מתן יפה ואמנון שפלר רק רצו לספר מחדש את הסיפור הישראלי. לאחד שוב את החברה, אחרי השבר של המהפכה המשפטית. לכן גם התעקשו להצטרף לקורס של פרופ' מרשל גנץ הנחשב מהרווארד, העונה לשם: "ארגון אנשים, כוח, שינוי". כמי שעוסקים שנים בפעילות חברתית וציבורית, הם קיוו שהמרצה היהודי הנערץ, שמייחסים לו את הקמת התנועה העממית שגייסה כמיליון וחצי פעילים ופעילות למען ברק אובמה והובילה לניצחונו ב-2008 ‑ יעזור לספר את הסיפור הזה. רק שלשפלר וליפה לא היו מספיק נקודות אקדמיות כדי להשתתף בקורס המבוקש.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות רק למנויים:
וכך, באמצעות קצת חוצפה ישראלית, השניים וסטודנט ישראלי נוסף פנו לפרופ' גנץ ונפגשו איתו לארוחת בוקר, במהלכה הציגו בפניו את הרעיון לסיפור חדש, תחת הכותרת: "מדינת ישראל, דמוקרטיה ליברלית יהודית". זה עבד, והוא קיבל אותם לקורס המבוקש.
אבל במקום סיפור על ישראל, יפה ושפלר כתבו סיפור אחר לגמרי. סיפור על מלחמה באנטישמיות שהתפשטה באין מפריע באוניברסיטה היוקרתית לפני 7 באוקטובר, ובסופו של דבר, גם על ניצחון. לפני כחודש, שנתיים אחרי שהגישו תביעה על כך שהמוסד המכובד מעסיק פרופסורים שתומכים באלימות אנטי-יהודית ומפיצים תעמולה אנטישמית ‑ הסטודנטים הישראלים רשמו הצלחה בבית המשפט. אוניברסיטת הרווארד התקפלה.
יפה, 40, נשוי ואב לחמישה ממושב שריגים בשפלת יהודה, קצין בשריון בעברו ומי שייסד את עמותת "כוכבי המדבר" לפיתוח מנהיגות בקרב בני נוער בדואים, הוא ממובילי ארגון "תיקון 24" שהפך ל"אל הדגל". שפלר, 43, נשוי ואב לשלושה מתל-אביב, היה נווט קרב, רל"ש המזכיר הצבאי של ראש הממשלה (שעבד תחת אליעזר טולדנו ואבי בלוט) ומשמש מאז 2021 כדובר צה"ל לתקשורת בין-לאומית.
שניהם הגיעו להרווארד ללימודי תואר שני בבית הספר למדיניות ציבורית ע”ש קנדי, והתחברו מיד. "שידרנו על אותו גל", מסביר יפה, שעבר לשם ב-2021 עם משפחתו, דרך התוכנית של קרן וקסנר. שפלר הגיע לשם כדי להעמיק בלימודי מדיניות. "אחרי שהייתי עוזר המזכיר הצבאי של ראש הממשלה כמעט ארבע שנים, רציתי ללכת למקום שבו מלמדים הכי טוב איך לעשות מדיניות".
למה היה כל כך חשוב לכם להירשם לקורס של פרופ' גנץ?
יפה: "הבנו שעברו 75 שנה וצריך לעשות עדכון גרסה לסיפור הישראלי, כך שיכיל כמה שיותר מהאזרחים והתושבים. לרכז אנשים למקום לא מקוטב, אלא מאוחד. שלחנו לפרופ' גנץ את הרעיון שלנו: להגדיר את ישראל כדמוקרטיה יהודית ליברלית, והוא אהב אותו מאוד".
שפלר: "בקורס הוא מסביר איך לארגן אנשים יחד, איך מספרים סיפור שירתום אותם לפעולה. רוב הסטודנטים באו לשם בלי אג'נדה, אבל אנחנו היינו ממוקדים במטרה: איך הופכים את ישראל למגדלור במרחב".
4 צפייה בגלריה
מתן יפה ואמנון שפלר. "גילינו בהרווארד שטחיות, התלהמות והליכה אחרי העדר"
(צילום: ריאן פרויס)
היו תגובות מסטודנטים אחרים בקורס לכך שאתם ישראלים?
