שבעה דגים, לא אחד יותר או פחות: זו המסורת שנחגגת בעונה השנייה והאחרונה של סדרת הטלוויזיה "הדוב" (דיסני+). בפרק שמתרחש בחג המולד, אימו של כרמי, דונה ברזטו בגילומה של ג'יימי לי קרטיס, מכינה ארוחה מפוארת שבמרכזה שבעה דגים, במסגרת חגיגה איטלקית-אמריקאית מסורתית שיובאה כל הדרך מדרום איטליה. "סעודת שבעת הדגים" היא מסורת שנחגגת בכל חג מולד במשפחת ברזטו, וככזו היא צריכה להיעשות במדויק וללא חריגות. כשאחד מחברי המשפחה, פיט, מעז להביא למטבח תבשיל טונה שהכין, המשפחה נוזפת בו מיד. תוך דקות, הקופסה שמכילה את הדג הנוסף נזרקת החוצה מהבית. אי אפשר להביא דג שמיני לסעודה. יש שבעה דגים. זו המסורת.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
מסורת היא פרקטיקה שגורמת לנו להרגיש שאנחנו חלק מקהילה, ושרואים ומבינים אותנו. פרופ' חזקי שוהם מאוניברסיטת בר אילן חקר טקסים שונים, ובהן מסורת המנגל שנחגגת בקביעות ביום העצמאות. הוא מגדיר מסורת כ"מנהג שאנחנו חושבים ומרגישים שנמשך לאורך זמן, למרות שזו לא חייבת להיות אמת היסטורית". המסורת חשובה, לדבריו, מפני ש"בעולם משתנה, מסורת נותנת קו יציב לזהות המשפחתית".
כמו במשפחת ברזטו ב"הדוב", שזוכרת וחוגגת את השורשים באיטליה באמצעות שבעה דגים, מסורות משפחתיות רבות סובבות סביב אירוע גסטרונומי. בפודקאסט "מסורות אוכל משפחתיות" המראיינת האמריקאית לורן טיילור משחזרת מתכונים מרחבי העולם, ומשוחחת עם בשלנים חובבים (או לא) שמשקיעים בהכנת מנות שלמדו מהמבוגרים במשפחתם. טיילור היהודייה מספרת על החלה שהיא מכינה למשפחתה בכל צוהרי שישי, לפי המתכון של אמא שלה. היא ביצעה שינוי קטן במתכון: במקום שש צמות חלה היא קולעת שלוש. שש זה יותר מדי עבודה, ושלוש זה מספיק טוב לדעתה.
השינויים הקטנים שאנחנו מבצעים במסורות מוכיחים שמסורת אינה "גדולה" מאיתנו, אלא פרקטיקה שנתונה לשינוי מתמיד. "מסורת היא משהו גמיש, משתנה, עם חופש בחירה", מאשר פרופ' שוהם. "זה הרבה יותר גמיש ממה שאנחנו חושבים, ולא משהו מהעבר שאי אפשר לגעת בו. בין אם אנחנו רוצים או לא רוצים, אנחנו כל הזמן משנים את המסורות שלנו. כשאת מבשלת את האוכל של סבתא, יש שינויים, אפילו ברמה הטכנולוגית: הסבתא מעכה את הקציצות עם הידיים שלה, ואנחנו משתמשים בבלנדר. זה נכון במתכונים כמו בהרגלי פנאי ובמשחקים, בכל דבר שעושים כמשפחה, וגם תקף לדת ופוליטיקה".
מהן המסורות שהציבור הישראלי אימץ בצורה הכי רחבה?
"למשל, לצאת לנופש משפחתי בכל שנה. זה משהו שלא חושבים עליו. כשהקיץ מתקרב מיד שואלים 'איפה, מי, מתי ואיך', ולא שואלים 'אם'. זו מסורת צרכנית של תרבות פנאי".
למה אנחנו זקוקים לזה?
"זה עוזר לנו לזכור שאנחנו משפחה. בעידן המודרני אנחנו צריכים את ממד ההמשכיות והזמן דווקא בגלל שהעולם משתנה במהירות. אנחנו מחפשים דברים לכאורה 'עתיקים' או 'מסורתיים', שנמשכים זמן רב, ואנחנו מגדירים את עצמנו לפיהם".
איך החשיבות של המסורת במשפחה השתנתה לאורך השנים?
"בעידן המודרני חלה ירידה במסורת המשפחתית. לדוגמה, בליל הסדר אצל רוב המשפחות מקבלים את ההגדות מהסופרמרקט ומהעיתונים ובכל המשפחות משתמשים באותה ההגדה, בלי קשר לעדה".
לא כולם מסתפקים בהגדה של פסח מהסופרמרקט - ישנן משפחות שבחרו לשכלל את המסורת הקיימת. שרה שדמי וורטמן יצרה הגדה מיוחדת לסדר שמבוססת על שילוב בין ההגדה הקיבוצית להגדה המסורתית, עם תוספות של המשפחה שלה, שהיא יצרה בעצמה. ההגדה היא חלק מסדר פסח מפואר ששמו יצא למרחקים, ככל הטקסים המשפחתיים המפורסמים. שדמי וורטמן היא בת 61, אם לארבעה מנהלל, חברת סגל במכללת אורנים ומנכ"לית מייסדת של מרכז ורדה לבינוי קהילה. יחד עם בעלה, אלון שדמי, הם מיסדו במשפחתם מסורות משפחתיות רבות.
