"זכותו של כל עלווי לחיות בשלום... בקבר". כך נכתב בפתק שצורף למנת איפטאר (ארוחת שבירת צום הרמדאן) שחולקה השבוע בעיר אידליב, בעיצומו של שבוע דמים שחוותה סוריה. במרכזו עמד טבח אכזרי שביצעו כוחות מטעם השלטון בבני העדה העלווית במערב המדינה. המשבר פרץ לאחר שחמושים עלווים המזוהים עם משטרו של אסד תקפו כוחות של ממשל סוריה החדש בראשות אחמד א-שרע (אבו-מוחמד אל-ג'ולאני) בכמה ערים באזור החוף, ובראשן בניאס, לטקיה וג'בלה. ברקע להתקפה עמדו חרדות ותסכול שהצטברו בקרב העלווים במשך שלושה חודשים מאז הפלת משטר אסד, לאחר שאיבדו באחת את מעמדם כמיעוט שליט, ורבים מהם נרדפו והופלו על ידי המשטר החדש.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
טורים קודמים של מיכאל מילשטיין:
תגובת הממשל הייתה מהירה ואכזרית: עשרות אלפי ג'יהאדיסטים רכובים על טנדרים נהרו מכל רחבי סוריה לחבל העלווים. הם נלחמו במורדים, ועל הדרך טבחו ביותר מ-1,300 אזרחים, תוך תיעוד המעשים האכזריים ברשתות והפגנת דה-הומניזציה כלפי העלווים, מהסוג שמזכיר את התנהגות חמאס ב-7 באוקטובר. ברבים מסרטוני הזוועות נראים אזרחים מאולצים לזחול על ארבע ולנבוח, תוך שהם מוכים בטרם הוצאו להורג. המוני עלווים נטשו את בתיהם (רבים מהם מצאו מקלט בבסיסים הרוסיים באזור החוף), וביישובים רבים נבזז רכושם. "במחוז בניאס היו פעם חצי עלווים וחצי סונים. היום חצי סונים וחצי 'מדקלמים קוראן', כלומר מחינו אותם מעל פני האדמה", מתגאה ג'יהאדיסט בסרטון שהופץ השבוע ברשת. בסרטון אחר כורז ג'יהאדיסט לאנשיו: "אל תשאירו חי אף אחד מהחזירים, לא קטן ולא גדול. קחו אותם לים, שם יהיו בטוחים בין הדגים".
4 צפייה בגלריה
חמוש מנאמני אל־ג'ולאני בעמדה עלווית שנכבשה. אוסף מיליציות | צילום: OMAR HAJ KADOUR / AFP
"בחבל העלווים מתחולל טיהור אתני. כמו שואת היהודים, מדובר בקטל אכזרי והמוני שמאחוריו תפיסות מגובשות ותכנונים מפורטים להשמדת קבוצה אתנית שלמה", אומר בשיחה ע', אינטלקטואל עלווי-סורי. "העולם הסוני רואה בעלווים נטע זר שמזוהה עם המערב, ובעיני הג'יהאדיסטים אנחנו כופרים שחובה להכחיד. משטר א-שרע מתייחס לעדה כולה כאסדית או כזרוע של איראן, אבל בפועל חלק גדול ממנה סבל משושלת אסד והסתייג מה'תשייע' – הניסיון להעמיק את השפעת איראן על העלווים ולהציגם כמוסלמים-שיעים. העדה מתחננת למעורבות הקהילה הבינ"ל, כולל ישראל, שחייבת להבין כי לא כל העלווים תומכי אסד וטהרן". בהקשר הזה דווח השבוע כי שייח' סלים נארלי, מבכירי העדה העלווית בטורקיה, פנה דרך גורם שלישי לשגרירות ישראל באנקרה בבקשה לקבלת סיוע.
זהו המבחן הקשה ביותר שניצב בפני א-שרע מאז תפס את השלטון ועורר אופטימיות בעולם הערבי, במערב והן בקרב גורמים בישראל, בעקבות לבישת החליפה, המפגשים עם שועי עולם והפצת המסרים המרוככים לגבי עתיד סוריה. השבוע החולף מעורר שני סימני שאלה נוקבים: הן לגבי טיבו האמיתי של א-שרע ומחנה התומכים בו שהוצגו כ"איסלאמיסטים שהתמתנו עם ההתיישבות על כס השלטון" (אמירות הדומות לקונספציה שרווחה בישראל לגבי חמאס ערב 7 באוקטובר), והן לגבי טבעה של סוריה, מדינה שמעולם לא ידעה שלטון דמוקרטי ומכילה עדות שעוינות זו את זו. המשבר בסוריה חושף מציאות מזרח-תיכונית ישנה ורעה: חשבונות דמים ואיבה היסטורית יוקדת שמתבררים כחזקים יותר מהתקווה לבסס מדינת לאום ודמוקרטיה יציבה.
