כשהעתיד והעבר נפגשים

הספרות, כמו כל זירה אחרת, מנשבת לפי רוח הטרנדים. חלקם קצרי מועד, חלקם ארוכי טווח. בדרך כלל קשה לשים עליהם את האצבע בפרק זמן של שנה בלבד. משהו שמתחיל במקום אחד בעולם, לוקח לו זמן להגיע למקום אחר: רכישת זכויות תרגום, תהליך התרגום והעריכה ובסופו של דבר ההוצאה לאור.

לכבוד סיומה וסיכומה של השנה האזרחית, זיהינו וסימנו שלושה טרנדים. בשניים מהם (חקייני רולינג ורומן היסטורי) קשה שלא להבחין. השלישי נמצא רק בחיתוליו ומאיים לשנות באופן דרמטי את הרגלי הקריאה שלנו.

ה-Kindle

ל"מועדון הספר", פינה בתוכנית של אופרה ווינפרי, יש השפעה עצומה על מכירות הספרים בארה"ב, והוא ידוע ביכולתו להזניק ספרים לראש רשימת רבי המכר של הניו-יורק טיימס. כמעט כל ספר עליו המליצה אופרה לצופים במסגרת התוכנית הפך לרב-מכר היסטרי. באוקטובר האחרון הצטרף לרשימה הזו "Kindle", הספר האלקטרוני של אמזון. "הגאדג'ט הזה הוא הדבר האהוב עליי ביותר בעולם כולו", אמרה אופרה, "הוא שינה את חיי". רבים מאמינים כי אם יש מישהו שמסוגל להחדיר את הקונספט של ספרים אלקטרוניים לזרם המרכזי, זו ווינפרי.

אופרה, התאהבה ב-Kindle (צילום: AFP)

Kindle הוא מכשיר אלחוטי נייד שמותאם לקרוא ספרים הנמכרים כקבצים (המוגבלים לקריאה ב-Kindle בלבד, באמצעות תוכנות הגנה עקשניות) דרך החנות המקוונת הוותיקה אמזון, בלי נייר ובלי דמי משלוח. עשרות אלפי סופרים, בלוגרים ועיתונאים כבר מייצאים את התוכן שלהם בגירסאות המותאמות גם ל-Kindle.

אמזון לא לבד: מספר יצרניות חומרה מנסות לכבוש את שוק הספרים האלקטרוניים (e-Books) בשנים האחרונות. המשימה לא פשוטה - קשה להיפרד מהנייר שמלווה אותנו כבר למעלה מ-3,000 שנה, עוד מאז פיסות הפפירוס של המצרים הקדמונים. לא מעט קוראים מעדיפים ספר שאפשר להיכנס איתו מתחת לשמיכה, לקפל את השוליים ב"אוזני חמור" ולנשום את ריח הנייר האותנטי, על פני האביזר הקר למגע.

ובכל זאת, לספרים המגיעים כקבצי טקסט יש מספר יתרונות: קוראים ניידים כמו Kindle של אמזון, Sony Reader של סוני, eReader של Foxit ועוד אמנם עולים למעלה מ-300 דולר, אך הם נחשבים ידידותיים יותר לסביבה. ניתן לשאת עשרות ספרים על גבי מכשיר אחד, בהתאם לנפח האיחסון שלו. חלקם מצויידים בתוכנות המותירות סימניה חכמה בשורה ובמילה המדוייקות בהן הפסקתם לקרוא בפעם האחרונה, הם כוללים מילון שמספק פירושים למילים קשות ללא קטיעת הקריאה והם מאפשרים חיפוש מהיר בלחיצת כפתור, ללא דפדוף ממושך ומתיש.

הם כוללים גם אפשרות להקראה בקול של הספרים, מה שיכול לסייע לסובלים מבעיות ראייה. הדגם של אמזון – שהפך למתנת כריסמס פופולרית השנה - מסוגל להתחבר אלחוטית, דרך רשתות סלולריות מסוג EV-DO, לחנות הספרים המקוונת, לרכוש את החדש של סטיבן קינג ולהתחיל לקרוא בו באופן מיידי. במקביל, סטארט-אפים שונים מדברים על פיתוח של נייר דיגיטלי, קוראים אלקטרוניים עשויי חומר גמיש ורך למגע, שיזכיר למשתמש את הנייר הישן.

הבאזז של אמזון היה הגדול ביותר, ואפשר שענקית הקמעונאות המקוון תצליח להחיות את הספרים האלקטרוניים, רעיון שיווקי שנכשל שוב ושוב מאז הנסיונות הראשונים בשנות ה-90. ספרים המוצעים בפורמטים דיגיטליים כאלו, אגב, לא חסר: מעבר להיצע המסחרי של אמזון וסוני, קיימים לא מעט כתבים, לרבות ספרים קלאסיים, שאינם מוגנים בזכויות יוצרים ומופצים ברשת.