את ההשראה לייסוד המסורות הביאה שדמי וורטמן מהמקצוע שלה, בינוי קהילה, וגם מהמשפחה שבה גדלה. אימה, ניצולת שואה, לא חגגה חגים יהודיים. לדבריה, כבר עם הקמת המשפחה שלה ידעה שחשוב לה ליצור מסורות ייחודיות לבית החדש. "מהרגע שהקמנו משפחה, היה לי ברור שאני רוצה בית יהודי אבל לא אורתודוקסי, ושאני רוצה ליצור משהו שהוא שלנו. כלומר, המסורות המשפחתיות שלנו הן מהגולה, מהמשפחה שעלתה לכאן אחרי השואה".
במשפחת שדמי וורטמן כל שינוי הוא סיבה למסיבה, חגיגה של ההווה והעלאת זיכרונות מהעבר. כל מעגלי החיים ועונות השנה זוכים לטקסים ספציפיים: ימי הולדת עתירי יצירתיות, חגים יהודיים וקבלות שבת, ימי נישואין וחנוכות בית, הכול נחגג בטקסיות ספציפית, מלאה במשמעויות. כל בני המשפחה נוכחים בכל טקס, ולאף אחד אין פטור, בלי קשר לגיל.
"דרך המסורות שלנו, בני המשפחה מבינים מי הם בעולם. הם שמחים להיות חלק מהמשפחה בזכות זה. הם גאים בזה. זה מגדיר עולם ערכים מסוים", היא מסבירה. חלק מהטקסים ייבאה שדמי וורטמן מהדורות הקודמים, והרבה מהמנהגים החדשים המציאה בעצמה. היא לא מסתפקת ברפרטואר העשיר של המסורות הקיימות וכבר מתכננת את המסורות הבאות, לאירוסין העתידיים של הילדים. כל מסורת שומרת על מבנה קבוע, אבל התוכן משתנה ומשתכלל עם השנים.
למסורות השונות שמתארת שדמי וורטמן מכנה משותף: המשמעות שלהן היא בהכלה ובהקשבה, בשיתוף של הטוב ובחגיגה משותפת שלו. "בימי הולדת יש לנו מסורת אשכנזית, מסבתא שלי, של משיכה בחלק העליון של האוזן. זה נחשב מזל טוב. הוספתי לזה נדבך מסורתי: שהילד יספר משהו טוב על כל שנה בחיים. זו דרך להגיד שכל דבר שקשור אליך מעניין אותנו, ואנחנו רוצים לשמוע עליו", היא מסבירה. "אחרי שמספרים, מושכים באוזניים. מושכים באוזן אחת, באוזן השנייה, ואז מברכים. לא משנה אם מדובר באמא שלי בת ה-90 או בבת 16, אנחנו מושכים באוזניים".
מסורת נוספת היא מסורת "מה נשמע" שמתקיימת כבר 34 שנים, מאז הולדת הבן הבכור אמיר. בכל ערב שישי מתכנסים בני המשפחה המורחבת, הכוללת שלושים איש. בישיבה סביב השולחן, כל אחד משתף בדבר טוב אחד שקרה לו במהלך השבוע החולף. "זה שיח בין-דורי שכולל את האימהות שלנו, אותנו ואת הילדים", היא מסבירה. "המשמעות היא שכל מה שקורה לכם מעניין אותנו וחשוב לנו. בנוסף, זה מגדיל את מרחב הקשר בין בני הדודים. זה הכוח של טקס: הוא מעצב את עולם הערכים ואת סוג היחסים".
במשך השנים הראשונות לקיום הטקסים השונים, שדמי וורטמן נאלצה להתעקש על קיומם ולהתמודד עם התנגדויות. "זה היה אתגר גדול, כי ההורים שלנו היו ציניים כלפי זה. זה היה מסע של שנים. בהתחלה התגובות היו 'אוף, בואו נגמור עם זה כבר'. אמיר לא היה משתתף. 'אי אפשר סתם להיפגש?', הוא היה אומר. בהתחלה חשבתי שאולי הם צודקים, ואז ראיתי שבמשפחה צריכים ורוצים את זה. הבהרתי שהם יכולים לבחור כמה הם רוצים להשתתף, אבל זה קורה בכל מקרה".
הרגשת שינויים ביחס למסורות המשפחתיות לאורך השנים?
"הדור הבא, הילדים שלנו ושל האחיינים, לא מוותרים על זה. אחרי 25 שנה חשבתי שאולי אפשר לוותר, אבל הם רצו את זה בחזרה. הדור הבא עוזר לי לעצב את קבלות החג. השירים שהם מביאים הם עכשוויים, כאלו שלא הייתי בוחרת. זה משמח ומרגש אותי. הם עושים 'חדש וקדש', מתאימים את זה להיום".
מסורות משפחתיות אפקטיביות מסייעות לתחושה של שייכות וביטחון. חזרה על ריטואל שאנחנו מכירים היטב, והוא צפוי ובטוח, נותנת לנו משהו לצפות לו. איך נוכל לעצב מחדש את המסורות המשפחתיות שלנו או ליצור כאלו חדשות לחלוטין? ראשית, כדאי להסתכל על הטקסים הקיימים שלנו, שנמצאים שם גם אם אנחנו לא שמים אליהם לב. כדאי לבחון עם עצמנו: האם הם משרתים את הערכים שלנו? האם הם מתאימים לכל בני המשפחה או יוצרים מתחים? האם הם מייצגים באופן אותנטי את מי שאנחנו כמשפחה?
"יש לנו יותר טקסים ומסורות ממה שאנחנו חושבים", מסבירה ד"ר שרון פלגי, פסיכולוגית ארצית במכבי שירותי בריאות. "בחיי היומיום ישנן הרבה שגרות וחזרתיות שמסייעות לנו. למשל, כשמצחצחים שיניים לפני השינה ושרים ביחד זה גם טקס. חשוב לדעת שלכידות ושייכות חשובות בעולם רווי מתחים ועומסים. לא רק לילדים שלנו, אלא גם לנו".
ד"ר פלגי מסבירה שלילדים חשוב להרגיש חלק ממשהו גדול מהם, ושהמסורת יכולה לעזור ביצירת חוסן נפשי. "מסורת חשובה לנו כאנשים כי אנחנו חיות חברתיות", היא מבהירה. "חלק ממה שנותן לנו חוסן זו היכולת להשתייך לשבט, קהילה, להקה. לאורך התקופות, מסורות כלליות היו מעניקות את החוויה הזו. גם בעידן הנוכחי, שבו אורח החיים שלנו חילוני וחלקנו מתנכרים למסורת הדתית, הצורך בשייכות, בערכים ובקהילה נשאר".
מה יכול לעזור לנו כהורים שרוצים ליצור מסורות משפחתיות חדשות?
"כשאנחנו הופכים להורים ורוצים לייסד מסורות חדשות, זה עוזר אם אנחנו שייכים לקהילה כלשהי: למשל של צמחונות, זרם דתי או בית ספר מסוים. אפשר לבנות את המסורת סביב עונות השנה או מאורע דתי. צריך לדעת מהם הערכים, ואז לפרוט את זה לסעיפים קונקרטיים יותר".
איך כדאי לעשות זאת?
"יש לנו מלאי מסוים של ערכים שצריך לחשוב עליהם, למשל התמקדות בטוב, כבוד הדדי או עזרה לזולת. סביב הערך שבחרנו צריך ליצור טקס ממשי. לאחר שיצרנו את הטקס, עלינו לקבע אותו בתוך גלגל החיים, כלומר בתוך סדר היום שלנו. זאת, בין אם מדובר בפעם בחודש או בשנה".
לא משנה מהי התדירות, עלינו להקפיד לבצע את המסורת כפי שבחרנו. "מכיוון שבמסורת יש רפטטיביות, אפשר להתאים אותה בכל פעם לשדה המשפחתי המשתנה", מסבירה ד"ר פלגי. "למשל, כשהילדים גדולים יותר קל להם לחשוב באופן מופשט, והשיח משתנה. השגרתיות נותנת לנו חוויית קרקוע וגם עוזרת לממש את המסורת, וכך בתוך עומס החיים והעבודה דברים יישארו. חשוב להתעקש על זה, להסביר ש'ככה זה אצלנו'. בהמשך אנחנו נגלה שילדים נהנים מזה".
למה חשוב שנשים לב כשאנחנו יוצרים את המסורת החדשה?
"לא צריך מסורת קשה מדי, אלא כזו שתתכתב עם החיים. כדאי לנסות לא לחשוב על מסורת 'אידיאלית', אלא על מסורת שמתאימה לילדים. אם הם לא אוהבים לקרוא ספר בכל יום, אז לא בכוח. להיות חלק מקהילה זה מאוד עוזר, כי כך אפשר לארגן כמה משפחות שעושות את הפעילות ביחד".
אפשר גם להתבונן מחדש על חגים בלוח השנה היהודי, ולהעניק להם את המשמעויות האישיות שלנו. "למשל, ביום כיפור לבחון את עצמנו ואת המעשים שלנו", מדגימה ד"ר פלגי. "בראש השנה, לסכם את מה שהיה בשנה החולפת. המנהגים הקונקרטיים במשפחה שלי השתנו לאורך השנים ככל שהילדים גדלו, אבל בכל ראש השנה, עד היום, כל אחד מאיתנו כותב מה הוא מנבא לעצמו לשנה הבאה. בראש השנה הבא נקרא מה היה ונתכנן את השנה הבאה. התוכן של הדברים ישתנה, אבל הפורמט זהה".
פורסם לראשונה: 09:27, 05.09.23
