמנע מחיל האוויר להפעיל את מלוא עוצמתו באפקטיביות כבר מהשעות הראשונות של מתקפת הפתע, היה הערכת החסר של האיום על ידי אמ"ן ושב"כ, והיערכות לא נכונה של חיל האוויר לכוננות הנדרשת. זה גם היה המקור לכשל הכללי של הדרג המדיני, של צה"ל ומערכת הביטחון כולה. לכשלים האלה אפשר לראות את ההיבריס, הביטחון העצמי המופרז והזלזול באויב, כמו גם את העיסוק האובססיבי ללא צורך בפוליטיקה פנימית. השאר יסופר בתחקיר הצה"לי שיפורסם עוד שבועות אחדים, ובדוח של ועדת החקירה הממלכתית אם תקום סוף-סוף.
בשני הכרכים העבים של התחקיר לא ניתן לזהות אפילו מקרה אחד שבו חיל האוויר טוען שניצח או הכריע בקרב, להפך. "חשוב לפתוח בכל פעם - נכשלנו בהגנה על אזרחי ישראל", אמר מפקד החיל אלוף תומר בר בפורום סגור. "עם נתוני הפתיחה האלה לא היה ניתן למנוע את המתקפה אלא רק לצמצם את הנזק".
מהתחקיר עולה בעצם כי חיל האוויר לא תפס לאורך רוב יום הלחימה מה קורה על הקרקע. טייסים ראו אנשים רצים על הגדר, יוצאים דרך הפרצות, אך לא תמיד הייתה להם הבנה של מה הם רואים. כן, במקרים שזוהו טנדרים מלאים בחמושים - ירו עליהם המסק"רים והכטמ"מים בתותחים ובטילים. אבל החיל היה צריך לקבל תמונה יותר מלאה מכוחות הקרקע. חיל האוויר פועל במהירויות גבוהות ובגבהים משתנים וזקוק למטרות ידועות ומצוינות מראש בדיוק של לפחות 12 ספרות נ"צ - במקרה של מטוסי קרב - או להכוונה מהקרקע - כשמדובר בכטמ"מים ומסוקי הקרב. כבר בשבע בבוקר המחבלים היו בתוך היישובים ובמוצבים. להטיל פצצה של טון על אזור שיש בו ישראלים רבים אינו אופציה. המשמעות היא הרוגים ונפגעים רבים, בטווח של מאות מטרים. זו הסיבה שההנחיה לטייסים ולמפעילי הכטמ"מים לפעול על פי שיקול דעתם והבנתם מהשטח.
מסקנה נוספת: חיל האוויר התכונן למערכה בצפון, והתייחס לדרום כזירה שלא נשקף ממנה איום ממשי. אחת התוצאות היא כי מסוקי הקרב הועמדו בכוננות ברמת דוד ולקח להם שעה לטוס לרצועה. הכוננות שכן הייתה אמורה לתת מענה בעזה, לא הייתה שם. זה נכון גם לגבי המודיעין של חיל האוויר. לא הייתה לו תמונת מצב עצמאית לגבי עזה, והחיל היה תלוי במטכ"ל שיגיד לו מה קורה. לא הייתה לחיל כמעט כוננות לזירה זו, למעט כטמ"ם אחד וכמה מסק"רים. החיל לא התייחס לאיום מהרצועה ככלל - כמו כל הצבא - מספיק ברצינות.
