כשבחרתם בית ספר לילדים שלכם, סביר להניח שהתייחסתם להרבה פרמטרים: מרחק מהבית, חברים מהגן שנרשמו לאותו בית ספר, התוכן הלימודי שהמוסד מציע, רשמים ששמעתם מהורים אחרים ועוד ועוד. האם במסגרת אותו התחקיר שעשיתם על בית הספר המיועד בדקתם אם הוא נמצא בסביבה סואנת? מתברר כי יש לכך משמעות רבה. מחקר שנערך בברצלונה הצביע על ההשפעות המזיקות של רעשי תנועה בקרבת בית הספר על ההתפתחות הקוגניטיבית של התלמידים.
עוד כתבות למנויים:
שני מנגנונים בולטים החיוניים ללמידה ולהישגיות בבית הספר נפגעו אצל ילדים שהמוסד החינוכי שלהם היה חשוף יותר לרעשי תנועה: זיכרון עבודה וקשב. זיכרון עבודה הוא מנגנון המאפשר לנו לשמר ולאחסן מידע זמני באופן שיהיה נגיש וקל לשימוש. באופן גס אפשר לראות בו מעין "זיכרון לטווח קצר", והוא נקשר עם מיומנויות כמו קריאה והבנת הנקרא. הקשב כולל תהליכים כמו התייחסות סלקטיבית לגירויים ספציפיים או התמקדות במשימה מסוימת למשך פרק זמן ממושך.
ממצאי המחקר, שנערך ב-38 בתי ספר בברצלונה, הקיף 2,680 תלמידות ותלמידים בגילי 10-7 ופורסם בכתב העת הרפואי PLoS Medicin, הראו כי התפתחות זיכרון העבודה הייתה איטית יותר ותשומת הלב הייתה נמוכה יותר אצל תלמדים הלומדים בבתי ספר עם רמות גבוהות של רעשי תנועה. לדוגמה, עלייה של 5 דציבלים ברמת הרעש החיצוני הביאה להאטת זיכרון העבודה ב-11.4% מהממוצע, ולהפחתה של 4.8% מהממוצע בקיבולת הקשב. "ילדים שחשופים לרעש תנועה בבית הספר ובכיתה הראו התפתחות קוגניטיבית איטית יותר בכל הקשור לזיכרון עבודה ולקשב בהשוואה לילדים שלומדים בבתי ספר שקטים יותר", אמרה מריה פורסטר, אחת מעורכות המחקר, ושותפה ג'ורדי סונייר הוסיף: "המחקר שלנו תומך בהשערה שהילדוּת היא תקופה פגיעה, שבמהלכה גירויים חיצוניים כמו רעש יכולים להשפיע על התהליך המהיר של התפתחות קוגניטיבית המתרחש לפני גיל ההתבגרות".
באופן מעניין, על אף שהמחקר זיהה השפעה של רעש מחוץ לבית הספר על התפתחות קוגניטיבית, הוא לא זיהה תהליכים דומים הקשורים לרעש מחוץ לבתים שבהם גרים הילדים. עם זאת, בניגוד לבתי הספר, שם החוקרים ממש מדדו את הרעש באמצעות מכשירים ייעודיים, הם לא יכלו כמובן למדוד את הרעש בכל אחד מאלפי הבתים של הילדים. במקום זאת הם הסתמכו על מפת רעשי תנועה של העיר ברצלונה כדי להעריך את הרעש הממוצע בבתי הילדים. מובן שמדובר בשיטת מדידה הרבה פחות מדויקת, שעשויה גם להשפיע על תוצאות המחקר.
רעש סביבתי נחשב למקור זיהום חשוב בעולם המודרני. מחקרים הראו כי לצד פגיעה בשמיעה, חשיפה לרעש שאינה מטופלת מגבירה את הסיכון לפתח דמנציה בגיל מבוגר. רוב המחקרים שנעשו בנושאי הרעש הסביבתי והשפעותיו עד כה התמקדו במבוגרים. המחקר בברצלונה היה חדשני בכך שבחן את את השפעות הרעש על ילדים. אליו מצטרף מחקר נוסף שנערך באוניברסיטת פורטסמות, המראה כי תלמידים המתקשים בביצוע מטלות בית הספר הם אלו שיש להם הסיכוי הגבוה ביותר להיות מוסחים בקלות על ידי רעשי הסביבה.