ניתן למצוא אותם ב-GOOGLE BOOK SEARCH ובפרויקט גוטנברג, שהודיע השבוע כי יפיץ גירסאות ניידות של ספרים חינמיים לשימוש בקוראים אלקטרוניים. נותר רק למצוא קהל יעד, שיסכים להניח את ספרי הנייר בחזרה על המדף ולעבור להשתמש בגאדג'טים היקרים.

לשחזר את הארי

ג'יי קיי רולינג לא היתה צריכה להכריז על מותו של הארי פוטר, זה התחיל לקרות הרבה לפני כן: להק חקיינים שלרגע לא מגדיר את עצמו ככזה, מנסה ליצור וריאציות של גיבורי נעורים שידברו גם אל הקהל הרחב, בתוספת פנטזיה או לחלופין החייאת גיבורים מיתולוגיים. ואם אפשר, הם משתדלים לטמון בו - בצורה מחוכמת יותר או פחות - גם הוראות לבמאי.

רולינג, עדיין בלי יורשים (צילום:AP)

בסופו של דבר, מדובר בשאיפה התמידית, הברורה, ההכרחית של כל סופר (והוצאה) להתחבר לקוד הגנטי של רבי המכר.  הסופרים הללו, כמו למשל כריסטופר פאוליני או ריק ריירדן, מן הסתם יטענו בראיונות שהם מאוד מעריכים את רולינג והארי פוטר, אבל מה שהם כותבים הוא לגמרי שונה, והיו כותבים אותו גם בלעדי ההיסטריה וההיסטוריה הגלובליות של הארי פוטר. הם אפילו עשויים להישמע אמינים.

בכל זאת, ספרי פנטזיה נכתבו לפני רולינג וייכתבו גם אחריה. היא הגיעה למעמד על שכזה, שגם ספר מעשיות סמי חלטוריסטי הופך לרב מכר. הצל שלה מאפיל על כולם ונראה שמה שהיא עושה - אף אחד לא יעשה, לא משנה כמה טוב הוא. בסופו של דבר, רובם יתוייקו כסופרי פנטזיה בעל כורחם, בעוד רולינג תמשיך לספור את המיליארדים בדרך לבנק, לקופות הצדקה וחוזר חלילה. היא עצמה כבר מעל כל ז'אנר. היא כבר תופעת טבע.

ההיסטוריה חוזרת

כשהדמיון האנושי נמצא בתקופה של סטגנציה, היוצרים נוטים לחזור אחורה בזמן. הם מפשפשים בארכיונים (כלומר, בגוגל), מחפשים נראטיבים שלא נטחנו עד חלחלה, מתחברים לאיזו דמות שכוחה או סיפור מודחק (או סיפור לא שכוח שאפשר לספרו מחדש - נניח שייקספיר, שיש המכנים אותו "הנודניק האנגלי הגדול בכל הזמנים", שלא באשמתו), ודוהרים כל הדרך ל"רומן ההיסטורי".

זה בדרך כלל מבוסס על סיפור אמיתי, עד כמה שההיסטוריה יכולה להיות אמיתית, כשעל פי רוב המחבר מרשה לעצמו לשחק קצת בעובדות בכדי להחיות את

הסיפור, להכניס עוד דרמה בסצנות ולעשות את כל מה שנדרש בשביל שיתקבל רומן אפוי עם ריח של רב מכר.

זו לא תופעה ספרותית כמובן. גורמים רבים ובכירים בהוליווד הפכו להיסטוריונים בעל כורחם בשנים האחרונות, והטרנד הנ"ל לא פסח גם על השוק המקומי. רק בשבועות האחרונים הופיעו בעברית "אוטומט השחמט" של רוברט להר (וינה, מהאה 18), "מפתח גאודי" של אסטבן מרטין ואנדראו קראנסה (ברצלונה, תחילת המאה ה-20, "צלה של הרוח" כבר אמרנו?), "קטלינה" של מרקוס אורתס ועוד. אף אחד מהם כמובן לא מתקרב לרמות שסטפן צוויג הגיע אליהם ב"מרי אנטואנט" ו"מרי סטיוארט". כצפוי, זה לא מספיק להתחבר לתקופה/אירוע/דמות היסטורית, צריך גם לדעת להיות סופר.

עוד סיכומי שנה

הוליוווד שקעה בנוסטלגיה למאה ה-20

השנה של גיטר הירו ורוק בנד במוזיקה

מה הדבר הבא אליו נתמכר בטלוויזיה