בשבוע שעבר רכשה מיקרוסופט
נתח קטן ב-Facebook
במחיר שהעמיד את שוויה של הרשת החברתית הצעירה על 15 מיליארד דולרים (לפחות על הנייר). גם גוגל מתכננת לשפר את מעמדה בעולם
הרשתות החברתיות. האם מדובר בבועה שתתפוצץ? ימים יגידו. בינתיים ברור מדובר בהצלחה שסוחפת אחריה עשרות מיליוני גולשים, כאשר מתוכם יש יותר מ-100,000 ישראלים רשומים. האם מדובר בבזבוז זמן משווע, או שמא בכלי קהילתי מוצלח ובלתי מזיק? הדעות בנושא
חלוקות.
חזרתי לאחרונה מחופשה בת שבוע בחו"ל בה נמנעתי מכניסה לאינטרנט. לצד מאות המיילים שהצטברו בתיבות שלי מצאתי גם כמות נכבדת של חברים הממתינים לאישורי, צ'פחות וירטואליות (poke), הזמנות לקבוצות שונות ("לייקר את מחירי השכירות בפריז"), שאלות הרות גורל ("קפה בחרסינה או זכוכית"), וכל מיני הודעות מחברים שהופכים אותי לזומבי, ערפד, שד או מוקיון שמקפל בלונים בצורת ג'ירפות בימי הולדת.
אין ספק שלא פשוט להתמודד עם עשרות הודעות כאלה בבת אחת, וכאשר בוחנים את הפעילות החברתית ברשת מבינים כמה היא מלאה ביישומים מטופשים ומיותרים. אני יכול להבין לבם של סרבני ה-Facebook. עם זאת, לאחר שמוציאים את המוץ מהתבן, ומנצלים את Facebook כהלכה, מגלים כי מדובר בכלי אינטרנטי יעיל ונוח לשימוש.
ראשית - רשימת החברים. אודה כי ישנם מספר קטן של חברים ברשימה שלי, עימם אין לי קשר בכלל. אך מרביתם הם חברים גם בעולם האמיתי. הממשק הפשוט של חיפוש אנשים עזר לי, בזמן קצר מאוד, לאתר אנשים וליצור קשרים גם במישור האישי, וגם קשרים לצורכי עבודה - פשוט בהינף קליק, וגם לעזור לחברים אחרים להגיע לאנשים שהם רוצים.
כלי הקבוצות, בשילוב עם כלי האירועים ממלאים חלק נכבד בחיים הוירטואלים, העמוסים ממילא. אך לצד זאת, ובשל הממשק הנוח והאפשרות לראות מי הולך לאן ולגלות אירועים חדשים - בזמן אמת בעמוד שלי, ה-Facebook תורם קצת גם לחיים בעולם המציאותי.
וכן, אני מוכרח להודות שיש את הצד הכיפי: מה הטעם של חברי בסרטים, פתיחת קבוצות היתוליות, השוואות בין חברים שלי לשם ההומור ("את מי היית זורק מסירת הצלה?"), ומשלוח שוקולד וירטואלי לידידה עצובה שאני לא
נמצא באותו רגע לידה. כולם כלים נחמדים וחביבים, והכי חשוב - נוחים ומרוכזים לי בפינה אחת. בדיוק בשביל זה יש אינטרנט.
לאחר שכמה חברים שלי יקראו את הטור הזה, סביר להניח שהם יסקלו אותי באבנים, יטרקו לי טלפונים והגרוע מכל - ימחקו אותי מרשימת החברים שלהם ב-Facebook. הפעולה האחרונה לא תזיז לי כהוא זה, שכן בעיניי, Facebook הוא מכונה משוכללת לבזבוז זמן.
במשך תקופה עמדתי בסירובי, והייתי חלק ממחתרת "סרבני ה-Facebook". אבל כשהגיעה אלי הזמנה מחברה קרובה, החלטתי לפתוח כרטיס. מה כבר יכול להיות? אלא ש-Facebook הוא כמו סמים: מציעים לך בהתחלה רק לנסות, ואז אתה מתמכר.
אם הייתי מנצל את כל הזמן שבזבזתי עד כה ב-Facebook באישור חברים, בהצטרפות לקבוצות, תמיכה בזכויות טרנסג'נדרים, מלחמות ערפדים ונינג'ות, חידוני טריוויה של כיתה ג', השוואות כמו "עם מי מחבריך היית רוצה לחלוק אמבטיה (300 דולר לחודש, לא כולל ארנונה)" ומשלוח עוגות שמרים וירטואליות - לפעילות יוצרת אמיתית - כמו כתיבה למשל, כבר הייתי יכול לכתוב רומן עב כרס. 400 עמודים. לפחות.
אמנם, חידוני הטריוויה הטובים כמו TravelerIQ הם יוצאי דופן, אבל רוב היישומים האלה שאהוד מכנה אותם "כיפיים" די דומים לצפייה בערוץ 2: אתם יכולים לבזבז על זה שעות ארוכות אל תוך הלילה, אבל בסופו של יום - האם יצאתם עם תובנות כלשהן? האם האינטליגנציה שלכם התעשרה במשהו? אתם באמת נהנים? תודו שלא.
ועוד לא הזכרנו את הנטייה של רשתות חברתיות להפוך לאתרי היכרויות לעניים. משעה שהם מאפשרים
לכם להוסיף "מצב אישי" ואלבום תמונות - אחת דינן: להפוך שוק בשר ועוד לא מוצלח במיוחד. באתרי היכרויות אמיתיים, אנשים לפחות מצהירים שהם שם כי הם מחפשים קשר רומנטי.
אך את הטיעון המנצח אביא דווקא מפיו של חברי מלמעלה: רשתות חברתיות, ו-Facebook במיוחד - פוגעות בפריון העבודה.
מילא שאתם מבזבזים את הזמן שלכם בבית על שטויות, אבל בעבודה ועל חשבונו של המעסיק? פרדריק טיילור מתהפך בקברו ברגעים אלה ממש!
גם אצלי, מרבית האנשים שברשימת החברים שלי הם אנשים שגם כך אני מכיר בנסיבות כאלה ואחרות מהעולם האמיתי. אני בהחלט מעריך את Facebook ככלי להרחבת המעגל החברתי - אבל אני מעדיף להשקיע את הזמן שלי בלצאת איתם לפאב, ולקנות להם בירה אמיתית שאפשר להשתכר ממנה - מאשר לקנות להם בירה וירטואלית. היא חסרת טעם.
מסכימים עם אהוד? חושבים ש-Facebook הוא סך הכל עוד אתר קהילתי נחמד - סמנו את תגובתכם ב"בעד". מסכימים עם ניב? נמנעים מלהירשם לאתר, או שנרשמתם ואתם מצטערים על זה? בחרו בתגובתכם ב"נגד".