בעיה נוספת אירעה בבור של חיל האוויר בקרייה, במשל"ט - שם נמצא תא השליטה המרכזי שנמצא בתל-אביב. מפקד עליו קצין מטה בכיר, המכונה רמשל"ט, שמפעיל את חיל האוויר בצורה ריכוזית. מפקד תא השליטה הוא בעצם המפקד הבכיר בחיל באותה שעה. הרמשל"ט מספר בתחקיר, שבהיעדר תמונת מצב הוא מחליט להתייחס לאירוע בתחילה כאל התקפה רב-זירתית על מדינת ישראל שחלקה כבר מתרחש וחלקה עומד להתרחש מצפון, ממזרח ומדרום על ידי מדינות ציר ההתנגדות האיראני. הוא מחליט להזניק את מטוסי הקרב שהיו בכוננות יירוט לפטרל מעל אתרים רגישים ברחבי הארץ, כולל אסדות הגז שבלב ים. זו הסיבה שחלק ממטוסי הכוננות לא הופעלו מיד ולא הופנו ישירות לעזה, אלא הוזנקו לקדם פני איומים אפשריים. אם מטוס או שניים היו מגיעים לגזרת עזה, אפילו עצם ההופעה שלהם עם בום על-קולי או לחלופין אם היו זורקים פצצה על ההמונים הפורעים ממערב לגדר - ייתכן והיה לכך אפקט. קשה לקבוע אם החלטתו של אותו קצין הייתה טעות לאור היעדר מוחלט כמעט של תמונת מצב. סיבה נוספת להיעדר תמונה המצב: יש לחיל האוויר קציני קשר בכל האוגדות ובחטיבות. רובם היו באותו בוקר בחופשת חג, ואלו שכן היו בחמ"לים ולקו באותו עיוורון והיעדר תמונת מצב שבה לקו גם המפקדים הבכירים מהם בחמ"ל.
אולם בכל הקשור לעמידה בזמנים, חיל האוויר מצא בתחקיר שכל היחידות עמדו בזמנים שנקבעו להם מראש בתוכנית הכוננות הקצרה. מה לעשות שתוכנית הכוננות הייתה מכוונת בעיקר לאיום מצפון.
זו השתלשלות האירועים על פי לוח זמנים כפי שהיא מופיעה בתחקיר:
• 6/10/23 - ערב סוכות וחג שמחת תורה: חיל האוויר נכנס לכוננות חגים על פי הנהלים על פי ההנחיות שחיל האוויר קיבל מאגף המבצעים. על פי ההנחיות האלה, ישראל צריכה הייתה להיות ערוכה בסבירות נמוכה יחסית למתקפה רב-זירתית על ידי מדינות ציר ההתנגדות בהנהגת איראן, ובסבירות יותר גבוהה להתקפה מצפון על ידי חיזבאללה שתכלול גם התקפה קרקעית של כוח רדואן על הגליל.
בהתאם להערכה זו, חיל האוויר העמיד ב"כוננות קצרה" כלומר מיידית, 25 כלי טיס: שלושה כטמ"מים (כלי טיס מאוישים מרחוק) חמושים נמצאים באוויר, שניים בגבול לבנון, אחד מעל עזה וכטמ"מ נוסף בכוננות להזנקה. מטוסי קרב - שישה מטוסים הועמדו בכוננות לתקיפה מהירה ושישה מטוסי קרב היו בכוננות ליירוט מטוסי וכטב"מי אויב תוקפים בתוך דקות. עוד זוג מטוסי קרב היו בכוננות יירוט דחופה. מסוקי קרב - זוג מסוקים היה בכוננות להזנקה ברמת דוד בצפון בגלל ההערכה שהאיום העיקרי נשקף מצפון וזוג מסוקי סער (תובלה), יסעורים וינשופים המיועדים לחילוץ נפגעים והטסת כוחות, היו בכוננות לפעולה. מסוק גדול נוסף בכוננות מהירה. בתחקיר נמצא שכל הכלים ללא יוצא מן הכלל נכנסו לפעולה בזמנים שנקבעו להם מראש, ולעיתים אף הקדימו.
• הלילה שבין 6 ל-7 באוקטובר - שב"כ מתריע והרמטכ"ל מכנס הערכות מצב במשך הלילה, אבל מפקד חיל האוויר לא מודע למתרחש. בניגוד לטענות שהועלו בתקשורת, בחיל האוויר מציינים שהם לא מודעים לשום בקשה שהייתה מפיקוד דרום (פד"מ) להזניק מסוקי קרב לפני תחילת המתקפה ב-6:29.
