מחכות שאבא ואמא יפסיקו לריב
אחרי שנחשפו לאלימות קשה בין הוריהן נמצאו עדן (7) וספיר (5) בביתן כשהן מבוהלות ובמצב פיזי ירוד. האב נעצר והאם לא תפקדה. הן נלקחו באופן זמני למשפחת קלט חירום ועכשיו הן מחפשות משפחת אומנה שתיתן להן חום, ביטחון ויציבות
ובינתיים, עד שהוריהם "יסדרו את הבית" שתיהן נמצאות במשפחת קלט חירום של מכון סאמיט באזור הדרום. כשעדן מדברת על מריבות בין ההורים, היא לא מתכוונת לוויכוחים על שיטות חינוך. היא מתכוונת למכות, לאלימות קשה בין ההורים.
עוד בפרויקט: הילדים של כולנו
- המטרה: משפחה ובית לכל ילד בסיכון
- וידאו: ציון כהן חוזר "אל עצמו"
- כמה אנשים צריך כדי להחליף אמא אחת?
- וידאו: צופית גרנט מבקרת במשפחת קלט
- ליהיא לפיד: "הבית שלהם הוא מקום שממנו בורחים"
- העיניים שלו אמרו: "תיקחי אותי"
- יכול להיות שמישהו בעולם באמת דואג לי?
- 9,000 ילדים בארץ מחכים לבית
- התינוקת שננטשה בחדר האשפה מחפשת בית
לפני תשעה חודשים הזעיקו שכנים מודאגים את המשטרה. כשהשוטרים הגיעו, הם מצאו את הבנות מבוהלות מאוד ובמצב פיזי ירוד. שיערן היה מדובלל, הן לבשו בגדים לא מותאמים לעונה והיו מלוכלכות מאוד.
האב נעצר והאם הייתה במצב של חוסר תפקוד. "הן הגיעו לקלט החירום סוערות מאוד ובוכות", מספרת יונית כץ, עובדת סוציאלית של קלטי החירום במכון סאמיט. "בהתחלה הן לא נתנו לגעת בהן, לא נתנו ללטף. הן צעקו 'אל תגעי בי', 'קחו אותי הביתה' ובכו כל הזמן".
"אם המשפחה של קלט החירום ליטפה אותן, הרגיעה והסבירה להן בהדרגה שיהיו שם בינתיים, עד שאמא ואבא יטפלו בעצמם, עד שהמצב ירגע ויוכלו שוב לפגוש את אבא ואמא. בשלב הזה הבנות נכנסו לסוג של הלם".
"הילד תמיד רוצה לחזור הביתה בהתחלה. גם במקרים קשים מאוד", מספרת יונית. "הוא חווה את הניתוק מהבית ולא תמיד מבין או רוצה להבין את המשמעות של מה שקרה או של מה שראה".
מהו קלט חירום?מי ישמור על ילדי החירום? לין גרנרוט-קפלןדווקא הבית שאמור להגן על ילד קטן מפני העולם - הופך ברגע אחד למקום מסוכן עבורו. ברגע הגורלי הזה, חייבים להרחיק אותו משם. אבל לאן? מי יוכל להכניס אותו לביתו בהתרעה כל כך קצרה, לתת לו עזרה ראשונה נפשית? הכירו את משפחות הקלט - המלאכים הגואלים של ילדי החירוםשרשרת האומללות
הוריהן של ספיר ועדן גדלו בבתים לא יציבים ולאחר מכן במוסדות. "פעמים רבות רואים שהורים שחוו בילדות מעברים רבים ממסגרת למסגרת ושהייתה חוסר יציבות בילדותם, אינם מצליחים לאחר מכן לתפקד בעצמם כהורים נורמטיביים", מספרת יונית. "רואים בעצם שיחזור של הילדות שלהם. היות וילדות מעין זו פוגעת בחוסן שלהם, זה מתבטא הרבה פעמים בהמשך בקושי שלהם לתת לילדים שלהם.
"לפעמים מצליחים לשבור את הגלגול הזה כאשר נעזרים ברשתות תמיכה כמו משפחה מורחבת, קהילה או רווחה. אחד הדברים המשמעותיים במקרים האלו הוא שעל אף גודל המשבר, לפעמים דרך הדוגמה שמשפחות אומנה מצליחות לתת להורים כאלו, הם מצליחים לאסוף את עצמם, ללמוד, להפנים וליישם בהצלחה את מה שלמדו".
