מועד הפגישה שלנו נקבע על פי סדר היום של יונה רטנר-רוזנבלט, עולל בן שלושה חודשים, שהתבשל ברחם במשך חמש שנים. "אמיתי", מעידה השחקנית מורן רוזנבלט, "עד שאבא שלי נפטר, הרחם שלי לא צעק ולא שמעתי תקיעת חצוצרות ולרגע לא עבר לי בראש שבא לי להיות אמא. יותר מזה, כשהסתכלתי על משפחות סביבי חשבתי שההורים מסכנים, משועבדים, במקום לדפוק שנ"צ מסיעים את הילדים לחוגים ונאלצים להקשיב לכל הסיפורים המשעממים על הגננת והמורים".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
התמונה השתנתה לפני חמש שנים, ביום שבו היא שהתה במרתף ללא קליטה, בחזרות להצגת פרינג'. "המשטרה חיפשה אותי כדי להודיע לי שגופתו של אבי, גלעד, נמצאה לפנות בוקר ברחוב ברמת-גן, הוא קיבל התקף לב כשחילק עיתונים. עבר זמן עד שאיתרו את אמא, שאיכשהו הצליחה להשיג אותי, והגעתי לתחנת המשטרה מפני שעוד לא היה ברור שזהו מוות טבעי. אבא שלי, שהיה נווט ביום כיפור, החזיק רישיון טיס ועבר בדיקות תקופתיות והיה צעיר (66) ובריא. זה היה קשוח", היא מבליעה אנחה.
היית הילדה של אבא?
"הוריי התגרשו כשהייתי בת שלוש, גדלתי אצל אמא ואבא היה מעורב ומדהים, אבל הוא היה טיפוס מתבודד ולא היה בינינו שיח רגשי. דמותו המלאה נתגלתה לי רק במהלך השבעה ודבר הוביל לדבר. כשראיתי כמה אבא שלי נתן לי, פתאום נורא רציתי לתת. זו הייתה הפעם הראשונה שעלתה בי המחשבה על אימהות. בשבעה גם הסתכלתי על הבטן ההריונית של גיסתי, ומאוחר יותר, כשאחי הפך לאבא, והאבהות שלו כל כך הזכירה לי את זו שקיבלנו מאבא, הרגשתי שאני עולה עוד מדרגה. החלטתי על הורות משותפת וידעתי שאני צריכה להזדרז מפני שזה לא משנה כמה את נראית ומרגישה צעירה, לביציות יש תאריך תפוגה".
אלא שאז החלה סאגה ארוכה של דחיות ועיכובים, שיכולה לפרנס סדרת דוקו נוצצת ומי יודע, אולי היא עוד תיכתב ותצולם. עכשיו, בין ההנקות, רוזנבלט (38) מפנה זמן לעצמה. את הסרט הקצר שביימה דקה לפני המלחמה היא עורכת לאט ("סרטים קצרים זה רק פסטיבלים בחו"ל, ובמצבנו הנוכחי מי ייקח סרט ישראלי?") ואילו לסדרה שכבר שנים מתקדמת בקצב צב היא הכניסה שותפה במטרה לתת גז. אחת מגיבורות הסדרה היא לסבית מוצהרת, כמותה. "כיוצרת, אני בעד שכל אחד יכתוב את עצמו. כשחקנית, אני זו שנכנסת לעורם של אחרים".
כתבות נוספות למנויים:
הפרק הראשון בסדרה יוקדש לתהליך הקפאת ביציות ("היה כיף להתעורר מההרדמה המלאה"), שהושלם במקביל לסיום הזוגיות הפוטוגנית שלה עם השחקנית ג'וי ריגר. "יכולתי להקפיא את האימהות עד לזוגיות הבאה שלי, אבל הבנתי שאני עלולה להרוס לעצמי את הזוגיות הבאה אם אעמוד עם סטופר מפני שהזמן התחיל לדחוק – השעון, לא החצוצרות. למרות זאת היה לי צורך לדחות את הביצוע שוב ושוב".