הילדים שנבדקו במחקר בפורטסמות התבקשו לענות על 14 שאלות הקשורות ברעש, כמו: "כשאתה עושה פעילות לבד בכיתה, האם רעש מושך את תשומת ליבך וגורם לך לאבד את הריכוז?". לאחר מכן התבקשו הילדים לציין באיזו תדירות זה קרה להם, על ידי מענה באמצעות סולם בן ארבע נקודות: 1 (כמעט אף פעם), 2 (לעיתים רחוקות), 3 (לעיתים קרובות למדי) ו-4 (לעיתים קרובות מאוד).
במקביל הוצגו לצוותי ההוראה 17 סעיפים הקשורים במיקוד הקשב של הילדים, באימפולסיביות, בשליטה ההתנהגותית וביכולת לעסוק במטלות בית הספר, למשל: "הילד שם לב", "הילד אומר את הדבר הראשון שעולה בראשו" וכו'. המורים התבקשו לדרג את נכונות ההצהרות הללו ביחס לתלמידים. תוצאות המחקר הראו מתאם בין אותם ילדים שזוהו על ידי מורים כמי שמתקשים לשלוט בעצמם לבין ילדים שהודו כי הם מתקשים לתפקד כראוי בעת רעש. בין הקשיים הבולטים של הילדים הסובלים מרעש היו קושי לשמוע מישהו אחר לדבר ונטייה חזקה יותר להסחת דעת.
5 צפייה בגלריה
בין הקשיים של הילדים הסובלים מרעש היו קושי לשמוע מישהו אחר ונטייה גבוהה להסחת דעת
(צילום: shutterstock)
"הממצאים חשובים כי הם מעמידים בספק את ההנחה שלילדים הנתפסים כמתקשים בלימודים לא אכפת מהסחות דעת – ההיפך הוא הנכון", אמרה ד"ר ג'סיקה מסוני מבית הספר לחינוך וסוציולוגיה שבאוניברסיטת פורטסמות. "הסכנה היא שהילדים האלו, שכבר מתויגים כפחות ממוקדים בלימודים, ימשיכו להידרדר אם רמות הרעש בכיתות יגברו ולא יהיו תחת שליטה. פעולות שמטרתן להפחית את הרעש בכיתה ולשפר את השליטה העצמית של התלמידים עשויות להיות מועילות במיוחד עבור הילדים הרגישים לרעש".
"האם הייתם מצליחים לתפקד כשעשרים אנשים צועקים עליכם הוראות במקביל? המוח שלכם עושה את זה כל הזמן", מסבירה הפסיכולוגית החינוכית שרון צונץ את מה שמתרחש בתוך ראשנו בזמן חשיפה לרעש. "איך הוא מצליח לדעת במה להתמקד? בשביל זה קיימת מערכת הוויסות החושי - זו מערכת נוירולוגית הממוקמת במוח, שתפקידה לווסת בין כל החושים השונים שלנו ולסנכרן אותם זה עם זה. כשהמערכת עובדת בצורה תקינה, הגירויים השונים או המידע שהחושים קולטים מעובדים במוח בצורה יעילה, וכך המוח שלנו יודע למה להגיב וממה להתעלם. אנחנו מופצצים במידע כל הזמן, והמוח עושה אינהיביציה (השתקה). כשיש בעיה באינהיביציה אז יש הצפה, והקשר בין ההמיספרות (החלקים השמאלי והימני של המוח) לא עובד טוב".