יפה: "שניים מעוזרי ההוראה הציגו את עצמם דרך סיפור שקשור לקונפליקט הישראלי-פלסטיני. אחת סיפרה שהיה לה חבר שנהרג מהפצצה של חיל האוויר הישראלי. שמענו אותם, אבל לא התעסקנו בזה. הצגנו את העבודה בכיתה והכל היה סבבה".
אלא שכבר אחרי השיעור הראשון זימן אותם פרופ' גנץ למשרדו. בפגישה, שארכה כשלוש שעות, ביקש מהם להסיר את המונח "דמוקרטיה ליברלית יהודית" מהתיאור של ישראל. לדבריו, ההצעה שלהם לא יצרה מרחב מוגן עבור הסטודנטים האחרים.
"הוא פתח את הפגישה ב'יש לנו בעיה'", מספר שפלר. "לטענתו, פרויקט שמגדיר את ישראל כיהודית ודמוקרטית הוא לא לגיטימי. זה כמו שאמריקאי יגיד: אני רוצה לקדם מדינה ללבנים בלבד. ואז נופל לי האסימון. היה לי מאוד קשה להבין מה זו אנטישמיות מודרנית. אנחנו רגילים לנאצים של מלחמת העולם השנייה, ככה גדלנו. לא יצא לי עד אז לראות מה זו שלילת הלגיטימציה של מדינת ישראל כיהודית ודמוקרטית".
גם בישראל קיים מתח סביב השילוב בין יהודית ודמוקרטית.
יפה: "מה שפרופ' גנץ אמר הוא, שאנחנו לא יכולים לתמוך במדינות שמגדירות את עצמן לפי דת ואתניות. גיגלתי ואני רואה שכמעט מחצית ממדינות העולם מגדירות עצמן כך, כולל כל המדינות המוסלמיות. אמרתי לו, תראה, אנחנו לא לבד, והוא קצת גימגם וזז באי-נוחות, אמר משהו כמו 'זה לא אותו דבר'".
שפלר: "זה סטנדרט כפול, שנופל בדיוק בהגדרה של האנטישמיות המודרנית. לא מדובר כאן במדיניות של ממשלת ישראל, אלא עצם הקיום שלה הוא הבעיה. אמרנו לו, אנחנו באקדמיה ומהותה של האקדמיה היא לאפשר דיון. אם למישהו זה מפריע, הוא מוזמן לפנות אלינו. יצאנו מהחדר כשאנחנו מבהירים שלא נשנה את הנושא. מכאן התחילה חליפת מיילים בינינו, שבסופה הוא כתב לנו: 'אם לא תשנו את הנושא, תיאלצו לשאת בהשלכות'".
מה זה אומר?
"התחושה הייתה שמאותו רגע - אנחנו מוקצים. קבוצות אחרות הציגו את הנושאים שלהן, ואנחנו לא. אחת הסטודנטיות דיברה על המהומות בחווארה ויצאה באמירות אנטי-ישראליות. ביקשנו את ההזדמנות להגיב. גנץ אמר: 'אני לא אהפוך את זה לשיח פוליטי'. ענינו שהוא בדיוק עשה את זה והוא התעצבן ואמר לנו: 'די, גרמתם למספיק בעיות'".
שפלר: "התחושה היא שאם אתה רוסי או איראני, מתייחסים אליך בקמפוס כבן אדם. לא אומרים שאתה פוטין או חמינאי"
יפה: "היה מרצה שאמר לי: ישראל היא המדינה היחידה בעולם שכשלא אוהבים את הממשלה שלה ‑ אומרים שאין לה זכות קיום"
בדוח חקירה עצמאי, שצורף לתביעה שהוגשה מאוחר יותר, דיווח פרופ' גנץ כי עליו לספק סביבת לימודים לא פוגענית כלפי סטודנטים מוסלמים, וכי "מה שהיה פוגעני, היה הרעיון של דמוקרטיה יהודית ‑ דמוקרטיה שמוגדרת באמצעות אתניות, בעוד המדינה שולטת על הפלסטינים מאז 67' תחת כיבוש, דבר שאינו דמוקרטי".
