כל מה שרצית לדעת על תיעוד משפחתי
יש טיפוסים שמתעדים כל החיים כל דבר בחיים, ויש כאלה שנזכרים בכך לפני חגיגת בר המצווה של הבן הבכור. מה גורם לנו לצלם תמונות ולהסריט אירועים בווידיאו? מה דוחף אותנו לשמור טקסטים שכתבנו ועבודות נבחרות שהילד הביא מהגן? הכל על יצר התיעוד וגם שיטות בדוקות איך משדרגים את תהליך השימור
רגע אחרי שקובעים עם הקייטרינג לחגיגת בר המצווה של הילד זה מגיע: פתיחת האלבומים, הפשפוש בתיקיית התמונות והתכונה הגדולה סביב המצגת המיועדת. לכאורה זהו שלב מכונן בהליך של תיעוד בן 13 שנים, שהחל עוד כשהעולל היה בבטן ומסתיים ב"תודה שהבאתם אותי עד הלום וטוב שלא הראתם לחברים שלי תמונה שלי כשאני מתקלח". למעשה מדובר על שדרוג עבודת השורשים שמטרתה לסכם את חוויותיו של יורש העצר ולעשות נחת גם לסבא וסבתא.
שלל האמצעים הטכנולוגיים מאפשרים לנו לתעד היום את הילדים שלנו, עוד בטרם הגיחו לעולם, מכל הכיוונים. כך צצו בשנים האחרונות בעלי סטודיו שמציעים להנציח את הבטן ההריונית מבחוץ, הרופאים ומבצעי הסריקות מציידים אתכם בדיסק של תמונות תלת מימדיות של העובר. הדיסקים הללו יונחו, סביר להניח, אחר כבוד על מדף הקלטות, בין סרט החתונה שלכם לכבשה שושנה. אחר כך מגיעה מסיבת הגחתו לעולם של היורש, תמונות מכל אירוע בפעוטון, אלפי ציורים ועבודות יצירה ראשונות מגלילי נייר טואלט שנשמרים עבור הדורות הבאים בשקיות בתחתית הארון.
אם אתם משתייכים לרוב המוחלט, כנראה שלא ראיתם את הווידיאו שבו הקלטתם את צעדיו הראשונים של העולל מאז אותו רגע, גם לא את הסרט שהסרטתם במסיבת חנוכה בגן חנה. הרכבת הראשונה שיצר מחימר בגיל שלוש נראית היום כמו מאובן חסר צורה. וקצת לא ברור מה הטעם באינספור תמונות על רקע אותו חוף ים, מול אותה שקיעה שכבר ראיתם אלפים כמוה.
מה בכל זאת דוחף אותנו לתעד?
"בני האדם, עוד מראשית ימי המערות, הם יצורים שמתעדים במיוחד הישגים", אומר ד"ר חיים גרוסמן, חוקר תרבות ישראלית, "במקרה של הורים, הרי שהילד הוא סוג של הישג, בוודאי בחברה הישראלית. אם הוא מצולם ליד המכונית המשפחתית הגדולה, או בשדה התעופה בדרך לחופשה, הרי שההורים מרוויחים כפול: הנצחה של הילד ושל הישגים חומריים נוספים. בחברה הישראלית יהודית במיוחד, קיים קוד תרבותי בנוגע לחשיבות של הסיפור מחדש, ובדיוק כמו סיפורי הנס והגבורה שעוברים מדור לדור, כל אחד מאיתנו מבקש לתעד את הסיפור של הילדים שלנו ושל המשפחה".
כל השנים מכינים חומר למצגת של בר המצווה (צילום: index open)
ד"ר גרוסמן מסביר שהתיעוד המרובה מגובה גם על ידי החרדה היהודית הקיומית מפני אירעיות החיים. "לפעמים, באופן בלתי מודע, המניע לתיעוד הוא הרצון לנצח את החיים. הרי הילדים נתפשים אצלנו כסוג של הגשמה ותקווה, הם סמל לחשיבות של המשפחה בחברה שלנו, ומכאן נובע הצורך שלנו לשמר את זה".
"תיעוד הילדים הוא מקרה יוצא דופן שבו אנחנו יכולים לאסוף או לארגן סיפור חיים שלם, להראות תהליך למן ההתחלה ועד לרגע שבו אנחנו מחליטים שהוא הסוף, או מן העבר ועד לנקודת ההווה. כאן יש לנו אפשרות שלא קיימת במקומות אחרים: לספר סיפור שנבנה ברצף קדימה וגם לתת פרספקטיבה לאחור. ילדים הם נוסטלגיה אישית של ההורים, ויש בכך עניין גם ממקום של יופי וראשוניות".
