בנייה מחדש של עזה בהיקף 53 מיליארד דולר; הקמת ועדה לניהול הרצועה למשך שישה חודשים; הכנה לחזרת הרשות לאזור; ואפשרות לפריסת כוחות בינ"ל בעזה. זוהי תמצית היוזמה המצרית שהוצגה בכינוס חירום של הליגה הערבית שהתקיים ביום שלישי השבוע, וזכה לשם "פסגת פלסטין". תוכנית "עזה 2030" נועדה בראש ובראשונה לשמש מענה לטראמפ, שהכריז כי הוא מצפה למהלך ערבי בעניין עזה. תקוות מדינות ערב הייתה שהצגת היוזמה תביא לקיפול רעיון הטרנספר מהרצועה שמהלך עליהן אימים.
הנקודה החשובה ביותר מבחינת ישראל היא כמובן מי שולט בעזה ביום שאחרי. מראשית 2024 מנסים המצרים לקדם תוכנית לכינון ועדה מנהלת בעזה ולהציגה כמתכון לסדר חדש בלי חמאס. הארגון מצידו זורם עם היוזמה: מברך על החלטות הפסגה, אבל מתנגד להתפרק מנשקו, בוודאי שלא להתפנות מעזה. "נקבל כל מהלך המבוסס על הסכמה לאומית פלסטינית, אבל נתנגד לניסיון חיצוני לעצב סדר חדש בעזה. חמאס לא חייב להיות חלק מאותו סדר, ולא בטוח שהוא מעוניין להשתלב בו", הכריז חאזם קאסם, מדוברי הארגון בעזה.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
טורים קודמים של מיכאל מילשטיין:
2 צפייה בגלריה
הפסגה בקהיר. אמיל חביבי טען שהכינוסים האלה תמיד לטובת ישראל. כך גם הפעם
(צילום: Egyptian Presidency, Reuters)
את הפיל שבחדר, כלומר העובדה שחמאס ימשיך להחזיק בנשק, פוטרת היוזמה בניסוח שלא יכול לשכנע ישראלים כיום: "ריבוי הקבוצות החמושות בעזה הוא דילמה שניתן להתמודד עימה, ואף למגר, באמצעות אופק ברור ותהליך מדיני". זהו למעשה דגם חיזבאללה: שימור כוח צבאי והשפעה פוליטית וציבורית של חמאס בכל הרצועה, בלי להיות ריבון בפועל או לשאת באחריות אזרחית. "בין מדינות ערב התגלעו חילוקי דעות לגבי עתיד חמאס, ובפרט לגבי כוחו הצבאי, והן העדיפו לייצר ניסוח עמום, מתוך הכרה שאין יכולת לפרק את הארגון כרגע מנשקו או לשכנע אותו לעשות זאת", מסביר בשיחה ודיע עואודה, פרשן היומון הנפוץ "אל-קודס אל-ערבי" הרואה אור בלונדון.
הרשות אכן שואפת לשוב לעזה, אבל חוששת שהיוזמה תהיה מעטה קוסמטי שמתחתיו ימשיך חמאס להיות בעל הבית האמיתי, בדיוק כפי שקרה בשני מהלכי פיוס, ב-2014 וב-2017. בניסיון להפגין רלוונטיות, וכנראה בלחץ מצרי כבד, הכריז אבו-מאזן בפסגה על מהלכים שנועדו להציג לכאורה רענון: חנינה לאנשי דחלאן שסולקו מפתח בעקבות האשמת דחלאן בקשירת קשר נגד אבו-מאזן; הכרזה על בחירות כלליות ולנשיאות בגדה, בעזה ובמזרח ירושלים בשנה הבאה; ומינוי סגן לאבו-מאזן כיו"ר הוועד הפועל של אש"ף, מהלך שמחזק את סיכוייו של חוסיין א-שייח', מזכ"ל הוועד והמועמד לתפקיד הסגן, להתבסס כיורש לראיס. "העניין לא רציני ביסודו. הוא נובע מלחץ חיצוני, ואבו-מאזן הרי ידוע כהפכפך", פוסק בשיחה סאמר סינג'לאווי, מראשי מחנה דחלאן בגדה.
תגובת הבית הלבן הייתה מהירה: "המהלך שקודם לא מכיר בכך שהרצועה לא ראויה למגורים, וטראמפ איתן בדעתו לשקם את הרצועה בלי חמאס". לא מדובר אמנם בטריקת דלת, אבל מתגלה קושי למימוש היוזמה ולסיום העימות, ולא נחתם הדיון על תוכנית טראמפ, כפי שייחל העולם הערבי. "בעולם הערבי לא מתרגשים יותר מדי מתגובת ארה"ב. אין על השולחן הצעה ריאלית אחרת, ולא מן הנמנע שטראמפ ישלח את מדינות ערב לעשות תיקונים", מסביר סינג'לאווי. "צריך לציין שיש חוסר שביעות רצון בולט של חלק ממדינות ערב מהתוכנית המצרית, מכך שהיא טקטית מאוד, ממוקדת בשיקום ובכספים, ללא עומק אסטרטגי. ראיה לכך היא ששליט האמירויות ויורש העצר הסעודי לא נכחו בפסגה. אם שתי המדינות יעמיקו את מעורבותן ביוזמה, לצד הבטחה לשלב חברות אמריקאיות בשיקום, עמדת וושינגטון עשויה להתמתן".