"המשטר הישן בסוריה נעלם, אבל החדש עוד לא באמת הצליח לבנות מדינה. האירועים השבוע מעלים חשש שהעתיד ייראה כמו העבר ושסוריה תישלט שוב על ידי עריץ שמצטיין במתק שפתיים", מסביר העיתונאי הסורי עמאר דיוב. "האירועים משקפים מדינה בשלב מעבר שבו אין באמת חברה מגובשת ושהצבא בה הוא אוסף של מיליציות. אלה הן נורות אזהרה שממחישות את הצורך בטיפול שורש ברעות החולות לפני שהמדינה תגלוש שוב למלחמות פנימיות". הדמיון המדאיג בין הסדר הנוכחי לזה הקודם מומחש בסרטון שפירסמו הג'יהאדיסטים השבוע ובו הם נראים משליכים חביות נפץ ממטוסים על ריכוזי אוכלוסייה, אותו כלי אימתני וקטלני שבו השתמש משטר אסד.
4 צפייה בגלריה
מים מהכד עם לוגו של "אל־ג'זירה" מטהרים את אל־ג'ולאני הדאעשיסט | איור: עדנאן אל־מחאקרי
המראות המזעזעים דחקו בא-שרע, בין היתר מחשש לפגיעה בדימוי החיובי שפיתח, להכריז השבוע על הקמת ועדת חקירה ממלכתית "נגד כל מי שחרג מסמכות ושפך דם", אך גם להזהיר שלא יהסס לנקוט יד קשה נגד "גורמים חתרניים שפגעו בכוחות הצבא ובמוסדות המדינה והרגו אזרחים. עלינו לשמור על שלום בית, ואנו יכולים לחיות יחד בסוריה". הוא הפנה אצבע מאשימה בעיקר כלפי איראן וחיזבאללה, בעלות הברית של אסד ושנואי נפשם של ארגוני המורדים הסוניים שפעלו נגדו. כדי להוכיח רצינות, נעצרו בימים האחרונים – במהלך מתוקשר – שני ג'יהאדיסטים שתועדו מבצעים מעשי טבח באזרחים, ואחרים צולמו כשהם מבטיחים לאזרחים בערי החוף שישמרו על שלומם.
ד"ר אכרם נעסאן, פעיל חברתי כורדי: "אני לא אופטימי. הטבח מלווה בסממנים אידיאולוגיים–דתיים של השמדה, ואני גם מיואש משתיקת אנשי הרוח בעולם הערבי. בקרב הכורדים מקנן פחד מטבח דומה"
בנוסף, הזדרז א-שרע לקדם מהלכי פיוס והרגעה מול גורמי כוח אחרים בסוריה. כך, בלט הסכם היסטורי שנחתם בין הכוחות הכורדיים השולטים בצפון-מזרח המדינה לא-שרע, שבמסגרתו הוחלט על מיזוג הכורדים בכלל מערכי השלטון, לרבות מנגנוני הביטחון. "מברוק לכל הסורים – ערבים וכורדים – על ההישג ההיסטורי", הכריז בשמחה הפרשן הכורדי-סורי רוסתום מחמוד. "זהו הסכם שהושג בעקבות חיבור בין שני מאמצים: מצד אחד ארה"ב, מעניקת החסות לכורדים – ובהקשר הזה בלטה מעורבות אישית של הגנרל מייקל קורילה, מפקד פיקוד המרכז של צבא ארה"ב, שדחק בכורדים לקדם את המהלך – ומהצד השני, טורקיה שמנסה להרגיע את כל הזירות הכורדיות שמולה, ואך באחרונה הצליחה להביא להכרזה של ארגון המחתרת הכורדי ה-PKK על הנחת נשקו".