זה אולי מסביר למה ילד שלישי סובל, בדרך כלל, ממיעוט תיעוד באלבום המשפחתי. כל מה שנחשב ראשוני בפעמיים הראשונות, הופך להיות מובן מאליו בפעם השלישית ואילך.
פולחן התיעוד
לאחרונה קיבלתי עלון פרסומת שבו מציעים להטביע את כף רגלו או כף ידו של התינוק. מתברר שיש חברה שמציעה לכם לעצור את הזמן החומק לאותו יום בחיי התינוק שבחרתם, ולמסגר את כף ידו או כף רגלו ב"חימר טהור במסגרת עץ טבעי", כפי שכתוב בעלון הפרסומת.
"התיעוד", אומר ד"ר גרוסמן, "מושפע מאוד מריבוי האמצעים העומדים לרשותנו ומשכלולם. הפולחן הזה הוא חלק מהשוויץ הישראלי בריבוי האפשרויות ושכלול המכשירים. פעם היה צריך לקחת את הילדים לסטודיו, היום יש לנו מצלמה בטלפון הנייד, ולכן הפקת הצילומים הפכו להיות קלים ונגישים והם מעודדים שימוש. "התיעוד המוגבר של הילדים הוא גם חלק מהסגידה שלנו לילדות. פעם היו צריכים להסתפק בתלתל שנשמר למזכרת, היום אנחנו יכולים להטביע את כף רגלו של הנסיך ולמסגר את התבליט.
עבודות יצירה
תערוכות מתחלפות - "אנחנו נוטים לשמור יותר מדי מזכרות של הילדים", אומרת שרית גושן מחברת "הכל במקום". "לילדים יש תקופות באמנות כמו אצל פיקאסו. לכן כדאי לשמור ציור או שניים מכל תקופה ולא ערימה שלמה. ל'תערוכות מתחלפות' מומלץ להשתמש בלוח שעם או בקיר שצבוע בצבע מגנטי או פשוט על המקרר. ניתן גם למתוח חבל בחדר הילד ולתלות עליו את הציורים בעזרת אטבי כביסה. אם יש מקום, רצוי לייחד לכל ילד מדף שעליו יונחו אחר כבוד שלל היצירות המתחלפות שלו.
הכינו לוח שעם לתליית יצירות מתחלפות של הילד (צילום: שלומי גרינשפון)
סריקה ושמירה בשם - בעידן של היום כשכמעט לכל אחד יש סורק בבית ופעולת הסריקה פשוטה וקלה , אפשר לסרוק את הציורים של הילדים, זה חוסך המון מקום. סדרו את הסריקות בתיקיות לפי תאריכים למען הסדר הטוב, וכדאי לשמור גיבוי על דיסק. לא לשכוח לכתוב על כל ציור תאריך ושם הילד, כדי לא לשכוח מי האמן.
אחסון בתיבת אוצרות – הכניסו לארגז גדול או לקופסה מבחר מעשה ידיהם של האמנים הצעירים הפרטיים שלכם.
צילום היצירות - על מנת לחסוך מקום, כדאי לצלם כמה יצירות של הילד. אפשר גם להציע לילד להצטלם בחברת כמה עבודות יצירה על מנת לתעד אותו יחד עם התוצרת. פעם בחודש הכריזו על תיעוד התערוכה המתחלפת וצלמו את הילד עם חבל הציורים שהכנתם או עם מדף היצירות מעשה ידיו.