יפה: "היה מרצה בכיר שאמר משפט שעד היום הולך איתי: ישראל היא המדינה היחידה בעולם שכאשר אנשים לא אוהבים את הממשלה שלה ‑ הם אומרים שאין לה זכות קיום. אף אחד לא אומר את זה על רוסיה. עליה אומרים שצריך להחליף את פוטין. בן-גוריון אמר שצריך להילחם בספר הלבן כאילו אין נאצים ובנאצים כאילו אין ספר לבן, אז היום - צריך להילחם באנטישמיות כאילו ישראל מושלמת, ולהילחם כדי להפוך את ישראל לכזו כאילו אין אנטישמיות".
שפלר: "התחושה הכללית היא שאם אתה רוסי או איראני, מתייחסים אליך בקמפוס כבן אדם. לא אומרים שאתה פוטין או חמינאי".
שפלר ויפה החליטו לא לעבור לסדר היום על האפליה הבוטה. "זה היה מובן מאליו שאנחנו יוצאים למאבק", אומר יפה. "גדלתי על הסיפורים של סבא שלי, אורי יפה, שהיה ממייסדי הפלמ"ח, וגם כשהרבה חברים שלי פנו להייטק, בחרתי במגזר החברתי. חשבנו שאנחנו צריכים לעשות את זה גם עבור הסטודנטים היהודים, שתפקידנו לקום ולעשות מעשה גם עבור סטודנטית צעירה בברקלי שנתקלת באנטישמיות".
שפלר: "סטודנט יהודי אמריקאי עלול לפחד על הציון שלו, על המקום שלו באוניברסיטה. אנחנו לא".
השניים, יחד עם סטודנט ישראלי נוסף שמבקש לא להיחשף, פנו למרכז ברנדייס לזכויות אדם, שהסכים לייצג אותם. תחילה, הבטיחה הנהלת הרווארד לערוך בדיקה פנימית. "הדקאן הביא חוקרת חיצונית, משפטנית בהכשרתה, שהגיעה למסקנה שסבלנו מאפליה, והדקאן אמר שיקים צוות ויעדכן אותנו", אומר שפלר. "אחרי כמה שבועות הוא חזר אלינו ואמר: טיפלנו במרצה, אבל הכל תחת חיסיון. ובזה זה נגמר. אמרנו שזה לא מקובל עלינו".
יפה: "גדלתי על הסיפורים של סבא שלי, אורי יפה, שהיה ממייסדי הפלמ"ח. זה היה לי מובן מאליו שאנחנו יוצאים למאבק".
שפלר: "סטודנט יהודי אמריקאי עלול לפחד על הציון שלו, או על המקום שלו באוניברסיטה. אנחנו לא"
יחד עם הסטודנט הנוסף, תבעו שפלר ויפה את הרווארד בבית המשפט הפדרלי בבוסטון, בטענה שהאוניברסיטה נוהגת באכיפה בררנית, נמנעת מהגנה על סטודנטים יהודים מהטרדה ומעסיקה פרופסורים שתומכים באלימות אנטי-יהודית ומפיצים תעמולה אנטישמית. בינתיים הגיע 7 באוקטובר, ואיתו הפגנות פרו-פלסטיניות בקמפוס וההצהרה השערורייתית של נשיאת האוניברסיטה קלודין גיי בשימוע בקונגרס, ולפיה קריאה לרצח עם של יהודים היא "תלוית הקשר" ולא ברור אם היא נוגדת את תקנות האוניברסיטה.
יפה: "אחרי שסיימתי את התואר השני טיילתי קצת עם המשפחה בארצות-הברית, וחזרנו ארצה. ב-7 באוקטובר התגייסתי למילואים, שירתי בצפון ובעזה, ואחרי שהשתחררתי הקמתי יחד עם חבר'ה מהמילואים את 'תיקון 24'. באפריל גויסתי שוב. שירתי 300 ימים במספר סבבים".
אילו תגובות קיבלתם מהסטודנטים בהרווארד כשפרצה המלחמה?