"יום אחד, גם את ואני ואבא ואמא נשב ביחד בשולחן שבת"
עם הזמן ספיר ועדן נרגעו. לאט לאט הן התרגלו לשגרה הזמנית החדשה שלהן. הן נחשפו להרגלים ולחוויות הקטנות המובנות מאליהן לכל ילד ולכל משפחה נורמטיבית. דברים קטנים מרגשים אותן, כמו למשל חפיפת שיער, השמפו הריחני עם הקצף. דברים קטנים שלא היו להן קודם לכן. הן התלהבו מארוחה מסודרת סביב שולחן, מהיצע של מנות.
כשהייתה בת שש אמרה עדן לספיר, אחותה הקטנה: "יום אחד גם את ואני ואבא ואמא נשב כולנו ביחד בשולחן שבת". שולחן השבת כסמל למשפחתיות. אמרה ולא הסתפקה בכך. היא ביקשה מהאם האומנת של הקלט שתלמד אותה להכין את המאכלים, "כדי שאני אוכל ללמד את אמא". הן מקלפות ביחד ירקות והאם האומנת מסבירה לה מה היא מכניסה לסיר. ילדה בת 7 שרוצה ללמד את אמא לבשל.
עדן וספיר שומרות על קשר עם הוריהן הביולוגיים. "בהתחלה ההורים התנגדו לאומנה", מספרת יונית. "הייתה סערה מאוד גדולה. היו כעס, האשמה של המערכת בלקיחת הבנות וחשדנות מאוד גדולה כלפי המקום שבו הן נמצאות. די מהר הם התחילו להתפעל מזה שהבנות מגיעות נקיות ומאורגנות. כשהפגישות היו בצהריים הן הגיעו עם ארוחה ארוזה מהאם האומנת וההורים הביולוגיים הגישו אותה לבנות. ההורים מאוד התפעלו מזה. הם בעצם התפעלו מאוד מאותם הדברים היומיומיים הפשוטים שהבנות עצמן התפעלו מהם".
"הבנות שלנו צריכות בית. הן צריכות משפחה"
"בגלל שהבנות צעירות התלבטנו מה לעשות, היות ופנימייה מיועדת לילדים גדולים יותר. לאחר זמן מה ההורים הלכו לבדוק פנימייה באזור ואז פנו אלינו ואמרו ביוזמתם: 'הבנות שלנו צריכות בית, הן צריכות משפחה, הן צריכות שיתייחסו רק אליהן'. הם בעצמם בסופו של דבר ביקשו לחפש להן משפחה אומנת".
"זה משתקף גם בציורים שלהן. הן מציירות למשל בית, שהוא תלוש מהקרקע ונמצא באמצע הדף. הדמויות שלהן מרחפות ולא מחוברות אחת לשנייה. הן יודעות שזו לא הכתובת האחרונה שלהן, אבל מצד שני הן מבינות שכעת הן לא חוזרות הביתה.
"לקראת המפגש הראשון שלהן עם ההורים הן היו בהתרגשות מאוד גדולה ובעיקר בציפייה לוודא שהן אכן הולכות לפגוש אותם. לאחר הפגישה הראשונה הן נותרו מאוד סוערות, בכו הרבה ורבו ביניהן. בהמשך, הקשר עם ההורים מאוד עזר להן להירגע. הן פוגשות את ההורים אחת לשבוע".
בית חם - אבל זמני
"הבנות מאוד שקטות", מספרת יונית. "הן מאוד 'בנות' כאלה. הן אוהבות ליצור – לצייר, להשחיל חרוזים, להכין תכשיטים. הן מאוד מחוברות אחת לשנייה. עדן שלומדת בכיתה ב' מצטיינת בלימודים. הן עדיין נמצאות במצב של לחפש כל הזמן אישור מהסביבה - שהן טובות, שהן מוצלחות, שהן אהובות ושרוצים אותן.
"הן מאוד יודעות להעריך את מה שהן מקבלות בקלט החירום ומאוד מוקירות תודה על כך. הן אומרות לאם הבית: 'נעים לנו כאן', 'את מקסימה', 'את מתוקה'. המשפטים האלו נובעים מהרצון שלהן להביע חום ותודה, אך גם מראים על התנהגות מרצה, שהיא תוצאה של חוסר הביטחון שלהן במה שצפוי להן בהמשך.
"מאוד חשוב לי למצוא להן משפחת אומנה חמה ותומכת שמשרה ביטחון. חשוב שעם הזמן הן ירשו לעצמן להראות גם את החלקים הכואבים".
שמות הילדים בכתבה בדויים.
- יש לכם שאלות בנושא אומנה, משפחתונים, משפחות קלט חירום? בפורום "הילדים של כולנו
". תוכלו לקבל תשובות.
- מעוניינים גם אתם לעזור לילדים ולהתנדב להיות משפחת אומנה או משפחתון? חתמו כאן
על הטופס המקוון.
