האם הגולשים עייפים מרשתות חברתיות?

בעידן הווב 2.0, מסבירים אלו שמעידים על עצמם כמי שיודעים להסביר מהו "ווב 2.0", הגולש הוא במרכז: הוא מייצר את התוכן, הוא מגיב לתכנים אחרים, הכל נע סביבו. ומה הגולש אוהב לעשות? ובכן, הוא בעיקר אוהב ליצור קשרים עם חברים שלו, לספר להם מה עובר עליו, לעדכן אותם, לשחק איתם, וזאת מכיוון שגולש 2.0 הוא גולש חברתי. אין זה פלא, לכן, שהוא חובב מושבע של אתרי הרשתות החברתיות.

עד לא מזמן התיאוריה הזו נשמעה הגיונית, והזינוק במספר המבקרים ברשתות חברתיות דוגמת פייסבוק, ההשקעה של מיקרוסופט בחברה על־פי שווי דמיוני של 15 מיליארד דולר, ואפילו ההשקעה שבוצעה באתר "חבר'ה" הישראלית כדי להפוך אותה לרשת החברתית המובילה בישראל (הבטחה שרחוקה מלהתממש בינתיים) היוו הוכחות לכך. אולם נראה שמתחילת השנה משהו בתיאוריה נסדק.

כבר בראשית 2008 חזו כותבי המגזין "Buisness Week" כי אחת המגמות הבולטות של השנה תהיה עייפות ומיאוס מרשתות חברתיות. "לגולשים ימאס לקבל הזמנה מאנשים שקוראים לעצמם 'חברים' לעוד רשת חברתית" ניבא המגזין.

תשישות חברתית 

בכנס איגוד האינטרנט הישראלי שנערך בתחילת השבוע שעבר, טען דב אלפון, מי שהיה העורך והמייסד של מוסף "קפטן אינטרנט" והחל מהחודש הבא עורך עיתון "הארץ" כי עידן הווב 2.0 מת ואתו גם הרשתות החברתיות. "הן ייעלמו באותה המהירות שבה הופיעו" חזה. לדבריו, התכונות של הרשתות החברתיות הן לא יותר מאשר שיפור, ולעתים גם זה לא, של תכונות ישנות המוכרות ברשת עוד מאמצע שנות ה־90, כמו עדכון בנוגע למעשיו של המשתמש. "כבר ב-ICQ ניתן היה לעדכן במשפט מה עושה המשתמש ו-ICQ היא תוצר מובהק של ווב 1.0", אמר. "בסופו של דבר, לאנשים יימאס לקבל קקטוס וירטואלי מה'חברים' שלהם כסמל לתשומת לב" אמר.

הדיווחים אודות ירידה של כ־400 אלף מבקרים מקרב הגולשים האנגליים באתר פייסבוק (נתון שאותו דחתה פייסבוק בטענה שהוא שגוי) ושל כ־800 אלף מבקרים אמריקאים באתר, העלו את 

השאלה האם פייסבוק הגיעה למיצוי מבחינת יכולת הצמיחה שלה. לא פחות חשובה היא השאלה האם הגולשים, שכבר חברים ברשת חברתית זו אחרת, מתחילים לסבול מ"תשישות חברתית"?

מנתוני חברת "נילסן" בבריטניה, אשר קיבלה אישור מכ־40 אלף גולשים לעקוב אחר הרגלי הגלישה שלהם, עולה, כי במהלך הרבעון האחרון של שנת 2007 נרשמה ירידה של כ־14% בשיעור הגולשים שביקרו ב-MySpace, ירידה של 8% בשיעור הגולשים שביקרו ב-Bebo, ירידה של 16% בשיעור הגולשים שביקרו ב-Yahoo Social Circle, צניחה של 30% בשיעור הגולשים שביקרו ב-Orkut (הרשת החברתית של גוגל) ומחיקה כמעט מוחלטת של הרשת החברתית Piczo, המיועדת לבני נוער שבה נרשמה נפילה חופשית של 56% בשיעור הגולשים שביקרו באתר.

בישראל, אגב, ממשיך מספר המצטרפים החדשים לפייסבוק לצמוח, וכעת יש המעריכים את מספר הישראלים שמחזיקים בפרופיל באתר בכ-400-500 אלף גולשים. אולם עד כמה הגולשים הישראלים פעילים באתר? בהתחשב בעובדה שעד לא מכבר היה זה כמעט בלתי אפשרי למחוק את עצמך מפייסבוק, קשה להעריך כמה "פרופילים מתים" של גולשים ישראלים קיימים שם.

חברות מעיקה

העדויות לעייפות מפייסבוק ומרשתות חברתיות אחרות הן רבות. הבלוגר הפופולארי לורן פלדמן העלה בתחילת השנה לבלוג שלו, "1938 מדיה", קטע וידאו קצר המכיל שורה תחתונה ברורה: "אני גמרתי עם פייסבוק. אל תשלחו לי הודעות לשם, אל תשלחו לי דברים לשם. אתם יכולים לבקש ממני חברות אבל אני לא אענה לכם. אני לא משתמש באתר, לא יוצא לי ממנו שום דבר?."? לדבריו, הוא ימשיך להחזיק בפרופיל אבל הוא לא מתכוון לעדכן אותו או לנהל אותו.

