"רופאים וחולים מאבדים צלם אנוש". מונולוג של רופא
"ההרגשה היא חושך בעיניים, קטסטרופה. חולים מבוגרים, מעורטלים, שוכבים בפרוזדורים, עושים את הצרכים שלהם ומקבלים את כל הטיפולים שלהם לעיני כולם. האחיות לא עומדות בעומס. אנו נאלצים לשחרר חולים אחרי יומיים, ולקבל אותם שוב בחזרה, כשמצבם הידרדר עוד יותר. צלם האנוש אבד". מונולוג כואב של רופא במחלקה פנימית בתל השומר
"היום השחור מתחיל עוד כשאני משוחח בטלפון בדרך למחלקה, ושומע שהתקבלו עוד 15 חולים חדשים למחלקה", מספר ע' (השם המלא שמור במערכת), מומחה בכיר לרפואה פנימית, "אם במחלקה יש כ-30 מיטות, המשמעות היא שמוקצות לכל חולה יומיים להיות מאושפז, כי יש לחץ בלתי פוסק
לשחרר חולים ולקבל חולים חדשים. זה אומר שחולים אינם זוכים לזמן אישפוז מניח את הדעת פעמים רבות, ומשתחררים עם סימן ראשון של שיפור, כי פשוט אין פיזית מקום היכן להשכיב אותם.
"יוצא מכך שחולים שמשתחררים לפני זמנם, לפני שהם מוכנים לשחרור, חוזרים כי מצבם שב ומידרדר בבית לאישפוז חוזר. פעמים רבות הם חוזרים כשמצבם גרוע מזה שהיה כשקיבלנו אותם באישפוז הראשון.
"כשנכנסים למחלקה, ההרגשה היא חושך בעיניים. קטסטרופה היא מילה עדינה. המסדרונות כה גדושים עד שאין לאן לעבור. חולים מבוגרים, מסכנים, חולים, שוכבים בפרוזדורים, כאשר הם מעורטלים לעיתים מבגדיהם, עושים את צרכיהם במיטות בפרוזדורים, מקבלים טיפול שהוא פולשני וחושפני במסדרון לעיני עוברים ושבים.
בגלל העומס לא שומעים את מוניטור הלב
"צוות האחיות שמצומצם בלאו הכי אינו עומד במעמסה, ולא מצליח להגיע לכל אותם חולים בזמן קריאה סביר. לי כרופא בכיר אין מה לומר לחולה שממתין חצי שעה לכוס מים חוץ מ'אתה צודק' וללכת להביא לו בעצמי כוס מים. הבדיחה האחרונה במחלקה היא שנתחיל להשכיב חולים במיטות קומתיים כדי שיהיה יותר מקום.
"החולים מספרים על תלאותיהם במסדרון. המבקרים עדים לחולי של אנשים שהם לא צריכים לראות אותם. פעמים רבות אין לנו איפה לשבת ולהחליף מילה עם חולה. אין לנו דרך לבדוק חולה בצורה יסודית, כי אני לא יכול להפשיט חולה בצורה כזו.
"היו לנו חולים שמצבם הידרדר, כי הצוות המצומצם מידי היה עסוק בטיפול בחולה דחוף יותר. לא פעם קורה שאנחנו לא שומעים מוניטור לב שמצפצף בגלל הפרעת קצב חמורה, בגלל העומס.
"צלם האנוש וכבוד האדם אבדו אצל החולים המאושפזים"
"נמצאים אצלנו סטודנטים לרפואה, ואני מאוד מודאג מהמסר שהם מקבלים – איזה רופאים יצאו ממערכת החינוך הרפואית. האם כך צריך לטפל, כך צריך
להתייחס לחולים? זה עצוב. אני חושש שאותם אנשים יעזבו את המערכת הרפואית, כי הם לא יסכימו לעבוד בצורה כזו.
"התחלופה האינסופית המהירה של החולים, גורמת גם לשחיקה עצומה בצוות, לתסכול, וזה מקרין גם על הטיפול בחולים, על היחס שמעניקים למשפחות. קשה לי לבוא בטענות לרופא צעיר שהמסר החינוכי שאני מעביר לו הוא: תעבוד בקבלנות, תגמור כמה שיותר מהר ותשחרר כמה שיותר מהר.
"צלם האנוש וכבוד האדם אבדו אצל החולים המאושפזים, זה קורע את לבנו, ועומד בסתירה לכל מה שחונכנו עליו. וזה קורה יום אחרי יום, בלי שרואים תקווה או אור בקצה המינהרה".
לפנייה לכתב/ת 