הפסיכולוג וולטר קאנון היה זה שטבע את המונח "הילחם או ברח" (Fight or flight) במחקר שערך בשנות ה-20 של המאה הקודמת. חשבו רגע על האדם הקדמון שנתקל בחיית טרף מאיימת - היו עבורו שתי אופציות: לנסות להילחם בה או לנוס על נפשו. עד היום אלו שתי התגובות שלנו במצב של סכנה או לחץ. כשאנו נחשפים למצב כזה, רמות הקורטיזול - "הורמון הסטרס" - בגופנו עולות ומכניסות אותנו למצב של "לחימה או בריחה". הגוף שלנו נכנס לעוררות גבוהה - עלייה בלחץ הדם, האצת פעימות הלב, מתח שרירים גבוה, הזעה וכן ירידה בפעילות של מערכות פחות חיוניות כמו מערכת העיכול. ברמות לחץ גבוהות, זה מלווה בשינויים התנהגותיים כגון קושי בפתרון בעיות, בלבול וקושי להתרכז, בעיות זיכרון ולעיתים קיפאון מוחלט. בנוסף, מצבים אלו מלווים ברגשות של חרדה, דיכאון וכעס. נוצר מצב של לחץ כרוני. עבור תלמידים רגישים, רעש מחוץ לבית הספר או בתוכו עלול לעורר בדיוק את הסימפטומים הללו, של מצב ה"לחימה או בריחה".
ד"ר תומר בקלש, פסיכולוג חברתי וחוקר מוח, מסביר כי שורש ההשפעה של זיהום רעשים על האדם נעוץ בכך שאיננו מודעים למידת ההשפעה של הרעש על תהליכים קוגניטיביים. "סביר להניח שהמציאות חמורה אף יותר מאשר הממצאים שעליהם דווח במחקר. הילדים התבקשו לדווח על מידת התדירות שבה הופר הריכוז שלהם בעקבות רעש סביבתי באמצעות מדדי דיווח עצמי. מכיוון שמהות הרעש הסביבתי היא שהרגישות הולכת ופוחתת - כלומר, מצב שבו רעש סביבתי הופך ל'רעש לבן' - הרעש הסביבתי הופך להיות בלתי מודע, ואז סביר להניח שלא תמיד שמים לב ויודעים לדייק במספר הפעמים שבהן זה אכן קרה בפועל", הסביר ד"ר בקלש.
מונח חשוב בהקשר של מחקר הרעש שד"ר בקלש מזכיר הוא מה שמכונה "ברירת המחדל של המוח". מדובר למעשה ברשת עצבית שלמה שנכנסת למצב של עבודה רק כאשר המוח אינו חשוף לגירויים חיצוניים, כמו למשל בעת מדיטציה, שחייה בבריכה, צלילה או אפילו בזמן של שעמום. "כל זמן שיש רעש חיצוני והחושים חשופים למידע חישתי הנכנס אל המוח, אז רשת 'ברירת המחדל' איננה עובדת", מסביר ד"ר בקלש ומרחיב: "מצב זה קריטי במיוחד בקרב ילדים. כשיש רעש אז המוח לא נח - ממש כמו השפעת חשיפה לאור בזמן שינה, שכן לא תמיד מודעים לכך שהאור שנכנס דרך החלון, מתאורת הרחוב למשל, עלול להפריע לשינה (גם אם מרגישים שישנים מספיק שעות בלילה). באותו אופן, הרעש מפר את האיזון - כמו שקרה בקרב התלמידים שנבדקו במחקר".
כיצד יכולה מערכת החינוך למגן את בתי הספר מפני הרעש הסביבתי? ד"ר בקלש מציין כי ישנם פתרונות פרקטיים כמו מכשירי רעש לבן הממסכים את הרעש הסביבתי, קירות אקוסטיים או חלונות כפולים, שמפחיתים במידה ניכרת את עוצמת הרעש והפגיעה בתלמידים.
פרופ' אמיר עמדי, ראש מכון איבצ׳ר לחקר המוח, קוגניציה וטכנולוגיה באוניברסיטת רייכמן, מצטרף לדבריו של בקלש ומבהיר את החשיבות שבתכנון בית הספר באופן כזה שיספוג רעש מועט ככל האפשר: "המחקר חשוב מאוד, ומראה עד כמה רעש מתמשך יכול לפגוע בפעילות המוח. אנחנו יודעים שרעש מפריע לפעילות תאי מוח בודדים ולמערכות מוח שונות", הוא אומר. "רעש עלול לפגוע בעיקר בתלמידים עם בעיות שמיעה, אפילו קלות, או בתלמידים ששפת הלימוד היא לא שפת האם שלהם, אבל הוא בפועל יכול לפגום בקשב וביכולת עיבוד השפה של כל תלמיד, גם אחד ללא בעיות מיוחדות. לכן, כשמתכננים את מיקום בית הספר צריך לקחת בחשבון את גורם הרעש או לשפר את הבידוד האקוסטי בכיתות".