• 06:29 - מתקפת הפתע של חמאס החלה. ראשונות נכנסו לפעולה סוללות כיפת ברזל, שנאלצו להתמודד עם מטחים של 3,700 רקטות לכל רחבי הארץ. תוך זמן קצר, ביישובי הדרום ובמיוחד עוטף עזה, שספגו את עיקר מטחי הרקטות אזלו במהירות טילי היירוט ("הטמירים"). המחבלים הצליחו "להרוות" את מערך כיפת ברזל בדרום באופן שרוקן את המשגרים במהירות, ולכן המערך הזה הצליח ליירט רק כמחצית מהרקטות שנורו לעבר הדרום. עיקר האבידות כתוצאה מהמטחים האלה היו בקרב הפזורה הבדואית בנגב שלא היו לה ממ"דים. באחת הסוללות כשהתרוקן המשגר, יצאו הקצינה סרן סהר סעודין והחיילים נתיב קוצרו ובנימין גבריאל יונה להביא משאית עם אספקת "טמירים" כדי לטעון מחדש את המשגרים, אבל הם נתקלו במחבלים שהרגו את שלושתם.
תחקיר חיל האוויר מפריך עוד שני מיתוסים חסרי בסיס שרווחו ברשתות ובתקשורת. האחד: הטענה שהמחבלים הצליחו לשתק את הסוללות בדרום באמצעות מתקפת סייבר. טענה נוספת שהופרכה היא שהחיל לא ידע על מסיבת הנובה והתעלם ממנה. חיל האוויר קיבל התרעה על המסיבה, ואף הקצה לסוללות כיפת ברזל פוליגון - משימת הגנה מיוחדת לאזור המסיבה - ובאמת בשעה הראשונה האזור היה מוגן מפני רקטות. הבעיה היא שבפיקוד דרום ובאוגדת עזה לא דיווחו משום מה לחיל האוויר על הטבח שם לפני שעות אחה"צ, ואז כבר היה מאוחר. רוב המחבלים כבר הסתלקו מהאזור, וחיל האוויר שאז כבר הפעיל עשרות מטוסי ומסוקי קרב בשטח, חשש להטיל פצצות ולירות טילים ובתותחים לעבר אזור שבו הסתובבו מחבלים ושורדי הנובה מבלי יכולות להבחין ביניהם.
• 06:30 - דקה אחרי תחילת המתקפה, הרמשל"ט בבור הפיקוד מתקשר עם קצין האג"ם של האוגדה. קצין האג"ם מספר לו שהוא נמצא בחמ"ל התת-קרקעי, ולא מצליח לתת לו תמונת מצב. הרמשל"ט אז מקבל את ההחלטה הדרמטית להתייחס לאירוע כמלחמה רב-זירתית, ומפנה כאמור את מטוסי הקרב שבכוננות לצפון ולאתרים רגישים. הכטמ"ם שהיה מעל רצועת עזה מוזנק ועושה את דרכו לאזור נתיב העשרה, משם מעריכים בחיל האוויר באותה שעה שצפויה הסכנה הגדולה ביותר.
• 07:10 - מפקד חיל האוויר מגיע לבור ובהיעדר תמונת מצב מחליט להעביר את חיל האוויר למצב "דלת", שמשמעותו: כל חיל האוויר פועל במצב של מלחמה מלאה. לוקח זמן לגוף גדול ומורכב כחיל האוויר לעבור משגרת חג ל"דלת". זה מצריך הרבה הכנות, שינויים טכניים ולוגיסטיים, הוצאת תוכניות מבצעיות מהמגירה. בפועל, באחת בצהריים ב-7 באוקטובר חיל האוויר היה כבר במצב "דלת" מלא. החשש המרכזי באותו זמן היה דווקא שנסראללה מתואם עם סינוואר, וכי אנשי כוח רדואן ומערכי הרקטות והטילים שלו יצטרפו תוך שעות ללחימה.