"במילואים הייתי לגמרי מנותק מקבוצת הווטסאפ של המחזור שלנו בהרווארד, אבל אז חברה הפנתה את תשומת ליבי לאחד הסטודנטים שהשווה בין ישראל לגרמניה הנאצית. נטרפתי. עניתי לו בקבוצה, והייתי מאוד לא פוליטיקלי קורקט, עם כל התיאורים של זוועות 7 באוקטובר. קיבלתי אחר כך הרבה תמיכה מחבר'ה אחרים שלמדו איתנו. יש לאנשים לפעמים בלבול קשה לגבי טוב ורע, טרור וצבא. מלחמה זה חרא - אבל חייבים לזכור מי הטובים ומי הרעים בסיפור הזה. ועדיין, גם כאן, הגישה היהירה שיותר מדי ישראלים נוקטים, כזאת שאומרת: 'שיקפצו לי' ‑ היא הרסנית, ילדותית ולא מקדמת כלום".
היו סטודנטים ומרצים שיצרו איתכם קשר ושאלו לשלומכם?
"לגמרי. נפתחה קבוצת סטודנטים שתומכים בישראל שהתעניינו בשלומנו".
4 צפייה בגלריה
הפגנה פרו-פלסטינית בהרווארד. "עוד קודם גילינו שם את השטחיות וההליכה אחרי העדר"
(צילום: Boston Globe, GettyImages)
בעוד יפה נלחם בשטח, שפלר נאבק בזירת ההסברה הבינלאומית ואף חזר להרווארד בדצמבר 23', להקרין את סרט הזוועות יחד עם בית חב"ד. "יום אחרי ההקרנה היה השימוע בקונגרס של נשיאת הרווארד".
מה חשבתם על השימוע שלה בקונגרס, שבעקבותיו גם התפטרה?
יפה: "זו הזיה מוחלטת. את המובן מאליו צריך לומר ‑ אין שום קונטקסט שבו קריאה להרג יהודים היא לגיטימית".
ומה עם ההפגנות הפרו-פלסטיניות בקמפוס?
שפלר: "כאב לי מאוד לראות אותן, אבל הן לא הפתיעו אותי. זה מה שגילינו עוד קודם - את אי-ההבנה, השטחיות, ההתלהמות, ההליכה אחרי העדר".
מי שעומד בראש מרכז ברנדייס לזכויות אדם וסייע לשפלר ויפה בהגשת התביעה הוא קנת' (קן) מרקוס, לשעבר עוזר שר החינוך האמריקאי לזכויות אזרח, האיש ש"הניו יורק טיימס" הגדיר כ"אדם שעזר להגדיר מחדש אנטישמיות בקמפוסים". בראיון זום ממקום מושבו, בווירג'יניה שבארה"ב, אפשר עדיין להרגיש בסיפוק שלו מההסכם שהשיג עם הרווארד, רגע לפני השבעתו של הנשיא דונלד טראמפ. "שלושת הגברים האמיצים האלה כיבדו את הרווארד ולא חיפשו לגרום כאב לאף אחד, אלא לפתור בעיה", אומר מרקוס. "אחרי 7 באוקטובר הבנו שעלינו להשתמש בתביעה כדי להתייחס לדברים הנוראים שהתרחשו באוניברסיטה כולה".
התביעה, שהוגשה במאי 2024, נפתחה במקרה של שלושת הישראלים, אבל המשיכה ותיארה את האווירה הקשה בקמפוס אחרי 7 באוקטובר. הרווארד נאלצה להסביר איך הפכה, לפי ברנדייס, ל"מעוז של אנטישמיות משתוללת".
יפה: "רצינו דבר אחד: אימפקט".
שפלר: "צריך להבין, האנטישמיות מהימין כמעט לא ממוסדת. ניאו-נאצים הם לא לגיטימיים. אבל מהצד השמאלי, הפרוגרסיבי, המוסדות הלכו והקצינו, והתחברו עם הטוענים שמדינת ישראל לא לגיטימית. זה מה שקרה לפרופ' גנץ. הוא עבר מביקורת של המדיניות הישראלית לשלילת הקיום שלה".
