חוזקם של הנישואים בא מהדברים הקטנים בחיים

כשקוראים ביוגרפיות של צדיקים, לומדים שהצטברותם של המעשים הקטנים שעושה כל אחד ואחד מאיתנו, היא זאת שהופכת את האדם לגדול ובלתי נשכח. כך גם בזוגיות

לורי אסספורסם: 14.05.09 , 21:34

המחוות הקטנות וחסרות החשיבות לכאורה הן אלה שנותנות את הכוח. בתחילת סמסטר הקיץ שלי באוניברסיטה, רחוקה מהבית, בודדה בלי משפחה או חברים, הייתי מוצאת בארונית הבגדים שלי מתנות קטנות ארוזות בנייר-עטיפה מוכסף, תחובות בנעל הספורט ההפוכה שלי, בין קפלי המגבת, בכובע של הקפוצ'ון.

היו אלה מתנות קטנות מאמא שלי, טיפות של חיבה: שעון מעורר, חפיסת מסטיקים, גומיות לשיער, כרטיסי ברכה מעודדים שהוסתרו בקפידה בין חפציי. המתנות הסמליות האלה חיברו אותי אליה. את רואה, אני מתגעגעת אלייך. את רואה, את חשובה לי. אל תהיי עצובה.

המחוות הקטנות הן אלה שנותנות לנו את הכוח. במגירה שבבית שלי מונח מכתב תודה ממורה, על מתנה ששלחתי לה לכבוד הולדת בנה. התינוק ההוא כבר בן ארבע, ואני לא יכולה לזרוק את הפתק. יש בו תודה סטנדרטית, ו"אנחנו מאוד מעריכים...", ובונוס נוסף - שני משפטים שנתפרו במיוחד בשבילי, אישיים ונוגעים ללב.

היה לה קשה מאוד, אבל היא הבינה את הרגשתו

שמעתי סיפור על זוג שהיה נתון במשבר נישואים רציני. באותה עת, הבעל יצא לנסיעה עסקית, וביקש את הסכמת אשתו: אולי מתאים לה שהוא יישאר מחוץ לבית במשך זמן רב יותר משדרשה הנסיעה. הוא ביסס את התוכנית הזאת על המצוקות של שניהם.

היה לה קשה מאוד, אבל היא הבינה את הרגשתו. לילה לפני נסיעתו היא חשה בריקנות שמרגישים רגע לפני שמאבדים משהו יקר, והחליטה לנסות משהו חדש. היא חתכה פיסות נייר וכתבה עליהן כל מיני "אני זוכרת":

עוד מבט:

אשתי מנהלת טבלת אקסל על הנישואים שלנו

רועי בן יוסף

ערב אחד כשישבתי מול המחשב, התיקיה של אשתי על הדסקטופ קראה לי פנימה. בין קבצים של עבודה ותמונות של הילדים, ישנו גם קובץ שהיא יצרה בשם "נישואים". ביצוע של משימה מזכה בניקוד ובסוף כל יום מגיע סיכום. כמו האהבה, כך גם טבלת האקסל של הנישואים: מורכבת

אשתי מנהלת טבלת אקסל על הנישואים שלנו

"אני זוכרת את הלילה שבו נולד בננו ונסענו בגשם לבית החולים ואני פחדתי, אבל הרגשתי בטוחה כי היית איתי. אני זוכרת שחזרת הביתה מוקדם, כי הייתי חולה ומצוננת, והבאת לי תה בבונג ועוגה. אני זוכרת שהיינו בחתונה של אחותי ואתה חיפשת את מבטי וחייכת אליי".

היא החליקה את הפתקים לתוך הספר שהוא התכוון לקרוא במטוס, לגרביים שבמזוודה, לתיק הרחצה... היו אלה פיסות הנייר הקטנות האלה, שבסופו של דבר החזירו אותו אליה.

לא מזמן, בעלי החזיר את הבת שלנו הביתה מהגן. היא נכנסה לבית בהתקף-זעם קלאסי וצרחני, צווחת חיצים לתוך אוזנינו, נשכבת על הרצפה ובועטת כמו דג משתולל במים. הוא חיכה. הוא הרים אותה בזרועותיו. הוא החזיק אותה. הצעקות שלה הפכו לנשימה סוערת, ואז היא נרגעה.

למחרת, כשנסעתי ברכב, חשבתי שאני צריכה להגיד לו איך שהוא טיפל בזה בצורה נפלאה, למרות שזאת היתה התנהגות שגורמת לך לרצות לסתום את האוזניים, לברוח לחדר אחר ולנעול את הדלת. לא, אני לא רוצה להתקשר אליו לעבודה, חשבתי. זה לא עד כדי כך חשוב.

אז מתי כן חשוב להתקשר?

הכיור סתום וצריך להזמין שרברב. אתה יכול לתת לי את המספר? קיבלנו הזמנה לבר מצווה של השכנים. מה לענות להם?

הרי זה הגבר שישב איתי במסעדה רומנטית, ולאחר הארוחה קירב אלי את הנר שעל השולחן, כדי שאוכל לקרוא יותר בקלות את ברכת המזון. כשהסוללה של הנייד שלי התחילה לזייף ואני הייתי צריכה לנסוע ליום שלם בלי מטען, הוא שלף את הסוללה שלו והחליף בשלי.

כשקוראים ביוגרפיות של צדיקים, לומדים שהצטברותם של המעשים הקטנים היא זאת שהופכת את האדם לגדול ובלתי נשכח. כמו הרב שלמה זלמן אויערבך, שתמיד ישב במושב הקדמי במונית, כדי שהנהג לא ירגיש כמו משרת. ולא מדובר במעשים בודדים מסוג זה. הטיפות הקטנות של הגשם הן שיוצרות את השיטפון.

חוזקם של הנישואים לא בא מהדברים הגדולים - טיול ההפתעה לאירופה, צמיד היהלומים היקר, להיות איתו בניתוח רציני. חוסנם של חיינו המשותפים בא מהדברים הקטנים. מהתשובה החיובית ל"זה בכלל משנה? זה חשוב? תהיה לזה בכלל השפעה על החבר/ה שלי? על בן/ת זוגי? ילדי? זה ישפיע עליי?"

התקשרתי אל בעלי להודות לו. גרגרי האורז הקטנים הם אלה שמתחככים זה בזה בתוך הרעשן, שיוצרים את הקצב, יוצרים את המנגינה. כן, כן, כן.