התחקיר מעלה נתון דרמטי: מתוך 6,000 מחבלים שתקפו באותו יום בשלושה גלים, נהרגו 1,600. חיל האוויר ישירות, על פי ממצאי הבדיקות בשטח והבדיקות הפורנזיות, הרג בין 700 ל-1,000 מחבלים. הנתון הזה מעיד שחיל האוויר מילא תפקיד חשוב בהדיפת המחבלים
• 07:15 - כטמ"ם חמוש שהיה מעל עזה תוקף מחבלים באזור הגדר סמוך ליישוב נתיב העשרה. זמן קצר אחר כך, מטוסי הקרב של חיל האוויר שהיו בכוננות הקצרה תקפו מנהרה שהייתה מוכרת למודיעין פיקוד דרום ושממנה היו אמורים לצאת מחבלים ולהסתער על נתיב העשרה. המנהרה נהרסה, אבל לא היו בה מחבלים. ההחלטה לתקוף אותה התקבלה כתוצאה מהעיוורון המודיעיני הכללי. בפועל, נתיב העשרה הותקף תחילה על ידי מחבלים שבאו בגלשני אוויר.
בהתייעצות עם פיקוד דרום נתן מפקד חיל האוויר הוראה שלא יורים ולא תוקפים בתוך היישובים, אבל התיר "מדיניות אש מרחיבה" במרחב הגדר. לאורך כמעט כל 7 באוקטובר, חיל האוויר לא קיבל מטרות לתקיפה וכמעט לא הייתה הכוונה מהקרקע. בשעות הראשונות, הקריטיות, לא היו מספיק אנשי חיל אוויר בקרב היחידות ולא היו מפקדי יחידות שהגיעו רק יותר מאוחר עם ציוד קשר מתאים. לכן כמה מטייסי המסק"רים אילתרו, והתקשרו בנייד לחברים ולאנשים שהכירו בעוטף ומהם קיבלו הכוונה, כולל בבסיס נחל עוז בהמשך היום. אבל בגדול ההוראה הייתה: בגלל חוסר הבהירות, לא לתקוף בתוך היישובים והמוצבים.
בסביבות השעה שבע ורבע מסוק קרב ראשון שהגיע מהצפון תקף מחבלים באזור רעים. אחר כך הצטרפו גם מסוקי קרב מבסיס רמון שם היו מוכנים מסוקים חמושים, אבל לקח זמן עד שהגיעו הטייסים והנווטים וצוותי הקרקע שיכלו להוציא אותם לגיחה. הפעלת הכטמ"מים גם התעכבה, משתי סיבות: האחת, הבסיסים ומסלולי ההמראה שספגו מטחי רקטות או שהיו בכוננות ספיגה, והסיבה השנייה היא שכטמ"ם טס לאט ולהגיע מהמרכז לאזור הלחימה לוקח לעיתים יותר משעה.
• 08:10 - פינוי פצועים ראשון במסוק סער מזירת הלחימה. עד סוף היום, מסוקי היסעור והינשוף עם יחידת הטיפול והפינוי הרפואי 669 חילצו 157 פצועים. ב-8:18 דקות היו כבר שלושה כטמ"מים, חמישה מסק"רים ושישה מטוסי קרב שכולם תקפו ברצועה ובאזור הגדר.
• 08:47 - לוחמי 5101, יחידת שלדג מונחתים במסוק ליד קיבוץ בארי ומיד נכנסים ללחימה במקום. הקרב בבארי, שבו אנשי שלדג מילאו תפקיד מרכזי ושנוי במחלוקת, נחקר בנפרד על ידי המטכ"ל ופיקוד דרום, ולאנשי שלדג היו טענות רבות על יחס לא הוגן כלפיהם בתחקיר.
• 9:30 - התקבלה על החלטה על מדיניות אש מרחיבה, מתירנית הרבה יותר: "לתקוף כל מה שעל הגדר וממערב לה", כלומר את המחבלים שמנסים להיכנס בגל השני והשלישי ואת מי שיוצאים עם השלל שבזזו. במקרה זה - גם אם יש חשד שיש איתם חטופים. מה מובלע שם? "נוהל חניבעל". "כשאנחנו מבינים שאין כוחות שלנו על הגדר, אנחנו תוקפים שם כל דבר שזז", אומר מפקד בכיר בחיל האוויר. אבל הטייסים ומפעילי הכטמ"מים בשטח חרדים עדיין לגורל החטופים. במסגרת התחקיר ישנו סרטון שבו רואים מפעיל כטמ"מ שמשגר טיל לעבר הפגוש האחורי של כלי רכב מפני שהוא חושש שיש שם חטופים, ורק אחרי שהמחבלים קופצים מהרכב והוא נוכח שאין שם חטופים הוא פוגע עם טיל נוסף במחבלים.