ישראל יישרה קו עם טראמפ ובהודעת דובר משרד החוץ השבוע נטען: "היוזמה נטועה בפרספקטיבות מיושנות, מתעלמת מטבח 7 באוקטובר וממשיכה להסתמך על הרשות ואונר"א. במשך 77 שנים מדינות ערב משתמשות בפלסטינים נגד ישראל ובכך דנות אותם למעמד פליטים נצחיים. הרעיון של טראמפ מעניק הזדמנות לעזתים לבחירה חופשית וצריך לעודד את זה. מדינות ערב דחו אותו מבלי לתת לה סיכוי הוגן".
היוזמה מחדדת את מיעוט החלופות האסטרטגיות שניצבות בפני ישראל ואת הצורך לברור בין רעיונות מציאותיים ופנטזיות, ולבחון מה ניתן ליישם כאן ועכשיו, ומה בעתיד רחוק. קיימות כרגע שלוש חלופות. הראשונה, חזרה ללחימה לפי הדגם שהתקיים לפני הפסקת האש, כלומר התשה עטופה בסיסמאות של התקרבות מתמדת לניצחון מוחלט, אבל ללא יכולת להציג מסגרות זמן ברורות. השנייה, כיבוש מלא של הרצועה ושהייה בה לאורך זמן, תרחיש שאכן יצליח לקעקע את היכולות הצבאיות והשלטוניות של חמאס, אך מחייב קונצנזוס מבית, גיבוי חיצוני, גיוס מילואים רחב היקף ומשאבים חומריים אדירים, שלא ניכר שקיימים כרגע. בשני התרחישים הסיכוי לשחרור חטופים חיים אפסי, ובמילים אחרות אין היתכנות לסיסמה: מיטוט חמאס ושחרור חטופים בו-זמנית.
החלופה השלישית מגולמת בקידום השלב השני של העסקה, ואולי אף בבחינה של כל או חלק מהיוזמה הערבית. הדבר ילווה במחירים קשים, ובראשם המשך קיום חמאס בעזה, גם אם כוחו יוגבל באמצעות פיקוח ביטחוני אמריקאי בעזה ושליטה לא-פלסטינית בציר פילדלפי. זהו אינו תרחיש אידיאלי, אבל הוא הרע במיעוטו בהשוואה לשניים הראשונים שקשים למימוש בעת הנוכחית, והדרך היחידה לשחרור החטופים. בתווך ניצבות פנטזיות שהעיסוק בהן משקף לימוד מוגבל מ-7 באוקטובר: אמונה שחזרה ללחימה תגמיש את חמאס בנושא החטופים, תשכנע אותו לעזוב את עזה או להתפרז מנשקו; איתור גורם ערבי שייקח על עצמו את עזה; וכמובן תוכנית טראמפ.
מול כיבוש הרצועה או חזרה ללחימה, עומדים קידום שלב ב' של העסקה ובחינה של היוזמה הערבית. המחירים קשים, בעיקר המשך קיום חמאס בעזה - גם אם כוחו יוגבל - אבל זה הרע במיעוטו והדרך היחידה לשחרור החטופים
"הסופר אמיל חביבי טען בעבר באירוניה שהכינוסים הבין-ערביים, הם סוג של ישועה עבור ישראל, שכן מתקבלות בהם החלטות שמשקפות השתנות ערבית מתמדת לטובתה. היוזמה הנוכחית תואמת את ההגדרה. היא לא אידיאלית, אבל היא מכילה רכיבים ששווה לפחות לשקול. דבקות של ישראל בגישה נוקשה תגרום לאובדן הזדמנויות אסטרטגיות, ובראשן הנורמליזציה עם סעודיה", מסביר עואודה.
במבט קדימה, חיוני שישראל תעגן על ציר הזמן את יעדיה השונים. שחרור החטופים וניצחון מוחלט לא מתקיימים באותו ממד. הדבר הריאלי והנכון בטווח הנראה לעין הוא קידום שלב ב', על מחיריו הגבוהים, ובראשם סיום המלחמה ונסיגה מהרצועה. חמאס לא צפוי "להתביית", "להחליד" או לקרוס בעקבות "אביב עזתי", הוא יחתור תמיד לתקוף את ישראל, וייטע בתודעת הפלסטינים את הכמיהה להכחדתה. על רקע זה ברור כי בטווח ארוך יותר לא יהיה מנוס מעקירה שורשית של חמאס באמצעות כיבוש כל הרצועה, שהייה בה וסיוע בפיתוח חלופה. זהו מהלך היסטורי שעדיף כי יקודם בידי הנהגה שאינה נגועה במחדל 7 באוקטובר ובקונספציה שקרסה באותו יום.
ד"ר מילשטיין הוא ראש הפורום ללימודים פלסטיניים במרכז דיין באוניברסיטת ת"א
פורסם לראשונה: 00:00, 07.03.25