רעש בבית הספר לא מסתכם כמובן בתנועת כלי רכב בכבישים הסמוכים אליו. גם המולת ילדים בהפסקה, תלמידים המרעישים בזמן שיעור או מורה המרים את קולו משפיעים על הילדים השוהים בבית הספר. צונץ מחזירה אותנו אל מערכת הוויסות החושי, ומסבירה כי רעשים רבים ו/או חזקים גורמים למערכת לצאת מאיזון - ואז היא יכולה לפרש באופן לא נכון מידע שנקלט מהחושים: "בעיקרון מדובר בתהליך עצבי, אבל יש לו היבטים רגשיים והתנהגותיים רבים. כתוצאה מחוסר האיזון, אנחנו עלולים להרגיש חרדה ולהיכנס לאחד מהמצבים הבאים: הילחם, ברח או קפא. לחרדה יש תופעות גופניות כגון דפיקות לב מואצות, יובש בפה, שרירים מכווצים ובאופן כללי – תחושה לא נעימה".
התחושות הקשות שנוצרות כתוצאה מהרעש עלולות ללוות את הילד, במיוחד כזה שסובל מקושי בוויסות החושי, גם כשייצא משערי בית הספר ויחזור הביתה. מערכת העצבים הסימפתטית (המערכת האחראית על תגובות מיידיות במצבי חירום, לחץ או מתח) תהיה בעוררות יתר, ותכין את הגוף למאבק או לנסיגה. "להורים ישנה אחריות גבוהה בכל הנוגע להשפעת הרעש על הילד - גם בהרגעת הסביבה, וגם בתרגול של טכניקות הרגעה כדי להרגיע את המערכת הסימפתטית ולעורר את המערכת הפארא-סימפתטית (המערכת האחראית על הרגעה)", אומרת צונץ, ומפרטת לגבי טכניקות ספציפיות: "הטכניקות לטיפול הן מדיטציה, דמיון מודרך וביופידבק (חיבור המטופל למערכת המנטרת את מדדי הגוף כגון קצב לב, נשימה וחום הגוף, ומציגה את הנתונים בזמן אמת, כשהמטופל מבצע תרגילים - י"י), שבה המטופל לומד כך איך לשלוט במדדים בעזרת תרגילי נשימה וריכוז, ויכול לראות אותם משתנים בצורה רצונית בזמן אמת. השיטה דומה למדיטציה. שיטות נוספות - כגון יוגה, טאי צ'י, אומנויות לחימה מסוימות ואפילו תפילה - משפיעות באופן דומה, ומומלצות על ידי רופאים ופסיכולוגים כמספקות טיפול מונע למחלות ומסייעות בשיפור בעיות בריאותיות קיימות".
חוק חינוך חובה מחייב את כל הילדים ללמוד בבית ספר עד גיל מסוים. בין התלמידים הרבים ישנם כמובן גם ילדים מופנמים, אלו שמלכתחילה מעדיפים סביבה שקטה אך נכפה עליהם ללמוד בבית ספר רועש. "ניתן להניח שמערכת הוויסות החושי שלהם מפרשת את הרעש בצורה חזקה יותר מהרגיל, ובמקום להתעלם מהמידע החושי הזה המערכת שמה אותם במרכז וגורמת להם למצוקה", מסבירה צונץ מה עובר על אותם ילדים. "בייחוד בגילים צעירים, ילדים כאלה יכולים לבכות, לסרב לשתף פעולה, לקבל התקף זעם ועוד. צריך לנסות להתאים את הגירויים לפי הרגישות של הילד, כלומר 'לרכך את הסביבה' במידת מה, בייחוד בגיל הצעיר, ובאותה העת כל הזמן לדחוף לחשיפה מבוקרת והדרגתית, כי העולם רועש".