• 10:30 - בהיעדר מידע על מה שקורה בקרקע, ממשיך חיל האוויר לפעול על פי התוכניות והמידעים שבידו. מטוסי קרב תוקפים בפצצות של טון MK84 את מפקדות חמאס ברחבי הרצועה. למבצע שתוכנן מראש קוראים "חרב דמוקלס". עד חצות ביצע חיל האוויר ברציפות 945 תקיפות ומסוקי הקרב ירו 11 אלף פגזים.
התחקיר מעלה נתון דרמטי: מתוך 6,000 מחבלים שתקפו באותו יום בשלושה גלים, נהרגו 1,600. חיל האוויר ישירות, על פי ממצאי הבדיקות בשטח והבדיקות הפורנזיות, הרג בין 700 ל-1,000 מחבלים. הנתון הזה מעיד שחיל האוויר מילא תפקיד חשוב בהדיפת המחבלים למרות שטייסיו ומפעילי הכטמ"מים פעלו בערפל קרב מוחלט.
מוכרים לפחות שני מקרים שבהם התערבות חיל האוויר, בעיקר מסוקי הקרב והכטמ"מים, צימצמו במידת מה את ממדי האסון. האחד היה במוצב נחל עוז, שבו נפלו 54 לוחמים ולוחמות וממנו נחטפו התצפיתניות. במקרה אחד באותו מוצב, 11 חיילות הסתתרו במבנה. המחבלים כבר החלו לסובב את הידית ואז נמלטו אחרי שכטב"ם שיגר טיל לקרבתם. החיילות ניצלו. המקרה השני היה בבוקר השעות המוקדמות סביב אנדרטת "חץ שחור". תקיפות חיל האוויר חיסלו מאות מחבלים שהיו במקום בנקודת התכנסות ותיכננו לפלוש למפלסים ולעומק הארץ.
המסקנה המרכזית שנובעת מהתחקיר היא שהריכוזיות של חיל האוויר הייתה במקרה הזה של אירוע מתפרץ בעוכריו, ולכן הלקח החשוב ביותר הוא ביזור. ב-7 באוקטובר, בכל מקום שהיה כלי טיס של חיל האוויר - בין אם כטמ"ם או מסק"ר מעל אזור הפעולה - הוא כיוון את הפעולה האווירית הכוללת והפך אותה לאפקטיבית. ולכן חיל האוויר הגיע למסקנה באירועים מתפרצים ובאירועי הגנת הגבולות שיש להאציל סמכויות.
הדנ"א של חיל האוויר הוא שמפקד חיל האוויר, או בהיעדרו הרמשל"ט, מפקד על הטייסים בקוקפיט. לכן, עבור החיל, להחליט על ביזור כעיקרון, זה צלם בהיכל: כמעט מהפכה. הכוונה היא לאפשר באירועים מתפרצים לטייסים והמפעילים בשטח - לפעול על פי שיקול דעת ובמקרים מסוימים לנהל את האש. לכן הוחלט לשנות את שמו של להק ההשתתפות, שעסק בעיקר בשת"פ בין חיל האוויר לכוחות הקרקע, ל"להק ההשתתפות והגבולות". זה אינו שינוי קוסמטי: הלהק יתאים את הפעולה והכלים לכל משימה וכל גזרה, בהתאם לצורך המבצעי. כעת הסמכות תהיה בידי תא ההשתתפות והגבולות, והוא יהיה מפעיל הכוח העיקרי בכל הקשור להגנת הגבולות.