"השוק הגדול עבורנו הוא שראינו מחאות מסיביות בקמפוסים, הטרדות ותקיפות נגד יהודים מיד אחרי 7 באוקטובר", אומר מרקוס. "זה קרה אחרי הזוועות שביצע חמאס, עוד לפני שצה"ל נכנס לעזה. אלה לא היו שוחרי שלום, עם דעה מוטעית ככל שתהיה, אלה היו רדיקלים ואנטי-ציונים מתסיסים, שבנו על הזוועות וחגגו אותן".
שפלר: "האנטישמיות מהימין כמעט לא ממוסדת. ניאו-נאצים הם לא לגיטימיים. אבל מהצד השמאלי, הפרוגרסיבי, המוסדות הלכו והקצינו, והתחברו עם הטוענים שמדינת ישראל לא לגיטימית"
מרקוס הוסיף כי, "חקרתי ולמדתי ונלחמתי נגד האנטישמיות מעל 20 שנה. אוניברסיטת קולומביה הייתה על הרדאר שלי מאז 2002. היו שם בעיות חמורות. פעם החשבתי את הרווארד לקמפוס יותר טוב עבור יהודים. ב-2025 אנחנו לא יכולים להחשיב אף קמפוס כבטוח לגמרי".
לפני כחודש הגיעה התביעה לסיומה בפשרה שאותה הגדיר מרקוס כניצחון גדול. במסגרת ההסדר הרווארד תשלם לתובעים פיצוי בסכום שלא פורסם, ותאמץ את הגדרת האנטישמיות של הברית הבינלאומית לזיכרון השואה (IHRA). בנוסף, האוניברסיטה תקיים מנגנון חדש לטיפול בתלונות על אנטישמיות, ובית הספר למדיניות ציבורית יאפשר לשלושה מבוגריו לקיים דיון פתוח בקמפוס על "דמוקרטיה יהודית ישראלית".
בעקבות ההחלטה מרכז ברנדייס והרווארד פירסמו הודעה משותפת ולפיה, "עבור רבים, ציונות היא חלק בלתי נפרד מזהותם היהודית. כל התנהגות שתיחשב לאפליה על בסיס יהדות או זהות ישראלית, עשויה להיחשב כהפרה של מדיניות המוסד אם היא מופנית כלפי ציונים".
מרקוס: "זה ניצחון גדול, וזה גם לא סוף הסיפור. להרווארד יש כוח משימה למאבק באנטישמית שבודק דרכים נוספות להתמודד עם הבעיה. בתקווה שההישג הזה יהווה נקודת מפנה ואוניברסיטאות אחרות ילכו אחרי הרווארד".
יפה: "הדבר שהכי הפחיד אותי היה שהתביעה תיגמר בכלום. שבית המשפט יזרוק אותנו מכל המדרגות. וכשקן הסביר לנו את פרטי ההסדר, הבנו שמדובר בהישג שעומד לשנות את הזירה האקדמית באמריקה. ברגע שהרווארד מאמצים את המדיניות הזו, זה מאפשר לכולם להיתלות באילנות גבוהים".
אתם חושבים שאפשר עדיין לשנות את הגישה של הסטודנטים בהרווארד לישראל באמצעות הסברה?
"ברור שאפשר. אנחנו מזלזלים בפלסטינים, אבל הם יצרו מערך הסברה מפואר. לקחתי כמה שיעורי ערבית בהרווארד, וכל הטקסטים היו על פלסטין, כאילו אין עוד למעלה מ-20 מדינות ערביות. צריך גם להגיד ביושר: ההסברה הישראלית היא מחדל ענק, שני רק ל-7 באוקטובר. ישראל הזניחה לחלוטין את הזירה הזו. זה צריך להיות פרויקט לאומי שמתוקצב ומנוהל על ידי האנשים הכי טובים במדינה. יש פה אנשים מעולים שיודעים לעשות הסברה בצורה פנומנלית, ויכולים לתת נוקאאוט גם בחזית הזאת".
שפלר: "אחד הדברים בהסכם הוא שהרווארד יזמינו את שלושתנו לכנס שיעסוק בדמוקרטיה היהודית הליברלית, בבית הספר למדיניות ציבורית על שם קנדי. נחזור לשם לספר את הסיפור הישראלי".
