אבנר רימון מקיבוץ כפר בלום שבגליל העליון מביט על נתוני המשקעים שהוא אוסף במתקן הניטור בחצר שלו, ויודע שגם אם מזג האוויר ישתנה, העתיד אינו צופן בחובו בשורות רטובות; הכינרת לא מתמלאת והירדן זורם בדלילות.
מאז ילדותו מתעניין רימון במדידת משקעים, וכיום הוא הולך בדרכי אביו, שהפעיל במשך שנים תחנת שסיפקה נתונים לשירות המטאורולוגי. "אנו נמצאים במגמה שבה במשך ארבע שנים רצופות קיימת ירידה בכמות המשקעים בעיקר בגליל העליון. בחורפים הקודמים ירדו הכמויות ב-10 עד 30 אחוזים בכל שנה, והשנה ירדו עד כה כ-49 מ"מ של גשם - שזה בסך הכל כ-10 אחוזים מהכמות השנתית".
| הנתונים - יבשים. רימון מכפר בלום (צילום: אביהו שפירא) |
רימון מסביר שתפקידו של האזור הצפוני מכריע עבור משק המים משום שנחלי האזור מזינים את הירדן, שהוא מקור המים החשוב של מדינת ישראל. "הירדן בימים אלה זורם כמו תעלת ביוב וזה עגום", הוא אומר בעצב.
הגשם שהוא מצפה לו, צריך לרדת בגליל העליון ובחרמון, כדי לעורר מחדש את הזרימה בנחלי האזור. "חשוב להדגיש שגשמים ומשקעים בחרמון חשובים יותר מאלו שיורדים ישירות על הכינרת".
התחזיות של רשות המים מעריכות שעונת הגשמים הקרובה תהיה "ממוצעת מינוס". בלי גשם, חקלאי האזור בבעיה חמורה. בשונה מאזורים אחרים בארץ, לחקלאי הגליל אין אפשרות להשקות את הגידולים במי קולחין בשל הרגישות ההידרולוגית של האזור - החשש מחילחול מים לא נקיים לאגן ההיקוות של הכנרת.
עוד על משבר המים:
המשמעות היא שהם צריכים להשקות את גידוליהם במים שפירים - אך רשות המים קיצצה השנה שוב את המכסות שלהם. "אם החורף הזה יימשך כמו שהוא, נגיע למצב בו מעיינות שתמיד זרמו בגליל העליון פשוט יתייבשו לחלוטין", אומר רימון.
אחיקם ברלוי, מנכ"ל החברה לפיתוח הגליל ויושב ראש חברת "חצבני דן" הסביר כי כבר כיום נגרם נזק גדול לכל ענפי החקלאות ולא יהיה מנוס מפיצוי לחקלאים שיאבדו את מקורות פרנסתם. פיצוי לחקלאים צפוי להתחרות בסעיפים אחרים בתקציב, כך שהמילה האחרונה בקרב על המים עוד לא נאמרה.
שטחי החקלאות בגליל משתרעים על 80 אלף דונם, ומדובר על נזק של מעל 250 מיליון ש"ח, מסביר ברלוי. "עד כה נזרעו רק תבואות חורף - חיטה, שעורה, תחמיצים וכד', אשר בדרך כלל אינם זקוקים להשקיה. זריעת גידולי הקיץ מתעכבת בשל החשש שלא יהיה במה להשקותם. מדובר על ירקות לתעשייה וכותנה, שאמורים להיזרע החל מחודש מינואר".
אבל לא כל גשם מתאים לחקלאים. "אדמת הכבול בגולן ובגליל מושקית באופן קבוע, כדי למנוע סחיפה שלה למי הכינרת ולמוביל הארצי. הגשם המועיל ביותר לחקלאות הוא גשם שיורד בפיזור לאורך כל חודשי החורף. גשם שיורד במרוכז בזמן קצר גורם לנזקים".
מיעוט הגשמים השנה מדאיגה לא רק חקלאים העובדים את האדמה. כשאין גשם, אין טעם להוציא את הבקר למרעה הדליל, והחוואים צריכים להאכיל את הפרות במזון מוגש ברפתות. המשמעות היא - כצפוי - כספית.
"ראש בקר צורך כ-12 ק"ג מזון מוגש יבש ביום בעלות של כ-12 ש"ח, ועלות האכלת פרט אחד בשלושה שבועות עומדת על 270 ש"ח. בעדר של כ-100 פרטים מדובר ב-27 אלף שקלים - עלות גבוהה באלפי אחוזים מול העלות של אחזקת בקר המתבסס על המרעה הטבעי בלבד", מסביר חיים דיין, מנכ"ל אמב"ל (ארגון מגדלי בקר לבשר).
לדבריו, היקף הנזקים לבוקרים בשל עצירת הגשמים עומד על יותר מ-35 מיליון ש"ח בכל הארץ. אלא שענף הבקר לבשר בישראל איננו מוגן מפני נזקי בצורת, והעלויות הנוספות בגין הזנת העדרים נופלות על המגדלים שרווחיותם גבולית גם כך. המשמעות, במקרה זה, היא שאפשר שאת השלכות מיעוט הגשמים יראו אוהבי הבשר בסוף חשבון הקניות שלהם.
