בין הגגות: המלחמה על הבז האדום

דורס "מפונק" שדורש מקום קינון סגור

"הבזים האדומים משוועים למקומות קינון בטוחים וזו למעשה אחת הבעיות הגדולות המאיימות על הישרדותם בישראל בעשורים האחרונים, מלבד הרעלות ומיעוט בטרף טבעי", אומר דן אלון, מנהל מרכז הצפרות הישראלי של החברה להגנת הטבע, "להבדיל מהבז המצוי שיכול להסתדר גם באדנית קטנה בבניין מגורים, שם יטפח את גוזליו, הבז האדום נחשב לדורס "מפונק" יותר שדורש מקום קינון סגור ושטח פתוח גדול בו יוכל לצוד את המזון האהוב עליו".

כוכים טבעיים, מצוקים ועליות גג מהוות את המקום המושלם לבז האדום, אך הבנייה העירונית המודרנית, שיפוצים בגגות, אובדן השטחים הפתוחים, הרעלות וחומרי הדברה בשטחי חקלאות, פגעו ביכולת ההישרדות של דורסי היום הקטנים. אלון מציין כי כיום מקננים בישראל רק 10 אחוזים מהאוכלוסיה שהיתה קיימת בשנות ה-50.

‏ (צילום: רונן וטורי)

1

2

3

4

5

6

7

בעוד שבמקומות מיושבים ברחבי הארץ, הצליחו הבזים האדומים לקנן במושבות גדולות יחסית, בירושלים בה היתה קיימת אוכלוסיה של כ-100 זוגות מקננים, נרשמה ירידה חדה מאז שנת 1996. להערכת החברה להגנת הטבע נותרו כיום לכל היותר 15 זוגות מקננים ברחבי העיר.

"הבנייה הרבה ואובדן השטחים הפתוחים גרמו לכך שלא נותר טרף טבעי לבזים והם פשוט נאלצו לעוף למרחקים גדולים יותר כדי להביא מזון", מסביר אלון. "ככל שהגוזלים גדולים יותר, ההורים צריכים להביא לגוזלים מזון בתדירות גבוהה מאוד. במקום שההורים יצודו חגב, ערצב או מכרסם ברדיוס של שני קילומטר מהקן, הם נאלצים לעוף למרחק של כ-16 קילומטר והגוזלים בשלב מסויים מפסיקים להתפתח ורבים מהם לא שורדים".

בחברה להגנת הטבע מציינים כי כל גוזל חשוב להצלת הבזים בעיר הבירה וקוראים גם השנה לתושבי העיר להיות עירניים לגוזלים נטושים וליצור קשר עם מוקד החברה (02-6222211) במידה ונמצא גוזל נטוש. אם מצאתם בזים אדומים או גוזלים פצועים ברחבי הארץ, ניתן ליצור קשר עם מוקד רשות הטבע והגנים (6911*)

משיבים את הבז האדום בחזרה לטבע

בשנים האחרונות מתקיימות פעולות חינוכיות למען הבזים האדומים ביישובים ברחבי הארץ, ביניהם במועצה האזורית אלונה, מגידו וקיבוץ דליה. התלמידים לוקחים חלק פעיל בהגברת המודעות למצבם העגום של הבזים בישראל ומקימים תיבות קינון לבזים, בחלקן אף הותקנו מצלמות בשידור חי שאמורות להחליף את הגגות הישנים בהם קיננו בעבר.

בידיים של ביל וודלי, אחראי שימור טבע ברמת הנדיב ושותפיו להצלת חיות הבר, עברו כבר גוזלים רבים מאז תחילת המילניום. "בהתחלה היינו מגדלים גוזלים של בזים מצויים עם בזים אדומים, רק לאחר זמן מה, הבנו שיש טפילים שעוברים בין הדורסים ופוגעים בהם, אז הפרדנו בין שני המינים ומאז השבנו בזים אדומים רבים בחזרה לטבע", אומר וודלי.

הצלחה לגרעיני רבייה של הבזים האדומים (צילום: ביל וודלי, רמת הנדיב)

מה סוד הקסם של הדורס הקטן? "הזכר שוקל בסך הכל 115 גרם והנקבה יכולה להגיע למשקל של 160 גרם בלבד, אך כשהם עפים באוויר זה מחזה שתמיד עושה לי שמחה בלב, בין אם צדים חרקים או נלחמים ברוח. אפשר לראות לעיתים עשרות בזים עפים יחד בשמיים, בדרך לציד או בחזרה עם שלל טעים. זה דורס מאוד חברותי, להבדיל מהבז המצוי", הוא מוסיף. "ואם היה לכם מזל לראות אותם בעת תקופת החיזור וההזדווגות, זה מחזה מדהים".

וודלי בסיוע חוקרים נוספים הקים שני אתרים המיועדים לגרעין רבייה ושיקום של גוזלים שנפלו מקינונים. "הקמנו בהתחלה מושבה של בזים שהגיעו אלינו מאוניברסיטת תל-אביב, ולאחר מכן קיבלנו גוזלים שהגיעו פצועים במצב קשה והיו זקוקים לשיקום", מפרט וודלי. "בנינו אתרי קינון בעזרת כלובים וארגזי רוח, בצמוד למצוקים טבעיים. עם השנים, המקום פשוט הפך למגנט לבזים האדומים, שמקננים גם באזור המחצבה הסמוכה למקום".

במשפחת דנין נרשמה הבוקר (שישי) התרגשות גדולה לאחר שארבעה גוזלי בזים נטושים הובאו אליהם לטיפול ראשוני. "אנחנו מטפלים בהם עם מזון ושומרים עליהם עד שיגיעו לקחת אותם למקום בטוח, בו יגדלו אותם ויחזירו אותם לטבע", אומר שלמה דנין. בחצר תיבות הקינון שוקקות חיים. "מתוך 15 תיבות, יש פעילות גדולה בשש בהן יש גוזלים והורים. אני מתכנן כל שנה להגדיל את מספר התיבות כי אנשים עדיין ממשיכים לשפץ גגות ולא חושבים איפה הבז יקנן בעונה הבאה. אני מקווה שגם הבזים מרגישים שיש להם מקום חם ומוגן אצלי בחצר". 

• החברה להגנת הטבע, המועצה האזורית אלונה  וחברת חשמל, יקיימו סיורים ופעילויות בעקבות הבזים האדומים במהלך סוף השבוע. לפרטים נוספים