הבלוגרית "סטלה לכוכבים" הסבירה, שהיא פשוט לא סומכת על פייסבוק בכל הקשור לשמירה על פרטיה האישיים והיא בניגוד לפלדמן, דווקא מתכוונת למחוק לגמרי את הפרופיל שלה מהאתר. קריקטורה שהופיעה באתר Bokardo.com מספקת סיבה אחרת המסבירה מדוע אנשים נוטשים את האתר. רואים בה הודעה בה נכתב: "החבר שלך, בוב, עבר את מבחן הסרטים וקיבל ציון של 14 מתוך 20". להצהרה זו מגיב השומע במשפט: "ומדוע אכפת לי מכך?".

ואכן, נראה ש"החברים" בפייסבוק, שתחילה היו סמל לכמה פופולארי אתה, הופכים עם הזמן לסוג של מועקה, במיוחד אם אתה מאלו שבחרו לצרף לרשימת החברים שלהם טיפוסים שאין לך מושג מי הם. מעבר לכך, משתמשים רבים מתחילים לשאול את עצמם "מה יוצא לי מזה?" ומתקשים לגבש תשובה שתניח את דעתם. אם בעבר היו כאלו שטענו "לא יוצא לי מהאתר שום דבר, אבל הוא שעשוע בלתי מזיק", הרי שכיום רבים מבינים כי השעשוע הפך לזללן זמן ואנרגייה רעב במיוחד.

כבר לא חתרני

אם נראה שהחברים־הלא־ממש־חברים הם אחת הסיבות המרכזיות לכך שהמשתמשים נוטשים, יש מי שטוען כי חלק חשוב ברשת חברתית היא לא רק מי חבר בה אלא גם מי לא חבר בה. ניק האוול מכתב העת New Media Age אמר ל"טיימס" הבריטי, כי "כאשר חברי פרלמנט ומנהלים בכירים בארגונים גדולים פותחים לעצמם פרופיל בפייסבוק, הערך של המותג מידלדל, והגרעין הקשה של המשתמשים מחפש לעצמו רשת חברתית אחרת, שתהיה יותר אותנטית ויותר אמינה".

גם בישראל גילו פוליטיקאים דוגמת ישראל חסון מישראל ביתנו (שמקדיש חלק ניכר מזמנו להכחיד את התגובות באתרי החדשות באינטרנט, אך נורא רוצה שהגולשים יהיו חברים שלו), יואל חסון ממפלגת קדימה, ראש עיריית גבעתיים ראובן בן שחר, שמזמין את התושבים לדבר איתו בפייסבוק (מה קרה? אין טלפון?) מנכ"לים של חברות גדולות ועוד. לא ברור עד כמה כניסתם של אישים אלו לפייסבוק מבריחה גולשים ישראלים, שחשבו שהם מצאו לעצמם בית אך גילו שהם פועלים בתוך פלטפורמה המנוצלת לצרכים פוליטיים ואחרים. אך היא ללא ספק מלמדת על כך, שפייסבוק היא כבר מזמן לא "הדבר החתרני והמגניב הזה" אלא יותר "הדבר הזה, שאפילו ישראל חסון נמצא בו".

לעקוב אחרי הכסף

אלפון טען שההצעה הכי טובה שלו בכל הקשור להבנת מגמות באינטרנט היא "לעקוב אחר הכסף" בכל הקשור לרשתות חברתיות, עצה זו עשויה להתגלות כיעילה. הסיבה לכך היא, שבשלב זה נראה שרשתות חברתיות רחוקות מלספק את התמורה שתלו בה בתחום הפרסום.

גוגל למשל, ציינה בדו"חותיה האחרונים את אכזבתה מההכנסות שהתקבלו מפרסום ברשתות חברתיות. גם ההכנסות של פייסבוק רחוקות מלהיות מרשימות, והן הסתכמו בשנת 2007 בכ150 מיליון דולר בלבד, סכום זעום ביחס לציפיות הגדולות מהאתר.

מצד שני, יש מי שטוען שמוקדם להספיד את פייסבוק או את הרשתות החברתיות בכלל. "אלמנט ה'מגניבות' דועך עם הזמן" הסבירה קרוליין מק'רת'י מאתר Cnet אך הוסיפה: "אין זה אומר שיש מקום לנבואות יום הדין. אחרי הכל, גם הגידול במספר המשתמשים בתוכנות למסרים מיידיים נרגע, ועדיין אנחנו משתמשים בתוכנות האלו"

ואכן, יש לזכור, שלמרות שהנתונים מחמיצים פנים כלפי הרשתות החברתיות, מדובר בתופעה המעסיקה מדי יום עשרות מיליוני גולשים מרחבי העולם. אלו רואים באתרי הרשתות החברתיות עוגן מרכזי בחוויית הגלישה שלהם. משום כך, קשה לדעת בשלב זה האם הנתונים המאכזבים של הרשתות החברתיות יצטברו לכדי מגמה. בכל מקרה נראה, שלא ניתן עוד להסתיר את מה שרבים אומרים בפה מלא: די כבר עם הרשתות החברתיות האלו. אנחנו עייפים.