למה?
"לא באמת חיכיתי לרגע הנכסף הזה. הוא הצטייר בעיניי בתור הרגע הכי מפחיד, הסיום של החיים, ראיתי את ההורות ככלא עתידי. ההיגיון אמר לי שאם כל כך הרבה אנשים הופכים להורים כנראה שיש בזה משהו שאני לא מבינה והחלטתי להמר, בתקווה שלא אתבדה. גם כשיונה נולד עוד לא הבנתי את הדבר הכי בסיסי בהורות, שהוא הר געש של אהבה. אצלי הוא התפוצץ ביום השני אחרי הלידה. פתאום הוצפתי באהבה שלא הבנתי את פשרה. איך אני כל כך אוהבת אותו כשאני עוד לא מכירה אותו? עובדה".
ההתחלה הייתה קלה. "שבוע אחרי שהודעתי לעולם שאני מחפשת פרטנר להורות משותפת חברה שידכה ביני לבין שי רטנר, עורך וידאו. שי, בניגוד אליי, חיפש פרטנרית במשך שנים, הוא חיכה לזה והיה במסלול של 'יאללה, מתחילים'. אבל אז קיבלתי שני פרויקטים בינלאומיים שמצדיקים דחייה, גם בגלל התפקידים וגם מבחינה כלכלית".
הראשון הטיס אותה לאורוגוואי, לסדרה "יוסי, המרגל המתחרט" (מבית אמזון) שעוקבת אחרי שני הפיגועים נגד הקהילה היהודית שארעו בארגנטינה בשנות ה-90. "בעונה השנייה מצטרפת לחקירה סוכנת מוסד, רינה דיין וביחד הם מנסים, ולא מצליחים, לעצור את הפיצוץ השני". אחריו הגיעה "היינו בני המזל", מיני-סדרה אמריקאית (רשת הולו) שמבוססת על רומן בשם זה שכתבה ג'ורג'יה האנטר, על בסיס סיפור השואה של משפחתה, "מרגע לפני תחילת המלחמה ועד לרגע אחרי שהיא הסתיימה. הפקת ענק עם כוכבים הוליוודיים כמו ג'ואי קינג ולוגאן לרמן וישראלים כמו ליאור אשכנזי ועמית רהב. הייתי שם הרטה, אשתו של אחד האחים. צילמנו אותה ברומניה, במשך תשעה חודשים, און אנד אוף, ובכל פעם שהיו לי יומיים חופש קפצתי ארצה, זה רק שעתיים טיסה".
את הליהוקים הבינלאומיים שלה היא זוקפת לזכות "פאודה" ולדבריה, "אין לי מושג למה התאמתי לחו"ל אפילו יותר מאשר לישראל. בארץ עוד לא קיבלתי תפקיד ראשי בסדרה, מה שנקרא 'לסחוב סדרה', ואילו בחו"ל אני מתקבלת לאחוז גבוה מהאודישנים שאני שולחת עם המבטא שלי, שרחוק מלהיות מושלם".
איך את מסבירה את זה?
"כשאני נחמדה לעצמי אני אומרת ש'הם עוד לא מבינים שאני שחקנית איכות'. כשאני רעה לעצמי אני אומרת שהעיניים הישראליות רואות שעדיין יש עליי שכבה שלא קילפתי, וכשאקלף גם אותה אני אתפוצץ. המקצוע הזה קשה נפשית, אבל זה התיקון שלי. לא סתם בחרתי להיות שחקנית, זה לא שהבמה היא המקום הטבעי שלי, ממש לא. יש לי פחד קהל אדיר והדמויות ששיחקתי איפשרו לי לתפקד במצבים רגשיים שלא נתתי לעצמי להיות בהם".
את התפקיד ב"היינו בני המזל" היא קיבלה יומיים אחרי שעברה הזרעה שנייה. "נרשמה דרמה קלה, לא ידעתי אם אני בהיריון ואם מותר לי לטוס, אבל בזכות היקום הכל הסתדר. טסתי, הצטלמתי, ויומיים אחרי שחזרתי ארצה נכנסתי להיריון בהזרעה. נכון שאת רוצה לראות אותו?" היא מדפדפת ונעצרת על תינוק כחול עיניים. הכי לא רוזנבלט. "הוא דומה לאבא שלו", היא מחייכת באושר אין קץ, "אבל גם לי".
ב"היינו בני מזל" (שמוקרנת עכשיו בדיסני פלוס ו-yes) הדמות שלה, הרטה, נשלחת למחנה עבודה בסיביר וכורעת ללדת בשלג. "סצנה מאוד אינטנסיבית של לידה על סף מוות", מספרת אמא-של-יונה, שבמסגרת ההכנה לתפקיד חרשה את יוטיוב וצפתה בלידות, "רק בלידות טבעיות, כי בערבות השלג אין אפידורל. בצילומים לקחתי את כאבי הצירים הכי רחוק שאני יכולה. לימים, כשהגעתי לחדר לידה ונתנו לי זירוז, סיימתי תוך שעה את כמות הצעקות שהשמעתי מול המצלמה".
כשהחלפנו סמסים לתיאום הפגישה, היא כתבה לי "אם את לא יכולה ביום זה וזה אנסה לבדוק עם שאר ההורים של התינוקי, יש לו שלושה". כבר שלוש שנים היא חולקת את חייה עם תמר ליברזון (30), מפיקת קולנוע, "וגם היא אמא של יונה. תמר ואני מגדלות אותו ביחד".
בני המין השני מעולם לא עניינו אותך?
"עניינו, דווקא עניינו, והייתי עם בנים, אבל בדיעבד אני יכולה להגיד, שגם כשהם עניינו אותי היה משהו שלא חצה עומק מסוים, שאותו חציתי עם נשים. בחוג משחק בי"ב פגשתי מישהי, לסבית, זה עורר בי משהו וזה היה פשוט זה. תוך שנייה הבנתי שאני אוהבת בנות".
איך הייתה היציאה מהארון?
"זה התחיל בעובדה שאני עצמי קיבלתי את זה בסבבה, לא נבהלתי או משהו כזה. לקח לי קצת זמן לספר לאמא, כמה חודשים, ובל נשכח שזה היה לפני 20 שנה. היא לא צהלה בשמחה, ולא הכריזה בגאווה שתמיד אהיה בתה האהובה, כמו בסרטים. אמא העדיפה שזה יהיה אחרת, היא חשבה וחששה שיהיו לי חיים קשים, אבל ככל שהתבגרתי גיליתי עד כמה זה לא נכון. לא בימינו, בטח שלא בתל-אביב".
בהיריון היא הרגישה "כמו חבית מהלכת ומטופשת, ברמה הרבה יותר מתקדמת מלשכוח את הסלולרי במקרר. גם לא הצלחתי לקום, לא הצלחתי ללכת, נחרתי", היא שמחה להדגים, "כל המהות הפיזית שלי הייתה מגושמת. לא עבדתי, אבל בחודש שישי-שביעי עשיתי סדנת משחק. הכל היה מאוד קלמאזי, אך עם זאת מאוד קומי. ההיריון איפשר לי להשתחרר".
ההתנסות הקומית הזאת נטעה בה את הדחף לקומדיות. "לא יצא לי לעשות הרבה. בעצם, יצא לי רק פעם אחת, בסרט 'קיס מי כושר' שצילמנו עוד לפני הקורונה ובאשמתה הוא נדחה ויצא רק עכשיו בכמה סטרימרים בחו"ל. קומדיה רומנטית לסבית בין ישראלית לגרמניה, עם רבקה מיכאלי. הוא לא מאוד נונסנסי ואני משחקת בו בדמות הסטרייטית".
ואם תפקיד חלומותייך ידרוש ממך סצנות עם גבר?
"אין בעיה. רוב התפקידים שעשיתי הם של סטרייטית. אין עדיין מספיק תפקידי לסביות שיחזיקו את כל הקריירה שלי".
רוזנבלט שמעה את השם יונה מחברה שלה, בחודש הרביעי ובהמשך "נאלצתי לעמוד בגבורה ולהילחם עליו. כשאמרתי לאמא שלי 'יונה' היא נתקעה לרבע שעה עם הבעה של בחילה, גם ההורים של תמר לא אהבו אותו ושי לא היה בטוח אם הוא נגד או בעד. התעקשתי על יונה בעוז מפני שהרגשתי בבטן איך הוא הולך להיראות וידעתי מה יהיה האופי שלו".
וצדקת?
"עוד מוקדם לדעת, אבל בהיריון הרגשתי שהוא נשמה זקנה, איש ספר או מרצה לפילוסופיה, אדם רציני שצריך שם כבד שיישא את משקל אופיו כמו יונה, שגם מרפרר ליונה הנביא. לקראת הלידה תמר ואני עשינו פלייליסט, וכשהוא הסתיים ספוטיפיי המשיך לנגן לנו במשך 22 שעות. אמא שלי הגיעה בשלב הדחיפות, כשריטה ומשי קלינשטיין שרו את 'קחי לך'. ובן הזוג של שי, שעמד מחוץ לחדר הלידה, סיפר לנו בדיעבד שהתינוקי יצא לצלילי השיר 'לווייתן ויונה' של דניאלה ספקטור. שיר יפה. זה היה האישור האחרון".
הפרמיירה של "היינו בני המזל" התקיימה בלוס-אנג'לס חודש אחרי תאריך הלידה המשוער ועימתה אותה עם המציאות החדשה. "התכנון המקורי היה להוציא דרכון ליונה ולקחת אותו איתי, לארבעה ימים, ורק אחרי שהוא נולד הבנתי שזה לא יהיה פשוט לטלטל אותו בטיסה כל כך ארוכה ומצד שני הבנתי שזה בלתי אפשרי עבורי להיפרד ממנו לארבעה ימים. היה לי קשה לעכל את הרעיון שאני מתחילה לעשות בחירות. למזלי, יש לי פסיכולוגית מעולה שעזרה לי להבין שזה לא כזה נורא להפסיד פרמיירה. אז לא צעדתי על השטיח האדום בשמלה יפה".
פעמיים בשבוע אבא של יונה עושה את הלילה בדירתן, "כדי שתמר ואני נוכל לישון לילה שלם. לסטרייטים אין צ'ופר כזה. בהאכלה של שתיים בלילה שי נותן לו בקבוק שהכינותי מראש ובהאכלה השנייה, בשש וחצי בבוקר, הוא כבר מביא אותו אלינו למיטה. אני לא ישנה עם אוזן אחת פתוחה, ממש לא, אני ישנה עמוק וכבר עכשיו נראה לי שאני רוצה עוד. אולי התינוקי הבא יהיה של תמר".
לפני שבועיים, בסופשבוע בערבה, רוזנבלט הציעה לה נישואים. "זו לא הייתה הפתעה, כבר דיברנו על חתונה, אבל תמר טענה שאני זו שצריכה להציע, כיוון שהיא כבר עשתה כמה צעדים משמעותיים. אז נסענו עם יונה ואחרי שהוא נרדם פתחנו יין והגשתי לה טבעת והשתכרנו. העובדה שאני פתוחה לאהבה הדדית ושאני מתחייבת לזוגיות היא משהו חדש עבורי, אני מרגישה שבעקבות האימהות הלב שלי נפתח. חשבתי שיש לי מספיק שעות עד להנקה, אבל כנראה שמרוב התרגשות התבלבלתי. וכנראה שגם הוא טיפה שתה". ולרגע היא מרצינה. "רק שלא יבואו אליי מהרווחה..."
פורסם לראשונה: 00:00, 29.05.24