צלמו כמה יצירות של הילד כדי לחסוך מקום (צילום: שלומי גרינשפון)
תמונות
עוד שיטותכל הדרכים להדפיס תמונות: בבית, ברשת או במעבדהשוקי גליליאם נדבקתם בחיידק הצילום הדיגיטלי, והדיסק הקשיח שלכם כבר מתפוצץ מתמונות, אז אולי הגיע הזמן שתתחילו להדפיס. האפשרויות רבות - בבית או במעבדה, בלייזר או בדיו, עם או בלי תיווך של מחשב וחיבור אינטרנט. כל האפשרויות לפניכם
גושן אומרת שמביקור בבתים הישראליים עולה בבירור שיש לנו יותר מדי מהכל, גם בכל מה שקשור לתיעוד. יש משפחות שמציגות אלבומים בפינת המשפחה, אחרות מציבות את התמונות במדף הכי גבוה. מלבד התמונות הבודדות שמוצגות לראווה, רצוי לשמור את היתר בצורה מאורגנת ומסודרת. יש כמה שיטות לאחסון תמונות נאות:
אלבומים – השיטה הישנה והטובה היא לסדר תמונות באלבום כיסים או באלבום דפים מנויילנים. כדאי לנצל את ההזדמנות לעצב יחד עם הילד את האלבום הפרטי שלו כפי שהוא רוצה. קונים אלבום דפים ויחד משלבים עם התמונות מדבקות, מזכרות (כרטיס כניסה ללונה פארק, תפריט של ארוחה מיוחדת) ושאר אלמנטים קישוטיים שניתן לרכוש בחנויות "עשה זאת בעצמך".
חלוקה לאלבומים קטנים - אתם יכולים לסדר את התמונות שאתם מפתחים על פי נושאים באלבומים קטנים כבר בחנות הצילום, ולציין מקום ותאריך (חרמון חורף 2008).
קופסת כרטיסיות – פתרון מאורגן למאגר תמונות באופן מסודר הוא בקופסת כרטיסיות שקונים בכל חנות למכשירי כתיבה.
קופסה לכל אירוע - מי שלא סובל מבעיית מקום, יכול לייחד קופסה לתצלומים ממסיבות יום הולדת, חופשות משפחתיות ולעצב את הקופסה כך שחזותה תסגיר את נושא התמונות שבפנים. קישוטים של צדפים יעידו שמדובר על תמונות מחופשת הקיץ, טפטוף של חלב נרות יספר שבקופסה יש תמונות יום הולדת. קופסאות נעליים עטופות בנייר צבעוני יכולות לשמש בסיס מצוין לתמונות מפותחות או לתמונות צרובות על דיסקים.
קלסר תמונות – אם אין לכם פנאי לסדר את התמונות בכל פעם שהן חוזרות מפיתוח, תוכלו להכין קלסר משרדי עם ניילונים או עם חוצצים. הכניסו לכל ניילון תמונות מאירוע מסוים או מחודש מסוים, זהו תחליף נאות למעטפות הצהובות החוזרות מן הפיתוח שנערמות ללא סידור במגירה.
אוגדן דיסקים – לשמירה טובה של תמונות צרובות על דיסק רצוי לרכוש תיקייה מיוחדת עם כיסים שקופים, כך שניתן לראות דרכם מה כתוב עליהם (למשל: רועי, גיל שנה-שלוש). רצוי לשמור את התמונות בתיקיות ממוחשבות על פי גילאים או תאריכים, כך יהיה קל יותר למצוא תמונה רצויה.
אל תשכחו לכתוב על הדיסק את תאריך הצילום (צילום: שלומי גרינשפון)
קולאז' – נחמד ליצור פסיפס של תצלומים על בריסטול ולניילן אותו.
מסגרת אחת לתמונות נבחרות – אם יש לכם תמונה ממוסגרת שאינה בשימוש, תוכלו לשלב במקום התמונה הישנה תמונות נבחרות ולהכין יחד עם הילדים בסיס לתמונות מתחלפות. על אותו עיקרון ניתן להכין מסגרת מקרטון, לצבוע ולקשט ולחבר בכל פעם תמונת אחרות.
מצגת – המשקיענים והיצירתיים שביניכם יכולים לתכנן מצגת מכל התמונות וקטעי הוידיאו, לא צריך לחכות לחגיגת בר המצווה בשביל זה. זיכרו ששלוש דקות על המסך הן הרבה זמן. כדאי לבחור תמונות גדולות וברורות על פני כאלה שעמוסות בפרטים. לא חייבים להתקין תוכנה בשביל להכין מצגת תמונות קלה .
אוספים ומזכרות
אם אתם רוצים לעצור את הזמן ולאצור את הזיכרונות מהתקופה שהיא רצתה רק ברביות או שהוא אסף פוגים, כדאי לנצל את שלל הקופסאות היפות שיש היום בכל חנות או להכין בעצמכם קופסת אוסף מקופסת נעליים ישנה. העיצוב החיצוני הוא חלק בלתי נפרד מן התיעוד, והוא יעזור לכם לאתר אחר כך את העדויות בדרך להכנת מצגת בר המצווה.
עוד כתבות על שבוע המשפחה:
