הכי חם באולם

מגמות קולנועיות הן בדרך כלל עניין ארוך טווח שלאו דווקא נמדד בפרק זמן של שנה, ובכל זאת - תעשיית הסרטים ההוליוודית היתה עדה ללא מעט טרנדים במהלך 2008, אופנות שהפכו למזוהות עם כמה מהסרטים הבולטים של השנה.

ההיסטוריה חוזרת

בראש ובראשונה, השנה האחרונה הביאה לשיאה את מגמת ההתרפקות הנוסטלגית על העשורים שקדמו לזה הנוכחי. אמנם לא מדובר בתופעה שהופיעה לראשונה ב-2008 - "רוקי בלבואה" שיצא ב-2006 ו"מת לחיות 4.0" שיצא ב-2007 עשו זאת קודם לכן - ובכל זאת, קשה להתעלם מהקאמבק המפואר של אינדיאנה ג'ונס, ג'ון ראמבו, "תיקים באפלה" ו"סקס והעיר הגדולה", כולם סרטים שמנסים לשחזר את הקסם שבסרט או בסדרה המקוריים עבור הדור שלא ידע אותם או עבור המעריצים הוותיקים.

"אינדיאנה ג'ונס וממלכת גולגולת הבדולח", שציוות מחדש את הריסון פורד, סטיבן שפילברג וג'ורג' לוקאס, היה ללא ספק אחת ההצלחות הגדולות של הקיץ האחרון, גם אם הותיר חלק מהמעריצים הוותיקים מאוכזבים. ומעבר לכך, מדובר למעשה בסרט ששיקם את הקריירות של הריסון פורד וסטיבן שפילברג. הראשון כבר מזמן לא זכה ללהיט מסחרי בקנה מידה שכזה, וכך גם במקרה של שפילברג - גם אם סרטיו האחרונים לא היו כשלונות מהדהדים.

"אינדיאנה ג'ונס וממלכת גולגולת הבדולח". מופע שנות ה-80

גם סילבסטר סטאלון המשיך במגמה איתה התחיל ב"רוקי בלבואה" וביקש להשיב למסכי הקולנוע גם את ג'ון רמבו, אך לא זכה איתו להצלחה מסחררת. במקביל, "תיקים באפלה 2: רוצים להאמין" ו"סקס והעיר הגדולה" ביקשו להביא למסכי הקולנוע של המאה ה-21 את סדרות הקאלט שאיפיינו את שנות ה-90. במקרה של "סקס והעיר הגדולה", אפשר לומר שהניסוי הזה הצליח, לפחות מבחינה מסחרית. במקרה של "תיקים באפלה", נראה שייקח זמן רב עד שמישהו בהוליווד יסכים לממן עוד הרפתקה שכזו.

סיכויי הישרדות: כפי שנראים הדברים כרגע, לא מדובר במגמה שצפוייה להסתיים ב-2008 אלא תמשיך ללוות אותנו, ככל הנראה, גם במהלך השנים הקרובות. בין היתר, מתוכננים סרטי המשך לקלאסיקת האייטיז "טרון", ל"פארק היורה" ול"מכסחי השדים", גרסאות מחודשות של "קרטה קיד" ו"רובוקופ" ועיבודים קולנועיים לסדרות "V" ו"צוות לעניין". אולי מדובר בקצבו של העידן המודרני, בו להיט הופך תוך שנים ספורות לנוסטלגיה, ואולי מדובר בהעדר רעיונות חדשים ומרעננים בקרב התסריטאים ההוליוודיים. בכל אופן, בהחלט מדובר בטרנד שצפוי רק להתעצם בשנה הקרובה.

מגמה ירוקה

גם טרנדים אידיאולוגיים עשו דרכם מהפוליטיקה להוליווד - ובראשם הטרנד האקולוגי. מבין הסרטים ה"ירוקים" שיצאו השנה, אין ספק כי הבולט ביותר הוא "וול-E" של פיקסאר. הסרט, שהצליח לזכות בשבחי המבקרים ובאהבת הצופים, מציג למעשה את חזון עתידני קודר של כדור הארץ - שמשמש בפועל כפלנטה שכולה מזבלה.

"וול-E". הטרנד האקולוגי, עכשיו באנימציה

המגמה הירוקה הופכת אפילו קיצונית יותר כשבוחנים את "כשהעולם עמד מלכת" בכיכובו של קיאנו ריבס. כאן מדובר למעשה ברימייק לקלאסיקת מדע בדיוני מימי המלחמה הקרה, כשאת הסיבה המקורית להשמדת המין האנושי - הנשק הגרעיני - מחליפה הסיבה האקולוגית: יש צורך להשמיד את בני האדם בכדי להציל את כדור הארץ בו הם מתעללים ומתעמרים.

גם ב"קוואנטום של נחמה", הסרט האחרון בסדרת ג'יימס בונד בכיכובו של דניאל קרייג, זכה הנושא האקולוגי לנוכחות משמעותית, אם כי שונה מבסרטים הקודמים שהוזכרו. שם, היה זה דווקא הנבל שאימץ לעצמו זהות של אקטיביסט סביבתי.

סיכויי הישרדות: מזה זמן מה נדמה שהטרנד הירוק כאן כדי להישאר, ולא מדובר בתופעה קולנועית בפרט אלא במגמה תרבותית-פוליטית שהגיעה להוליווד באיחור אופנתי. בהחלט ניתן לשער שגם ב-2009 נזכה לראות את הנושא האקולוגי מככב בסרטים הוליוודיים עלילתיים.

הגרמני הטוב, גרמניה הרעה

ובסופו של דבר, אנו עוזבים את הסרטים הקלילים ומתפנים לסרטי הסתיו והחורף, אלו שאמורים להתחרות על מרבית הקטגוריות בטקס פרסי האוסקר שייערך בפברואר. ובעונת האוסקרים הנוכחית, קשה לחשוב על נושא דומיננטי יותר משואת העם היהודי בפרט ומלחמת העולם השנייה בכלל.

"הנער בפיג'מת הפסים", "אדם בן כלב", "ואלקירי", "Defiance", "טוב", "The Reader" וגם "אביב 41" של אורי ברבש - נדמה שכבר שנים לא זכינו לנוכחות כה בולטת של מלחמת העולם השנייה, קורבנותיה ותוצאותיה בעונה קולנועית אחת.

טום קרוז ב"ואלקירי". לחפש את המוסר בגרמניה הנאצית

בין הסרטים הללו, ניתן להבחין גם בתת-מגמה שלטת - סרטים שמבקשים להביא את סיפורו של "הגרמני הטוב", את סיפורו של הגרמני המוסרי, המצפוני והמיוסר של תקופת מלחמת העולם השנייה. אותו גרמני שרוצה להציל את גרמניה מהנאצים. "ואלקירי" הוא ללא ספק הדוגמה המובהקת ביותר לתת

הז'אנר הזה, עם טום קרוז שמככב בתפקיד קלאוס פון שטאופנברג, הקצין הגרמני שעמד בראש ניסיון ההתנקשות הכושל בחייו של אדולף היטלר. 

סיכויי הישרדות: במקרה זה, למרות הריבוי המפתיע בסרטים שיצאו בתקופה כה קצרה, נראה שמדובר דווקא בטרנד שעתיד להתפוגג תוך זמן קצר יחסית. מבין כל הסרטים שהוזכרו, רק "The Reader" של סטיבן דלדרי הצליח לעורר עד כה באזז אוסקרים כלשהו, ונראה שעד הטקס עצמו רוב הסרטים כבר יישכחו מהתודעה וייצאו בידיים ריקות, אם בכלל יזכו למועמדויות.

עוד סיכומי שנה

מה הדבר הבא אליו נתמכר בטלוויזיה

השנה של הגיטר הירו והרוק בנד במוזיקה