מנגד, ניצב ד"ר אכרם נעסאן, פעיל פוליטי וחברתי כורדי המחלק את חייו בין סוריה וגרמניה, שאומר בשיחה: "אני לא אופטימי. הטבח בעלווים מלווה בסממנים אידיאולוגיים-דתיים של השמדה. אני גם מיואש נוכח שתיקת רוב אנשי הרוח בעולם הערבי, שמקורה בשנאת האחר הרווחת בו. בקרב הכורדים ממשיך לקנן פחד מפני טבח דומה שיבוצע גם בהם, ואין תמיכה גורפת בהסכם". הפובליציסט הלבנוני ארנסט ח'ורי מנסה ליישב בין שתי נקודות המבט ומסביר: "יש סיכוי לייצוב פנימי בסוריה, אבל הדבר יחייב שינויים מבניים עמוקים, ואפילו לשקול לשנות את שם המדינה מהרפובליקה הערבית הסורית לרפבוליקה הסורית, באופן שימנע קיפוח של הכורדים".
גם הדרוזים עוקבים בדריכות אחר השלכות האירועים במערב סוריה. "צריך להבין את המשבר בחבל העלווים בהקשר רחב. האירוע מצטרף לכאבי ראש פנימיים אחרים של א-שרע, ובראשם הגישה המתריסה שמפגינים הכורדים והדרוזים", מסביר ד"ר רדא מנצור. "הסיבה היחידה שא-שרע לא ביצע מעשי טבח בשתי העדות, היא החסות שארה"ב מעניקה לכורדים וזאת של ישראל לדרוזים, שבאחרונה לוותה בהחלטה להתיר לדרוזים בסוריה לעבוד ברמת הגולן (פיילוט שמתוכנן להתחיל בשבוע הבא). א-שרע גם נזהר מפגיעה במיליציות דרוזיות סמוך לדמשק, בעקבות אזהרות חריפות מצד ישראל. הדרוזים עדיין דבקים בעיקרון של נאמנות למדינה שבה הם חיים, אבל בסוריה אין ממש מדינה, והשלטון מפגין כלפיהם ניכור. זו הסיבה להתקרבות המואצת לישראל, שמתבטאת בין היתר בביקורים נוכחיים ומתוכננים בה של נציגים מטעם העדה בסוריה. לצד זאת, מתרחבת בקרב גורמים דרוזיים בסוריה המחשבה לגבי כינון אוטונומיה, אם כי לא על עצמאות מוחלטת".
רוב העולם הערבי הסוני מצדד בא-שרע, מביע אמפתיה מוגבלת כלפי העלווים, ולפרקים אף הבנה ותמיכה בטבח המבוצע בהם. בהקשר הזה בולטת רשת "אל-ג'זירה" שמקפידה לדווח על כל חיכוך בזירה הפלסטינית, אגב האשמה תמידית של ישראל בפשעי מלחמה, אבל ממעטת לעסוק בסיקור הטבח, ובוודאי שלא לתקוף את א-שרע. זה משקף את תמיכתן של קטאר ובעלת בריתה, טורקיה, בסדר החדש בדמשק. פייסל אל-קאסם, הפרשן הפופולרי של הרשת (סורי-דרוזי במוצאו), קרא השבוע: "אל תיפלו בפח של מי שרוצה לעשות דמוניזציה למשטר בדמשק, ובכך לפגוע באחדות סוריה ולשרת את אויביה", ועבד א-רחמן א-ראשד, פובליציסט סעודי נודע ששימש בעבר עורך היומון הנפוץ "א-שרק אל-אווסט", מסביר: "העולם הערבי ניצב חד-משמעית לצד א-שרע שמתמודד עם להקת זאבים בדמות תקיפות של ישראל, בחישות מצד איראן, וכעת גם מרד מבית".
מנגד, נשמעים קולות חריגים, ומעטים יחסית, כמו מען אל-ביארי, עורכו הירדני של היומון "אל-ערבי אל-ג'דיד", שהכריז השבוע: "אסור להמעיט מגודל הזוועות בחבל העלווים, או לטעון שזה מעשה ידי כנופיות, או שמדובר בהגנה על השלטון ונקמה על שנות דיכוי ממושכות. מה שמתרחש הוא טבח עדתי מתועב. רק באמצעות תיאור כן של מה שקורה כעת בסוריה ניתן יהיה לכונן סדר חדש במדינה"; או העיתונאית הסורית סאלי עלי שמבהירה: "למרות שמעשי הטבח תועדו והופצו בפומבי, יש מי שמנסה להסתיר את העובדות, לעשות מניפולציה של נרטיבים, ולמנוע חקירה בינלאומית. מעט מדי ביקורת נשמעה ברחוב בדמשק על שפיכות הדמים, ויותר מדי הסתה רווחת, הן ברשתות החברתיות והן במסגדים ומצד אנשי דת שאף פירסמו פסקי הלכה (פתוות) המתירים את הטבח. חייבים לומר שמה שמתרחש גם עתה אינו עימות, אלא טבח בדם קר שמחייב חקירה והעמדה לדין".