מסקנה שנייה היא שחיל האוויר צריך להיות מוכן למתקפת פתע גדולה, או בלשונו "לאירועים שבהם תוחלת הנזק היא בלתי נסבלת", גם אם הסיכוי לאירוע כזה נמוך ועלול לקרות רק פעם ב-50 שנה (רמז למתקפת הפתע באוקטובר 1973). המשמעות היא שהחיל וטייסיו צריכים להיות מוכנים וערוכים מראש למלחמה שתפרוץ בלי התרעה. לכן לקח חשוב לעתיד: בחיל האוויר תיכננו והכניסו לשימוש מצב כוננות חדש - שיאפשר הרבה יותר כוח בזמן יותר קצר לכל אירוע מתפרץ. הרבה יותר כלי טיס מכל הסוגים בהרבה פחות זמן יופנו באירוע מתפרץ לכל אחת מהגזרות. למשל, ייתכן שתהיה בבסיס רמון כוננות קבועה לתקיפה ויירוט עבור הדרום, וכן פועלים שטייסות כטמ"מים יהיו גם בבסיסים בצפון, גם בדרום וגם במזרח. זה אומר יותר טייסים, יותר צוותי קרקע, יותר מטוסים בכוננות של דקות להזנקה וכל זה עולה הרבה מאוד כסף ומצריך הרבה מאוד כוח אדם בכוננות להזנקה מיידית. בינתיים, כבר הרבה מאוד מהלקחים האופרטיביים של חיל האוויר בהפעלת כטמ"מים ומסק"רים, מופעלים בשטח במלחמה מול מוקדי הטרור ביהודה ושומרון וכן הופעלו בדרום לבנון באחרונה.
מסקנה גדולה שלישית היא הצורך לבנות יכולת לגבש תמונת מצב מבצעית עצמאית של חיל האוויר, על ידי כלים אוויריים שיהיו מוכוונים למטרה זו, בעת אירוע מתפרץ. זאת בנוסף לאמצעים טכנולוגיים שאי-אפשר לפרט. לצורך זה בדיוק יש כוונה לקנות מטוסי Air Tractor, מטוסי תצפית קלים בממדי מטוס ריסוס, אך חמושים גם בתותחים קלים וגם בטילים. אלו יספקו ישירות מודיעין וכוח אש משמעותי לאוגדה תחת מתקפה במהלך אירועים כאלה. זה לא רחוק מימיו הראשונים של חיל האוויר, וה"סטירמנים" המפורסמים ממלחמת השחרור שמהם הטילו בקת"בים על הצבא המצרי הפולש.
בנוסף, צריך יותר מלהכפיל את מערכי ההגנה האווירית - כיפת ברזל - וכן את מערכי חץ 2 וחץ 3. ושסוללות כיפת ברזל לא יצטרכו לקבל ממרחקים אספקה לחידוש מחסניות הטילים המיירטים אלא שתהיה אספקה מיידית בשטח כל סוללה ואפילו משגר.
כפועל יוצא ממסקנות אלה, בחיל האוויר פועלים כבר כעת ולמעשה הדברים נמצאים בביצוע להרחבת השתתפות כלי טיס של חיל האוויר במערכי הגנת הגבולות. כלומר הרבה יותר כטמ"מים ומסוקי קרב שמופעלים על ידי האוגדות המרחביות בגבולות השונים באופן אינטגרלי, ובנוסף לכך גם הפעלת מודיעין וקשר שישלבו בצורה מהירה וטובה יותר בין הכוחות על הקרקע לבין כלי הטיס והאמצעים האחרים של החיל לטובת הגנת הגבולות.
ברור לגמרי שהאמצעים האלה יחייבו תוספת של כוח אדם, תקצוב והרבה משאבים נוספים. הדבר הזה עולה הרבה כסף, וחיל האוויר כבר פרס את צרכיו בפני ועדת נגל לתקציב הביטחון. בחיל האוויר יודעים לפרוט את האמרה "לעולם לא עוד" למונחים של אנשים, כלי טיס, ברגים ומודיעין.
פורסם לראשונה: 00:00, 14.02.25