המשבר בסוריה הוא שיעור נוסף לישראל בנוגע להבנת (או שמא אי-הבנת) האזור. ראשית, עולה תזכורת לגבי הזהירות הנדרשת מפיתוח פנטזיות במקום ראייה מפוכחת. אחרי שנים שבהן התרשמו בישראל מסינוואר שלבש חליפה והחל לעסוק בסוגיות אזרחיות, והאמינו שבתהליך אבולוציוני האיסלאמיסט העזתי הקיצוני יתרכך, שוב יש סכנה של העדפת גישות אופטימיסטיות (מערביות) על פני הבנת עומק של טבע גורמי הכוח והתרבויות באזור. כך היה גם לאחר הפלת משטר סדאם בעיראק ב-2003, אז עלו קולות שטענו כי המזרח התיכון צועד לעבר סדר חדש של מדינות לאום יציבות, וכן עם פרוץ האביב הערבי, שתואר כתחנה ראשונה בדרך להתפתחות חברות אזרחיות ודמוקרטיות, תקוות שהפכו במהרה למלחמות אזרחים, התפרקות מדינות וכאוס מתמשך.
שנית, חשוב לפתח דיון ער לגבי האסטרטגיה הישראלית בסוריה. זו מבוססת לעת עתה על שלושה רכיבים מרכזיים: היאחזות באזור החיץ ברמת הגולן, הענקת חסות לדרוזים בסוריה מפני השלטון בדמשק, והמשך פגיעה בגורמים עוינים הפועלים במדינה, כפי שהיה בימים האחרונים נגד יעדי חמאס בסוריה. כל אחד מהרכיבים חיוני בתקופה רוויה בחוסר ודאות, אבל צריך שילווה בסימון פערים וסכנות. חשוב במיוחד להיזהר מהישאבות לא מתוכננת לקלחת הסורית, בין היתר, בעקבות גיבוש בריתות למיניהן עם הכוחות השונים במדינה, דבר שיהווה מעין חזרה על ההתבוססות המסויטת בבוץ הלבנוני מאז 1982.
שלישית, חשוב לעקוב אחר איראן וחיזבאללה, שאיבדו אמנם את ההגמוניה בסוריה לאחר הדחת אסד, אבל מזהים בהתפתחויות האחרונות סדק שדרכו הם יכולים לחזור לזירה. מחנה ההתנגדות תומך כבר עתה בגורמי הכוח מקרב העלווים ויחתור כנראה להפוך אותם לפרוקסי, כמו המיליציות השיעיות בעיראק או החות'ים בתימן. "חיזבאללה ואיראן עומדים מאחורי המשבר הנוכחי ומטרתם להקים 'חיזבאללה עלווי' באזור החוף, תוך פיצולו מסוריה וערעור הסדר החדש בדמשק", מסביר העיתונאי הסעודי טארק אל-חמיד. תרחיש שכזה יעניק מצד אחד לאיראן דריסת כוח מחודשת בתוך סוריה, אבל בה בעת יקרב עימות בינה לטורקים, בעלי הבית החדשים שעליהם נשען א-שרע.
בימים האחרונים: מעשי הטבח פחתו, בדמשק נערכות הפגנות בשבח האחדות, וא-שרע קיבל הזמנה לביקור ראשון בבריסל. ואולם, כל אלה נראים כמו פלסטרים על פצע מדמם שרחוק מלהגליד ומבשר על תקופה לא יציבה אצל השכנה מצפון, שמגלמת יותר איומים מהזדמנויות. זה מצב שיחייב את ישראל למדיניות מפוכחת שמשלבת בין המשך אקטיביות צבאית לזהירות, רגע לפני שתמצא עצמה עמוק בתוך הקלחת הסורית תוך חיכוך עם גורמי כוח מקומיים, אך גם חיצוניים, ובראשם טורקיה.
ד"ר מילשטיין הוא ראש הפורום ללימודים פלסטיניים במרכז דיין באוניברסיטת תל-אביב.
פורסם לראשונה: 00:00, 14.03.25
